הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן רנג

סימן רנג

[סעיף א'] פסולת של זיתים וכ"ה בטור וקשה לי אמאי דייקי בזה ולא נקטי בסתם גפת בזיתים ושומשמים כדלקמן סי' רנ"ו ס"ג וברש"י הכא במתני' כתב גפת דשומשמים והיינו דילפי' שומשמין ובברטנורא דגפת ושומשמים:

[שם] או שהוא חי מדברי תוס' בשבת ל"ט ב' ד"ה ממעשה יש ללמוד דדעת ר' יונה דמים חיים מותר להשהותן דלענין הטמנה הוא דאסירי דקדרה חייתי אסור בהטמנה אבל לדעת רבינו שמואל בתוס' ר"פ במה טומנים מוכח דמים אין לו דין קדרא חייתא עיין לקמן סי' רנ"ד וסי' רנ"ז ס"ז:

[מג"א ס"ק ג'] ואפי' הובערה ע' תוס' ורשב"א דעתם דוקא לענין נתבשל כ"צ הוי כקטומה אבל בפחות מזה לא הוי כקטומה ואם נתלבת' שהוא פחות מהובערה הוי כקטומה לכל מילי:

[מג"א ס"ק ה'] אסור לסמוך באינה גרופה בספר דגול מרבבה כ' היינו לסמוך תחלה בשבת אבל סמך מע"ש מותר להחזיר בשבת ולסמוך כדמוכח מההיא דב' כירות המתאימות וע"ש ובמחכ"ת אינו כן אלא כוונת המג"א דלהך דעה דלא קיי"ל כחנניה וזהו שטת ררי"ף והוכיח כן מדבעי לן מאי' לסמוך הרי דשהייה אסורה וביאר הר"ן דס"ל להרי"ף דאם איתא דהאי בעי' בלהחזיר איך פשטי' מהברייתא דב' כירות מתאימות הא התם מיירי בשהייה ודלמא חזרה חמיר ע"ש א"כ קיימא הדין דחזרה אסור בסמיכה ומזה מובן דמ"ש הגאון כדמוכח מב' כירות הוא שגיאה דהא התם מיירי בשהייה וע"ז כ' המג"א אבל לסברא השנייה שרי היינו לסברא השנייה דקיי"ל כחנניה והאיבעי' מהו לסמיך היינו בחזרה ופשיט לה מההיא דב' כירות הרי להדיא דגם בחזרה שרי ומ"מ דוקא דרך חזרה אבל לסמוך לכתחלה בשבת לא כדמוכח מהרמ"א ססי' זה במ"ש וכן נתבאר דנהגו להקל באופן דלכתחלה לסמוך אסור ובחזרה זהו תולה המגן אברהם בב' שטות ולא כדברי הגאון ז"ל:

[שם] או נתבשל כל צרכו משמע דבנתבשל כמאב"ד והתבשיל מצטמק ויפה לו אסור כדעת הרז"ה וממ"ש אח"כ ולא הוזכר גרופה וקטומה אלא בשהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכב"ד משמע דבהגיע למאכב"ד מותר בכל ענין גם בעיקר הדין דכ' הש"ע בפשיטות דבלא הגיע למאכב"ד מהני גרו"ק אינו ברור דהא ממ"ש הרא"ש בשם רבינו יונה דמה דקתני אין צולין וכמה כדי שיצילן כמאב"ד אתיא בין לחנניה בין לרבנן ולרבנן בגרוף הרי דמ"מ אף שהוא גו"ק בעי' שיצולו כמאב"ד והא דקתני במתני' לא יתן עד שיגרוף לחנניה איירי רק לחזרה כדאיתא בסוגיין:

[שם] ולא הגיע למאכל ב"ד עיין רשב"א פ' כירה דמסתפק בזה אם מהני גרוף וקטום בפחות מכב"ד דדילמא י"ל דיהיב דעתי' טפי וחיישי' לחיתוי ומ"מ העלה שם דמסתבר דמהני גו"ק ולענ"ד יש לעיין למה כ' הרשב"א פ"ק דשבת דף י"ח ע"ב אההיא דאמרי' שם דצמר ליורה בעקורה ואינה טוחה חיישי' שמא יגיס תירץ שם דלאחר שנתבשל כמאב"ד אין בו משום בשול ע"ש א"כ להך סברא ממילא בפחות מכמאכב"ד לא מהני גו"ק משום חששא דשמא יגיס וצ"ע. גם נ"ל לדייק מהר"אש דס"ל כן ממה דכ' בשטת הריא"ף דפסק דלא כחנניה הא דכ' פ"ק גבי אין צולין בשר וכו' כמה שיצולו מבע"י כמאכב"ד היינו באם יגרוף קודם שבת מהני כדי שיצולו מבע"י כמאכב"ד ע"ש הרי דגם בגו"ק בעי' שיהי' כמאכב"ד ולא מקודם לזה ודו"ק:

[סעיף ב'] ולא הניחה ע"ג קרקע אבל הניחה ע"ג קרקע אפי' דעתו להחזירה אסור ועיין בב"ח וכן מבואר סעיף ג' דיכול להסיר ולהניח קדרה ישנה וליתנה ע"ג ואפ"ה צריך ליזהר שלא להניחה ע"ג קרקע:

[מג"א ס"ק כ] שפינן ממיחם למיחם והר"ן כ' עוד לפרש האיבעי דפינן ממיחם למיחם היינו דאם חזר ושפכן למיחם אם הוי בהניח ע"ג קרקע או לא:

[מג"א ס"ק כ"ו] דהא לא אסור מדאורייתא. אינו מדוקדק דבודאי אסור מדאורייתא דהא תוס' שבת דאורייתא אלא דקיל יותר דליכא אלא עשה ואולי י"ל כיון דתוס' שבת אין לו שיעור אלא דבברכו מקבל שבת מקודם הך הוספה הוא רק דרבנן ועיין לבוש סי' רס"ג דהקדמת הוספה הוי מדין נדר ע"ש ומדברי המרדכי שהובא במג"א סי' רס"ו ס"א משמע דהקדמת הוספה הוי דאורייתא:

[מג"א ס"ק לה] הו"ל כגרופה וקטומה משמע דהיתרא דלא נשאר בו רק הבל מועט היינו דזה הוי כגו"ק ומותר בדרך חזרה כדברי הר"ן דנטלו בשבת מותר להחזיר אף הניחה עג"ק אבל נתנה לכתחלה אסור וכמ"ש במג"א סל"ו וקשה לי דאיך כ' רמ"א סעיף א' על הדין בתנור אסור אפי' גו"ק כ"ז שהיס"ב הא אף באין היס"ב ליתסר דהא בתנור לא מהני גו"ק וכן קשה במ"ש בהג"ה ותנור אין חלוק בין להחזיר (והיינו דתנור שבתלמוד) ודוקא במקום שהיסיב אבל אין היס"ב שרי הא אף אין היס"ב לא עדיף מגו"ק דלא מהני בתנור שבתלמוד וצ"ע:

[מג"א ס"ק מ"א] כמ"ש סי' ש"ך ס"י היינו מדין נולד וקשה לי אמאי אינו אסור מדין מבשל אף דשומן קרוש הוי כמו יבש אף דנימוח אח"כ עיין מג"א סי' שי"ח ס"מ היינו התם כשנמוחו אצל האש הוא קרוש ואח"כ כשנימוח אינו עושה דבר אבל הכא כיון שבא מועט רותחים על השומן נמסה ונמוח וכששופך אח"כ עוד הרותחים הוא מבשל הלח א"כ אף באינו מכוין אלא לצחצחן ליתסר דהוי מבשל ופ"ר ואולי י"ל דע"י תחלת השפיכה שבא על השומן נעשה השומן רותח דכלי שני וסמכי' על הדין דבלא נצטנן לגמרי אין בשול אחר בשול כמ"ש המג"א כאן סקל"ד אף דנלע"ד דזהו רק כשלא נצטנן לגמרי מבשולו דלא פקע שם בשול ממנה אבל בנצטנן לגמרי דאזדא שם הבשול ממנו אם אח"כ הורתחו מעט הוי דבר חדש ואסור לגמור בשולם דמ"מ כיון דבתחלה כשהיה השומן קרוש אף דנצטנן לא אזדא שם מבושל ממנו וכשנימוח ונעשה לא הוי רותח קצת נשאר שם בשול עליו והוי אח"כ בכלל אין בשול אחר בשול ודו"ק ועדיין צ"ע לדינא: