הגהות רבי עקיבא איגר/אבן העזר/סימן נג

סימן נג

ס"ד בהגה כ"ז שלא באו פ"א. נ"ב ואם נתן לו משכנתא בנכייתא עיין תשובת תפארת צבי סי' נ':

ב"ש אות י' אבל כאן אומדנא. נ"ב היינו כיון דבאמת מה שפסק האב הוא נותן לבתו והוא שלה והבעל מקבל עליו אחריות רק שהוא יורש שלה אבל העיקר הני שנותן לבתו שהיא תכניס לבעלה לנצ"ב ומש"ה אמרינן דלא נתן ע"ד זה שלא תהנה בתו אלא דקשה קצת לפ"ז אמאי אמרינן אומדנא בפוסק לבנו הא כבר זכה בהן הבן. ובב"ש ס"ק דחה באמת דין זה דפוסק ועט"ז חוה"מ סי' ס' ובהגהת ח"צ שם ובעיקר דינו של הט"ז שם:

וכ"כ במהרי"ל סי' ס"ד. נ"ב היינו לענין דדינא דר"ת אינו בנ"מ אבל לענין תקנת שום מבואר בב"ש סי' קי"ח סק"ב בשם מהרי"ל דגם בנ"מ הכי הוא ואפילו בנ"מ שנפלו לה אחר הנשואים ג"כ אינו יורש תוך שני חזרה של התקנה וכדהוכיח בח"מ שם סקכ"ג דאל"כ אמאי אינו חייב לקבור הא יורש נ"מ. ודבריו ברורים כשמש להמעיין במוהרי"ל. אולם קשה לי דברי הגהת ש"ע סי' נ"ד סק"ה וה"ה אם נשאה כו' וע' ב"ש שם סקי"א דמיירי כשאינו יורש כלום אפי' נ"מ וכו'. ותמוה לי היאך אפשר לאשכוחי שאין הבעל יורש נ"מ הא הרמ"א פסק סי' קי"ח כהרא"ש בתשובה דעל נ"מ ליכא תקנת שו"ם וא"כ שפיר יורש אותה וממילא גם באין לה נ"מ מקרי יורש שלה לחייב לקוברה כיון דאם היה לה נ"מ היה יורש אותה. ומהרי"ל שכ' א"צ לקוברה לשיטתה דעל נ"מ ג"כ הוי תקנת השוק אבל על הרמ"א ק' וצ"ע:

ב"ש אות כ"א מה שהוציא על הרפואות. נ"ב ע' תשב"ץ ח"ד סי' רס"ב משמע דס"ל דאין מנכים וע' תשובת רדב"ז סי' קמ"ד: