הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן יג
סימן יג
עריכה[סעיף ב'] בין טלית קטן בין גדול. ע' לשון הרא"ש הובא בב"י על טליתות שלנו אף שאינם מצוייצים כהלכת' מותר לצאת בהם לר"ה דממנ"פ אם הויין ציצית. הוי בו ציציות. ואם לא. בטילי' לגבי בגד כיון דאין דעתו להשלימם עיי"ש. ויש לע' בזה בההיא דלעיל דסי' י' ס"ז מלבושים שהם פתוחים מטילי' אותן לחומרא א"י בם בשבת. נימא ג"כ הו ממנ"פ. אם אינם מחוייבים בציצית. מ"מ בטילי' לגבי בגד כיון דאין דעתו להשלים. וצ"ע. וע' ת' שב יעקב ססי' ה' ונלע"ד דהחוטי" חשיבי ומקרי דעת להשלים היינו לפתוח הבגד. לחייבו בודאי ציצית ויתיר הציצית וייחדנו ויטילם בבגד שלא יהי' תולמ"ה:
[מג"א ס"ק ה'] א"צ לבודקו. למ"ש לעיל בגליון סי' ח' אות ח' בט"ז. אין ראי' לזה. די"ל דמשום הוצאה דשבת אין לבדוק. דא"כ יצטרך לבדוק בכל רגע כשהולך ברה"ר. משא"כ בחשש ברכה יש לה גבול ובכל פעם דמברך צריך לבדוק:
[סעי' ג'] כשהוא בכרמלית. ואם נודע לו ברה"ר דא' מהציצית פסולה אין לו תקנה להסיר הציצית אחרות. דהוי מלאכה דאורייתא ולנתקן אפשר דמותר. ע' מ"ש האשל אברהם לקמן ססי' שי"ז:
[שם] בהג"ה ומתבייש לישב בלא טלית. ואם רואה בביתו קודם שהלך לבהכ"נ דהציצית פסולי'. מסתפקנא אם רשאי לילך לבהכ"נ משום תפלה בציבור וללבוש הטלית משום כבוד הבריות או דיתפלל בביתו בלא הטלית. ואם ליכא עשרה בבהכ"נ מבלעדו. נ"ל דעדיף לילך לבהכ"נ. דזיכוי רבים עדיף. ע' בהרא"ש פ"ו ברכות גבי ר"א ששחרר עבדו והשלימו לעשרה:
[מג"א ס"ק ז'] וכתב ב"י אפי' טלית גדול שלנו. ולענ"ד דברי הב"י תמוהים דהא לא נמנו חז"ל להתיר לילך בטלית זו בכרמלית שיהא שייך לומר כיון דהותרה הותרה גם טלית שלנו אלא דחז"ל אמרו כלל כבוד הבריות דוחה ל"ת דרבנן. וממילא בטלית היכא דאיכא גנאי לפשטו מותר והיכא דליכא גנאי אסור וצ"ע:
[שם בא"ד] כיון דלא גזרו רבנן. ע' לקמן ססי' ש"א במ"א ס"ק נ"ח. ולקמן ססי' פ' המג"א שם ובסי' שכ"ב במג"א סק"ד:
[מג"א ס"ק ד'] ואע"ג דצוצית. והא דלא הקשה על המחבר. י"ל דהטלית בעצמותו שנפסק קרן א' ויש לו רק ג' כנפות דלא חייב בציצית. ת"ש. ול"נ די"ל דמיירי בטלית משי דס"ל להמחבר דחייב בציצית רק מדרבנן אבל להרמ"א דפסק לעיל דחייב מדאו' שפיר הקשה:
[שם בא"ד] מ"מ שרי דלא אמרה תורה. בלא"ה י"ל כיון דציצית הוי אינו שוה בכל דחינן דאורייתא מפני כבוד הבריות כמ"ש תוס' ברכות ד"כ ד"ה שוא"ת:
[שם בא"ד] בטלית קטן א"צ לפשטו אפי' בחול. ואם נפסק ציצית. נראה דיתיר אינך ציצית דבג' ציצית עובר משום בל תגרע. אבל בלא ציצית הוא רק ביטול עשה ולית בי' לאו דבל תגרע לדעת טורי אבן לר"ה דט"ז ד"ה ותוקעי'. ואפשר כיון דאינו מכוין לקיים המצוה בג' ציציות הוי כמו אין בו ציצית. ואין בו משום ב"ת ע' טורי אבן באבני מלואים דכ"ח ד"ה והרי. ובשבת ברה"ר הוי איסור דאורייתא דבאינך ציציות דכשירים הוי משא. וגם להתירם אסור מ' התרת קשר. לזה יפסקם דהוי מקלקל. ע' פרי מגדים ססי' שי"ז:
[שם בא"ד] וכ"מ מלשון התשובה. ואם שכח מאתמול לעשות ציצית. י"ל דשרי כמו בסי' שנ"ה ס"ג בהגה:
[שם בא"ד] מתנה בשבת אלא לצורך שבת. עדיין ק' בחול אמאי צריך לפשטו יעשה תקנה זו ויהי' מחוייב רק מדרבנן ומותר משום גנאי:
[שם בא"ד] ליתנם לעכו"מ או לקטן עיי"ש. אף דשם לענין דאורייתא. צ"ל דנקט תלמודא בפשוט יותר מה דאפשר לעשות אפי' מדרבנן. לפ"ז יהי' מוכח דמותר להפקיר בשבת. וע' בשער המלך פ"א מהל' לולב בשם הריטב"א ופר"ח שאסור להפקיר בשבת. וכן מצאתי ברמב"ן בחי' לפסחי' דהקשה אם ביטול חמץ מדין הפקר איך רשאי להפקיר בשבת כמו דאין מקדשי' ואין מעריכי' ובתשובה הארכתי בעזה"י: