הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן כח

סימן כח

[סמ"ע אות ה] דא"כ ישא עונו. נ"ב ע' בחידושי הרשב"א לב"ק דף נ"ו הוכחה אחרת לזה:

[שו"ע] ואם כבש עדותו. נ"ב אף דלכאורה אין ראי' לזה ממה דאר"י דבחד חייב בד"ש די"ל דוקא אז דעדיין לא נתקנה היסת מש"ה קרוב שהעד מפסיד אותו בעדותו דעפ"י הרוב אינם נשבעי' לשקר וישלם ולא ישבע (ואעפ"כ לא בעי קרבן שבועה כיון דאפשר שישבע לא הוי רק גורם לממון כדאי' פ"ד דשבועות ור"י לטעמי' דס' בפסחים גורם לאו כממון דמי) אבל עכשיו דגם בלא העד צריך לשבע היסת א"כ לא מפסיד מידי בכבישת עדותו. וצ"ע דמ"מ מפסיד דאפשר דימנע יותר דירא לשבע שמא יצטרף בעל דינו והעד ויפסלו' לעדות או דאינו יעיז לשבע לשקר בפני העד. ומ"מ נ"ל דדוקא במטלטלי' דהעד מחייב שד"א אבל במקרקעי לא כדמשמע לשון הטור. אף דאפשר דמיראתו מודה מ"מ כיון שאין עדותו פועל כלום בשום התחייבות דבלא"ה חייב שבועה דרבנן לא מקרי עליו שם עדות ולא מחייב במה שאינו מפחיד לחבירו דמשום זה לחוד לא מחייב רק במטלטלי' דנקרא שם עדות עליו להתחייב שד"א שפיר מחייב בד"ש מהפסד דאפשר שיודה ולא ישבע. וק"ל:

[ש"ך אות ב] כתב מהרש"ל. נ"ב עיין בתשו' חו"י סי' מ"ד ובת' שבות יעקב סי' קמ"ו:

[ש"ך בא"ד] לכ"ע מפקינן מיניה. נ"ב בתשובת משאת משה חח"מ סי' ס"ג כתב דהכא יכול לומר ק"ל כריא"ז ורבינו ירוחם שכ"כ עדים שכובשין עדותן דחייבין בדיני אדם לשלם:

[ש"ך בא"ד] וכ"כ ריב"ש. נ"ב והוכיחו כן מדינא דאבק ריבית ביו"ד סי' קס"א ס"ב וס"ג וע' בנמוקי יוסף פ' א"נ בסוגי' דמשכנת' באתרא דמסלקי מ"ש בשם הרשב"א והר"ן ומבואר דהיכי דחייב לצאת ידי שמים מהני תפיסה נמצא דין זה תלוי באשלי רברבי במחלוקת הראשונים. ולדינא יש לעי' אם יכול התופס לומר קים לי כהסוברים דמהני תפיסה ועיין במ"ל פ"ד מה' מלוה בסוף דבריו ועיין בתומים בדיני תפיסה:

[הגה] ואפי' בע"ד בעצמו. נ"ב ואם נגנב דבר להשותפין והם הטילו חרם על כל מי שיודע י"ל כיון דהם המשביעי' הם אינם בכלל ואם אחד מהשותפי' ידע ולא הגיד לא עבר חרם תשובת הראנ"ח ח"ב סי' פ"ה:

[ש"ך אות ו] לא משמתינן לי'. נ"ב ומ"מ לא שרינן לי' לכתחלה להעד דס"ס על עדותו יוצא ממנו ממון שלא כדין דהא לא הודה בפני ערכאותיה' ובב' עדים דקי"ל בס"ד דיכולים להעיד היינו דוקא בהלואה סתם דאיכא ח"ה אבל היכא דלא יודע להעכו"ם דליכא ח"ה אינם רשאים להעיד כיון דזכה ישראל מדין הנפקעת הלואתו ומ"מ לא משמתינן להו והיכי דב' ישראל מריבים והלכו לדון בערכאות ואתא חד וקמסהיד ואפקינן ממונא אף שלא טוב עשה בעמיו שעשה אויבינו פלילים ונגמר הדין גוי על פיו וראוי להענישו כפי ראות עיני הדיין לפי הענין והסיבה ואף ב' עדים לא יעידו בלתי רשות המורה וטובי העיר. ומ"מ לא משמתינן לי' כן מבואר ביש"ש שם ובתשובת רמ"א סי' נ"ב כתב דוקא בדין שיש לגוי עם ישראל מותר להעיד היכי דדנין בדינינו כן אבל אם ישראל דן עם חבירו אסור להעיד דמסייע ידי עוברי עבירה ואע"ג דלית בי' משום לפני עור מאחר דבלאו דידי' יוכל לעשות האיסור מ"מ אסור מדרבנן וע' בת' זרע אברהם חח"מ סי' י"ב:

