דרשת הנשים לרבינו יונה

דרשה על הלכות טבילה ומעט נידה, ודרך הנשים להתנהג מרבינו יונה. נדפס בסוף ספר "היראה וסוד התשובה ואגרת התשובה להחסיד הרב רבינו יונה", באמשטילרראט בי"ז שבט 1627. נדפס בבית מנשה בן ישראל. הביאו לבית הדפוס ע"מ לזכות את הרבים בו - שלום בן יוסף.

דרשה לנשים מרבינו יונה גירונדיעריכה

כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל.

בשעה שניתנה תורה, נצטווה משה רבנו ע"ה לומר תחילה לבית יעקב, והן הנשים, שיאמר להן ראשי פרקים ודברים קצרים שמשיגות להבין. ולמה נצטווה לדבר עם הנשים תחילה? מפני שהן שולחות בניהן לבית המדרש ומשימות עיניהן על בניהן שיעסקו בתורה, ומרחמות עליהן בבואן מבית הספר ומיישבות ליבם בדברים טובים, שיהא חפצם בתורה. ושומרות אותם שלא יתבטלו מן התורה, ומלמדות אותם יראת חטא בילדתם. ונאמר (משלי כב ו): "חנוך לנער על פי דרכו וגו'". ונמצא על פי הדברים האלה, כי הנשים סיבה לתורה וליראה.

(ויקרא טו לא): "והיזרתם את בני ישראל מטומאתם", אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמון לווסתן או לילה. והנזהרים בזה זוכים לבנים בעלי הוראה, דכתיב (ויקרא י י): "להבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור", ונאמר (ויקרא יא יא): "ולהורות את בני ישראל".

האישה צריכה לחוף ראשה יפה ולבדוק כל גופה ולהדיח במים קודם שתטבול, כדי שלא יהא שיער קשור או שערות קשורים בראשה, ושלא יהא דבר חוצץ בראשה, וכן שלא יהא על גופה שום דבר חוצץ כגון בצק או טיט או שמן או כל דבר, אם מעט ואם הרבה.

ואם חפפה ראשה ובדקה גופה ואחר כך נתנה תבשיל לבנה קודם טבילה, או שנשאה את בנה קודם טבילה ואח"כ טבלה - לא עלתה לה טבילה, שמא נדבק שום דבר בגופה. על כן, ראוי לאישה שתחוף ראשה ותבדוק ותדיח גופה סמוך לטבילה, כדי שלא תעשה בינתיים שום דבר שיהא אפשר להידבק בה ממנו כל שהוא.

וצריכה לגוז ציפורניה, ידיה ורגליה, קודם טבילה. ולנקותם יפה יפה.

וצריכה להסיר טבעותיה מעל ידיה, וכל תכשיטין שבגופה כדי שלא יהו חוצצין בין הבשר והמים.

וכן צריכה להתיר שיערותיה ולהסיר מהם כל חבל.

דרך השיערות לעלות על המים, לכן צריכה להיזהר מאד שלא יצאו משערותיה כלום כל שהוא מחוץ למים.

קפצה שפתותיה - לא עלתה לא טבילה. וכמו כן צריכה שלא תפתח פיה בעניין שיכנסו בה המים, אלא יהיו שפתותיה עומדות כדרכן כל היום.

הורו רבותינו האחרונים, שאם פתחה עיניה ביותר או פתחה פיה ביותר - לא עלתה לה טבילה, כי בשעה שפותחת עיניה נעשו קמטין קמטין כל שהוא על גב עיניה ואין המים באים שם.

וצריכה להדיח יפה כל גופה ועד כף רגלה ובין אצבעות רגליה בשעת טבילה.

וצריכה לשמור שלא יכנס טיט בין אצבעות רגליה שלא יחוץ הטיט בין בשרה והמים.

האישה בשעת טבילה צריכה להרחיב את ירכותיה כדרך שעומדת בשעה שלשה ועורכת את הפת, וצריכה לפתוח את זרועותיה ולא יהיו דדיה שוכבין על בשרה. ולא תהא זקופה וטובלת אלא שוחה כדרך שעורכת את הפת.

האישה, לעולם היא בנידתה עד שתטבול בנהר או במקווה. ובין הימים שרואה בהם דם ובין הימים שאינה רואה בהם דם - והם הנקראים ימי ליבון. אחת דתם להחמיר בכל דבר.

ואסורה להושיט מפתח או מקל מידה ליד בעלה, אע"פ שלא תיגע בו. וכן אסור לבעלה להושיט לה שום דבר אע"פ שלא נגע בה.

ואסור לה למזוג כוס של יין לבעלה ולהניחו על גבי השולחן, אבל מוזגת הכוס ומנחת על הספסל או על גבי דבר אחר חוץ מן השולחן, ובעלה לוקח אותו משם, והרשות בידה להניח המים על גבי השולחן.

ואסור לבעלה לישב על גבי מיטתה, אע"פ שאינה בבית.

ואסור לתת בפני בעלה קיתון של מים וכלים שירחץ בהם רגליו אע"פ שאינה נוגעת בו, מפני שהוא דרך חיבה.

ואסור לה להציע את המיטה בפניו, אבל שלא בפניו מותר.

ואסור לה לאכול בקערה אחת עם בעלה, אע"פ שאינה נוגעת בו, ואפילו הוא אוכל בקערה שלו.

אסור לה לשבת בסמוך לו או בבגדו.

וצריכה ליתן מפה, בין גדולה בין קטנה, על גבי המיטה שבשולחן, כדי ליתן קערה שלה עליה, או שתגלה מעט מהשולחן ותתן קערה שלה עליו.

ואסור לאישה ליתן תחתיה מחצלת או ספסל בשעת הטבילה.

הנידה, כשפוסק הדם ממנה בודקת את עצמה יפה יפה בצמר גפן נקי ורך ולבן, או בבלאי כלי פשתן נקיים ולבנים ורכים. ואחר שתבדוק יפה ותראה שהיא טהורה, לובשת חלוק לבן, ומיום המחרת תחל לספור שבעה נקיים.

וצריכה לבדוק עצמה בכל יום מהם כדרך הבדיקה שהזכרנו. ואם שכחה ולא בדקה יום אחד או שניים בתוך שבעה נקים, כגון שבדקה ביום שפסק הדם ממנה ולבשה חלוק לבן ביום המחרת שהוא היום ראשון לשבעה נקיים וביום השביעי שהוא שמיני שפסק בו הדם טובלת בלילה ומותרת.

תהא האישה זהירה שיהא שלום בינה לבין בעלה, ותהא אהובה ורצויה לבעלה, מפני שאמרו חז"ל "בני המריבה ובני שנואת הלב הם עזי פנים ומורדים ופושעים".

ותהא האישה צנועה בטבילתה ותבוא בצניעות מן הטבילה. וכן תהא צנועה במעשיה ודרכיה, כי בזכות הצניעות בניה חסידים וצדיקים.

וצריכה האישה שתהא צנועה, ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה - מפני שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדין לגיהנם, והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם מפני שהחטיאה אותם ולא נתנה צניעות בעצמה ונכשלו בה.

תהא האישה זהירה להתפלל ערב ובוקר וצהריים, ובסוף תפילתה יהא עיקר תחנוניה על בניה ובנותיה שיהיו יראי שמיים ושיהיו בניה מצליחין בתורה, כי עיקר זכותה של אישה לעולם הבא כשבניה עובדים את ה'.

וכבר האיר לנו פתח דברינו במצוות היראה והעבודה, כמו שנאמר (מלאכי ג כב): "זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותו בחורב וגו'", הזהירנו במקרא הזה לזכור דברי התורה והמצווה, כי הזכירה מביאה לידי עשיה, כמו שנאמר (במדבר טו מ): "למען תזכרו ועשיתם". ובגלל הדבר הזה יבוא אליהו הנביא, כמו שנאמר (מלאכי ג כג): "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו'".

על כן חיוב עלינו להזכיר את את אחיו ואיש את רעהו דברי תורת אלוהינו, וכל ישראל ערבין זה לזה, ונאמר (ישעיהו מא ו): "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".

ברוך ה' לעולם אמן ואמן - תם ונשלם תהילה לאל בורא עולם.