הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן רפא

סימן רפא

עריכה

[שו"ע] אין אדם. נ"ב וכן אין הבן יכול לסלק עצמו מנכסי אביו שלא לירש ואפי' בקנין. עיין ש"ע אה"ע סס"י ס"ט. והוא פשוט בדעת כל הראשונים במאור וברמב"ן ובר"ן וברא"ש ר"פ הכותב. ובהה"מ פ' כ"ג מה"ל אישות ועיין תשו' חות יאיר סי' נ':

[שו"ע] או אחי' או בנות. נ"ב כן הוא לשון הרמב"ם מזה נראה ראי' דאח יורש אחיו שלא ע"י משמוש מכח אביהם וכדנראה כן דעת הב"י לעיל סי' רנ"ג דאלו לדעת הד"מ שם אות ז' דאח יורש מכח אביו. א"כ הכא איך יש לו כח לומר על אח מהאחים דהוא יורש הכל. הא הוא אינו המוריש את אחיו אלא דאביהם בקבר יורש אותו ומוריש לבניו וכולם שוים בזה ודו"ק:

[שו"ע] בין שאמר על פה. נ"ב ע' תשובת בני אהרן סי' נ"ו בשם מהרי"ט דבנכסי' שיפלו לאחר מיכן א"י להורישו. דבמה שאין בידו ליתנו אין בידו להוריש וכן נראה מתשו' הרי"ף סי' י"א:

[שו"ע] אמר פלוני. נ"ב בד"מ כתב וז"ל וכתב הנ"י אם אמר על בנו הפשוט שיטול פ"ש הוי כבכור לענין ראוי ויש חולקים עכ"ל ובב"י הביא דברי הנ"י בשם הריטב"א דנראי' הדברים דהא דבבן בין הבנים מהני דוקא במחלק כל נכסיו אבל במקצת לא:

[הגה] וכן אם אמר. נ"ב עי' שו"ת מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' צ"ו ובת' משאת משה סי' א':

[שו"ע] אבל בבכור. נ"ב הרמב"ן בפי' על התורה כתב דזהו דוקא בחיי הבכור אבל אם מת הבכור בחייו אף שמוריש חלק בכורתו לבנו מ"מ יכול האב הזקן לומר עליו שירש כך וכך ופלוני בני כך וכך. והובא בתשו' הרא"ם פדאווע סי' מ"ד ובתשו' בני חיי להרב כנה"ג חח"מ ח"ב סי' ע"ט כתב דלא קיי"ל הכי ולזה הסכים בתשו' פני משה ח"ג סי' מ"ג:

[שו"ע] ותנתן לפלוני שדה פלונית. נ"ב ואם יש איזה ריעותא בענין שלא נקנה לזה השדה אינו מועיל למה שנתן בלשון ירושה כיון דלעצמו לא הועיל. תשו' פני משה ח"א סי' ל"ד. וכתב עוד שם דיש להסתפק דלא מועיל הלשון מתנה רק לשלפניו או לאחריו. אבל לא לשלפני פניו כגון שאמר יירש ראובן שדה פלונית ויירש שמעון שדה פלונית ותנתן ללוי שדה פלונית י"ל דשמעון קנה ולא ראובן. וכן אינו מועיל לאחרי אחריו כגון שאמר תנתן שדה פלונית ללוי ויירש ראובן שדה פלונית ויירש שמעון שדה פלוני. י"ל דשמעון לא קנה:

[הגה] ולכן צריך לקיים תנאו. נ"ב ע' בתה"ד סי' ש"ג ובתשו' שב יעקב חאה"ע סי' כ"ו:

[סמ"ע אות יד] דינו כירושה. נ"ב ע' שו"ת מהר"ם לובלין סי' ד' ובבית מאיר אה"ע סי' קי"ג:

[הגה] אבל אם הוחלטו. נ"ב בד"מ העתיק לשון מהר"ח אבל אם אמר הלוה אם לא אפדנו לזמן פלוני מעכשיו יהי' שלך אפי' הגיע הזמן לאחר מיתה קנה אביהם הספרים. ואין לבנות חלק בהם ואם ספק אם אמר מעכשיו אז יש לבנות חלק. ול"ח מספק שמא אמר מעכשיו. אבל אם היתומים טוענים ברי שאמר מעכשיו נאמנים בשבועה. דנכסי בחזקת יתמי קיימי והבת באה להוציא ולכן נשבעים ולא משלמים. וע' ט"ז שתמה על זה: