הגהות חדשות על סמ"ק/לג
לג עריכה
שלא ילבש שמלת אשה. כדי לישב בין הנשים וכדי לנאף כדאמרינן בנזיר בפ' שני נזירים (נזיר דף נט.) דלזה קרא הכתוב תועבה היא וע"ש:
בתער. כלישנא דאמר שם בנזיר דלוקה מדאורייתא משום שהוא מתקן א"ע בתיקוני הנשים והוי בכלל לא ילבש וכר' אליעזר בן יעקב שם ועיין סמ"ג:
מדרבנן הוא דאסור. כן כתב הסמ"ג וכן הוא דעת התוס' והרא"ש ועיין בדבריהם בפ' החולץ (יבמות דף מח.) ובמצות חליצה ובאלו הן הלוקין:
בעל נפש לא יעביר. וכן משמע מדברי הר"ן ז"ל בע"ז בפ' אין מעמידין וראיתו הוא מהא דגרסינן שם בנזיר גבי ההוא גברא דאיתחייב נגידא בבי דינא דרב אמי חזייה דלא מגלח כו'. שבקוה דין מן חבריא הוא אלמא אף שהיו שאר אנשים רגילים להסיר השער הי' החברים מקפידים על זה ומה שאסור מן הדין הוא אסור לכל ועיין בסמ"ג שמביא שני הגרסאות שבסוגיא זו ומהתימה על רבינו דכיון שפוסק לאסור מדרבנן במספרים כעי' תער ע"כ ס"ל כמו הגירסא של בה"ג וכן הביא הרי"ף ז"ל גירסא זו באלו הן הלוקין ולא גרס שם אלא כי קאמר רב וע"ש. וא"כ היה לו לרבינו להזכיר לאסור אף בשאר אברים מדרבנן בתער. ואפשר שתופס רבינו עיקר כפי הגירסא שלנו ומה שאוסר מדרבנן במספרים כעין תער בבית השחי כו'. היינו ממה דפשיט ליה ר' חייא לרב דאסור. דאפי' לתוך אסר ליה ואף שהתוס' פ' החולץ יישבו שם דר' חייא לא פליג אדרב, רבינו ס"ל כמו פירש השני שבתוס' דרב לא קיבל מר' חייא וסובר רבינו שהלכה כר' חייא לגבי רב שהיה רבו וכן בתשובת והגאונים כתבו להתיר עכשיו הסרת שער של הגוף וכן הביא הר"ן ז"ל במכות וכן הרמב"ם ז"ל ובצירוף כל זה לא חש רבינו לאסור בשאר אברים:
לשום קישוט. וכן הוא בסמ"ג בלאווין מ"ה. ובתוס' וברא"ש והביאו התוספתא וכן הוא בירושלמי מע"ז פ' אין מעמידין דלא התירו לראות במראה אלא של בית רבי מפני שקרובים למלכות אבל שאר כל אדם אסור משום תיקוני נשים. ודיקדק רבינו לכתוב לשום קישוט לאפוקי לרפואה או שלא יחבול בעצמו וכיוצא בזה מותר וכמו שכתבו התוס' והפוסקים וכן כתב הסמ"ג שם וסיים שם רחמנא ליבא בעי אם אינו מתכוין לשום קישוט: