הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן שלא
סימן שלא עריכה
[סעיף י'] אדם שלא מל מעולם מסתפקנא אם גם ביו"ט הדין כן או ביו"ט שרי. דמקור הדין דלמד כן מסוגי' דביצה מפני שצריך לבדקן ולכאורה למה דפסקי' סי' תצ"ח ס"ח איבעי' דעוף שנדרס לקולא וממילא הטעם בלבון הרעפים משום חסום א"כ ליתא לראיית המרדכי. ולזה י"ל הטעם דפסקי' האיבעי' לקולא ע"כ משום דביו"ט שרי מדאורייתא משום מתוך והוי ס' דרבנן וא"כ י"ל מש"ה גבי מילה בשבת מחמרינן מספיקא דאיבעי' דהוי ס' דאורייתא. וא"כ יש לדון ביו"ט דחבורה לצורך שרי מותר למול דדיינינן האיבעי' לקולא דבלבון רעפים משום חסום נגע בה ופרט דנראה מתוס' מגילה ד' ד"ה ויעבירנה דכתבו וגם אין אדם מל אא"כ בקי וכו' משמע דאין דרך בכך אבל איסורא ליכא וכן בהר"ן פ"ק דטרח ליתן טעם במה דל"ג במילה בשבת שמא ילך אצל בקי. משמע לכאורה דלא ס"ל לדינא דהמרדכי וא"כ יש לסמוך על זה ביו"ט דאינו מפורש לאיסור בש"ע: