דרך חיים (מהר"ל)/פרק ו משנה ח

<< · דרך חיים (מהר"ל) · פרק ו משנה ח · >>

פרק ו משנה ח

גדולה תורה וכו, יש לשאול למה הביא אלו ז' פסוקים לכאן ולא די באחד, ועוד מה ראיה מן הפסוק כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך וכן תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך מה ראיה מזה. דע כי הביא ז' פסוקים ובאלו ז' פסוקים בא לבאר כי יש לתורה החיים הנצחיים, כי יש חיים למעלה מחיים כי יש קצרים ויש ארוכים יותר ויש עוד יותר עד שיש חיים נצחיים. ובא לבאר שעל ידי התורה יקנה החיים הנצחיים. ולפיכך מביא ז' פסוקים כנגד ז' מדריגות שכל אחת יותר, וכאשר יש ז' מורה על זה כי אין למעלה מזה, כי לעולם המדריגות שהם שבעה זה על זה מורה כי אין למעלה מזה, כי הש"י שהוא גבוה על גבוה שומר שאין למעלה והוא יושב רם ונשא יש ז' רקיעים שזהו גובה אחר גובה עד המדריגה האחרונה, הרי כי מספר ז' מורה על המדריגה העליונה וכן תמיד כי המדריגות והמעלות שהם זו על זו הם ז', ודבר מבואר הוא ובארנו זה במקום אחר. ואלו שבע מעלות ומדריגות מתחילין מן חיי עולם הזה בדבר שהוא המדריגה התחתונה ומסיימין במדריגה האחרונה של חיי העולם הבא הנצחיים. ולפיכך ג' פסוקים הראשונים מורים על חיי עולם הזה, וג' אחרונים על חיי עולם הבא, והפסוק האמצעי היא מדריגה בין עולם הזה ובין עולם הבא וכמו שיתבאר:

ותחלה יש לבאר מה טעם שהתורה מיוחדת שהאדם מגיע בתורה לחיי עולם הזה ולחיי העולם הבא. ויש לך לדעת והוא הדבר שבארנו בפרקים הקודמים במקומות הרבה, כי הוא יתברך אחד בלבד ואין זולתו ולפיכך המציאות והחיים שיש לאדם ולכל הנמצאים, מפני שהוא יתברך אלקים חיים נותן חיים לדבקים בו, ואין לנמצאים מצד עצמם דבר כי אם מה שמשפיע להם הש"י, ובזה הש"י אחד ואין זולתו. וזה שאמר (תלים ל"ו) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור כי המקור אין לו הפסק כלל והמקור הזה משפיע לכל הנמצאים. ודבר זה מצד הדביקות שהם דביקים בו יתברך, ואם מסלקים הדביקות שיש לנמצאים בו יתברך ועל ידי חטא כתוב בתורה ובא בלשון כרת כי הוא הדבר אשר אמרנו למעלה כי לא יבא החיים לנמצאים רק מצד הדביקות שיש לנמצאים בו יתברך ועל ידי חטא נכרת מן הדביקות הזה. ולפיכך אצל הדביקות נזכר חיים שנאמר (דברים, ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם אלקים חיים. וזה מפני שהדביקות גורם החיים כי הוא יתברך נקרא עיקר, כמו שאמרו שהוא כופר בעיקר, וידוע כי האילן והענפים כאשר דביקים בעיקר יש להם חיים מן העיקר, ואם נבדל הגוף מן העיקר מיד אין לו חיים, וזהו פי' הכתוב (משלי, ג) כי עץ חיים היא למחזיקים בה, וזה כי על ידי התורה הוא דביקות האדם בבוראו ודבר זה מבואר בכמה מקומות למעלה והארכנו בזה, כי אין לך דבר שהוא קרוב אל הש"י כמו התורה שהיא אצולה מן הש"י ולכך נקראת התורה עץ שהעץ הוא יוצא מן העיקר ונאצל מן העיקר וכך התורה היא אצולה מן הש"י, והעץ אשר הוא נטוע בעיקר מקבל מן העיקר וכך התורה מקבלת מן העיקר הוא הש"י החיים, לפיכך כאשר אוחז ומחזיק בתורה היא עץ חיים אליו ועל ידי זה יושפע עליו החיים מן הש"י ודבר זה מבואר:

ולפיכך אמר גדולה תורה שנותנת חיים לאדם בעולם הזה ובעולם הבא והבן מלת גדולה תורה שנאמר כאן שהוא בא להורות על מעלות התורה, והביא תחילה ראיה שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ופירוש כי החיים הם מי שמוציא ד"ת ועל ידי זה מקבל החיים ומה שאמר למוצאיהם ולא ללומדיהם בא להורות על מעלת התורה, כי יאמר פלוני מצא דבר זה אם כן אין אותו דבר אתו מזומן אליו שאם היה מזומן אליו לא שייך בזה מציאה, וכך אין התורה עם האדם כי יש לה מדריגה עליונה עד שנקרא שהוא מצא דברי תורה והגיע אל דבר שאינו אתו. ומפני מדריגה ומעלה זאת התורה היא חיים לאדם שמביא לאדם החיים מלמעלה מן הש"י הוא מקור חיים. אבל בגמרא בפ' כיצד מעברין (עירובין דף נד.) אמרו אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם מי שמוציא אותם בפה. ומפני שלא אמר הכתוב רק כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ובודאי דבר זה הוא חיים במקצת דהיינו שנותן חיים של מה דהיינו לבשרו בלבד וכמ"ש ולכל בשרו מרפא, והיינו שיושפע נצוץ חיים של מה על האדם בשביל התורה וזה הוא חיים לבשרו בלבד. ולפיכך מוסיף עוד ומביא הכתוב אחריו רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך ובזה נכלל חיות כל האדם. וזה כי הטבור הוא השורר מן האדם כולו, ותחלת בריאת האדם היא מן טבורו כדאיתא בפרק עגלה ערופה (סוטה דף מה:) וכאשר אמר רפאות תהי לשרך כלומר שהתורה רפאות להתחלת האדם ובזה כל הגוף מקבל רפואה, וכאשר התחלה מקבל רפואה כל הגוף מקבל רפואה כי הכל נמשך אחר זה. ואמר עוד ושקוי לעצמותיך כי העצמות אין מקבלין כל כך רפואה מן הטבור כי יש לעצמות מוח בפנים שאין מקבלין כל כך רפואה, ועל זה אמר ושקוי לעצמותיך כי התורה שקוי והוא המוח לעצמות כלומר שהתורה נותנת חיים לכל האדם. ושלא תאמר שאף על גב שהתורה נותנת חיים, היינו שהתורה נותנת חיים עד שהאדם הוא שלם ובריא כל ימיו שהוא בעולם וזהו חיות שלו, אבל אריכות ימים לא שמעינן מן הכתובים שהרי אמר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך היינו שהתורה נותנת רפאות לאדם ולא נחשב חצי מת בעודו בחיים, ולכך מביא הכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה וגו', ודבר זה מורה כי התורה היא עץ חיים שהעץ מקוים ביותר וכדכתיב (ישעי' ס"ה) כי כימי העץ ימי עמי שמזה תלמוד כי העץ מאריך בקיום ודבר זה עוד מעלה יותר. ומפני שעדיין לא נשמע שהתורה תתן חיים טובים רוחניים שמקבלת הנשמה והם חיים הבאים מן עולם הבא, ועל זה מביא מקרא כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, פי' זה כי התורה תתן לנשמה מדריגה רוחניות, וזה שאמר כי לוית חן הם לראשך כי הראש שבו הנשמה האלקית, תתן התורה אליו לוית חן ר"ל חבור של חן, והחן אינו דבר גשמי והוא נבדל לגמרי שהרי אינו דבר ממש רק חן שהוא על העין ואין זה דבר גשמי כלל. ואמר וענקים לגרגרותיך, פי' גרגרותיך הוא הגרון שמשם יוצא הדבור של אדם, והדבור של אדם בארנו לך פעמים הרבה הוא החיות של אדם בעולם הזה, שהרי האדם הוא בעל חי מדבר וכמו שבארנו פעמים כי אונקלס תרגם ויהי האדם לנפש חיה והות באדם לרוח ממללא, שמזה תדע כי עיקר האדם מה שהוא חי מדבר. ואמר הכתוב כי התורה תתן לאדם שני דברים, שתתן לנשמה שהיא בראש מדריגה נבדלת והוא לוית חן, כי על ידי זה יש לאדם חבור אל הש"י ולפיכך התורה היא לוית חן, ותתן לכח הדברי שבאדם שהוא חיות של אדם גם כן מדריגה נבדלת לכך אמר וענקים לגרגרותיך כי הענק הוא תכשיט, וכל תכשיט כמו שבארנו למעלה אצל כי כתרך גדול מכתרם שהתכשיט מורה על מדריגה נבדלת, מפני שהדבר שהוא חמרי יש לו פחיתות ושפלות והדבר שהוא נבדל הוא להיפך שיש לו קשוט וכבוד ודבר זה מבואר. והבן איך אמר כי לוית חן הם לראשך כי אצל הראש ששם הנשמה הנבדלת, אמר לוית חן שהחן הוא דבר נבדל לגמרי, ואצל הגרגרת שהיא כח הדברי שאינו כל כך במעלה אמר וענקים לגרגרותיך ולא כתב ענק חן:

ומדריגה זאת שתתן התורה לאדם בעולם הזה מעין עולם הבא, דהיינו כמו אברהם יצחק ויעקב שנתן להם חיים של טובה ושלוה ומנוחה. והרי אף השבת הוא מעין עולם הבא וכמו שאמרו במס' בבא בתרא (ט"ז, סע"ב) ג' הטעימן בעה"ז מעין עולם הבא אברהם יצחק ויעקב, וגם בשאר צדיקים אפשר לומר כך דמה שלא מנה רק אברהם יצחק ויעקב היינו שהטעימן לגמרי בכל דבר, אבל אפשר שיטעים את הצדיק מעין עולם הבא במה. וכן כתבו התוס' שם שהוקשה לרשב"א דלחשביה נמי לאיוב דאמרינן והאתונות רועות על ידיהן מלמד שהטעימו מעין עולם הבא וי"ל דאיוב לא היה רק בחד מלתא אברהם יצחק ויעקב הטעימן מכל וכל עכ"ל. אבל נראה דלא קשיא, דאברהם יצחק ויעקב כל כך היה גדול העולם הבא שהיה להם עד שהטעימן מאותו חלק שהיה להם בעולם הבא הגיע להם ממנו בעולם הזה, וכך משמע הלשון ג' הטעימן בעולם הזה מעין עולם הבא, כלומר כאשר עדיין היה בעולם הזה הראה להם והטעימן מה שיהיה להם בעתיד, אבל איוב הטעימו הקב"ה מעין עולם הבא ולומר שנתן לו מעין עולם הבא, אבל לא שהיה זה מעולם הבא שלו ואדרבא לא היה לאיוב עולם הבא. והפרש גדול יש בו, לדבר זה של איוב יש הפסק ולא היה רק פעם א', אבל לאבות לא היה הפסק כשם שעולם הבא אין הפסק לו כי מעולם הבא זכו:

וכתוב זה שהביא הוא רביעי והוא בין ג' ראשונים שכולם הם על חיי עולם הזה וג' אחרונים הם על ידי עולם הבא, והפסוק הרביעי הזה הוא כמו דבר שהוא כמו אמצעי בין שניהם ודברים אלו ברורים מאד לפניך, ויש להבין דברים אלו:

ואחר כך הביא עוד שלא תאמר שאין כח בתורה שתתן חיי עולם הבא ממש אל הנשמה שהיא ראויה אל עולם הבא, ולפיכך מביא עוד קרא תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך, ובכתוב הזה לא דבר וענקים לגרגרותיך רק זכר תתן לראשך לוית חן בלבד, ומפני כך יש לך להבין בודאי שבא להודיע כי התורה תתן אל הנשמה האלקית שהיא בראש, לוית חן שהוא קשוט וכבוד נבדל ובזה הוא זוכה אל עולם הבא ממש. ועוד כי בכתוב הזה מוסיף עוד לומר עטרת תפארת תמגנך ודבר זה מורה על מעלת עולם הבא, וכבר התבאר זה בדברי חכמים ובארנו אותו למעלה מה שאמרו במסכת ברכות בפר' היה קורא (י"ז, א') העולם הבא אין בו אכילה ושתיה רק צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, וזה עצמו שאמר כאן עטרת תפארת תמגנך. ועדיין לא הביא ראיה על שתתן לו התורה חיים שהם חיים ארוכים בעולם הבא כי לא דבר כאן רק תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך, ואף על גב שהעולם הבא בודאי ארוך מ"מ אין בכח התורה רק שעל ידה זוכה לעולם הבא וצריך למצות ומעשים טובים שיזכה לאורך ימים. ולפיכך מביא הכתוב אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד, ומה שאמר אורך ימים א"א לפרש רק על עולם הבא וכדאיתא בפרק שלוח הקן (חולין דף קמא.) שאם בעולם הזה הרי הוא מת ואין נחשב זה אריכת ימים, ואפילו היה חי מאה שנים הרי נקרא קצר ימים ודוד אמר (ד"ה א', כט) כי ימינו כצל עלי ארץ ואיך נקרא זה אריכת ימים, אלא קרא בעולם הבא מדבר שהוא ארוך. ועוד כי פירוש הכתוב שאמר אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד על דרך שאמרו חכמים (שבת דף סג.) למימינים בה אורך ימים איכא כ"ש שעושר וכבוד איכא למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אריכות ימים ליכא. וטעם הדבר כי מי שעוסק בתורה לשמה ראוי שיהי' לו אריכות ימים בעולם הבא, שהוא עושה לשמה של תורה שהתורה היא למעלה מן העולם הזה הגשמי שהיא תורה שכלית, ולפיכך ראוי שיהיה לו מדריגת עולם הבא שהוא אורך ימים, וכ"ש שראוי שיהיה לו המדריגה התחתונה שלמטה מזה שהוא טובת עולם הזה שעולם הזה למטה ממדריגת עולם הבא. אבל למשמאילים בה אם עוסק בתורה להתכבד בתורה או שתהיה אליו קורדום לאכול והם הנאות שהם בעולם הזה, ראוי שיהיה לו עולם הזה כפי מה שעסק בתורה בשביל הנאת עולם הזה, אבל שיקנה מדריגת עולם הבא בזה לא יקנה ולפיכך אריכות ימים ליכא וכבר בארנו זה למעלה, ומ"מ על כרחך קרא איירי באריכות ימים בעולם הבא. ועדיין לא למדנו מן הכתוב שיזכה אל החיים הנצחיים על ידי התורה שהרי לא נאמר רק אורך ימים בלבד ואין משמע בזה הנצחיות, ואם יזכה אל הנצחיות אין זה בתורה בלבד רק צריך שיצרף לזה המצות ושאר מעשים טובים כי ימים לא משמע כ"כ הרבה, וכן איתא בפרק האורג (שבת דף קה.) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה איתיביה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים פירוש ושם אמרינן שהיו מתעצלים בהספדו של יהושע ואפ"ה האריכו ימים א"ל בבלאי ימים האריכו שנים לא האריכו, הרי לך כי ימים לא משמע כ"כ הרבה רק אריכות ימים מה, ולפיכך מביא הכתוב כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ומדכתיב שנות חיים הם חיים נצחיים הרי לך כי התחיל ממדריגה התחתונה וסיים במדריגה העליונה הוא החיים של עה"ב הנצחיים ודבר זה מבואר: