הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן רמו

סימן רמו

עריכה

[שו"ע] ושמע שמת. נ"ב ל' הגמ' ועמד וכתב ואולי י"ל דנקט ועמד כלומר דבשעת מעשה ששמע שמת בנו כתב ועמד היינו מתוך אותו שמועה דזה הוי אומדנא וכעין מ"ש תוס' כתובות דף ק"ט ד"ה תשב:

[שו"ע] כל נכסיו לאחר. נ"ב ע' תשו' לחם רב סס"י ר"ה די"ל דוקא נתנם לאחר אבל נתנם לבן אחר ליכא אומדנא:

[ש"ך אות ב] אבל באמת בר"ן. נ"ב כן הוא בנ"י אבל כוונת הב"י להר"ן בחידושיו לב"ב. ברכי יוסף בספרו שם הגדולים אות יד סל"ג דמעיד שהוא ראה בהר"ן ב"ב כתיבת יד דמסתפק בזה:

[שו"ע] הכותב. נ"ב ע' תשו' תורת חסד סי' רלט:

[שו"ע] לבן בין הבנות. נ"ב ע' בית מאיר סי' קיב ס"ז:

[שו"ע] לא עשאו. נ"ב ע"ל סי' ר"ן ס' יז בהגה:

[שו"ע] יש מי שאומר. נ"ב ע"ל סי' קיא ס"ח בהגה:

[ש"ך אות ט] וצ"ע. נ"ב ע' במ"ל ר"פ טז מה' מלוה ולוה:

[סמ"ע אות כג] דכ' בריש הסי'. נ"ב בלח"מ כ' בפשיטות דקאי רק על מברחת. אבל בשמע שמת בנו הוי מתנה בטעות ומחזיר הפירות וע' תשו' הראנ"ח סי' כח:

[הגה] דנתן לו לשם מתנה. נ"ב ל' הרמב"ם ספ"ז מזכיי' השולח תשורה לחבירו או שנתן לו מעות כשמטה ידו והוא ממאן ליקח וזה נשבע שא"א שלא תיקח והפציר בו עד שלקח. וכן כל כיו"ב אע"פ שלא פירש הרי אלו מתנה וא"י לחזור ולתבוע ממנו עד שיפרש שהוא מלוה עכ"ל: