הגהות חדשות על סמ"ק/פג

פג

שלא יראה בך ערות דבר. פי' בשעת ק"ש ותפילה ועיין מ"ש בסימן נ"ז גבי צואה ומחד קרא נפקי להו מהא דכתיב גבי מלחמה כי תצא מחנה וגו' ויתד תהי' לך וגו' וכסית את צאתיך וגו' והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ועיין מ"ש שם:

היה רוחץ במים עכורי' שם בפ' מי שמתו ומיירי שלבו וערותו בתוך המים ופניו למעל' מן המים וכמ"ש לקמן

במים עכורים. שאין ריחן רע סמ"ג:

שאין ערותו נראית. פי' שאין לבו רואה את ערותו כיון שהן עכורין:

במקומו. בתוך המים:

ואם צלולין הם. דהשתא לבו רואה את הערוה והא דעיניו רואין את הערוה לא חיישינן כיון שעיניו הם למעלה מן המים והמים חוצצין בין עיניו להערוה הוי כרשות אחר (ועיין מ"ש לקמן) ומסתכל בחוץ ואינו רואה הערוה הרשב"א וכן הוא בתר"י ועיין ב"י וב"ח בסימן ע"ה:

ויכול לעכרן ברגליו וכן הוא בש"ס שם וכן כתוב שם בתר"י אבל הסמ"ג לא הביאו וכן הריף והרא"ש השמיטו ואפשר דס"ל כיון דבברייתא קתני לה בשם יש אומרים משמע דלת"ק לא מהני בעכירת הרגלים ואפשר משום דשמא לא יעכרן יפה עד שלא יהי' לבו רואה את הערוה ועיין באחרוני' וצ"ע:

כנגד לבו. כדי שלא יהיה לבו רואה את הערוה וכן הוא דעת ר"ת והראשונים דלבו רואה את הערוה אסור ודלא כמו שהביאו בשם רש"י ז"ל דלבו רואה את הערוה מותר בק"ש רק בתפילה אסור וכן כתבו בשם ר"ת כשהי' רוחץ במים צלולין והיה רוצה לשתות היה מתכסה בבגד כנגד לבו כדי שיוכל לברך על מה ששתה וכמו שכתב רבינו דאסור בכל דבר שבקדושה בלבו רואה את הערוה ודוקא אם לבו בתוך המים דהשתא רואה לבו את הערוה אבל אם לבו חוץ למים מותר וכמו שכתבתי למעלה בשם הרשב"א ז"ל וכן דוקא לבו הוא דאסור אבל שאר אבריו רואין את הערוה מותר כן הוא בש"ס שם:

לענין ברכת המזון. כמו שכתבתי דלכל דבר שבקדושה אסור וכמו שהביאו ממנהג ר"ת ז"ל:

דוקא במקום צנוע שבה פי' במקום שדרכה שיהי' מכוסה ומשמע מדברי הראשוני' ז"ל דבכל מקום ומקום לפי מנהג המדינה ועיירות ומה שדרך הנשים שיהיו מגולות לפי מנהג המדינה מותר לקרות ק"ש כנגדה ומה שדרך להתכסות אסור וכן כתב הב"ח ומעדני יו"ט ולכך לא הביא רבינו והג"ה הא דאמרינן בתלמוד שוק באשה ערוה ופי' רש"י שם דכן באשתו ולק"ש וכן הרמב"ם והסמ"ג לא הביאו לזה משום שהמה מפרשים כמו שכתב הרשב"א ז"ל בשם הראב"ד דהא דנקט שוק דאפי' הוא אינו מקום צנוע לאיש אפ"ה אסור וא"כ אינו אסור אלא אם השוק מגולה טפח כמו בשאר הגוף שבאשה ולכך כתבו בסתם דבכל מקום שמגולה טפח אסור ואף שהרמב"ם והסמ"ג ורבינו לא כתבו להא דהג"ה דדוקא במקום צנוע שבה מ"מ בודאי מודו לזה וכן כתב הרא"ש ז"ל בפשיטות דמלתא דמסתבר הוא דבמקום שדרכן תמיד לגלות ליכא הרהור ומותר לקרות ק"ש כנגדן ואף דהרא"ש והטור הביאו להא דשוק באש' ערוה אפשר שהמה אינם מפרשין כפי' הראב"ד ז"ל וסוברים דבשוק אסור אפי' פחות מטפח וכמו שכתב הב"ח וט"ז ולכך הביאו לזה אבל הרמב"ם והסמ"ג ורבינו נראה דמפרשים כפי' הראב"ד והרשב"א ז"ל דבימי חכמי התלמוד היה המנהג שהאנשים היו הולכים בגילוי השוק וכמו שיש מדינות עכשיו שהולכים ברגלים יחיפים ולזה קאמר התלמוד דבאשה אסורה משום דהכתוב קוראה ערוה וכדמייתי שם קרא גלי שוק וגו' דישעי' אמר ג"כ בזה שתלכנה הנשים בגילוי השוק שלהן וכמו שאמרו בכתובות בפ' המדיר שאסור לנשים שתלכנה בפרועי ראש מדאורייתא וכן כתבו שם כל הפוסקים ומשום דזה הדין נוגע ביותר לגבי הסתכלות בנשים ומש"ה לא כתבו לזה לגבי ק"ש ובאשתו משום דאחר ימי התלמוד לא שכיח כלל שילכו בגילוי שוק ולולי דברי רבינו ז"ל הייתי אומר לדעת הרמב"ם והסמ"ג שהמה מפרשים דלא כמו שפי' רש"י ז"ל אלא דהא דאומר שם בתלמוד קול ושוק ושער באשה ערוה דלא מיירי כלל לק"ש אלא להסתכל וכן כתב רבינו ירוחם דשוק ואינך לא מיירי לק"ש ושם כתבו לזה הרמב"ם בהלכות אסורי ביאה דקול באשה ערוה וכן כתב בשער וכן הסמ"ג בלאוין קכ"ו כתב שם ג"כ ולא להסתכל בהן ואפי' לשמוע קולה ולהרהר בהן ולראו' שערן אסור אבל מדהביא רבינו ז"ל כאן גבי ק"ש הא דשער באשה א"כ משמע מדבריו ז"ל שמפרש כמו הרא"ש ז"ל דמיירי אף לק"ש ולא הביא הא דשוק אלא ע"כ דס"ל כמו שכתבתי שסמך רבינו על הא דכתב טפח באשה כו' ואפי' היא אשתו וכולל כל מקום שדרכן להתכסות היוצא מזה דלהרמב"ם והסמ"ג ורבינו עכ"פ אינו אסור בשוק יותר ממקום אחר שבגוף וכן מדברי הרשב"א שהבי' דברי הראב"ד ז"ל נמי משמ' הכי וגם דברי הרא"ש והטו' אינם מוכרחין לפרש דכונתם ז"ל לומר מהא דהביאו להא דשוק באשה ערוה דהיינו אפי' בפחות מטפח דשפיר אפשר לפרש דעתם ז"ל כפירוש הרשב"א בשם הראב"ד שכתבתי למעלה והביאו זה לאשמעינן דאף במקום שהולכים האנשים בשוק מגולה אסור באשה ולעולם דלא חמיר יותר משאר הגוף וכן משמע מדברי הב"י והמעדני יו"ט שפירשו כן דברי הרא"ש הלכך אין להחמיר בזה ודלא כהט"ז שכתב בפשיטות להחמיר בשם הטור ולא הרגיש בזה שרוב הפוסקים חולקים ע"ז ובודאי אף אם היו הרא"ש והטור סוברים כפירושו יש לסמוך יותר אהנך פוסקים הלא המה הרמב"ם והסמ"ג ורבינו וגם מדברי' רבינו ירוחם משמע נמי כן והרשב"א והראב"ד דהוו רבים לגבי הרא"ש והתו':

ודוקא לאחרים משום הרהור. וכתב הרמ"א והמעדני יו"ט דמדברי הרא"ש משמע דאפי' לאשה אמרת דליכ' הרהור אסור טפח מגולה באשה ודוקא לעצמה מותר ועיין ב"ח. וב"י:

אבל לעצמה לא כו'. פי' ואפי' שאינה מתכסה כנגד לבה. דערותן שלהן למטה ואין לבן רואה ערותן ועיין רא"ש וטור בסימן ע"ד ומה שכתב שם הב"ח וביו"ד סימן ר' ועיין אחרוני':

וקוצה לה חלתה ערומה ומברכת מתניתן היא פ"ב דחלה וכמו שפירשתי דאין לבן רואה ערותן ומיירי דוקא שפניה של מטה טוחות בקרקע וכמו דמוקי לה בש"ס בפ' מי שמתו ופי' שערותה מכוסה ודבוקה בקרקע עד שאין נראה כלל אבל אם היא יושבת גרידא על הקרקע אסורה לברך דאף שאין ערותה נראית כיון שהיא יושבת מ"מ עגבות שלה נראות ובעגבות נמי יש בהם משום ערוה וכן משמע נמי מדברי הרמב"ם בפ"א מהלכו' ברכות ומהסמ"ג עשין כ"ז שכתבו כשינויא דמשני הש"ס שם בפ' מי שמתו דדוקא אם פניה של מטה טוחות בקרקע וטעמם נראה משום דשם תרגמא לשינויא רב נחמן בר יצחק ומשמע דלא ס"ל כרב הונא דאמר עגבות אין בהן משום ערוה והוא בתרא ולכך פסקו כותיה ודלא כהרשב"א ז"ל שפסק כרב הונא ועיין בב"י סימן ר"ו ובמ"א שם ואשתמיטתי' להמ"א דברי הרמב"ם בפ"א מהלכות ברכות ודברי הסמ"ג ובודאי יש להחמיר בזה כדברי הרמב"ם והסמ"ג דהוי מילי דאורייתא ועיין מה שאכתוב לקמן ובמתניתן דהאשה יושבת וקוצה קתני שם אבל לא האיש ופי' אפי' ערותו טוחה בקרקע מפני שהבצים והגיד בולטין ונראין וכן כתב הרמב"ם והסמ"ג:

עד שיחזיר פניו ממנה ואינו רואה. ואפי' הוא עומד סמוך לה כיון שמחזיר פניו ואינו רואה הערוה שפיר קרינן ביה והי' מחניך קדוש דבערוה קפיד רחמנא אראי' שלא יראנה והמרדכי בפ' מי שמתו הביא בשם הירושלמי דבלילה אסור לקרות כנגד הערוה ואף שאינו רואה וא"כ ה"ה אם עוצם עיניו שלא יראה את הערוה אסור וכן כתב הרוקח ואפשר דהחזרת פניו שאני כיון שהחזיר פניו וגופו ממנה הוי כעומד ברשו' אחר וכן הסמ"ג והרמב"ם כתבו דסגי בהחזרת פניו ועיין ב"י וב"ח ואחרוני' בא"ח סימן ע"ה:

ואפי' היא אשתו. מלשון רבינו נראה דאף באשה אחרת אינו אסור לק"ש רק טפח ודלא כמו שכתב בהגהת מימוני בשם בה"ג דבאשה אחרת אסור אפי' פחות מטפח וכן משמע מלשון הסמ"ג והרמב"ם והרא"ש דאין חילוק וכן פסק הב"י בש"ע ואף דאסור להסתכל אפי' באצבע קטנה של אשה ההוא שמסתכל ונהנה בה וכמו שכתב רבינו סימן למ"ד אבל בק"ש אסור בטפח מגולה אפי' רואה לפי תומו משום והיה מחניך קדוש ועיין ב"ח:

אשתו כגופו כן פסק שם הריף והרמב"ם והרא"ש כרב יוסף וכן כתב הסמ"ג ואע"פ שנוגעין בקירו' בשר ממתניו ולמטה כיון דאשתו כגופו אינו מרגיש וליכ' הרהו' ודוקא הופך פניו דאילו פנים כנגד פנים איכא הרהור נגיע' ערוה ע"י אברי תשמיש אבל כשזה מחזיר פניו וכו' אע"פ שנוגעין באחורים זה בזה כיון שהיא כגופו אינו מרגיש וליכ' הרהור ובגמרא פריך על זה והא איכא עגבות שנוגעין זה בזה בעגבות שבאחורים ומסייע מזה הברייתא לרב הונא דעגבות אין בהן משום ערוה ומהתימא על הרמב"ם והסמ"ג שכיון שפסקו דלא כרב הונא וכמו שכתבתי לעיל איך הביאו לזה הברייתא ואפשר שהי' להם גירסא אחרת בגמרא ולא ראיתי לשום אחד מהמחברים שנתעורר בזה

