הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן תמג

סימן תמג

[מג"א סק"ב] מצה עשירה. לכאורה תמוה. דהא הרמ"א כ' בסי' תמ"ד ס"א במדינות אלו וכו' וראיתי בשו"ת נ"ב סי' כ"א שהוציא מזה דהרמ"א אינו אוסר מצה עשירה אלא מחצות ואילך אבל בשעה ד' מותר וכוונת המג"א יאכל מצה עשירה עד חצות או בשר ודגים אחר חצות:

[מג"א סק"ג] ונ"ל דאם שכח ולא מכר. לכאורה יש לדון דנהי דלענין איסור הנאה הוי שעו' דרבנן ובדרבנן סמכי' להקל מ"מ אחר שיגיע זמן שעות דאורייתא לענין חיוב תשביתו דשמא אזלי' בתר ערך היום ומכירתו לא היה מכירה ומחוייב מדאוריית' לבערו אף די"ל דאינו עובר על לאו דב"י די"ל בהשליכו לחוץ או מכרו לנכרי בפסח דאינו עובר בב"י כיון דאינו ברשותו ע' שאגת ארי' מ"מ אינו יוצא בעשה דתשביתו כשאינו מבערו מן העולם. ונראה דלק"מ דנ"ל בזורקו חוץ לרשותו דרך הפקר בשעה ו' אינו חל הביעור כיון דקודם זמן חיובו דביעור אין החמץ ברשותו אף דביטלו בשעה ו' לא מהני אפקועי חיובו דאורייתא היינו כיון שאינו שלו ולא חל הביטול וכלא ביטלו דמי אבל זרקו לחוץ שאין החמץ בגבולו מהני אף בשעה ו' ורק בזרקו אחר שעה ו' דכבר חל עליו חיוב הביעור מחוייב לבערו מהעולם דוקא גם י"ל כיון דבאמת הוי ס' דרבנן לענין הנאה וכיון דס' דרבנן לקולא הוי כמו וודאי מותר בהנאה והוי מכירה מעליא ודו"ק:

[מג"א סק"ה] וכ"מ בב"ק דף מ"ה. הא דלא מדמי בפשוטו לגזל חמץ דמתניתן ערוכה היא דיכול לומר הרי שלך לפניך כדקי"ל בח"מ סי' שס"ג די"ל שומר גרע מגזלן כמ"ש תוס' בב"ק נ"ו ב' לענין הרקיבו מקצתו ולזה למד רבינו מסוגיא דבב"ק דמ"ה והיינו משור שנגמר דינו דלר"י דס"ל גומרי' דינו שלא בפניו יכול לומר הש"ל וה"נ לדידן בחמץ והא דבאמת דהרקיבו גרע מגזלן היינו דשומר דמוטל עליו לשומרו פשיעתו הוי כמזיק בידים וכי היכי דאם בידי' הרקיבם חייב מדין מזיק ה"נ פשיעתו משא"כ גזלן בכלל שמירה אבל בשור שנגמר וכן בחמץ דאף אם הוי כמזיק מ"מ הא הוי כהיזק שאינו ניכר דקיי"ל דל"ש היזק ואף דבהאביד בידים חייב מקנסא מ"מ יש לומר דבשומר דממילא לא קנסוה. אולם לענ"ד אין ראיה דשפיר י"ל דפשיעתו דהשומר הוי כמזיק ממש ואף בהיזק שאינו ניכר חייב מדרבנן ושאני בשור שנגמר דינו דל"ש שם קנסא דרבנן שלא יהא כל א' וא' וכו'. כדמוכח הכי מדברי תוס' שם בקושייתם דאם הוי היזק שא"נ גם באתפסי' בידים לפטר. ובמ"ל פ"ג מהל' גזילה תמה באמת דהא מדרבנן חייב כמו במטמא ומדמע והתו' שם בגיטין נזהר מזה דהכא ל"ש חששא שלא יהא כל א' וא' הולך עיי"ש הרי דשם גם בידים פטור אבל בעלמא י"ל דכל דע"י פשיעותא דהשומר ניזק בהיזק שא"נ הוי כמזיק והוא בכלל תקנת חז"ל לחייבו במזיד ולענין זה גרע שומר מגזלן כמו בהרקיבו. והא דאמרי' בב"ק א"כ לפלגו בחמץ בפסח י"ל בגזל חמץ דאם איתא דבשור דל"ש שלא יהא פליגי בהיזק שאינו ניכר אם יכול לומר הש"ל לפלגי בחמץ ובגזלן ולזה מוקי דפלוגתייהו בגומרים דינו שלא בפניו ובחמץ בגזלן לכ"ע יכול לומר הש"ל ובשומר ובחמץ י"ל דחייב דבשומר בהיזק שאינו ניכר חייב מקנס' כמו במזיק ומדוקדק לישנא דרש"י שכ' לפלגי בחמץ בגזל וע' באבן העוזר ולפי הנ"ל כ' רש"י כן בדקדוק: אמנם מ"מ נ"ל ראיה להמג"א דשומר שפשע פטור באינו ניכר ממה דפסקי' בש"ע יו"ד סי' קכ"ז דהפסד שכרו הוא מועט מש"ה א"נ לומר נתנסך יינך ואם נאמר דשומר שפשע חייב באינו ניכר הו"ל לחלק בנתנסך בפשיעה נאמן כיון דמפסיד כולו אע"כ כהמג"א וד"וק:

[באבן העוזר] וע"כ פשע שלא מכרו קודם פסח וחייב בגניבה. במחכ"ת למאי דקיימי' עתה דילפי' שאור דאכילה משאור דראייה וחמץ של הקדש מותר אחה"פ ליכא פשיעה דמה דלא מכרו דהא יהיה מותר אחה"פ ולא הפסיד להקדש: