הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן קח

סימן קח

[שו"ע] מלוה ע"פ אינה נגבית מהיורשים. נ"ב ואם יש מע"פ ומבש"ט ובעל השטר מודה שהבע"ח דע"פ לא נפרע אם אין הנכסי' מספיקי' לשני החובות מגבי' למע"פ חלקו כיון דבעהש"ט מודה לו אבל אם הנכסים מספיקים לשני החובות בעהש"ט גובה חובו כיון דמניח נכסים כדי גביי' מע"פ אף דיתומים לא יאמינו לו ולא ישלמו לו למע"פ כ"כ בס' בית מאיר סי' ק"ב ס"א:

[שו"ע] כשחייב מודה. נ"ב בענין דלא פרע ודאי אח"כ כגון שהי' סמוך למיתתו וע' ש"ך לק' סס"י רנ"ה:

[הגה] נפרעים מן היתומים. נ"ב י"ל דהרא"ש לשיטתו דפורע חובו לא הוי רק במזונו' אבל לדידן י"ל ה"נ דהוי מבריח ארי כ"כ בת' הרמ"ע סי' פ"ט:

[שו"ע] אין נפרעים מיורשים קטנים. נ"ב ומיורשי לקוחות והם קטנים וכן אם הלוה נתן לקטן צל"ע:

[שו"ע] ודהיתה ת"ז צריך שיקבל. נ"ב ובמבש"ט וכתב בו זמן אם מקבלים עידי קיום בעוד שהיתומים קטנים עמ"ש הסמ"ע וש"ך לעיל סי' ע"ח:

[שו"ע] אין מקבלין עדות ע"ק ואפי' בפניו. נ"ב ואפי' יש שם יורשים גדולים ג"כ ונתקבל העדות בשביל הגדולים לא מהני לגבי הקטנים הר"ם אלשיך ז"ל בשו"ת סי' קכ"ז:

[סמ"ע אות יז] הי' נשבע ש"ד ונפטר. נ"ב אזיל לשיטתו לקמן סי' רצ"ו:

[סמ"ע בא"ד] ואע"ג דאינו שכיח. נ"ב ע' ש"ך לעיל סי' פ"ב דיני מגו אות כ"ב:

[שו"ע] או שהאמין לבעל העסקא. נ"ב עמ"ש הסמ"ע לעיל סי' ע"א ס"ק ה' ובש"ך שם:

[שו"ע] אין טוענין להם שנאנסו. נ"ב המהרח"ש סי' ל"ב כתב די"ל דוקא נאנסו לא טענינן להו אבל גניבה הוי שכיח. וכן נראה דעת מהרי"ט ח"ב סי' ק"כ וע' ש"ך סי' קכ"א ס"ק ס"א:

[ש"ך אות ז] אינו נאמן במקום חזקה הוא. נ"ב ע' במרדכי פ"ק דב"ב שהקשה אר"ל דיהא נאמן לומר פרעתי ת"ז במגו דמחל והוכיח מזה דטענת מחילה טענה גרוע ואינו נאמן רק במגו והובא בהג"ה רס"י ע' מבואר דס"ל דאף מגו ממש תלי' באיבעי' זו וכן מבואר דעת הנ"י פ"ק דב"מ דף י"ב ע"א בסוגי' דתקפה א' בפנינו שכתב שם א"נ מגו במקום חזקה ולא איפשטא פ"ק דב"ב הלכך הוי קולא לתובע וחומרא לנתבע מבואר ג"כ לדעת הנ"י דלא כש"ך ועמ"ש בגליון לעיל סי' ע' ס"ק י"א בסמ"ע:

[ש"ך בא"ד] הוי מלתא דל"ש מכח חזקה. נ"ב וע' שו"ת מהרי"ט סי' ע"ב ודבריו תמוהים לכאורה וע' עוד שם מ"ש סי' קי"ב:

[ש"ך סוף אות ח] וע' בת' מהר"א ששון. נ"ב ובת' מהרשד"ם סי' קצ"ח:

[באה"ג אות ג] והא דלא העמידו. נ"ב בס' הר"ם רוטענבורג סי' קמ"ג הוכיח מזה דבכה"ג גובים בלא שבועה:

[שו"ע] צריך לשבע שלא צוהו. נ"ב ע' שו"ת חוט השני סי' ו' ז':

[ש"ך אות טז] ול"נ דת' זו מיירי ג"כ. נ"ב ע' מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' ט':

[שו"ע] ואין אדם מוריש שבועה לבניו ממון שאיל"ג. נ"ב ואם הם טוענים שכבר נשבע אביהם צריכים לברר ת' הרדב"ז סי' קע"ז:

[הגה] וגבו בו מה שעשו עשוי. נ"ב אבל בהיפוך אם עבדו כר"א ובא דיין אחר ועבד כרו"ש לא מהני לסתור דדיין דעשה כר"א שו"ת מהרי"ט חח"מ סי' י"א וי"ב וע' קצה"ח בקונטרס התפיסות כלל ד' סי' ח':

[שו"ע] שהרי אביהם לא הי' צריך לשבע. נ"ב ובאם תובעים במבש"ט שהוא ת"ז י"ל לפימ"ש הסמ"ע לעיל סי' ע"ח ס"ק ב' בשם המרדכי דהך חזקה אין אדם פת"ז ליתא אלא כשתובע טוען ברי אבל לא ביורשי' שמא י"ל דדינא הכא שנשבעים שבועה שלא פקדנו ול"ש בזה אין אדם מוריש כיון דאביהם לא הי' צריך לשבע שבועת הבא לפרע מנכסי יתומים כיון דהוי ת"ז ודומה לנדון דנאמנות ועיין:

[שו"ע] לא לויתי שטר זה מעולם. נ"ב ותוס' שבועות דף מ"א ע"ב כתבו דאף בלא אמר רק לא לויתי שיכול לתרץ דבריו דהיינו לא עמדתי בהלוואתי מ"מ הכא ליתומים לא טענינן מלתא דלא שכיחא ע"ש: