דרשות חתם סופר/קצת מדרוש ח' טבת בבהכ"נ הגדול
קצת מדרוש ח' טבת בבהכ"נ הגדול
עריכהויגש אליו יהודה וכו' כי כמוך כפרעה וגו' ברש"י חשוב אתה בעיני כמלך זה פשוטו, דבר אחר כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת פרעה
ולא מצינו שהשיב יוסף שום תשובה רק מיד נתוודע להם ואמר אני יוסף אחיכם
הנה ידוע מאמר חז"ל (סוטה לו:) דמלך מצרים צריך להכיר כל הלשונות ופרעה שלא היכר בלשון הקודש היה בסכנה על כן השביע את יוסף שלא יגלה את זאת.
[...]
אמנם, בעיקרן של דברים להבין כפשוטן שפרעה לא ידע לשון הקודש שהוא שפת ארץ עברים, וכבר כתב רמב"ן שקשה בעיניו מ"ש כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש וכי מאי ראה הוא זה כי ימצאו במצרים מדברים בלשון ההוא, הלא מצרים קרוב הוא ויודעים אותה ואף כי המושל,
ועוד קשיא מ"ט לא בקש פרעה מיוסף שילמדנו בסתר לה"ק, ובאיזה חדשים יכול ללמדו הלשון ולא יהיה פרעה נכנע אצל יוסף כדי שלא יעבור שבועתו ויגלה סודו.
והבט וראה בפר' כי תשא מה שנדחק רמב"ן (ל, יג), למה אנו קוראים לשון הקודש, מה קדושה יש בה, והעלה הואיל שכל דברי קדושה הנאמרים מהקב"ה אל נביאיו לא היה אלא בו ואם כי אמת נכון הוא, מ"מ אני כמוסיף שאין לשון עבר נקרא לשון קודש.
ואקדים. כתיב 'אל גנת אגוז' ירדתי היינו לבית המדרש, ד' אמות של הלכה, ומצאתי גנת - ר"ת גמטראות, נוטריקון, תמורה, ר"ל שכל דיבור ודיבור יש בו -
גמטרי' היינו חשבון מספרו, כמשאחז"ל (בעלי תוס' וישב): נסעו מזה מי"ב אחין; שמן משחת קודש יהיה זה לי בגמטריה יב להורות שי"ב הין היו שמן השמחה (כריתות ה:); בזאת יבא אהרן (אחרי) בזאת בגמטריה ת"י כימי בית ראשון (וי"ר שם); יהיה גמטריה שלושים יום לנזירות (נזיר ה'), היינו גמטריאות.
ונוטריקון הם ראשי וסופי תיבות כמ"ש חז"ל שבת קה נצטדק ר"ת נכונים צדיקים טהורים דכים קדושים אנחנו פחז פזתה חבתה זלית שם נה: וכדומה.
תמורה היינו להמיר ולהחליף אלף בא"ת ב"ש היא תי"ו, ובאח"ס בט"ע כך, ובאי"ק בכ"ר כך (שם קד.). ואחז"ל באטב"ח של ר' חייא קורים לסהדי מנון, והאריך רש"י בסוכה פרק החליל (נב:) וכל שמות הקדושים של מ"ב וע"ב ושל ברכת כהנים, הכל יוצא מחלופי ותמורי אותיות
והיינו גנת אגוז
ובעוה"ר משהעתיקו התורה יונית לתלמי המלך ביום ח' טבת והיה חושך ג' ימים לעולם כי החשיכו מאור עינינו כי לא לבד שעל ידי שנמשכו אח"כ ללשונם ונתבטלו כל הכוונות הנזכרים שא"א בשום אופן להעמיסם בלשון אחר, אך נמשכו גם אחר חכמתם היוונית, והעמיסו בתורה בפשוטי המקרא העמיסו עליה חכמת חיצונים מים המרים המאררים. ועל כן יש באגוז ג' קליפות, העליונה רע ומר, ואיננו ראוי אלא לצביעה, והיא הקליפה חכמת יונית רע ומר ואינו אלא צבוע. קליפה שניה המשמרת הפרי היא פירוש הפשוט שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שבת סג. והיא משמר תוכו ועל ידה מטלטלים הפרי. והקליפה הדקה הנאכלת עם הפרי, היא כל דרשת חז"ל להוציא מהם עקרי המצוות, דינים חקים ומשפטים על דרך הפשט. ועיקר המאכל הוא מעשה מרכבה וסודות המצוות. והיינו גנת אגו"ז.
והנה לשון עבר, כשהוא מדבר בשפת זה אינו יודע מכל הנ"ל אלא כמדבר ללועזים בלע"ז, אבל לשון הקודש הוא המדבר ומכוון בדיבורו במסיח לפי תומו, ויש בתוכו ובתוך תוכו כמה עניינים בגמטריא, ונוטריקון, ותמורת אותיות, והמדבר הזה באופן זה הוא בעל רוח הקודש, והשומע ומבין צריך ג"כ להיות בעל רוח הקודש.
והיינו דקאמר יוסף אחר שאמר להם אותם העניינים, למחיה שלחני ולשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה, והם הבינו מדבריו שטמון בדברים הללו כמה תמורות וגמטריאות וכמ"ש הבעל הטורים כי פי המדבר אליכם בגמטריא בעגלה ערופה, על כן מדהבינו כך ידעו כי ברוה"ק הוא מדבר, וידעו גם כן כי פיו כן לבו כי אין רוח הקודש שורה על שפת חלקות על כן אמר כי פי המדבר אליכם בלה"ק כנ"ל, ומזה תבינו כפי כן לבי. ואחר שדבר יוסף עם פרעה גם בלשון עבר, שוב דבר עמו באותו לשון עצמו והראה לו שיכול לדבר דבר והמובן ממנו באופן אחר, וזה אי אפשר ללמד לפרעה ולכיוצא בו, וק"ל.