הביאור (מנדלסון)/דברים/פרק ח

פסוק יא

השמר לך פן תשכח - מדרך האדם היגע יגיעה רבה וקובץ על יד עד שהגיע לבנות לו בית, זוכר את כל מאוייו ועמלו, וזוכר את כל המפעל אשר פעל ה' למענו. לא כן מי שבא מתכלית העוני והמחסור אל טובה גדולה ועושר מופלג כרגע. אמת שהרגשת השמחה יותר חזקה בו באותה פעם מהרגשת הראשון שהצליח במעשיו ועלה ממדרגה למדרגה. אבל ההרגשה הזאת אינה מתמדת ועוברת ע"י ההרגל עם הקנינים הסובבים אותו. בנקל הוא, שישכח את רישו, מעמדו ומצבו הראשון וישכח את מטיבו אשר חננו בכל הכבוד הזה. וזה כוונת אמרו: "והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ... ערים גדולת אשר לא בנית, ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת..." ואין דבר שעמלת בו להזכירך את מחסורך ואת מטיבך שהמציא ונתן לך כל אלה, לכן (י"ב) "השמר לך פן תשכח