וחוצץ בטליתו כנגד לבו. בכדי שלא יהא לבו רואה את הערוה וכן כתב הרמב"ם והסמ"ג ועיין בתוספ' שם:

וקורא כך בהחזרת פנים ועיין תר"י:

וכן בניו ובנותיו הקטנים נמי הוי כאשתו ומשמע מדברי רבינו דגם בהו צריך החזרת פנים וכמו באשתו וכן הוא בסמ"ג וברמב"ם משמע להדיא כן ועיין מ"א סימן ע"ד ובב"י ובד"מ וצ"ע שם:

הקטנים. מפורש בש"ס דעד י"ב שנים ויום אחד לתינוק וי"א שנה ויום אחד לתינוקת אפי' היכא דאיכא שדים נכונו ושעריך צמח דהיינו סימנים שהמה כתבנית גדולים אפ"ה מותר ומבן י"ג שנה ויום אחד לתינוק ובת י"ב שנה ויום אחד לתינוקות אפי' לא הביאו סימנים אסור ומבן י"ב שנה ויום אחד ובת י"א ויום אחד היכא דהביאו סימנין הללו שהמה כתבנית גדולים אסור ואם לא הביאו הסימנין מותר כן הוא הגירסא הנכונה וכזה פירשו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכן משמע מדברי הסמ"ג:

עד שיפסיק כל הטלית ביניהם. ולא מהני החזרת פנים זה מזה כיון דנוגעין בקירוב בשר זה בזה ממתנים ולמטה אבל כשמפסיק הטלית ממתנים ולמטה שרי אפי' פנים כנגד פנים:

וערוה בעששית. כגון מחיצת זכוכית או קלף דקמפסיק ביניהם והיא נראית:

נראית היא. ואראי' קפיד רחמנא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר:

וכן שער באשה ערוה. כבר כתבתי למעלה שרבינו שהביא זאת בסימן זה דעתו ודאי דלק"ש איתמר בגמרא וכמו שכתב המרדכי בשם רבינו האי גאון ומה שלא הביא נמי להא דקול באשה ערוה אפשר דבהא ס"ל כמו הרא"ש ז"ל שזה נאמר לענין איסור לשמוע ולא לק"ש ושיהא אסור קול אף באשתו או שרבינו לא הביא זה משום שכתב שם המרדכי בשם הרר"א ממיץ דאנו עכשיו שבעוה"ר אנו דרין בין הגוים ועת לעשות לה' כו' הילכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול שיר נשים ארמאות וסובר רבינו דכן לק"ש אע"פ שיש לחלק בין ד"ת לק"ש וכן מסתבר שעל הרוב דעת רבינו הולכת כפי דעת הרר"א ממיץ וכדעת המרדכי:

יש בספר המצות כו'. בסה"מ שלפנינו אין זה כלל ואפשר שכונת הג"ה הוא מדלא הביא הסמ"ג להא דקול באשה ערוה ש"מ דס"ל דזה לא מיירי לענין ק"ש וכמו שכתבתי בשם הרא"ש ז"ל והלשון דחוק

אבל לקרות כנגדן לא. נראה דה"ק אבל לקרות כנגדן פי' שיהא אסור לקרות כנגד שער אשתו וכמו בטפח מגולה דאסור אף באשתו לא דאילו כנגד שער אשת איש ודאי אסור אפי' להג"ה לקרות מק"ו דלהסתכל בה דלכאורה ודאי לקרות חמור טפי דאסור אפי' באשתו ומה שכתב המעדני יו"ט בפי' דברי הרא"ש ז"ל דק"ש קיל טפי ע"ש שכל דבריו דחוקים וכן תמה עליו המ"א בסימן ע"ה וע"ש:

שאין אנו נזהרין. כן כתב הרא"ש וכן כתב המרדכי והטור דבתולות שאין דרכן לכסות ראשן מותר לקרות ק"ש כנגד שערן: