הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן שיח

סימן שיח

[סעיף א] המבשל בשבת אם היה הקדרה על האש ולא היה ראוי להתבשל עד שעה ושתים והופך בגחלים שעי"ז מתבשל במוקדם כ' הריטב"א בח"י לשבועות דף יז ע"ב ד"ה אמר ר"ה דאפשר דחייב דקרובי בישול מלתא היא כמו בקרובי עבודה ע"ש:

[שם בא"ד] אסור לו לעולם עיין לקמן סי' תקלח:

[מג"א ס"ק ב'.] דלדידהו הוי דשאל"מ. דהא גם בירושלים לא יהיה להם היתר בלא ביטול ויהיה מותר להם גם חוץ לירושלים (מזה משמע דלא כמ"ש הצ"צ דטריפה שנולדה ביו"ט דמ"מ איסור י"ט לא בטל) אע"כ כיון דאיסור חוץ לירושלים הוי לכהנים ישל"מ אינו בטל גם לזרים ה"נ במבשל בשבת כיון דלאחרים הך איסור ישל"מ אסור גם להמבשל ואף דתרומה שנתערבה הוי ישל"מ לכהן טמא מ"מ איסור זרות לא הוי ישל"מ ובאמת גם הזר אסור לאכלו בטומאה דהך איסור כיון דישל"מ לכהנים גם לזר לא בטל:

[שם בא"ד] אפשר דמיירי כשנתערב וה"ה כשנתערב בשבת לאחר שבת מותר דנהי דביום שבת לא נתבטל מכח ישל"מ מכל מקום מתחיל הבטול לאחר שבת:

[סעיף ג] וחפי' בתולדת חמה ונ"ל דאפי' דיעבד אסור כדמשמע בסוגיין במה דאמרי' מי סברת אסיפא קאי ארישא קאי וכו' ומ"מ אפשר דלאחר שבת מותר אף למבשל עצמו וצ"ע לדינא:

[מג"א ס"ק י] אפי' מבע"י אבל הרשב"א בחי' כ' להתיר להטמין בחול מבע"י להחם בחמה דכל שהוחם בע"ש מן החמה מצטנו לגמרי בליל שבת והו"ל בשבת דבר שאינו מוסיף הבל אף דחול בעצמותו מקרי מוסיף הבל כדלעיל סי' רנז סעיף ג' היינו בתבשיל רותח אבל לא בתבשיל צונן כדאי' פ"ב דחמימי חיים וקרירי מקרר:

[שם בא"ד] ובירושלמי איתא בהדי' דאסור וכ"כ להדיא בח"י הרשב"א מההיא דירושלמי:

[שם בא"ד] אבל מע"ש מותר בח"י הרשב"א כ' וז"ל ומשהה ע"ג תולדת חמה לא מצינו מי שיחמיר עליו לשהות וכ"ש למ"ד להחזיר תנן עכ"ל משמע לצדד להקל דאף מה דאסור להשהות ע"ג כירה מותר להשהות ע"ג תולדת חמה ונלע"ד דיש לדון דגם על תולדת אור מותר דלא גרע מכירה גרופה כיון דל"ש בי' שמא יחתה:

[מג"א ס"ק יא] אפילו ליתן על הכירה וליתן על הכירה קודם ההיסק תבשיל לח בעודו רותח ואחר שיצטנן יסיק הככרי הכירה י"ל דשרי לכתחילה דהא דא' נותן את המים וא' נותן את האור הראשון אסור מדרבנן כיון דאלו האור שם דאז היה חייב משום מבשל אבל בזה דבעידנא דנותנים שם אף אם היה שם היה מותר דאין בשול אחר בשול ולאחר שיצטנן לא עביד מידי וצ"ע לדינא:

[סעיף ה] אפילו בכלי שכי' ובכלי שלישי עיין אשל אברהם סי' זה סקל"ד:

[שם בהג"ה] ונהגו ליזהר לכתחלה ליתן ובדיעבד י"ל דאף בכלי ראשון מותר כיון דיש מתירים לגמרי אשל אברהם סי' שכג סקי"א:

[מג"א ס"ק לא] דאין בשול אחר בשול וכן בצוק"ר מותר מה"ט וכ"כ בתשו' פמ"א ובמרדכי ואגודה סיימי' ומ"מ טוב להחמיר:

[סעיף י] ולערות עליהם מכלי ראשון באו"ה כלל ל"א סק"א כ' דאין איסור אלא לערות על התבלין עצמן אבל לשפוך בצדן לא עכ"ל ועיין בפמ"ג יו"ד סי' צה בש"ך סקי"ח:

[מג"א ס"ק לב] ואם עירה אזי הקליפה אסורה אם מותר לקלף הקליפה ולא הוי כמתקן עיין באשל אברהם לקמן סי' שכג סקי"א:

[מג"א ס"ק לה] ונ"ל דאסור עיין בספר חוות דעת ליו"ד סי' צא באורים סק"ה:

[מג"א ס"ק לו] וכתב המ"מ. משמע דלדברי הה"מ מיירי הכא אף באיכא פ"ר אולם באמת הה"מ כתב זה רק על גחלת וכמו שביאר היטב הלח"מ שם דבגחלת אין כאן תקון כלי שאינו כלי ואין הצירוף מועיל כלום בחיוב ואין החיוב אלא על הכוונה לעשות ממנו כלי משא"כ במיחקן שיש מיד תקון כלי בשעה שמתחזק אף בלא מתכוין יייב היכא דהוא פ"ר וברור:

[סעיף יד] כיון שיכול להתבשל שם. ואפי' בתולדת חמה אסור לפשר היכי דיכול להתבשל שם כך מבואר ממ"ש הר"ן בפי' הסוגי' גבי טול בכלי ב' ותן אף דהתם היה בחמי טברי' דהוי תולדת חמה וכ"כ בהדיא בח"י הרשב"א שם ודעת תוס' בדף מח ד"ה מ"ש ממיחם נראה לענ"ד דס"ל דבאור גזרי' שישכח ויניח שם עד שיתבשל אבל בתולדת חמה לא גזרינן דהרי ע"כ אין גרסתם כהר"ן ש"מ הפשירו לא זהו בשולו דא"כ מדלא הניח בכ"ר לפשר מוכח דלפשר במקום שיתבשל אסור וכמ"ש הר"ן א"כ למה כתבו ונראה להרשב"א הא להדיא מוכח כן אע"כ גרסתם כגרסת רש"י הפשירו זהו בשולו מדלא נתן בכ"ר לפשר אלא דשם דאיירי בחמי טברי' והוא תולדת חמה מותר לפשר ולא חיישינן שישכח להניח עד שיתבשל וחידש הרשב"א דבאור אסור לפשר היכי דיכול להתבשל דודאי דוחק לומר דתוס' היה מסופק בהגירסא ודוק: