הגהות חדשות על סמ"ק/עא

עא

ואפילו במספרים כעין תער אסור. כן הוכיחו התוספ' מהסוגיא דנזיר בפרק ג' מינין (נזיר דף מא.) וכן הביאו ראיה מתורת כהנים דפאות הראש אסור מן התורה אף במספרי' כעין תער. ולזה הסכים הרא"ש ז"ל במכות שם. אבל הרמב"ם והסמ"ג פסקו כמו התוספתא דמכות דיליף שם פאת הראש מפאת הזקן דאינו חייב אלא בתע' דווק'. ולא במספרים כעין תער. ומשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דאפילו לכתחילה מותר. וההיא דתורת כהנים שהביאו התוספת' מפרשי לה דמיירי בנזיר דביה מרבינן שם בנזיר בפרקין דחייב בכל המעבירין ואפילו שלא בתער. וכמו ושאכתוב לקמן בסימן צ"א בס"ד. וכן כתבו התוספ' שם בפ"ג מינין דההיא דתורת כהני' מיירי ע"כ בנזיר. ולדעת רבינו והרא"ש צריך לפרש ההיא דתוספתא דמכות דקתני שם דאינו חייב עד שיקיפנו בתער היינו כעין תער. וכמו שכתבו התוספ' בריש שבועות ובנזיר שם. וע"ש:

דהא איכא מ"ד הקפת כל הראש כו'. כן מסקינן בנזיר בפ"ב נזירין דף נז. וע"ש בתוספות. וכן פסקו להדיא הרי"ף והרא"ש בפ"ג דמכות וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג:

אחד המקיף ואחד הניקף חייב כו' כן מסיק הש"ס בפ"ג דמכות שם והתוס' בפ"ב נזירין שם כתבו דפשטא דקרא דלא תקיפו הוא אזהרה לניקף דהא פאת ראשיכם כתיב. דהיינו הניקף ומיהו מדכתיב לא תקיפו ולא כתוב ולא תוקפו הוסב הלאו גם על המקיף. וע"ש:

אם מסייע למקיף. מזמין ומטה עצמו אליו להקיפו. דאל"כ אינו לוקה דהוי לאו שאין בו מעשה. וכדמסיק שם במכות. אבל אף אם אינו מסייע את עצמו אית ביה איסורא דאורייתא וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שם: וע"ש בהשגות הראב"ד. ובמפרשי הרמב"ם ז"ל שם. וכן כתבו התוספות בפ"ק דבבא מציעא (דף י') מסייע. וזה אינו עניין להא דשבת בפרק המצניע (שבת דף צג.) גבי זה יכול וזה אינו יכול דמסיק שם דמסייע אין בו ממש ופטור לכ"ע. וכן מסקינן בפ"ב דביצה דף כ"ב. גבי לכחול עין ביו"ט דשאני הכא דכיון דריבה הכתוב להדי' לחייב גם הניקף בהכי חייבי' קרא אם הוא מסייע עכ"פ דחשיב מעשה או אפשר לחלק דשאני התם גבי שבת ויו"ט דהמסייע לזה שיכול הוי כמו עושה מקצת' דממעטינן שם גבי שבת מקרא דפטור ואינו חייב עד שיעש' את כל המלאכה ודוקא שם דגלי קרא להדיא. וכן בכל הני דמייתי שם הש"ס בפ' המצניע יש לחלק בהו כמו גבי שבת ויו"ט אבל הכא ליכא מיעוטא וראשון עיקר. ועיין בשיטה מקובצת על ביצה: דמחלק שם ג"כ. ודבריו אינן נראין:

איסורא מיהא איכא. מדאורייתא וכמו שכתבתי:

ואסור להיות ניקף מגוי. כן כתב הסמ"ג וכן העלו התוספו' בריש שבועות ובנזיר שם. כיון דאנן קי"ל כרב הונא דאמר בנזיר שם דהמקיף את הקטן חייב ולא אמרינן לעניין זה דאיתקש מקיף לניקף וכל היכא דהניקף לאו בר חיובא הוא לא חייב המקיף ג"כ וכמו שכתב רבינו לקמן. וא"כ ה"ה איפכא היכא דהמקיף לאו בר חיובא וכמו הניקף מגוי נמי חייב הניקף. ורבינו דכתב אסור מיירי היכא דאינו מסייעו. וכן הוא בסמ"ג. וכן הביאו התוספ' שם עוד ראיה דאפילו לרב אדא בר אהבה דפליג שם ארב הונא וסובר דהמקיף את הקטן פטור מכ"מ מודה דהניקף מגוי חייב דלגבי מקיף לא בעינן שיהא בר חיובא לכ"ע מהא דאמרינן גבי מצורע ביבמות פ"ק. ובנזיר שם דאתי עשה דמצורע וידחי לאו דהקפה מדכתיב ראשו והא אפשר לקיים שתיהם שיקיפיהו קטן. ואשה. וגוי. וכן הביא ראיה זו הסמ"ג. ואף שהתוספות בריש שבועות דחו לזה. ועיין שם:

