הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן קח

סימן קחעריכה

[סעיף ג'] דוקא בזמן תפלה. דהיינו שיהי' סמוך לה אחרי' מיד בכדי שתתיישב דעתו עליו כן נראה מדברי הראב"ד והרשב"א וכן נראה מדברי הרמב"ם והרק"ש וכ"כ הפר"ח:

[סעיף ד'] לתפלה הסמוכה. בצל"ח מסופק אם גם תפלת מוספים מקרי סמוכים ויכול להתפלל בשבת תיכף אחר חצות מוסף ואח"כ שחרית להשלמה:

[מג"א ק"ק ז'] וה"ה אם יצא בשבת. ק"ל הא צריך להתפלל אותם נדבה. וזה ל"ש בשבת כדלעיל סי' ק"ז וצ"ע:

[מג"א ס"ק י"א] שהוא חלוט לו כמ"ש הב"י בח"מ. בעניותי לא מצאתי כן בחו"מ והדבר פשוט דבאמת אינו חלוט לו דהוי אנוס. והדין מבואר להדי' בהר"ן פ"ג דשבועות דרצ"ו. וראיית האגודה נ"ל לדחות. דבבתי ע"ח המכר נגמר מיד. אלא דרחמנא זיכה להמוכר כאלו התנה הלוקח עמו שדה זו שלקחתי ממך אם תתן לי מעות עד יב"ח מכורה לך מעכשיו. ובקנו מידו על תנאי זה. וכ"כ להדי' בחדושי הרשב"א פ"ז דגטין שבכה"ג לא מהני טענת אונס דסוף סוף לא אקני ליה ביתי' אלא יתן לו המעות. אבל אם לא יתן לו אף שהוא אונס אינו מקנה לו בשביל כך את שלו כמ"ש הש"ך חו"מ סימן כ"א דאונס רחמנא פטרי' אבל לא חיי בי' ודו"ק. ובדברי הר"ן שם תמהני במה דכ' דגטין שאני. דאפי' מחולים לך לא מהני עיי"ש הא גם בדיני ממונות הכי. דהא מדמי לי' לבתי ע"ח. ולהדי' כ' הר"ן והרשב"א פ"ז דגטין דבמקנה לו חפצו ע"מ שיתן לו ר' זוז ונתנם לו בע"כ דתלי' בב' לשונות דשם וצ"ע ואין כאן מקומו:

[ט"ז סק"י] דעכ"פ בשניי' וודאי נתכוין. לענ"ד הא למ"ש הט"ז עצמו ס"ט לחלק הא דאינו מבדיל בשתיהן כמו שאומר ר"מ בשתיהן. היינו כיון דהבדיל פ"א ועשה חול. אין שייכות עוד להבדיל לעשות שנית חול. וא"כ הכא אי מתפלל הא' לחוב ושכח להבדיל. ראוי לו באמת להבדיל בשנייה שמבדיל לתשלומין. כיון דעדיין לא הבדיל דהא גם בתשלומין שייך הבדלה. אלא דלא שייך להבדיל ב"פ. ועמ"ש בגליון מג"א סי' רצ"ד:

[מג"א ס"ק ט"ז] שיאמר יעלה ויבא. בס' בנין אריאל השיג כיון דב' ימים ר"ח הוי רק מספק. א"כ ממנ"פ אם יום ב' ר"ח לא החפלל כדינו. ואם יום א' ר"ח אין מהראוי להזכיר עכשיו יעוי"ב. ובס' צל"ח ברכות פ"ד כ' דבב' ימים ר"ח היכי דבאו עדים מן המנחה ולמעלה כיומ' אריכת' דמיא. אולם בב' י"ט של גליות האחרונה. אם ביום א' התפלל מנחה של חול אינו מתפלל ערבית ב' עיי"ש. ובס' טורי אבן רפ"ג דר"ה כ' ג"כ בפשיטות דבכל ר"ח היה התקנה. דאין מקבלים עדים מן המנחה ולמעלה. ואולם ברפ"ד דר"ה כ' בהיפוך עיי"ש וע' בתשו' שי למורא סי' נ"ג. וע' במ"ש הב"י סי' קל"א בשם שבולי לקט משמע להדיא דגם בר"ח דכל השנה הדין כן דבבאו עדים מן המנחה ולמעלה היו נוהגים היום קדש ומחר קדש: