הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן תקא

סימן תקא

[ט"ז סק"ב] ורש"י פי' בהדיא דלהמקשן. ראיה זו איני מכיר די"ל דרש"י ס"ל כדעת הרא"ש דבעצים קטנים דאפשר להסיק בלא ביקוע אסור משום טורח. ומתני' מיירי בא"א להסיק בלא בקוע. ובזה לא חשו לטורח. ודברי רש"י מתפרשים בפשוטו. דלהמקשן היה הטעם דברישא אין מבקעים. דאף היכי דא"א להסיק בלא בקוע חשו לטירחא. ומש"ה פריך הש"ס רישא לסיפא. ולמסקנא הטעם ברישא מוקצה. אבל טרחא שרי היכי דא"א בלא בקוע דמזה מיירי סיפא דמתניתין. ואין כאן נדנוד ורמז ראי':

[סעיף ז' בהג"ה] אפי' ביום טוב ב' דר"ה. תמוה לי מאי רבותא בזה ביו"ט של ר"ה. הא אם נבוא להחמיר בר"ה יותר משאר יו"ט זה משום דר"ה הוי קדושה אחת. וממילא מותר הכא כמו דשרי לחזור ולהדליקם בו ביום דלעצמו הכין. ושאני ביצה דביומו אסור ועיין מג"א סי' תע"ז דיו"ט דר"ה או דהשני חול. או דחדא קדושה ע"ש. והכא בלא"ה הא מה דיהו' חמיר מגליות הוא רק מצד קדושה א':

[ט"ז סק"ז] למ"ד ב' קדושות הן אין מכין מקדושה א' לחברתה. זהו אמת דאין מכין על ידי מעשה בישול מיום א' ליום ב'. אבל מ"מ בהכנה דממילא כמו הכא בלפידים דמו לביצה דלמ"ד ר"ה ב' קדושות הם נולדה בזה מותרת בזה. כדס"ל להדיא לר"י במתניתי דפ"ג דעירובין. אלא דאנן מחמרינן כרבנן דב' ימים דר"ה חדא קדושה הן. ומ"מ אסור לבשל מיום א' ליום ב'. דלקולא לא אמרי' חדא קדושה הוא. וא"כ הכא בממ"נ מותר. דאם חדא קדושה הוא הוי כמו ב ביום דשרי ואם ב' קדושות הוי כמו ביצה דמותרת בשני. וגדולה מזו כת' המג"א לעיל סי' תט"ז דלא חיישינן כלל ביו"ט דר"ה דשמא הראשון חול והב' יו"ט. דאם הב' יו"ט בוודאי הוא חדא קדושה. וחיישי' רק בהיפוך דא' קדש וב' חול. וא"כ הכא בוודאי שרי. ואף בלא דברי המג"א. מ"מ אי ב' קדושות הן לא חמיר מב' יו"ט של גליות וכמו בביצה. וא"כ קושית הב"י חזקה הוא:

[שם] בהא וודאי נסמוך על המקילים. לענ"ד לטלטל להוציא הפתילה הישנה מפני חדשה היא היתר גמור דטלטול מוקצה לצורך אוכל נפש בלי שימוש קיי"ל דשרי כדלקמן ססי' תק"ט:

[פר"ח אות ז'] דהא דקיי"ל קדושה אחת היא אינו אלא להחמיר. אינו מספיק דממנ"פ אם אין נידון לקדושה א'. ממילא הוויין כב' י"ט דגליות. ואם כן שייך למינקט ב' חומרות דשתי קדושות. וכל הב' ימים קודש. וזהו א"א להיות וביותר דהרי מבואר בסימן תט"ז דבב' ימים של ר"ה נאכל עירובו בראשון יוצא עליו בשני אף דלהקל ל"א חדא קדושה צ"ל כמ"ש המג"א שם דב' ימים או דהם חדא קדושה. או דהשני חול. וא"כ בעירוב מותר בממנ"פ עיי"ש. אם כן ה"נ כן בפתילות: