הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן תקטו

סימן תקטו

[סעיף א] ולערב מותרין בכדי שיעשו ע' סוכה י' ע"ב תד"ה עד וכן בב' יו"ט של גליות דנולדה בזה מותרת בזה וכו' מבואר דהי' ראוי לאסור ביו"ט ב' משום מוקצה והיינו דשמא היום יו"ט ואף דנולדה בחול מ"מ כיון דאין ידוע לנו שהוא חול היה אסור בה"ש ומגו דאתקצאי בה"ש אלא דהטעם דמוקצה מ' יום שעבר לא אמרי' ע"ש היטב לפי"ז הכא דבה"ש אין האיסור רק מחמת שמא עדיין יום דהא אף אם הוא לילה אסור עד אחר כדי שיעשה וא"כ להמחבר דפסק לעיל סי' רצה סעיף ד' ביו"ט קיי"ל כר"י דמוקצה אסור א"כ הכא ליתסר כל יום ב' מטעם מגו דאתקצאי (וע' תוס' יו"ט פ"ה עירובין מ"ח ודבריו צ"ע) וצ"ע:

[שם] כדי שילך העכו"ם למקום. ולענ"ד אם יש שיעור הליכתו תלישתו וחזירתו מהלך ב' ימים דיש חילוק בזה דאם הנכרי הלך ממקומו בשבת ותלש וחזר ביום א' לערב דאין יום א' דהוא חול עולה לשיעור כד"ש נגד יום שבת ואסורים עד יום ב' לערב דאף דחזירתו דנכרי ביום א' היה ביום חול מ"מ אלו לא הלך בשבת והיה הולך ממקומו אחר שבת לא הי' חוזר עד יום ב' לערב א"כ אם נהנה מקודם לזה נהנה ממלאכת שבת ולתוס' שייך בי' גזירה שמא יאמר כדי להנות מזה ביום ב' אבל בהיפוך אם הנכרי הקדים הליכתו בע"ש וחזר בשבת בזה הליכת הנכרי בע"ש לא חשבי' ואנו דנין למעשיו מתחלת שבת דדנין שהנכרי הביא פירות משם לכאן ביום שבת וכאלו היה כבר במקום ההוא בתחלת שבת ודר שם ע' אליה רבה סי' שכ"ה סקי"ד ובכנה"ג שם שלפי ראייתו עולה לגוונא ב' הנ"ל אבל אין ראיי' לגוונא א' הנ"ל:

[מג"א סק"ח] אסור בב' משום הכנה לכאורה תמוה לי דאם הכא האיסור משום הכנה אמאי צריך במיו"ט ושבת כדי שיעשו ואחרי העיון נ"ל בכוונת המג"א דקושייתו היה כיון דהוי ב' קדושות יספיק כדי שיעשו בליל הראשון דאף דאינו ראוי לעשייה עולה כשיעור כדי שיעשו (עיין מחצית השקל דהוכחת המג"א מהא ב' י"ט של גליות מותר לערב בליל יו"ט ב' כד"ש הא אף אם קמי שמא גליא די"ט ב' חול הא אינו ראוי לעשייה דהא אנן דמספקינן אסור לעשייה עיי"ש ולענ"ד הוכחה יותר מהא דסעיף ד' יש מתירים לאכלם בשבת כד"ש הרי עולה לכדי שיעשו אף דאינו ראוי לעשייה) אך מ"מ כ"ז באם ההמתנה כד"ש הוא רק מ' המלאכה שנעשה בשבילו בזה הוי היכר ועולה לזה תירץ המג"א דאף אלו נצוד מעצמו אסור כל השבת משום הכנה א"כ כל השבת אינו עולה לכדי שיעשו כיון דבלאו המלאכה בשביל ישראל היה אסור לאכלו משום הכנה ולזה צריך להמתין במ"ש בכדי שיעשו ודוק:

[מג"א סקי"א] אף להיש מחמירין דלעיל ומיירי בתוך התחום והא דאצטריך לאשמעי' דמותר אף דלא נעשה שום איסור בשביל ישראל היינו דהא מ"מ נעשה איסור טלטול מוקצה בשביל ישראל דהא אחר שלקטן הנכרי לעצמו אסורים בטלטול משום מוקצה דמחיבר ובאמת יש לעיין כיון דמבחוץ לתחום אסור למי שהובא בשבילו אף דהוי רק מלאכה דרבנן ואמאי במביא הנכרי דבר שאסור לטלטלו ל"צ כד"ש:

[מג"א סקי"ג] מ"מ הוי כעין דאורייתא כוונת המג"א ז"ל ממה דפסקי' לעיל סי' תק"ז ס"ב בעצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור ביו"ט שלאחריו להרבות עליו עצים דבדאורייתא אסור להוסיף ולטלטלו א"כ מוכח או דחשבינן זה להכנה דאורייתא מעשה הנשירה מהאילן ואינו חזי לבו ביום או דהוי כעין דאורייתא א"כ ה"נ לענין מסל"ת:

[סעיף ד] בשני י"ט של גליות נמי דינא הכי הלשון אינו מדוקדק הא להיש אוסרים אסור אף לישראל אחר ואפי' לצורך אורחים דהא אסור משום הכנה ואלו בב' י"ט של גליות דהכנה ליכא אלא מטעם שלא יאמר ומותר לצורך אורחים וא"כ ל' הרמ"א נמי דינא הכי אינו מדוקדק כ"כ:

[ט"ז סק"ז] כ' רש"ל וא"צ כ"ש נראה הסברא כי היכי דמתירים בב' י"ט של גליות דמותר בשבת של אחריהם דכולי האי ל"ג שיאמר לנכרי ב' ימים מקודם להביאם כמ"ש הרא"ש בזה אין חלוק בין י"ט של גליות ליו"ט דר"ה דשייך ג"כ ה"ט שלא יאמר זמן רב מקודם להביאם רק דבשבת אסור מ' איסור הכנה דב' י"ט דר"ה חדא קדושה והוי הכנה מיו"ט לשבת אבל למ"ש א"צ בכדי שיעשו אמנם לדינא יש לעיין בזה דהא לחומרא נקטי' כשטת רש"י דהטעם שלא יהנה וממילא הכא במ"ש אסור דהא הביא דורון ביום ו' אסור למ"ש כד"ש משום שלא יהנה כדאיתא ריש הסי' ה"ה הכא ביו"ט דר"ה אם הביא ביום ה' דהא קדושה א' הן וכיומא אריכתא דמי ע' בט"ז ס"א דלהקל לא פסקי' כר"ל אח"ז ראיתי ביש"ש סי' ו' שלא נזכר מן יו"ט של ר"ה אלא בב' י"ט דגליות דכ' תחלה להחמיר כדעת העיטור דגם בב' י"ט דגליות שחלו בה' ובו' דאם הביאו בה' דאסור בשבת דגם לב' ימים חיישי' שמא יאמר לו בזה כ' מהרש"ל להכריע מסברתו דמ"מ במ"ש ל"צ כדי שיעשו כיון דהוא תרתי למעליותא דהוא חול גם זמן רחוק לא יאמר לו ביום ה' בשביל שיהא מוכן במ"ש אבל לענין ב' י"ט דר"ה לא נזכר מזה שם ונלע"ד דלשטת ר"ת מותר אבל לשטת רש"י אסור כנ"ל וא"כ יש להחמיר בזה:

[סעיף ה] אבל מותר לטלטלן בתוך ארבע אמות כיון דחזו לאחרים הרא"ש ולכאורה מ"ש הרשב"א בחי' לשבת ר"פ מפנין דבדמאי אלולי טעמא דאי בעי מפקיר לנכסי' וחזי ליה היה אסור לטלטל דאף דחזי לעניים וגרע מתרומה כיון דאינו עומד ליתן לעניים אלא להחזיקו לעצמו עד אחר שבת להפריש עליו ולעצמו לא חזי היום הוי מוקצה עיי"ש א"כ ג"כ אף דמותר לאחרים הא רצונו להחזיקו לעצמו לאכלו למחר וראיתי אח"כ דעמד בזה בשער המלך הל' לולב ספ"ז:

[מג"א סק"כ] לשחטה מיד והבשר מותר לערב יו"ט האחרון מהרי"ל שם:

[מג"א סקכ"ג] אי בעינן בכ"ש תמיה לי הא הדין מפורש במתני' מכשירים פ"ב דמחצה ע"מ אסורים בכדי שיעשו אלא דהסמ"ג ס"ל דהטעם דעושה לצורך שניהם א"כ י"ל דבעלמא בספק ל"צ כ"ש ולרש"י הטעם דהוי ס' מוכח דמספק צריך כ"ש וא"כ עכ"פ הכא במע"מ לכ"ע לר"י בכ"ש ולומר דמ"ש המג"א ונ"מ אי בעי' כ"ש היינו אי בעלמא בעי' כ"ש דהסמ"ג לקולא ורש"י לחומרא דלישנא דמג"א אינו סובל כן וצ"ע עיין לעיל מה שכ' להקשות ומה שאמר בני מוהר"א ני' ליישב קושייתו די"ל דכוונת המג"א דנ"מ בתחומים כמ"ש סי' שכ"ה כוונתו רצויי' למש"כ המג"א סי' שכ"ה דבתחומים בספק א"צ להמתין בכ"ש אבל לא הועיל כלום בזה דהרי יסודי דהמג"א להקל בס' תחומין בדין כד"ש היינו בצירוף שתי קולות קולא דהפוסקים דבתחומים א"צ כדי שיעשו וקולא דהפוסקים דבכל מלאכת שבת בספיקו ל"צ כד"ש כאשר רמז המג"א בלשונו הזהב כמ"ש ס"ז וס"ח א"כ במחצה על מחצה דממנ"פ אסור בשאר מלאכות להפוסקים דמספק ל"צ כד"ש מוכרח דמע"מ עושה הנכרי לצורך שניהם וא"כ לית צירוף דקולא זו דעת הפוסקים דספיקו ל"צ כ"ש דלדידהו מע"מ לאו ספיקא הוא וממילא גם בתחומים אסור במע"מ ואינו דומה לשאר ספיקות בתחומים וברור:

[מג"א סקכ"ו] ונ"ל דבזה לכ"ע מותר לענ"ד י"ל דמש"ה לכ"ע מותר דהנכרי שלוחו של ישראל הן המשלח הן בקצץ דעושה ע"ד עצמו הן בלא קצץ דעושה ע"ד הישראל היינו על דעת משלחו דמצפה לשכרו ומתיירא שלא ינתן לו אבל מ"מ אינו עושה ע"ד זה שנשלח לו א"כ בתחומים דמותר למי שלא הובא בשבילו והכא זה שהובא לו לא מקרי הובא בשבילו אלא בשביל ישראל המשלח וגם לא דמי לטלטול איסור דאסור למי שנתבטל בשבילו היינו דנעשה אסור בטול בשבילו אבל ישראל המשלח שלח לו שילך בע"ש ולא עשה איסור עבור זה ששולח לו והנכרי העושה איסור בשביל המשלח מש"ה מותר: