הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן פג

סימן פג

[שו"ע] ושתיהן עבר זמנן. נ"ב ע' בב"ש אה"ע סי' כ"ח סק"ט ובט"ז שם:

[ש"ך אות ב] שוב א"י לעכבם לעצמו. נ"ב זה תמוה דא"כ מאי מהני מגו דלהד"ם הא אף דמאמינים לו דהמשלח חייב לו הא כבר זכה לאחרים ובעיקר קו' הש"ך נלפע"ד כיון דאם ידוע בעדים דחייב לשליח מהמנינן לי' דנתכוין מיד לזכות לעצמו דמזה מיירי הך דהכא. ה"נ אם יש לו מגו דמאמיני' (אי) דחייב לו נאמן לומר דתפס תחלה לעצמו ועדיף מדהכא דגם ע"ז דנתכוין לזכות לעצמו מכח המגו אבל אם באמת אינו חייב לו בודאי נתכוין לזכות להמלוה שנשלח לו וא"כ ההיא דלקמן דמיירי בא"י דחייב לו משו"ה ביש לו מגו דלהד"ם נאמן במגו דחייב לו ושנתכוין תחלה לזכות לעצמו. אבל במסרו בעדים א"נ במגו דהחזרתי (דאינו) [דאנו] דנין דאינו חייב לו וזכה להמלוה ואם [כן] חייב השליח לשלם להמלוה ודו"ק:

[ש"ך אות ה] וי"ל דשאני הכא כיון שהמלוה מודה. נ"ב עדיין קשה דלהימן המלוה לגבי ערב במגו דלהד"ם וכיון דהוא טוען ברי והערב שמא אמרי' מגו להוציא כמ"ש בש"ך בכללי מגו אות ט"ו:

[ש"ך אות ז] דברי הסמ"ע תמוהים. נ"ב לפענ"ד כיון דלהדי' חזינן דטעמא דר"י דלא הוי מגו היכא דמוכח לשקר תחלה א"כ בפשוטו ראו לומר דמאי אמרי' הלכ' כר"י בזוזא היינו מטעמא דר"י ומה"ת לומר דהלכתא כר"י ולא מטעמי' אלא כיון דדחיק להו לתוס' לומר כהרשב"א דרב אדא דמחלק בין ארעא לזוזא היא מטעם דמספקינן לי' אי הלכה כרב או כר"י א"נ מדפסקי' הלכה כרבה בעי ע"כ היכא דמוכרח לשקר תחלה הוי מגו א"נ הא דהלכה כר"י בזוזא הוי הלכתא ולא מטעמא אלא משום דהוי מגו להוציא וכיון שכן להי"ח דאמרי' מגו להוציא דהוכיח לו' דהחילוק בין ארעא לזוזא משום דהוי ספיקא דדינא אי הלכה כרבה או כר"י וכמו דהוא להש"ך דס"ל דהי"ח ס"ל כהרמב"ן דאיירי באינו מקויים א"נ הא דמחלק בין ארעא לזוזא היינו דהוי ספק אי הלכה כרבה דגם באינו מקויים הוי מגו או כר"י דאינו מקויים לא הוי מגו וכמו דכתב הש"ך להדיא בס"ק ט' בסופו. א"כ י"ל ג"כ הי"ח ס"ל כר"י דטעמא דר"י היינו דבמוכרח לשקר תחלה לא הוי מגו ורב אדא מחלק בין ארעא לזוזא היינו דהוי ספק אי הלכה כרב או כר"י דהך ספק אם במוכרח לשקר תחלה מקרי מגו ומש"כ הסמ"ע כ"כ התוס' היינו דתו' כתבו דזה טעמא דר"י וכיון דלהי"ח מוכח דהוי ספק בהלכה אי כרב אי כר"י דבענין אחר אין מקום לחלק בין ארעא לזוזא א"כ הא דק"ל בזוזא א"נ היינו מטעמא דדלמ' הלכה כר"י דמוכרח לשקר תחלה לא הוי מגו דברי הסמ"ע נכונים וכמו דס"ל להש"ך דמספקינן (אם) באינו מקויים. ה"נ י"ל להסמ"ע דמספקי' להלכה אם במוכרח לשקר תחלה הוי מגו ודו"ק: