הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/קמו

ובמס' תענית איתא בגולה כ"א יום יחיד גומר בהן את הלל ח' ימים חנוכה וט' ימים של סוכות וב' י"ט הראשונים של פסח ושני ימים טובים של עצרת (וסימן בבט"ח) ופי' ר"ת דאפילו צבור קרויים יחיד כיון שכל ישראל אינו יחד אבל בשאר הימים כגון בחולו של פסח ובר"ח מדלגים משום ר"ת אמרו שאין לברך בר"ח קודם קריאת ההלל. והביא ראיה מפ"ב דתענית רב איקלע לבבל בריש ירחא חזי דהוו קרי הלילא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דהוו מדלגי אמר ש"מ מנהג אבותם הוא וכיון שהוא מנהג אין לברך כדאיתא פרק לולב וערבה שקל חביט חביט ולא בריך אמר ש"מ מנהג נביאים הוא. אבל ר"י אומר דאין זה ראיה שהרי יום שני של י"ט מקדשין על השולחן אע"פ שהוא מנהג כדשלחו מתם הזהרו בי"ט שני וכו'. ולפי זה יש לברך קודם קריאת ההלל. ומה שנהגו לומר פעמים לקרות ופעמים לגמור זהו בשביל עמי הארץ שידעו מתי יגמורו ומתי ידלגו. אמנם הר"מ ז"ל מרוטנבורק אמר שיש בספר הדיינין במקום שיש מנין אם יש יחידי' שאינם יכולי' לבא אל בית הכנסת או שלא היו בבית הכנסת בעת קריאת ההלל דכיון דפירשו מן הצבור כיחידים דמו. ויחיד אין לו לברך כלל (ש"ע סי' תכ"ב וי"א דגם יחיד מברך וכן נוהגין ומ"מ יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור ונוהגין כשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו הודו דאז הוי כרבים) וכן עשה הר"מ ז"ל מרוטנבורק כשהיה בבית הסוהר.