הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן עה

סימן עה

[סמ"ע אות ז] וגם סס"י פ"ד כתב. נ"ב וטוען א"י אם נתחייבתי וע"א מסייע דלא לוה לכאורה לדעת המ"ל פ"ה מה' שאלה דאינו פוטרי' היכי דאין הנתבע טוען ברי אולם מדברי הרמב"ן במלחמות פ"א דבב"מ והרא"ש שם מבואר דאין חילוק בזה:

[ש"ך אות ט] דדוקא לקמן סי' פ"ח ס' י"ד. נ"ב ע' בש"ך לעיל רסי' כ"ד:

[שו"ע] וישבע מן התורה. נ"ב ואם טען על השאר א"י לא אמרי' בי' משואיל"מ כיון דאתי' מכח גלגול שבועה ס"ל להרבה פוסקים דלא אמרי' בי' מתוך שו"ת בשמים ראש סי' י"ז:

[ש"ך אות יט] וכן נראה עיקר לדינא. נ"ב ע' בש"ך לעיל סי' ל"א סק"ב:

[ש"ך אות כב] אלא במגו דלהד"ם. נ"ב ע' שו"ת ב"י ס"א:

[ש"ך בא"ד] כי היכא שהי' טוען פרעתיך. נ"ב לענ"ד הלשון מגומגם דמשמע דהתם הטעם דיכול להשביעו היינו ג"כ מטעם מגו דהי' יכול להשביעו בטענת פרעתי ע' ב"ש אה"ע סי' א' סק"מ דמגו לחייב שבועה לא אמרי'. ובאמת ז"א דהא התם פסק בהגה באף שיש בו נאמנות דא"י להשביעו על הפרעון יכול להשביעו מחלת לי ובעיקר הדין אף דהו' טענה גרוע בעצמותו מ"מ יכול להשביעו התובע בזה:

[שו"ע] ואם בא לצי"ש. נ"ב ע' בפרישה לקמן סי' ק"ח:

[ש"ך אות כו] שאם תפס התובע בעדים. נ"ב ע' בשט"מ פ"ק דב"מ סוגי' דתקפו כהן בשם הרמב"ן. ומשמע שם דדין זה תלוי במחלוקת הפוסקים בכל הספיקות אם מהני תפיסה וברי. אח"כ ראיתי שכוון ג"כ לזה בס' בית מאיר אה"ע סס"י קע"ז וע"ל סי' שפ"ח ש"ך ס"ק ל"א ודו"ק:

[הגה] נאמן בשבועה. נ"ב מדברי הרשב"א בת' תולדות אדם סי' ב' נראה דחולק ע"ז ואפי' היכא דהי' צריך שכנגדו ע"ש:

[שו"ע] וא"י לשבע ומשלם. נ"ב אם ע"א אומר האמנת אותי להעיד עליך כבי תרי ובקנין ואני מעיד שלוית משמעון והו"א אמת שהאמנתיך עלי אבל מ"מ אני אומר שלא לויתי ע' תשו' נ"ב ח"ב חאה"ע סי' ע"ח:

[ש"ך אות לו] אבל מה שהזכיר מקוד'. נ"ב דמשמע דגם בא"י א"פ ועד אחר מעיד שלא פרע מחרים סתם אף בלא העד לא הי"ל על התובע רק חרם סתם מ"מ אין הע"א פוטרו מהחרם ועמ"ש בגליון הש"ך סי' פ"ז ס"ק י"ד:

[שו"ע] אבל שלי הוא ה"ל משואי"ל. נ"ב ואם יש לו עד המסייע דדידיה חטף ע' קצה"ח סי' פ"ז סק"ט שמביא בשם שט"מ בב"מ דמהני ע"ש:

[שו"ע] והתובע א"צ לישבע. נ"ב ואם יש להנתבע ע"א שחייב לו רק חמשין דהדין דמ"מ חייב לשלם כיון דהוי משואי"ל הוי קם לממון מ"מ בזה צריך התובע לישבע תחלה מדין ע"א מעיד שהוא פרוע כך מבואר מדברי תשו' הרשב"א שהובא בב"י סי' ע"ה מחודש כ"ד:

[ש"ך אות מז] ואין להקשות דהא כ' הטור. נ"ב לא הבנתי התחלת קו' דהא התם א"נ לומר פרעתי רק במגו דלא שכרתיך וא"כ צריך לישבע כמו שהי' צריך לישבע אלו טען לא שכרתיך דאז ודאי הי' צריך לישבע שבועה דאו' כמו בטוען לא לויתי נגד ע"א ופשוט:

[ש"ך אות נו] וגם משמע דס"ל דבהא. נ"ב ע' בש"ך בסי' זה ס"ק ע"ה דכתב בפשיטות דחייב שבועה דאורייתא וצ"ע:

[ש"ך אות נח] ע"ש ודו"ק. נ"ב ע' בש"ך לעיל ס"ק ל':

[ש"ך אות סד] ותימה האיך יועיל תפיסה. נ"ב ע' בשו"ת שבו"י ח"ב סי' קס"ח:

[ש"ך אות עה] ונ' לא ידענא חייב ש"ד כדין מ"מ. נ"ב ע' ש"ך לעיל ס"ק נ"ו:

[שו"ע] וי"א שחייב לישבע שבועת התורה. נ"ב ואם אמר א"ל נכרי ע' בסמ"ע לקמן סי' קמ"א ס"ק כ"ג ובש"ך שם:

[שו"ע] טענו בספק עפ"ע. נ"ב ע' בסמ"ע לקמן סי' צ"ו סק"ג:

[הגה] שאומר שהוגד לו מפי נאמן. נ"ב ע"ל סי' קמ"ט בש"ך ס"ק י"ג:

[ש"ך אות פב] הרי הראב"ד מחלק בין א"ל אבא לא"ל ע"א כשר. נ"ב אמנם מדברי הה"מ פ' י"ד מה' טוען ה"ה נראה דלס"ל לחלק וס"ל בדעת הראב"ד דגם בברר ע"פ אחר הוה ברי ומ"ש הטור בשם הראב"ד דכשאין העדים לפנינו אין משביעין אותו אפי' היסת כ' בתשו' דבר שמואל סי' כ"ח דזהו הרב אב"ד ולא הראב"ד בהשגות כמבואר להדיא בבעה"ת:

[ש"ך בא"ד בסופו] העולה מזה. נ"ב ע"ל סי' רצ"א בש"ך ס"ק ל"ד: