דרך החיים (הגאון מליסא)/לו
דין אימתי יכול להפסיק בתוך התפלה ואם הפסיק מה דינו.
עריכהא אסור להפסיק בתפלתו אלא מפני הסכנה כגון שבא שר כנגדו וירא שיכהו ואם אפשר לו לקצר דהיינו שיאמר תחלת הברכה וסוף הברכה קודם שיגיע השר אליו מקצר או אם אפשר לו שיטה מן הדרך יטה ולא יפסיק בדיבור ואם א"א יפסיק אפי' בדיבור (סי' ק"ד) ואם בא בהמה או קרון כנגדו יטה מן הדרך (שם):
ב אף שהליכה לא הוי הפסק כ"כ מ"מ בלי אונס אסור לכתחלה (שם):
ג ואם שהה כדי לגמור את כולה מתחלה ועד סוף אפי' בשתיקה (עי' סי' ס"ה ושם בב"י) צריך לחזור לראש ואף שבק"ש בעינן אונס באופן שגברא או המקום לא חזו מ"מ בתפלה אפי' באונס אחר חוזר לראש דתפלה שאני (מ"א ועמ"א סי' ס"ה):
ד ואם לא שהה כדי לגמור את כולה ופסק בדיבור חוזר לתחלת הברכה שפסק בה ואם פסק בג' ראשונות בדיבור חוזר לראש ואם בג' אחרונות חוזר לרצה והשיעור כדי לגמור את כולה משערינן לפי הקורא הזה (שם) והא דחוזר לתחלת הברכה או לג' ראשונות ואחרונות כשלא שהה כדי לגמור את כולה כנ"ל דוקא שהפסיק בדיבור אבל בשתיקה לא אפי' באונס כל שלא שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק אפי' בג' ראשונות (וראיה לזה מהא דאיתא בש"ס ברכות כ"ב ע"ב היה עומד בתפלה ומים שותתים על ברכיו דחוזר למקום שפסק בדלא שהה לגמור את כולה ע"כ וכ"כ הרי"ף והרא"ש והתוס' והרא"ש בדף ל"ג לא כתבו גבי עקרב שפוסק דחוזר לראש הברכה רק כשפסק בדיבור כמבואר שם להדיא ע"ש בהרא"ש ופוסקים לכך דימו אותו לטעה דמבואר בדף ל"ד ע"ש. הוצרכתי לכתבו משום דסתמו הטור וש"ע ויש מקום לטעות מהלשון. עיין סי' ק"ד ס"ה דכייל שם ובשהה כדי לגמור את כולה באמת אין חילוק בין שח לשתיקה ובאינו שהה כ"כ יש חילוק בין הפסיק בדיבור הפסיק בשתיקה):
ה אם שהה כדי לגמור את כולה דנתבאר לעיל דצריך לחזור לראש אם התפלל ממקום שפסק ולא חזר לראש צריך לחזור ולהתפלל מראש (פר"ח ופשוט):
ו אם שח בתפלה אפי' במזיד דינו לענין חזרה כדין ההפסקות האמורות לעיל (שם בדברי הרב ט"ז ודלא כמ"א שהפריז על המדה וחלק על הב"י ועיין בהרא"ש רפ"ב דמגילה שכ' גבי היה דורשה אע"פ שאסור להפסיק מ"מ בדיעבד יצא ועיין בהרא"ש ברכות פ' מי שמתו סי' כ"ג דיליף לענין שהה כדי לגמור את כולה תפלה ממגילה וה"ה דיש ללמוד לענין זה וכן נראין הדברים ושאני בסי' קי"ד דמחלק בין מזיד לאונס דחכמים תיקנו מבלי להזכיר גשם דקללה הוא והבו דלא להוסיף עלה על דברי הראבי"ה. גם תי' המ"א לחלק בין דברי תורה לחול אינם נראין דבכ"מ קי"ל דאין חילוק כלל וכמ"ש הפוסקים בקה"ת ובהרבה מקומות):