דרך החיים (הגאון מליסא)/לג

דיני סמיכת גאולה לתפלה ותפלת ש"ע והברכות בכלל.

א אין להפסיק בין גאולה לתפלה אפילו לקדיש ולקדושה ודוקא בחול או ביו"ט אבל בשבת פוסק לקדיש ולקדושה וכן במעריב אפילו בחול פוסק אפילו לברכו (ע"ס קי"א וסי' רל"ו) וכן אין מפסיקין לענות אמן אחר הש"ץ זולת אמן של גאל ישראל אם שמע מהש"ץ פוסק ועונה (אמנם נכון לסיים בשוה עם הש"ץ דאז א"צ לענות מ"א סי' ס"ו ועי' סי' קי"א וראיה לדברי ממ"ש בתה"ד סי' י"א הובאו דבריו בסי' ק"ט ע"ש בב"י) ודוקא שכבר השלים הברכה של גאל ישראל וטרם שהתחיל להתפלל שמע הברכה גאל ישראל מהש"ץ אבל אם שמע הברכה הנ"ל קודם שסיים הוא גאל ישראל אסור לו לענות אמן של גאל ישראל (חוץ מאמן של האל הקדוש ושו"ת) דקודם גאל ישראל דין אמצע הפרק יש לו וכמו שנתבאר לעיל (א"ר שם דלא כמ"א ועיין פ"מ) לכן אם יודע שיאמרו קדיש או קדושה ימתין בשירה חדשה כדי לענות אם עדיין לא שמע (ועיין לעיל בדין איחר לבוא לביהכ"נ מ"ש מתי צריך להמתין תראנו משם ותדרשנו לכאן ועיין סי' קכ"ד) ובדיעבד אם התחיל שירה חדשה קודם שאמר בא"י גאל ישראל ג"כ עונה לקדיש ולקדושה רק לכתחילה ימתין בשירה חדשה (עיין ס"ס ס"ו ובא"ר) והש"ץ לאחר שהתפלל התפלה בלחש קודם חזרתו בקול רם מותר לו להפסיק (מ"א ס"ס קי"א) רק לא לדבר הרשות (עיין פ"מ שם):

ב שכח להניח טלית אם לא היה לו מקודם והביאו לו בין גאולה לתפלה לא יתעטף ולא יברך ומכ"ש באמצע התפלה לא יניח ואפילו היה עומד בטליתו ונפל כולו לא יתעטף דהוי הפסק ואם עבר והתעטף לא יברך (סי' צ"ז) רק קודם שסיים בא"י גאל ישראל דהוי באמצע הפרק יניח בלא ברכה ולאחר התפלה ימשמש בטלית ויברך (סי' ס"ו):

ג אם לא היו לו תפילין והביאו לו תפילין בין גאולה לתפלה יניחם ולא יברך עד אחר התפלה אבל אם הביאו לו באמצע הפרק של אמת ויציב קודם גאל ישראל יניחם ויברך עליהם והטעם דתפלה צריך תפילין (שם):

ד לא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר דבר גדול שגבוה י' טפחים ורוחב ארבע אבל דבר קטן לית לן בה ודבר קבוע כגון תיבה או ארון או מטה אינן חוצצין וה"ה דבר שהוא לצורך תפלה בבית הכנסת כמו שלחן וכה"ג שצריך להניח ספר עליו לא הוי חציצה (סי' צ' בט"ז) והמדקדק ואפשר לו יזהר גם בדבר שהוא צורך תפלה (ע"ש במ"א וא"ר):

ה ואף במידי דחציצה בינו ובין הכותל אם א"א להתפלל בקלות בענין אחר כגון לפעמים שמתפללים בעשרה באיזה חדר ואי אפשר לכל אדם לעמוד בלי חצוצה אל הכותל אל יעכב התפלה בשביל זה לילך לחדר אחר ומ"מ יעצים עיניו או יביט תוך הסידור שלא יבוא לידי ביטול כוונה (שם בט"ז):

ו בעלי חיים חוצצין ואדם אינו חוצץ ואם אפשר גם בזה יזהר (שם):

ז בגדים המצוירין אע"פ שאין בולטין אין נכון להתפלל נגדם ואם יקרה לו להתפלל נגד בגד מצויר או כותל מצויר יעצים עיניו ולכן אין לצור צורות בסידורים או בבהכ"נ ולמעלה מקומת איש מותר (שם):

ח המתפלל לא יעמוד לא ע"ג מטה ולא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל ואפילו אינן גבוהים ג"ט הואיל והוא דבר המיטלטל ולא ע"ג מקום גבוה ג"ט אע"פ שהוא קבוע אא"כ היה זקן או חולה שקשה לירד משם או שהיה ש"ץ וכוונתו להשמיע לציבור (סי' צ') אמנם עכשיו נוהגין להיות מקום שהש"ץ עומד מקום נמוך משאר ביהכ"נ ע"ש ממעמקים קראתיך וגו' (שם):

ט היה גבוה ג"ט ויש בו ד' אמות על ד' אמות הרי הוא כעליה ומותר לו להתפלל על גביו וכן אם היה מוקף מחיצות אע"פ שאין בו ד' על ד' ואין גובהם ניכר מותר הואיל שחלק רשות (שם):

י כשעומד להתפלל לא יסמוך עצמו על העמוד או על חבירו ואפילו סמיכה כל דהוא שאם יטול אותו דבר שסומך עליו לא יפול אסור [לפי טעם ההגמי"י שצריך לעמוד באימה] (עיין א"ר סי' קמ"א):

יא כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו שום דבר שאם יפול יש בו הפסד או יזיק לו מפני שלבו עליהם ויטרד והמדקדקים נזהרין מלאחוז בידיהם שום דבר וכן נכון אבל מחזור או סידור שמתפלל בתוכו הואיל ותופסו לצורך התפלה לא טריד (סי' צ"ו):

יב יש ליזהר למי שמתפלל בתוך הסידור שירשום תחילה כל המקומות שצריך להתפלל באותה תפלה ולא יחפש אחריהם בשעה שמתפלל (שם):

יג נפל ספר לפניו על הארץ ואינו יכול לכוין מפני זה מותר להגביהו כשסיים הברכה (מ"א שם):

יד צריך להסיר מאתו כל דבר הטורדו מהתפלה כמו כיחו וניעו (סי' צ"ב):

טו היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל [בין גדולים בין קטנים] (א"ר סי' צ"ב בשם גדולי המחברים דלא כמ"א) וה"מ שאינו יכול לעמוד על עצמו שיעור שעה וחומש אבל אם יכול להעמיד שיעור זה יצא בדיעבד אבל לכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה ואע"פ שיעבור תפלת צבור מ"מ יפנה מקודם מיהו אם יעבור זמן התפלה יש לסמוך על הרי"ף ולהתפלל הואיל ויכול לעמוד על עצמו שיעור הנ"ל (שם ועיין א"ר):

טז אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה בין לגדולים בין לקטנים מעמיד עצמו עד שיגמור ולא יפסיק ודוקא שאינו מתאוה כ"כ שיהא. משום בל תשקצו אבל אם יש משום בל תשקצו יכול להפסיק ואם השתין מים לא יתפלל עד שישהה כדי הילוך ד"א משום ניצוצות וכן המתפלל לא ישתין עד שישהה כדי הילוך ד"א (שם):

יז היה עומד בתפלה וביקש לצאת ממנו רוח מלמטה ומצטער הרבה וא"י לעמוד על עצמו אם מתפלל בביתו הולך לאחוריו ד' אמות ואם אינו יכול לילך לאחוריו ילך לצדדין ומוציא הרוח וממתין עד שיכלה הריח ואומר רבון עולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתינו וכלימתינו חרפה וכלימה בחיינו רימה ותולעה במותינו וחוזר למקום שפסק ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש (עיין א"ר) אמנם אם יכול לעמוד על עצמו אף ע"י דוחק רב ליכא משום בל תשקצו. וכל זה כשמתפלל בביתו אבל בציבור דהוי ליה ביוש גדול א"צ כלל להרחיק לאחוריו וגם לא יאמר הרבון רק ימתין עד שיכלה הריח וחוזר למקום שפסק ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש כנ"ל (סי' ק"ג דלא כמ"א):

יח אפילו נטל ידיו שחרית אם הסיח דעתו צריך לחזור ולטול ידיו אם יש לו מים אע"פ שאין להם שום ליכלוך ולא יברך וכן אפי' ידיו מלוכלכים ונגע במקומות המכוסין מ"מ אם אין לו מים א"צ לחזור אחר מים רק ינקה ידיו בצרור או בקיסם וכן אם נזכר באמצע תפלה שנגע במקומות המכוסין יחכך ידו בכותל או בכל מידי דמנקה (סי' צ"ב):

יט לא יגהק ולא יפהק בתוך התפלה ואם צריך מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא יהא נראה פתיחתו (סי' צ"ז):

כ וכן אסור לו לרוק בתוך התפלה ואפילו בתחנונים שאחר תפלתו אסור כ"ז שלא פסע ואם א"א שלא ירוק שמצטער הרבה ויהא טרוד בתפלתו מבליע בכסותו בענין שלא יהא נראה על הבגד ואם הוא איסטניס וא"י להבליע בכסותו שמאוס לו או שאינו יכול להשהותו בתוך פיו עד שיבליע בכסותו זורקו לאחוריו ואם א"א לאחוריו זורקו לשמאלו ואם א"א לו לשמאלו יזרוק לימינו ואם א"א לימינו יזרוק לפניו (שם וא"ר בשם הב"ח):

כא אם כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסירה שלא יתבטל כוונתו אבל לא יסירנה בידו (שם ועיין א"ר):

כב היה עומד בתפלה והתחילו מי רגלים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו מימי רגליו וחוזר לקרות אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח ע"מ להטפיח כיון שהם מכוסין בבגדיו אבל אם הם מגולין צריך להסירם אך בתפלה אסור לזוז ממקומו וא"צ להסיר המי רגלים אפילו הם מגולין ואם היו שותתין על גופו צריך לקנח את גופו ובאופן שהבגד המקונח לא יגע על בשרו ואם נפלו בארץ מרחיק ד' אמות (סי' ע"ו וע"ח):

כג אם עמד להתפלל בצפון או בדרום יעמוד במקומו ויחזיר פניו למזרח ואם עמד למערב לא יחזיר פניו כלל רק יעמוד במקומו ויתפלל (סימן צ"ד בט"ז) ואם מתפלל בציבור ושכח והתחיל להתפלל לרוח אחרת ואוושא מילתא אם יכול לצדד פניו באופן שאין כל כך היכר שפיר דמי ואם לאו יהפוך עצמו לצד שהקהל מתפללין (עיין פ"מ וע' סי' ק"ד דהליכה לא הוי הפסק כ"כ וע' מ"ש מ"א סי' קכ"ד):

כד כשעומד עם הציבור ומתפלל אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הציבור אא"כ השעה עוברת ואין הציבור מתפללין כגון שמאריכין בפיוטים או לסיבה אחרת אז מותר להתפלל אפי' בבהכ"נ ואין צריך לילך לביתו אפי' יש לו שהות (סי' צ' ע"ש במ"א וא"ר):

כה אינו פוסק בתפלתו לא לקדיש ולא לקדושה ולא לברכו אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ ויהא כעונה ובקדיש לאחר שאמרו יתברך הדר לצלותיה (סי' ק"ד):

כו באבות תחלה וסוף כשאומר ברוך יכרע בברכיו מעט וכשיאמר אתה ישתחוה עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה וגם ראשו יכוף כאגמון ולא ישתחוה כ"כ עד שיגיע ראשו נגד חגורה של מתנים ויכרע במהירות בפעם אחת וכשיאמר השם יזקוף בנחת ראשו תחילה ואח"כ גופו דרך הכנעה (סי' קי"ג):

כז זקן או חולה ואינו יכול לשחות עד שיתפקקו כל החוליות כיון שהרכין ראשו דיו הואיל וכבד עליו (שם):

כח אם לא אמר זכרנו ונזכר לאחר שכבר אמר בא"י אינו חוזר אבל אם נזכר קודם שאמר השם אף שאמר ברוך אתה אומר זכרנו כו' מלך עוזר כסדר (סי' תקפ"ב):

כט הטועה ומזכיר זכרנו בשאר ימות השנה אם נזכר קודם שאמר וכתבנו פוסק ומתחיל מלך עוזר וכו' אבל אם אמר וכתבנו חוזר לראש התפלה וטעמו יתבאר אי"ה לקמן בסעיף פ"ז בדיני יעלה ויבוא ע"ש:

ל בתפלת מוסף של שמ"ע מתחילין לומר משיב הרוח כו' דהיינו שיכריז השמש קודם התפלה משיב הרוח ומוריד הגשם ואז יאמרו הציבור בתפלת מוסף של לחש ואם לא הכריז השמש לא יזכירו בתפלתן לא הציבור ולא הש"ץ בתפלת לחש אמנם אם בא לבית הכנסת וכבר התחילו הציבור להתפלל מוסף ולא שמע אם הכריז השמש מ"מ יאמר (סי' קי"ד):

לא אפי' חולה או אונס שמתפלל בביתו לא יתפלל תפלת מוסף קודם שיתפללו הציבור לכן בני הישובים המתפללין בלא מנין ימתינו בשמיני עצרת מלהתפלל מוסף עד סמוך לסוף שש שעות ואז יתפללו מוסף ויאמרו משיב הרוח (שם):

לב אם טעה והזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם במעריב של שמ"ע או בשחרית אינו חוזר (ב"ה שם):

לג בימות הגשמים אם לא אמר מוריד הגשם ואמר מוריד הטל במקומו אם לא התחיל עדיין השם של ברכת מחיה מתים אומר מוריד הגשם במקום שנזכר אבל לאחר שכבר התחיל השם אינו אומר כלל ואינו חוזר הואיל ואמר מוריד הטל (שם):

לד אבל אם לא אמר כלל לא מוריד הגשם ולא מוריד הטל אם לא התחיל עדיין ברכת אתה קדוש אומר במקום שנזכר אפי' כבר סיים הברכה אומר מוריד הגשם בלא חתימה אך נכון כשנזכר שיאמר מיד לבל ימתין לאחר כ"ד ואם נזכר כשאמר השם קודם שאמר מחיה מתים יאמר מקודם מחיה מתים ותוך כ"ד ימהר ויאמר מה"ר כו' וכן כל היכא שנזכר היכא דלא סליק עניינא יסיים לענין ואח"כ יאמר מה"ר כו' כגון שנזכר לאחר שאמר ומקיים אמונתו קודם שאמר לישני עפר יאמר קודם לישני עפר ואח"כ משיב הרוח כו' [עמ"א סי' ס"ו ס"ק ג' ומ"ש לעיל בטעה בברכת יוצר ועיין כאן בט"ז] וכל זה כשנזכר קודם שאמר אתה קדוש אבל אם נזכר לאחר שכבר התחיל אתה קדוש חוזר לראש התפלה (שם):

לה פוסקין לומר משיב הרוח במנחה של יום טוב הראשון של פסח שכבר שמעו מהש"ץ שפסק מלומר בתפלתו בקול רם אבל במוסף בלחש גם הש"ץ יאמר (שם) אך אם אינו מתפלל רק לאחר שכבר התפלל הש"ץ בקול רם אינו אומר (מ"א סי' תפ"ח ס"ק ד'):

לו בני הישובים שמתפללין בלא מנין יקדימו להתפלל תפלת מוסף ביו"ט ראשון של פסח ולא יאחרו (עפ"מ):

לז אם טעה במעריב של פסח או בשחרית ומוסף ולא הזכיר מה"ר אינו חוזר (דבאמת מדינא צריך להפסיק במעריב. וכן להתחיל במעריב של שמ"ע רק משום שלא יהא כאגודות אגודות ול"ש בדיעבד כ"כ האחרונים וכ"מ בכמה דוכתי עיין סי' קי"ד):

לח אם אמר מוריד הגשם בימות החמה אפי' הזכיר גם טל מחזירין אותו וחוזר לראש הברכה לאתה גבור ואם סיים הברכה אפי' לא התחיל עדיין אתה קדוש חוזר לראש התפלה (עיין א"ר שנסתפק בזה וכאשר כתבתי מסתבר וכ"נ להדיא מדברי הש"ע):

לט אבל אם נזכר כשאמר משוב הרוח קודם שאמר מוריד הגשם אינו חוזר לראש רק פוסק וגומר התפלה (א"ר וב"ח):

מ כל מקום שאמרנו חוזר לראש הברכה הנ"מ שוגג אבל במזיד ובמתכוין חוזר לראש התפלה (שם):

מא אם נסתפק בימות החמה אם לא אמר מוריד הגשם וכן אם נסתפק בימות הגשמים כל שלשים יום חוזר דחזקתו שאמר כמו שרגיל לאחר שלשים יום אינו חוזר ודוקא שהתפלל צ' תפלות באותן הימים שאז הורגל לומר (ד"מ ושאר אחרונים וא"ר דלא כט"ז שדבריו צ"ע):

מב אם אמר בשמ"ע צ' פעמים מן מחיה מתים עד לאחר מוריד הגשם אם נסתפק אח"כ חזקה שאמר וכן אם אמר בפסח צ' פעמים מן מחיה מתים עד לאחר מכלכל חיים. ג"כ אינו חוזר אבל אין לעשות לכתחילה כן דיש חולקין (שם):

מג ש"ץ שטעה בקו"ר הדין כמו יחיד ואם טעה הש"ץ בלחש ולא אמר משיב הרוח אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לראש כיון שהטעות היה בג' ראשונות אבל אחר שהשלים תפלתו אינו חוזר (סי' קכ"ו):

מד אם שכח לומר מי כמוך דינו כמו בזכרנו. ובשאר ימות השנה אם אמר אינו חוזר ויתבאר טעמו לקמן בסעיף פ"ז אצל יעלה ויבוא אי"ה:

מה יחיד העומר בתפלתו וכשהגיע למקום קדושה היו הציבור אומרים קדושה דסידרא או קדושת יוצר אינו אומר עמהם אבל קדושה דשחרית ומוסף יענה עמהם (סי' ק"ט ועיין לעיל דין אם איחר לבא לבה"כ כו'):

מו אם טעה וסיים האל הקדוש בעשי"ת אם תוך כ"ד נזכר ואמר המלך הקדוש יצא אבל אם שהה לאחר האל הקדוש כ"ד לא יצא ויחזור לראש התפלה דדין ברכות ראשונות כחד חשיבי (עיין סי' תקפ"ח וסי' קי"ד). ואם אמר בשאר ימות השנה המה"ק אינו חוזר (ס"ס ק"ח באחרונים וע"ס קי"ט):

מז אם שכח לומר הבדלה בחונן הדעת במ"ש ולא נזכר עד שאמר בא"י אינו חוזר ואינו אומר כלל אפילו בין ברכה לברכה וגם בשומע תפלה לא יאמר מפני שיבדיל על הכוס (סי' רצ"ד) ואם נזכר קודם שאמר השם אף שאמר ברוך אתה אומרו במקומו וחוזר לומר עוד הפעם וחננו מאתך כו' (למען יהיה מעין החתימה סמוך לחתימה):

מח טעה ולא הבדיל בתפלה וטעם קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהתפלל ולומר הבדלה דהיינו אתה חוננתנו ואח"כ יבדיל על הכוס ואם כבר הבדיל על הכוס חוזר להתפלל וא"צ להבדיל על הכוס וה"ה אם עשה מלאכה קודם הבדלה ולא אמר קודם עשיית מלאכה המבדיל בין קודש לחול (שם וע' א"ר) ודוקא מלאכה גמורה כמו כותב ואורג אבל טילטול דבר מוקצה או הדלקת הנר לא (וע' סי' רצ"ז ולקמן מה שאכתוב אי"ה בסדר הבדלה). טעה ולא אמר אתה חוננתנו בברכת אתה חונן ואין לו כוס וסובר שגם למחר לא יהיה לו כוס (ולא מהני מה שיהיה לו למחר בלילה) צריך לחזור ולהתפלל אך אם נזכר קודם שומע תפלה יאמרנה בש"ת (שם):

מט תשעה באב שחל להיות באחד בשבת וטעה ולא הבדיל בתפלה במ"ש א"צ לחזור ולהתפלל כיון שיבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב ואם טעה ועשה מלאכה גמורה קודם דינו כדלעיל בסעיף מ"ח (שם) (ויתבאר לקמן אי"ה בדיני הבדלה ע"ש):

נ אם שכח להתפלל מעריב במ"ש ומתפלל ביום יתפלל ויאמר אתה חוננתנו אף שהבדיל על הכוס בלילה (שם):

נא אם טעה באמצע השבוע ואמר אתה חוננתנו א"צ לחזור ולהתפלל ויתבאר טעמו לקמן אי"ה אצל דיני יעלה ויבוא סעיף פ"ז (ועיין ס"ס ק"ח בט"ז) וע"ש:

נב בתענית צבור כשיש עשרה שמתענין ומשלימין עד צאת הכוכבים או עד שהלבנה זורחת בכח ומאירה על הארץ (סי' תקס"ב) אומר הש"ץ בחזרת התפלה בקו"ר עננו בין גואל לרופא וחותם בא"י העונה בעת צרה בין בשחרית בין במנחה (סי' תקס"ו) וה"ה בת"ב יש לאמרו אף בשחרית (א"ר סי' תקנ"ט דלא כט"ז סי' תקנ"ז) מיהו אף כשאין עשרה שמתענין או שאינן משלימין יאמר עכ"פ בש"ת בלא חתימה כדלקמן סעיף נ"ד (א"ר סו' תקס"ו ע"ש):

נג אם שכח מלומר עננו ונזכר קודם שחתם ברכת רפאנו אפי' אמר ברוך אתה הואיל ולא אמר השם חוזר ואומר עננו עם חתימה ואח"כ חוזר ואומר רפאנו ואם לא נזכר עד לאחר שאמר השם בחתימה של רפאנו לא יאמר עוד רק בשומע תפלה כיחיד בלי חתימה רק יחתום בשומע תפלה לבד (א"ר ואחרונים דלא כמ"א סי' קי"ט) ואם שכח גם בש"ת עיין בסעיף הסמוך:

נד וכן אם לא היו עשרה בבהכ"נ שמתענין ובאו אחר ברכת רפאנו יאמר בש"ת כנ"ל (מ"א שם) ואם שכח גם בש"ת יאמר ברכה בפ"ע אחר הש"ע בלא חתימה קודם אלהי נצור (שם ועיין א"ר) ולא יאמר בין ש"ת לרצה (ט"ז דלא כחולקין):

נה ואם אמר עננו קודם ראה נא יאמר ראה נא ואח"כ יחזור ויאמר עננו כדי שיהא בין גואל לרופא (א"ר ועיין מ"א שם סי' קי"ט):

נו בת"צ לא יתפלל ש"ץ שאינו מתענה אבל אם כבר אירע ועמד לפני התיבה או שאין ש"ץ אחר ואמר עננו בש"ת כיחיד ולא בין גואל לרופא (מ"א סי' תקס"ו) ויאמר עננו ביום צום התענית הזה (שם) ואם טעה ואמר ביום צום תעניתנו ואפי' בין גואל לרופא מ"מ א"צ להתענות (עיין סי' תקס"ה פ"מ ומ"א):

נז ש"ץ שמתפלל מנחה שמתענה תענית יחיד יאמר בלחש במנחה עננו בש"ת ולא בחזרתו בקו"ר ואפילו אם לא התפלל בלחש כגון ששכח לומר טל ומטר דקיי"ל דא"צ לחזור ולהתפלל וסומך על חזרתו בקול רם מ"מ אינו אומר עננו בקול רם רק אחר תפלתו בקול רם כשאומר בלחש אלהי נצור יאמר ג"כ עננו (א"ר וא"ז סי' תקס"ו בשם רש"ל דלא כשכנה"ג):

נח אם התחיל הש"ץ להתפלל בקול רם והיו אז עשרה שמתענין ואח"כ הלכו מקצתן קודם שהתחיל הש"ץ עננו לא יאמר עננו ואם כבר התחיל עננו ויצאו גומר (עיין סי' ק"ה ודו"ק שם כי הוא עיקר שכיון שהתחיל גומר אותו הדבר):

נט והיכא שגזרו להתענות שלא לשום צורך רק כדי לשוב בתשובה וכה"ג שיש עשרה שמתענין ומשלימין כנ"ל בסעיף נ"ב אם יש להש"ץ לומר עננו בין גואל לרופא כדין ת"צ תליא במנהגא ונהרא נהרא ופשטא (סי' תקס"ו):

ס יחיד החוזר תפלתו עם הש"ץ והוא ת"צ לא יאמר עמו עננו בין גואל לרופא רק בש"ת כיחיד אף שאומר עמו בשוה שאר דברים כמו לדור ודור (עיין מ"א סי' ק"ט ס"ק ז'):

סא מתחילין לומר טל ומטר בתפלת ערבית של יום ס' לאחר תקופת תשרי ויום התקופה הוא בכלל כגון אם התקופה הוא ביום א' חל יום ס' ביום ד' ומתחילין לומר בלילה השייך ליום ד' ולעולם הוא שני ימים בין התקופה לשאלה ואז יכריז השמש בתפלת ערבית לאחר הקדיש קודם התפלה טל ומטר בכדי שידעו לומר ותן טל ומטר ואם לא הכריז אעפ"כ יאמרו (סי' קי"ז ועיין סי' רל"ו):

סב אם שכח לומר טל ומטר ונזכר קודם שהתחיל תקע אומרו במקום שנזכר התחיל לומר תקע יאמרנו בש"ת (ואם היה לו תענית יאמר עננו לאחר שאמר ותן טל ומטר) ואם לא נזכר בשומע תפלה יאמר בין שו"ת לרצה שכח גם שם אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השנים ויתחיל ברך עלינו ויתפלל כסדר ואם כבר עקר רגליו חוזר לראש התפלה ואם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אע"פ שלא עקר רגליו כעקורין דמי. אבל אנו שרגילין לומר אלהי נצור לאחר התפלה והוא הדין אם רגיל לומר שאר תחנונים לא הוי כעקר רגליו עד שיגמור כל תחנות שרגיל לומר תמיד. ואם הסיח דעתו עוד מלומר תחנונים ואמר יהיו לרצון כו' הוי כהסיח דעתו מלהתפלל וכעקורין דמי וחוזר לראש התפלה (שם ועיין מ"א סי' תכ"ב) וכל זה אם לא שאל מטר אף ששאל טל אבל אם לא שאל טל ושאל מטר א"צ לחזור (שם):

סג פוסקים מלומר טל ומטר במעריב של מוצאי יום טוב הראשון של פסח (שם):

סד ואם שאל מטר בימות החמה מחזירין אותו לראש הברכה:

סה מיהו אם נעצר המטר בימות החמה וצריכין למטר אם טעה ושאל מטר אין מחזירין אותו ודוקא יחיד אבל ש"ץ בקול רם חוזר (שם):

סו אם טעה הש"ץ ולא הזכיר טל ומטר בלחש או שאמר בקיץ אפי' נזכר קודם שגמר תפלתו ואף שנזכר באמצע התפלה ודומין לברכות לבטלות כיון שזכר טל ומטר מ"מ אינו חוזר להתפלל מפני טורח הציבור כיון שהוא בברכות אמצעיות אלא סומך על תפלתו בקול רם דהא תפלת לחש לא נתקן לש"ץ רק התפלה של קול רם ולאחר שהשלים תפלתו בקו"ר יאמר בלחש אלהי נצור ויפסע ג' פסיעות כדין יחיד (ע' סי' קכ"ו וסי' קכ"ג וס"ס קי"ט):

סז ש"ץ שטעה בחזרתו בקו"ר דינו כמו ביחיד בלי הבדל רק בנעצר המטר יש חילוק בין יחיד לש"ץ כמבואר לעיל בסעיף ס"ה:

סח לאחר שלשים יום דהיינו צ' תפלות או אם אמר צ' פעמים ביום אחד אם נסתפק אח"כ אינו חוזר דחזקה שאמר כמו שהרגיל עצמו ע"ל בדיני משיב הרוח ותדרשנו לכאן (ע"ש בסעיף מ' ומ"א):

סט אם התפלל מנחה ואמר טל ומטר לפני יום שמתחילין לומר טל ומטר האיך יתנהג בהשלמתה במעריב ע' לקמן אצל דיני תשלומי תפלה:

ע כשצריך לחזור ולהתפלל כל התפלה צריך להשהות בין תפלה לתפלה כדי הילוך ד' אמות (סי' ק"ה):

עא יאמר בעשי"ת המלך המשפט בההי"ן כי לי"א לא יצא אבל בדיעבד לא יחזור (א"ר סי' קי"ח ושאר אחרונים שם וסי' תקפ"ח):

עב בכל השנה אם אמר המלו המשפט יצא וא"צ לחזור ובעשי"ת אם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט אם נזכר תכ"ד מעת אמירתו ומשפט אומר המלך המשפט ג"כ ואם לאחר כ"ד לא יאמר ואין מחזירין אותו (שם):

עג בתשעה באב אומר בתפלת מנחה נחם בבונה ירושלים ואם שכח יאמר אצל ועל כולם בלא חתימה. שכח ולא אמר אין מחזירין אותו (סי' תקנ"ז):

עד מי שמתענה בעשירי יאמר נחם בעשירי בערבית ושחרית ומנחה (מ"א שם):

עה יחיד המתענה אפי' ת"צ אומר במנחה עננו בש"ת בין מתפלל ביחידות בין עם הציבור בין לא קיבל התענית או אינו משלים בין שמתענה עד המנחה וכן חתן וכל מי שמתענה עד מנחה גדולה אומרים עננו קודם כי אתה שומע תפלת עמך ולא יחתום העונה בעת צרה אלא כשמגיע לכל עת צרה וצוקה יתחיל כי אתה שומע כסדר וכן ש"ץ שמתפלל בלחש יאמר עננו בש"ת (סי' תקס"ב ותקס"ה) אך כשאינו מתענה רק עד אחר חצות ואכל קודם מנחה אף שלא אכל עד זמן מנחה גדולה מ"מ לא יאמר עננו (מ"א סי' תקס"ב) ואם לא קיבל התענית אף שמשלים באופן שיתב' אי"ה לקמן לא יאמר צום תעניתנו רק עננו כי בצרה גדולה וכו' (ט"ז שם):

עו אפי' יחיד שמתענה ומשלים וקיבל התענית כפי שיתבאר להלן אי"ה בסדר תענית לא ישנה ממטבע שטבעו חכמים ואומר עננו ביום צום תעניתנו (סי' תקס"ה):

עז אם שכח מלומר עננו אם לא נזכר עד שאמר בא"י מברכת ש"ת לא יאמר שוב בתוך התפלה רק אם נזכר קודם שעקר רגליו יאמר לאחר אלהי נצור עננו בלא חתימה אבל אם לא נזכר עד לאחר שעקר רגליו לא יאמר (שם ועיין מ"א):

עח אם אמר עננו ביום שאינו מתענה דינו כשח באמצע התפלה וכמה שיתבאר אי"ה בסמוך אצל דיני יעלה ויבא בסעיף פ"ז:

עט אם שכח לומר בר"ח יעלה ויבא בערבית אפי' אם ר"ח שני ימים ושכח בלילה השניה ג"כ א"צ לחזור התפלה אבל בשחרית ובמנחה אם נזכר קודם שאמר מודים אחר שסיים הברכה אומר במקום שנזכר ואם נזכר קודם שאמר השם מברכת המחזיר יאמר יעלה ויבא וגם ותחזינה והטעם כי צריך לומר מעין החתימה סמוך לחתימה ואם התחיל מודים אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לרצה ואם נזכר לאחר שעקר רגליו חוזר לראש התפלה ואם רגיל לומר תחנונים אחר התפלה כמו אלהי נצור וכדומה אם לא אמר עדיין יהיו לרצון או שלא הסיח דעתו עדיין מתפלתו חוזר לרצה ואם לאו חוזר לראש התפלה דכיון שאמר יהיו לרצון והסיח דעתו הוי כעקורין אף שלא עקר עדיין (סי' תכ"ב):

פ אם שכח לומר בחוה"מ יעלה ויבא אפילו בערבית צריך לחזור כמו בשחרית ר"ח (סי' ת"צ):

פא בערבית ר"ח יכריז השמש קודם ש"ע לאחר קדיש יעלה ויבא כדי שידעו הקהל לומר יעו"י (אבל בשחרית לא יכריז השמש אם לא שכבר התפלל ש"ע או שלא התפלל עדיין כלל) אבל לא יפסיק באמצע ברכות וק"ש (סי' רל"ו במ"א):

פב אם מסופק אם אמר יעלה ויבא חוזר ומתפלל דמסתמא לא אמר (מ"א סי' תכ"ב ועיין א"ר):

פג שכח לומר יעלה ויבא בשחרית והתפלל מוסף לא יחזור להתפלל עוד תפלת שחרית (מ"א סי' קכ"ו):

פד ש"ץ שטעה בקו"ר ולא הזכיר בתפלתו בקו"ר לא יתפלל עוד הפעם מפני טורח הציבור ויסמוך על הפלת המוספין (שם) ודוקא שהשלים תפלתו אבל אם לא השלים מחזירין אותו לרצה:

פה ש"ץ שטעה בתפלתו בלחש ולא הזכיר יעלה ויבא לא יתפלל עוד הפעם ויסמוך על תפלתו בקול רם (שם) לכן יאמר אלהי נצור ויפסע ג' פסיעות אחר תפלתו בקול רם (סי' קי"ט וסי' קכ"ג):

פו דין אם שכח יעלה ויבא שחרית או במנחה ועבר זמנה של תפלה זו היאך להתנהג בתפלה שלאחריה אם ישלימנה או לא יתבאר אי"ה לקמן וכן אם שכח במנחה של ער"ח היאך יתנהג בערבית יתבאר אי"ה לקמן:

פז הטועה ומזכיר מאורע של שאר תפלה שלא בזמנה, אם הזכיר דבר שלא שייך באותו יום כגון שאמר זכרנו כו' וכתבנו כו' דאין זמן כתיבה היום או שאמר יעלה ויבא עד לאחר ר"ח הזה שהוא שקר מוחלט דהיום אינו ר"ח דינו כשח באמצע התפלה שחוזר לראש הברכה ובג' ראשונות ואחרונות חוזר לתחלת הג' כמו שית' דינו לקמן אצל דיני הפסק בתפלה ע"ש בס"ג. אך אם לא אמר שקר כמו אם אמר זכרנו לחיים ולא אמר וכתבנו או הבדלה בחונן הדעת שמזכיר מה שחנן לו השי"ת לב להבין ולהבדיל וזה שייך בכל השנה לתת תודה להשי"ת שחלק לו לב להבין ומדע לידע או שאמר יעלה ויבא עד ביום ר"ח הזה דלא הוי שקר רק כמו שמוסיף בתפלתו ואף שאסור להוסיף בג' ראשונות ואחרונות מ"מ כשח לא הוי (ס"ס ק"ח והנלפענ"ד כתבתי):

פח כשאומר מודים כורע ראשו וגופו כאגמון בב"א (עי' א"ר בשם רש"ל סי' קי"ג) עד שיתפקקו כל קוליות שבשדרה. (וזקן וחולה שאינו יכול לשחות כ"כ כיון שהרכין ראשו דיו) וכשהוא זוקף יזקוף בנחת ראשו תחלה ואח"כ כל גופו שלא תהא עליו כמשא (שם):

פט בחנוכה ופורים אומרים על הנסים. שכח לומר על הנסים ונזכר קודם שאמר השם מברכת הטוב שמך אפי' אמר ברוך אתה חוזר ואומר על הנסים אבל אם כבר סיים הברכה או שאמר בא"י אינו חוזר (סי' תרפ"ב ותרצ"ג):

צ ובשאר ימים אם אמר על הנסים פשיטא דהוי שקר גמור דאמר בימים ההם בזמן הזה אך אם בשושן פורים אמר על הנסים אף שאין לאומרו מ"מ אינו חוזר (ט"ז סי' תרצ"ג):

צא אם שכח לומר וכתוב אם נזכר קודם שאמר השם מברכת הטוב חוזר ואם לא נזכר עד לאחר שאמר השם אינו חוזר כמש"ל אצל זכרנו ומי כמוך (סי' תקפ"ב):

צב כשאומר ברוך יכרע בברכיו וכשאומר אתה ישתחוה וכשאומר השם יזקוף וכמש"ל אצל אבות ע"ש:

צג אין אומרים ברכנו בברכה רק בשחרית ובמוסף אבל לא במנחה (סי' קכ"ז):

צד אין הצבור עונין אחריו אמן אלא כן יהי רצון (שם):

צה בת"צ אומרים או"א גם במנחה ואומרים שים שלום אבל בתענית יחיד אין לו לשנות ולומר שים שלום וכל זמן שאומרים או"א אומרים שים שלום (לבוש וא"ר סי' קכ"ז):

צו אין אומרים או"א ברכנו בבית האבל (א"ר בשם שכה"ג ס"ס קכ"ח):

צז יש נוהגין כשהש"ץ אומר שים שלום אומרים רבש"ע הכתובה אצל ברכת כהנים יש ליזהר שלא לומר הרבון רק מי שראה חלום רע באותו לילה יאמר הרבון בשחרית בשעה שאומר הש"ץ ברכת כהנים:

צח במדינתנו שנוהגין לומר אלהי נצור קודם יהיו לרצון יכול להפסיק לקדיש ולקדושה ולברכו לאחר שהתפלל י"ח ברכות עד אלהי נצור כמו שפוסקין באמצע ברכות ק"ש בתוך הפרק וכמש"ל אצל דיני ק"ש וברכותי' קודם יוצר אור וכן לאמן אינו פוסק זולת לאמן שלאחר האל הקדוש ושומע תפלה כמו שנתב' שם ודוקא בתוך אלהי נצור שרגיל לומר אבל בתוך שאר תחנונים שאינו רגיל תמיד לאמרן רק באקראי פוסק אפילו לכל אמן (סי' קכ"ב וקכ"ד בט"ז ע"ש). אמנם זה דוקא כשבא הש"ץ לקדיש או לכל אלו כשהוא באמצע תחנונים או אלהי נצור אבל לכתחלה כששמע שהש"ץ התחיל לסדר תפלתו בקו"ר מתחלת ש"ע יקצר בתחנונים ויאמר יהיו לרצון ופוסע ג' פסיעות בכדי שיענה קדיש או קדושה או ברכו ואם אין לו שהות לפסוע אומר מיד יהיו לרצון (שם). וכן הדין בקראוהו לס"ת בתוך אלהי נצור (עיין ס"ס ק"ד ומ"ש לעיל):

צט מיהו יש נוהגין לומר יהיו לרצון מיד לאחר התפלה קודם אלהי נצור ואותן הנוהגים כן אסור להם לענות קדיש וקדושה או ברכו קודם יהיו לרצון רק אח"כ מותר כמש"ל (שם) וכן יש לעשות:

ק אחר יהיו לרצון כורע ופוסע שלש פסיעות לאחריו בכריעה אחת ואחר שפסע שלש פסיעות בעודו בכריעה קודם שיזקוף כשיאמר עושה שלום במרומיו יהפוך פניו לצד שמאלו וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו יהפוך פניו לצד ימינו. ואח"כ ישתחוה לפניו ויאמר ועל כל ישראל כעבד הנפטר מרבו ויאמר יהי רצון כו' (סי' קנ"ג ע"ש בא"ר):

קא במקום שכלו הפסיעות יעמוד (ויכוין רגליו כמו בתפלה) ולא יחזור למקומו עד שיגיע הש"ץ לקדושה ואם המקום צר ודחוק לא יחזור לפחות עד שיתחיל הש"ץ להתפלל התפלה בקו"ר והש"ץ עצמו יעמוד כדי הילוך ד"א קודם שיחזור למקומו להתפלל וכן כשמתפלל ביחיד יש להמתין כשיעור הנ"ל אבל בעת הדחק ישהה עכ"פ כדי הילוך ד"א (שם)

קב כשפוסע עוקר רגל שמאל תחלה ושיעור פסיעות אלו כדי ליתן גודל בצד עקב ולא יפסע פסיעות גסות יותר מזה (שם):

קג אם השלים תפלתו והיה אדם מתפלל אחריו אסור לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו שאם לא ימתין ויפסע מיד הרי הוא כעובר לפני המתפלל וצריך לדקדק בזה אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו (סי' ק"ב):

קד יחיד המתפלל בציבור וסיים תפלתו קודם לש"ץ אסור להחזיר פניו לציבור (היינו לצד מערב) עד שיסיים ש"ץ תפלתו בלחש ויפסיע ולענין לחזור למקום שעמד כבר נתבאר בסעיף ק"א (סי' קכ"ג):