והמקיף הקטן חייב. כרב הונא שם בנזיר. וכן פסקו כל הראשונים. והביאו התוס' בנזיר. ובריש שבועות ראיה והסוגיא דפ"ק מבבא מציעא שם. איכא בינייהו איש דאמר לאשה אקפ' לי קטן כו'. להך לישנא דאמרי כל היכא דהשליח לאו בר חיובא מחייב שולחן. ועיין בתוספות שם בנזיר שכתבו דאף לרב הונא המקיף את הנכרי פטור ואע"ג דלא מקיש מקיף לניקף ומשום דכתיב פאת ראשכם וקאי קרא אישראל ולא אנכרים. וכן הביא הנמוקי יוסף בשם הרא"ש ז"ל במכות דמותר להקיף להגוי:

ואשה פטורה. פירש בין אם היא ניקפת או מקפת את אחרים. וכן הוא לשון הרי"ף והרא"ש במכות וזה לשונם וקי"ל אשה שהקיפה או שהוקפה פטורה. דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם וגו'. כל שישנו בהשחתת זקן ישנו בהקפת פאת ראש. והני נשי הואיל וליתנוהו בהשחתת פאת זקן ליתנוהו בהקפת פאת ראש. ותנן נמי בפ"ק מקדושין כל מצות ל"ת בין שהזמן גרמא ובין שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין חוץ מבל תקיף ומבל תשחית. ומבל תטמא למתים עכ"ל. והא דליתנוהו בהשחתת זקן נפקא לה שם בקידושין בסוגיא מדכתיב פאת זקנך ולא כתיב זקנכם כמו פאת ראשכם דזקנך ולא זקן אשתך.וכן מסיק שם. דליתנוהו בהשחתת זקן מסברא דהא לית להו זקן. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מהלכות ע"ז דעבדים הואיל ויש להם זקן אסורין בהקפה ומשום שתופס עיקר זה הטעם דפטירי בהשחתת הזקן וסברא משום דלית להו זקן ומשום זה העבדים אסורים וע"ש במשנה למלך. וע"ש בנזיר בתוספות שכתבו דדוקא לרב הונא הוא דפטרי נשים אם מקיפות לאחרים אבל לרב אדא בר אהבה שם חייבות אם מקיפות לאחרים והא דקתני בקדושין חוץ מבל תקיף היינו אם הן ניקפות דוקא ולא במקיפות וע"ש. עוד כתבו שם התוספות דלרב הונא דלא מקפינן מקיף לניקיף דאפשר דאף המקיף את האשה חייב ולא דמי למקיף את הנכרי. וכמו שהבאתי לעיל דאיתמעטו מראשיכם. אבל אשה אפשר דדמיא לקטן וע"ש. אבל הנמוקי יוסף הביא בשם הרא"ש דשרי להקיף אשה אפי' לכתחילה ולא דמיא לקטן דאתי לכלל חיוב ומלשון רבינו שכתב ואשה פטורה משמע שדעתו כדעת התוספות לאסור עכ"פ לכתחילה להקיף את האשה ומשום הכי לא כתב דאשה מותרת לכתחילה אלא דבא להורות דזימנין דאיכא איסורא בדבר וכגון שמקיפה גדול בר חיובא דהאיסור הוא לגבי מקיפה. או אפשר דמשום זה כתב רבינו ופטורה דקאי אם היא מקפת לאחרים. ודעתו כדעת הרמב"ם ז"ל שפסק דאסורה לכתחילה להקיף את אחרי' וכמו שאכתוב בעז"ה לקמן:

גם אם היא מקפת קטן. כן הוא הגירסא בסיפרי רבינו שבדפוס קראקא. וקשה להבין זה דמהיכא תיתי יהיה חמור בקטן יותר מבגדול. והיה נראה לגרוס בדברי רבינו גם היא מקפת קטן. וכלומר שמותרת לכתחילה שתקיף להקטן. וכמו שכתב הסמ"ג. וכן הוא דעת התוספות שם. וכן הר"ן שם דמותרת אפילו לכתחילה וכמו שהבאתי מההיא דפ"ק מקדושין דאינה בהקפה כלל. ודלא כהרמב"ם ז"ל שכתב שם שאסורה לכתחילה שתקיף אף להקטן. ובכל בו מביא כמו הרמב"ם ז"ל ואילו היה רבינו חולק על הרמב"ם ז"ל היה הכל בו מביא דעתו וכדרכו בכל מקום להביא דברי רבינו. וכן דרך רבינו להחמיר תמיד ולא להקל ובפרט נגד הרמב"ם. ובסיפרי רבינו שבדפוס קימונה כתיב ואשה פטורה אם היא מקפת קטן ולפי זה פוסק רבינו כמו הרמב"ם ז"ל דלכתחילה מיהא אסורה שתקיף להקטן וה"ה ודאי דאף אם מקפת לגדול דפטורה וכמו לרב הונא שם אלא דכתב רבינו קטן משום דהגדול ממילא לא יניח א"ע להיות ניקף מהאשה כיון דהוא חייב וכמו שכתבו התוספות בפ"ק דבבא מציעא שם ובקונטריס אחרון בלוח הטעות שהגיהו חכמי קראקא כתבו שיש בספרים אחרים של רבינו וכתוב שם ואשה פטורה גם היא מקפת קטן וכמו שכתבתי לעיל דמותרת אף לכתחילה. וגם לגירסא זו צ"ל דלגבי האשה הוא לאו דוקא קטן דה"ה לגדול דלגבי דידה ליכא שום איסור ואפילו מדרבנן וכדמשמע מדברי התוספו' דלרב הונא מותרת להקיף ואף לגדו' רק שהגדול לא ישמע לה שיעשה איסור ובדוחק יש ליישב גם כן הגירסא שלפנינו ואשה פטורה אם היא מקפת להגדול אבל אסורה לכתחילה. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל וגם אם היא מקפת להקטן. וכלומר ואף בזה אסורה לכתחילה. והכל כדברי הרמב"ם ז"ל וקאי אדיוקא דפטורה אבל אסורה. וק"ל:

ארבעה שערות. וכן מביא הסמ"ג בשם הרמב"ם ובנוסחאות ספרי הרמב"ם שלפנינו כתוב שם ארבעים שערות וכן גורס הטור ועיין בבית יוסף שהאריך הרבה בזה. וכתב הסמ"ג על דברי הרמב"ם הללו שיש להתישב בדבר משום דתניא בתוספתא דמכות יש תולש שתי שערות וחייב משום נזיר ומשום מקיף ועיין רש"ל בביאורו על הסמ"ג שהוא ז"ל חשב שהסמ"ג סתר דברי הרמב"ם ז"ל מדברי התוספת ואפשר שכן היה כתוב בספרי סמ"ג שלפניו אבל באמת הוא תוספתא בפ"ד ממכות וכן הביאה הנמוקי יוסף בסוף מכות בשם אבי העזרי. והאגודה בריש שבועות מביא בשם רבינו שארבעה שערות הוא השיעור מפאה וכמו שמביא רבינו בשם הרמב"ם והיינו ארבעה שערות בכל פאה ופאה. וכמו שמשמע בהרמב"ם ז"ל. וכן כתב הרש"ל לפרש דעת הרמב"ם ז"ל:

ואיזהו הקפת הראש המשוה צדעיו. לאחורי אזנו ופדחתו כצ"ל וכן הוא בברייתא שם בפ"ג דמכות ועיין שם בדברי רש"י ז"ל שפירש דאחורי אזנו ופדחתו אין בו שיער כלום אבל בצדעיו שבאמצע יש בו שיער ואם הוא משווה ונוטל כל השיער שמצדעיו למידת אחורי אזנו ופדחתו זהו מקיף סוף הראש עכ"ל ומשום דמפרש שם הש"ס פאת ראשו סוף ראשו וע"ז קתני זה המשווה צדעיו כו' פירש כן. והב"י הבין מדברי רש"י הללו שזהו שיעור רב. ודלא כמו שהביא רבינו בשם הרמב"ם ולפי זה יש לומר שהביא רבינו לזה סמוך לדברי הרמב"ם כרוצה לחלוק עליו ולהחמיר מלשון ברייתא זו וכפירושו של רש"י ז"ל וכפי שהבין מהם הרב הבית יוסף ז"ל אבל דברי הב"י ז"ל אין מוכרחין בהבנת דברי רש"י ז"ל. ועיין שם בדבריו שהוא מסתפק בעצמו בשיעורו של רש"י ז"ל אם הוא חולק על הרמב"ם ז"ל או לאו. ואפשר שמביא רבינו דברי הברייתא בכדי להורות דבמספרי' כעין תער נמי אסור וכמו שכתב למעלה. וכן דהקפת כל הראש שמיה הקפה דבזה נמי משווה צדעיו לאחורי אזנו ופדחתו וכמו שפוסק בהגה"ה. ועיין בכלבו שמביא דברי הרמב"ם ז"ל וכפי הנוסחא דגורסין ארבעים שערות וכתב אחר זה וצריך להניח ארבעה שערות במקום פאה ותופס בזה שני שיעורין. ואפשר דנותן שיעור לאורך ולרוחב הפאה. וכמו שכתב הבית יוסף שם. וארבעה שערות הוא השיעור לרוחב הפאה או להיפך וצ"ע. וגם לא משמע כן מדברי רבינו. והאגודה: