דרכי התלמוד/פרק א
א.
עריכההרוצה שיתחכם הרבה ירבה בישיבה (נדה ע, ב). רוצה לומר ירבה לישב על הספר לעיין היטב, כי לא די לו בפעם אחת ולא בשתים שיעיין הדבר ההוא, כי בכל פעם שיחזור לעיין יתחדש לו איזה עניין. וזהו שאמרו ז"ל (חגיגה ט:) אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו ק"א פעמים.
או ירצה, כי לא יתהלך בסחורות או במשא ומתן רק ירבה בישיבה, ישב בדד וידום, כמו שאמרו ז"ל (אבות פ"ב) לא כל המרבה בסחורה מחכים.
נקוט האי כללא בידך כל מבוקש שתבקש ולא השגת אותו בפעם ראשונה, שיש עכוב בדבר, לא תשיגנו כי אם בטורח. על כן השתדל בזריזות וחריצות פעם אחר פעם.
ב.
עריכההרוצה להשיג מבוקש או מכוון מה, יש לו להשתדל בכל מאמצי כחו ולהכין עצמו ולטרוח בכל יכולתו להשיגו, כי ההשתדלות והחריצות בכל דבר הכרחי, אי אפשר בלתו. ועם כל זה צריך גם כן לבקש רחמים שיסיעוהו מן השמים, ואל יאמר כחי ועוצם ידי, כמו שאמרו במסכת נדה בפ' בתרא (דף ע:) שלשה דברים דרך ארץ מה יעשה אדם ויחכים ירבה בישיבה וימעט בסחורה. אמרו הרבה עשהו ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו.
וזהו שאמר שלמה המלך ע"ה "משכיל על דבר ימצא טוב ובוטח בהשם אשריו" (משלי, טז), רוצה לומר המשתדל בחריצות בכל דבר למצא איזה מכוון או מבוקש - טוב. וגם כן בוטח בשם ולא בכח שכלו - אשריו, כי בזה ישיג רצונו.
ג.
עריכהכלל גדול בעיון שתדקדק הלשון היטב ותשתדל אם יש בו ייתור לשון, או כפל ענין. ואם יש חדוש בענין ההוא או לאו. ותדקדק בכל שינוי לשון ושינוי דין או שינוי ענין שבין נושא לנושא למה. ודרשת וחקרת היטב. והשתדל להוציא כל הלשון בענין שכל מלה וכל חלק ממנו יורה על דבר חדש שלא היה מובן מכל הקודם. ותדע ותשכיל הדבר ההוא בשורש ובעצם, והגבלת אותו סביב בגבוליו בענין שתדע מהו הנושא ומהו משפטו.
ד.
עריכהבתחלת עיונך תשים במחשבתך כי כל אחד מהמדברים -- אחד השואל ואחד המשיב -- שהם בעלי שכל, ושכל דבריהם בחכמה ובתבונה, אין בהם נפתל ועקש, אטו בשפטני עסקינן. ולכן יש לך לעיין בכל הדברים, ולראות אם הם דברים של טעם בריאים וחזקים, או אם תפל מבלי מלח ודברים חלושים. ואם הם דברים מתקרבים אל השכל או מתרחקים. ויש לך לתקנם בענין שיהיו ניאותים ומתקבלים ושלא לשאת עליהם [עון אשמה של] סברא רעועה או חלושה, כי כולם דברי אלקים חיים. וזהו שאמרו "מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר".
ה.
עריכהבתחילת עיונך בדברי המפרשים יש לך לראות על איזה לשון הכתוב מדבר, ולהסתכל מהו אשר הוא מוסיף ומהו לשון הגמרא, ולדעת מה היא כוונתו; אם הוא מתקן לשון, או מפרש ענין, או אם מתרץ קושיא, או מונע ספק, או נשמר מפי' אחר. ולראות אם יש חלוף בין גירסתו לגירסא שלנו. ואחר שתדע כוונת דבריו ופירושו, תדקדק בו וראה מהו הפכו ומקבלו[1]. וכן תדע ממה נשמר [ומה דוחה].
והדרך הישר הוא שתעיין כל מה שתוכל להבין מהגמ' ואחר כך תבא אליו וראה גם ראה אם מה שהבנת הוא מסכים עם מה שמפרש אם לא. ואחר שיהיה ידוע אצלך כוונת פירושו, תחקור מהו הפי' שהוא דוחה וממה נשמר, ומהו הכרח פירושו. כי כל עוד שלא תדע כוונת דבריו והפירוש שהוא רוצה לקיים, האיך תדע מה שהוא דוחה?
ויש לך לעיין ולדקדק הגמרא או הכתוב בעצמו ואחר כך הפירוש בפני עצמו, ולדקדק אותו היטב, ואחר כך תבא לעיין השיטה. ואחר כך חזור לעיין הכל על לשון הגמרא. ובכל דבור של תוספות או חדושים אשר בהלכה -- אחר שתדע כוונתו או הקושיא שמונעים -- יש לך לחזור לעיין בדברי רש"י ולראות אם הרגיש ממנו ונשמר, ואם שניהם מסכימין בדרך אחת, או אם הם מחולפים. ובכלל יש לך בכל השמועה לעיין ולדעת במה מסכימים ומוליכין שיטה אחת או במה הם מחולפים.
ו.
עריכהבתחלת עיונך יש לך לעבור כל הסוגיא ולדעת כוונתה ולהקיף אותה דרך כלל ואחר כך תחזור לעיין כל פרט ופרט ממנה ולראות מהו הקשר שמקשר אותה. ותשא הכלל העולה על ראשך ואחר כך חזור פעם שנית על הלשון וראה אם מה שבשכלך מסכים עמו. ואחר כך יש לך לעיין שורש הדבר ההוא וטעמו ולחקור על כל פרטיו. כמו שאמר (איוב כ"ח) "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה". בתחלה "ראה" אותה דרך כלל ולקחה פרט בשכלו, שזהו "ויספרה", ואח"כ חזור לתקן מה שתבין על הלשון שזהו "הכינה", ואח"כ חקור עליו לדעת אם הוא הצודק או כוזב ולדעת ג"כ טעמי העניינים ההם וסבותיהם ושרשיהם וזהו גם "חקרה". ואחר כך "ויאמר לאדם".
כל ספק אשר היה לך בענין או אי זה דוחק או קושיא -- אל יהיה קל בעיניך, עד שיודע לך היתרון. וגם על בינתך אל תשען עד שתשאל עליו חבריך ותחקור עליו, אם מה שהבנת בו צודק או יש כנגדו פירכא, כי אין אדם רואה חובה לעצמו וחבריך יקיימוה בידך.
ז.
עריכהובכל מאמר או דיבור אשר בשמועה הוי מרבה לחקור מה תועלת או כמה דינים יוצאים להן ממנו, ומהו הכלל העולה מאותם המאמרים, וספרת לך כמו שאמרו "שמע מינה תרתי, שמע מינה תלת, סמנא מילתא היא". לכן בכל ענין או דרוש שתעיין יש לך לחקור על שרשיו וענפיו ולשום בהם סימנים וכללים באופן שיזכרו ויפקדו ויעלו על לב לעולם, כמו שבאו בגמרא סימנים בשמועות, ולתת להם מספר כמו שאמרו האשה ניקנית בג' דרכים (קידושין ב.) ארבע אבות נזיקין (ב"ק ב.) חמש עשרה נשים פוטרות (יבמות ב. א.) וכדומה לה.
וגם כן כשיהיו פירושים מחולפים או גירסאות -- לחקור על כל פירוש ופירוש, ולחקור שרשם וחילופם, וליקח יסוד כל אחד מהם בידך ואז לא ימושו מפיך.
וגם כן יש לך לבקש המשלים והדמיונים לכל דבר ודבר עד שיתקרב לשכלך וידבק בלבך ולא תשכחנו, כמו שאמר שלמה "משלי שלמה בן דוד וכו'" כדי "להבין אמרי בינה דברי חכמים וחדותם". וזה מועיל לנזק השכחה ומכשוליה, ומוסיף חוזק ואומץ בעיון. יפה שעה אחת של קורת רוח ולעיין, מבקר עד ערב בשמועות ולבו טרוד בל עמו. על כן בחר לך שעה רצויה שיהי שכלך פנוי מכל עסקי העולם, ואל תהי מחשבתך משוטטת בדברים אחרים, ואל תאמר לכשאפנה אשנה אלא הוי דוחה כל הדברים מפני תלמוד תורה. ואחר שתבין הדבר חזור עליו וחפש אם יש כנגדו פירכא או ספק כמו שאמר (מ"א, יח) "ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו", ובזה ישאר בשכלך מה שהבנת לנצח.
ח.
עריכהבראשית תקרא בשמחת לבב פעמיים או שלשה הלשון בקול רם, ואחר כך חזור לעיין הלשון ההיא היטב. וקח בידך הבנת הלשון ההוא בפשוטו ותחזור לעיין שנית המובן מכלל הלשון ההוא והדברים ההם. והנה הראשון נקרא 'פשט' והשני נקרא 'דיוק דמתניתין'. ובעלי מלאכת ההגיון קראו לפשט הקדמה ולדיוק תולדה.
ואחר כך חזור לעיין אם במובן מן הלשון יש חדוש אם לאו. וראה גם כן אם יש חידוש במובן מכלל אותו הלשון. כי אם יש חידוש בפשוטו -- אף אם אין חידוש בו בדיוקו -- לא תקשה. אבל אם אין חידוש -- יקשה על האומר מאמר כזה, כי יאמרו "מאי קא משמע לן פשיטא". ואם יש חידוש בדיוק ההוא ואין חידוש בעצם המאמר -- אפשר לומר משום דיוק נקט לזה. ולפעמים יהיו שני מאמרים שאין חידוש אלא באחד מהם, וכשיהיה החידוש בראש המאמר ולא בסוף המאמר, נתרץ "אגב רישא נקט סיפא". וכשיהיה בסוף המאמר יתרץ "איידי דבעי' למתני סיפא תנא נמי רישא".
וראה גם ראה בכל מאמר ומשפט מה היית סובר מסברתך, או בין משכלך בטרם שיבוא התנא או האמורא ההוא, כי יבוא לך מזה תועלת רב. כי אם היית סובר מעצמך כמותו -- תיקשי לו "מאי אתא לאשמועינן פשיטא". ואם סברתך מנגדתו, יש לך לדעת ולחפש מהו ההכרח שיש לו לומר כן, ומה היא החולשה או הריעותא שיש במה שאתה היית סובר. וזהו הנקרא "סברא מבחוץ". וככה תעשה כאשר תעיין בגמרא או במקרא. כי בתחלה תעיין בכל מאמצי כחך והוי משתדל להבין בשכלך כל מה שתוכל בטרם תבוא לראות מה שפירשו המפרשים על אותה משנה או גמרא או מקרא, כי יצא מזה התועלת הנזכר.
והוי מרבה לחקור ולדעת טוב טעם כל דין ודין שאומר התנא מאי זה טעם אומר, ולדעת סברתו וסברת כל אחד מהם כשהם חולקים, ומה שורש או ענף יש לאותו דין בתורה או מאיזה מצוה משתלשלים ומשתרגים אותם הדינין, או אם הם מדאורייתא או מדרבנן.
ואחר שזכרנו זה נשוב לסדר קצת דרכים שצריך לדרוך בהם ולזכור אותם תמיד המעיין בדבר הלכה ובלישנא דגמרא.
- ^ אולי צ"ל ומקבילו -- ויקיעורך