[סמ"ע אות כג] ע"א המסייעו פוטרו. נ"ב עיין בב"י דאם הגוי מודה במקצת אע"ג דבדינן הוי הגוי מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע אפ"ה מותר להעיד כיון דבדינינו עד המסייע פוטר ובטור תמה דהיכי דמשואי"ל אין עד המסייע פוטר דהוי קם לממון גם בש"ך לקמן סי' ע"ב ס"ק ס"א רמז ג"כ לקושי' זו ועיין מה שכתבתי על הגליון לקמן סי' פ"ז בש"ך ס"ק ט"ז:

[ש"ך סוף אות ט] נ"ב ובתשובת הר"מ מינץ סי' מ"ד:

[שו"ע] אינו חייב. נ"ב אבל אם רוצה למחול ולמיזל ש"ד דת"ח שמחל על כבודו מחול כנה"ג ועיין לקמן ש"ע סס"י רס"ג:

[שו"ע] לילך להעיד. נ"ב בתשו' משאת משה חח"מ סי' ס"ג כתב דוקא היכי דליכא שבועה כגון בתובע מיתומים ע"פ העדים אבל היכי דאיכא שבועה מקרי צד אפרושי מאסורי שלא ישבע בשקר וצ"ע לדינא:

[הגה] ויש הוכחה לדבריו. נ"ב בט"ז העלה דביש הוכחה לדבריו א"צ שידעו הב"ד שבע"ד אלם ע"ש:

[שו"ע] אח"כ מכניסין. נ"ב עיין במג"א סי' רס"ח ס"ק י' ובא"ר שם:

[שו"ע] העדים ששלחו. נ"ב עיין בריטב"א מכות דף ו' דאם העדים מביאים כתבם לב"ד ואומרים מה שכתוב כאן אנו מעידים מהני:

[שו"ע] ואם העד ת"ח. נ"ב הכנה"ג בהגהת הטור או' ס"ג כתב דגם בזה"ז דנין בזה דין ת"ח ודלא כשו"ת רמ"א והסכים עמו בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ז גם העלה בתשו' שם דהך דינא דאם הבע"ד מזכירו ונזכר דלא יעיד זה דוקא בבע"ד עצמו אבל בקרובו בע"ד ש"ד ואשתו ובניו הוי כבע"ד עצמו:

[שו"ע] ואם קבלו אין דנין. נ"ב עיין בתשובת מהר"א פאדוה סי' ע"ג דאפשר אם דנו כבר על העדות שנתקבל שלא בפני בע"ד לכ"ע אינו חוזר הדין:

[ש"ך אות יז] תשובת מהרא"ן ששון. נ"ב ובתשובת מהרח"ש חלק אה"ע סי' מ"ב:

[ש"ך אות יח] סי' כ' וכ"ה. נ"ב ספר שלישי:

[ש"ך בא"ד בסופו] סי' כ"ט. נ"ב ובסי' ס"ח ובסי' ק"ג ובתשו' כנה"ג סי' כ' וע' שער המלך פ"ט הלכות אישות:

[ש"ך אות יט] בפני ב"ד. וכן דעת הרמ"א בתשובה סי' י"ב:

[שו"ע] הי' הבע"ד חולה. נ"ב עיין לקמן סי' ת"ח ס"א בהג"ה:

[הגה] וי"א דכל ששלחו. נ"ב ומ"מ אם הי' א' מהב"ד אוהב לבע"ד אף דאם דנו דיניהם דין ע"ל סי' ז' ס"ד מ"מ כה"ג יפה עשה שלא רצה לילך לפניהם ובזה אם קבלו העדות שלא בפניו י"ל דלא מהני עי' תשו' הרא"ם ח"ב סי' כ"ד:

[סמ"ע אות נב] אין שומעין עכ"ל. נ"ב וכ' כנה"ג בטור אות צ"ד דדעת הרשב"ם דבממון שלא בא עדיין לידם אין נותנין ליד היתומים והר"ש הלוי חולק עליו:

[שו"ע] צריך ג' מומחי'. נ"ב ובעי' במותב תלתא יחדיו אבל אם קבלו זה בפני עצמו וזה בפ"ע לא מהני אף לדיעה ב' לקמן סי' מ"ו ס' כ"ה דהתם בקיום שטרות הקילו. מהרי"ט בתשו' חא"ח סי' מ"ג:
צריך ג' מומחים. נ"ב ובשו"ת המיוחסת להרמב"ן סי' קי"ב כ' דיחיד מומחה שיכול לדון אפי' ביחיד יכול לקבל עדות ג"כ ביחידי עיי"ש ואם א' גמיר וב' הדיוטים וקבלו עדות עי' בתומים סי' ד' ובשו"ת מהרח"ש סי' י"ח בארוכה:

[שו"ע] אין דנין ע"פ. נ"ב וכ"כ בתשובת הגאונים סי' שפ"ט ועי' בתשו' הר"מ אלשקר סי' ט"ו: