דרך החיים (הגאון מליסא)/לב

דיני ק"ש וברכותיה

א שכח להניח טלית או שלא היה לו מקודם יכול להניח בין הפרקים בלא ברכה ולאחר התפלה ימשמש בטלית ויברך (סי' ס"ו):

ב אבל אם שכח להניח תפילין או שלא היו לו יכול להניחם בין הפרקים ולברך עליהן והטעם דק"ש ותפלה צריך תפילין ולכך יכול להפסיק אפי' להברכה אבל באמצע הפרק יש חילוק שאם הביאו לו באמצע הפרק שלפני ק"ש כגון באמצע יוצר אור או באמצע אהבה רבה ימתין עד שיגיע בין הפרקים שיברך אז אבל אם הגיעו לו התפילין באמצע הפרק של ק"ש עצמה כגון באמצע שמע או באמצע והי' או באמצע ויאמר מברך עליהם מיד והטעם כי כל דבור שבק"ש צריך תפילין ולכך לא ימתין וכן כשהגיעו באמצע הפרק של אחר ק"ש כגון באמצע אמת ויציב ג"כ יברך מיד ולא ימתין דאם ימתין עד בין הפרק דהיינו שיאמר גאל ישראל שוב א"א להפסיק ולברך מחמת שבין גאולה לתפלה אסור להפסיק אבל בין י"י אלהיכם לאמת לא יפסיק כלל ובין גאולה לתפלה יניחם ולא יברך עד אחר התפלה כמבואר לקמן (פ"מ במ"ז סי' ס"ו):

ג אלו הן בין הפרקים. בין קדיש לברכו. ובין יוצר המאורות לאהבה רבה. ובין אהבה לשמע. ובין שמע לוהיה. ובין והיה לויאמר (שם):

ד אין לענות ב"ה וב"ש בין הפרקים (מ"א סי' קכ"ד) אבל אמן יכול לענות בין הפרקים על כל ברכה וברכה שישמע (פ"מ סי' נ"א) [לבד בין אהבה רבה לשמע עיין לקמן]:

ה באמצע הפרק וכן בין ברכו ליוצר שדינו כמו אמצע הפרק אין לענות אמן אמנה אחר האל הקדוש ושו"ת וכן לאמן יהש"ר עד לאחר תיבת יתברך ואמן שלאחר יתברך עונה וכן לקדושה דהיינו שיאמר קק"ק כו' וברוך כו' אבל ימלוך לא יאמר וכן למודים ג"כ פוסק ולא יאמר רק מודים אנחנו לך ולברכו יאמר ביהל"ו ולא יאמר יתברך) בין אם שומע בתפלה ובין מברכת התורה (גם אמן יענה אחר ברה"ת) לכל אלו פוסק אפילו באמצע פרק היכא דסליק עניינא והטעם דדין זה נלמד מהאי דשואל מפני הכבוד וממילא דשוו להדדי ושם חילק המ"א בס"ק ג' בין סליק עניינא) ואם הפסיק באמצע הפסוק היכא דלא סליק עניינא חוזר לראש הפסוק (סימן ס"ו):

ו אפי' בין הפרקים לא יפסיק לקרות עם הצבור פסוק ראשון של שמע (סי' ס"ה):

ז הטיל מים לא יברך אשר יצר רק יטול ידיו ולאחר התפלה יברך אשר יצר (הפסיק בברכות ק"ש ושהה כדי לגמור את כולה עיין בק"ש וה"ה הכא):

ח אם התפלל ביחיד לא יאמר פיוטים באמצע ברכות קריאת שמע (סי' ס"ח מ"א):

ט אם שכח לומר הפייט (כשמתפלל בציבור) באמצע ברכה לא יאמר בין ברכה לברכה (שם):

י אם טעה בברכת יוצר אור והתחיל לומר אשר בדברו מעריב ערבים וטרם שסיים ברכת המעריב ערבים נזכר ואמר יוצר אור וכל סדר הברכה אף שלא אמר בא"י אמ"ה ואמר כסדר וסיים בא"י יוצר המאורות יצא (סי' נ"ט) אבל אם לא נזכר עד שסיים בא"י המעריב ערבים צריך לחזור לראש יוצר אור ולומר בא"י (כיון דאין בחתימה מלכות הוי הפסק בחתימה אחרת שאינה מעין הפתיחה (עי' ס"ס רי"ד וא"ר סי' ק"מ) לכן כשהתחיל לסיים החתימה ולומר בא"י ונזכר ימהר קודם שאמר המעריב ערבים ולומר אמ"ה יוצר אור) וכן אם אמר מעריב ערבים ולא אמר יוצר אור אפי' סיים יוצר המאורות לא יצא (סי' נ"ט) וצרין לחזור לראש בא"י אמ"ה כסדר עד אחר יוצר המאורות:

יא וכן אם אמר יוצר אור וסיים יוצר המאורות רק באמצע הברכה אמר המעריב ערבים כגון שאמר יוצר אור המעריב ערבים וסיים בא"ו יוצר המאורות יצא (סי' נ"ט):

יב ואם התחיל יוצר אור וטעה בחתימה וסיים בא"י המעריב ערבים תחת יוצר המאורות אם תכ"ד נזכר ואמר יוצר המאורות יצא אבל אם שהה אחר שאמר המעריב כדי דיבור לא יצא אף שאמר יוצר המאורות לאחר כ"ד הואיל ושהה כ"ד ויאמר עוד הפעם מברכת יוצר אור מתחלתה (ע' ת' רשב"א סי' ל"ה ורמב"ן במלחמות ברכות פ"א):

יג אם טעה ולא נזכר עד שהתחיל אהבה רבה לא יפסיק בנתיים רק יסיים כסדר ברכת אהבה רבה ואחר כך יאמר יוצר אור קודם קריאת שמע (רשב"א ברכות דף י"א דבור המתחיל אחת ארוכה דלא כמ"א):

יד יוצר אור ובורא חושך פי' כי כוחות הקדושה והטוב מכונה בשם אור וכוחות הטומאה והרע מכונה בשם חושך והוא יוצר ובורא הכל ולעתיד שהוא עולם התיקון יתהפך כל רע לטוב וע"ז מכונה בשם עושה השלום שעכשיו הטוב והרע במחלוקת והם זה לעומת זה ובעולם התיקון נעשה הכל לטוב ולזה אמר שיהי' שלום בינותם ובורא את הכל כי יחשב הכל כבריאה חדשה כי אפי' מה שהי' עד עתה טוב ואור יהי' אח"כ שבעתים והכל יהי' כבריאה חדשה לעתיד הרע והטוב:

טו ימהר לסיים יוצר המאורות קודם השליח צבור כדי לענות אמן אחר הברכה של השליח צבור דבאמצע אסור להפסיק כמו שנתבאר לעיל:

טז כשיאמר והביאנו לשלום יקבץ בידו השמאלית הד' ציצית ויחזיקם בין קמיצה לזרת וישימם נגד הלב בשעת קריאת שמע. וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין וכשיגיע לונחמדים לעד ינשק הציצית ויסירם:

יז כשיאמר ובנו בחרת יכוין במעמד הר סיני שאז בחר בנו מכל עם וקרבנו לתת לנו תורתו. כשיאמר לשמך הגדול יכוין מעשה עמלק כי אין השם מלא עד שימחה זכר עמלק. כשיאמר להודות לך יכוין כי הפה לא נברא רק להודות לך ולא לדבר לשון הרע וזהו זכירת מעשה מרים. כשיאמר באהבה יזכור כשהיו במדבר הקציפו ה' ולא היו אוהבין אותו (עיין מ"א וא"ר סי' ס'):

יח שמע ברכה בין אהבה לשמע לא יענה אמן דהוי כהפסיק בין ברכה למצוה דאפילו באמן דהבוחר יש מחלוקת הפוסקים אם יענה אמן. ואפילו מאן דס"ל דעונה אמן הוא משום דהוי השלמה לרמ"ח תיבות רק על אותן ברכות שדינם שיכול לענות באמצע הפרק יכול לענות בין אהבה לשמע כמו שנתבאר לעיל וכן יכול לענות אמן אחר ברכת הבוחר אחר שסיים הברכה (ע' ס"ס ס"א בהג"ה):

יט ביחיד יאמר אמ"נ אבל בציבור לא יאמר (סי' ס"א):

כ צריך להאריך בחי"ת של אחד כדי שימליך הקב"ה בשמים בז' רקיעים ובארץ ויאריך בדלי"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם ולא יאריך יותר משיעור זה (סי' ס"א) וידגיש היטב הד' של אחד ויטעימנו יפה אבל לא יותר מדאי (שם):

כא צריך לכוין בקריאת שמע לצאת מ"ע של ק"ש וכן לכוין עכ"פ כוונת הענין של פסוק ראשון שהוא שמע ישראל ובשכמל"ו (סי' ס'):

כב אם לא כיון כנ"ל אם נזכר מיד קודם שאמר ואהבת ימתין מעט ויאמר שמע ובשכמל"ו פעם שנית בכוונה ואם נזכר לאחר שגמר הפרשה או באמצע יאמר פעם שנית כל הפרשה כולה ואם נזכר לאחר שכבר התחיל והיה אם שמוע יגמור עד ויאמר ויתחיל ויקרא את שמע וגו' כל הפרשה עד והיה אם שמוע ויחזור לפ' ויאמר (ועיין סי' ס"ג וס"ד בא"ר ומ"א ועיין לקמן סעיף כ"ט ול'):

כג הפסיק באמצע ק"ש ושהה כדי לגמור את כולה (דהיינו מראש ועד סוף אפי' הפסיק באמצע ק"ש משערין מתחלת ק"ש ועד סוף) חוזר לראש ודוקא מחמת אונס שהאיש אינו ראוי כגון מי רגלים שותתין על ברכיו או הוצרך לנקביו או המקום אינו ראוי כגון שהיה בו צואה אבל אונס אחר לא (מ"א סי' ס"ה) שהה כדי לגמור את כולה לפי הקורא משערין (שם):

כד אבל במזיד או שהאונס אינו מחמת האיש או המקום שאינן ראוין בין שהה בדיבור בין שהה בלא דיבור אינו חוזר רק למקום שפסק [עין ט"ז ומ"א סי' ק"ד ונ"ל כדברי הט"ז ועיין לקמן בדיני תפלה מ"ש בזה] רק אם פסק באמצע ענין חוזר לראש הפסוק שהפסיק בו (עיין סימן ס"ו):

כה דינים אלו שייכים ג"כ בברכות ק"ש אם שהה כדי לגמור אותה ברכה (עיין תוס' ר"ה דל"ד):

כו אם הוא במקום שאינו נקי שאינו יכול לקרות ק"ש וגם להרהר אסור כגון שהוא מקום מטונף יהרהר שחייב לקרות קריאת שמע ויצטער על זה (א"ר ושאר מפרשים ס"ס ס"ב): כז במקום אונס כגון שהוא חולה וכה"ג שאינו יכול לקרות בפיו יהרהר ודי בזה ואח"כ כשיעבור האונס א"צ לקרות אבל בלא אונס לא יצא בהרהור וצריך לקרות פעם שנית (שם)

כח היה הולך בדרך ורצה לקרות ק"ש צריך לעמוד בפסוק ראשון וכן כשאומר בשכמל"ו וה"ה רוכב כמהלך דמי וצריך לעמוד אבל בעגלה או בספינה א"צ לעמוד (סי' ס"ג):

כט קרא פרשה וטעה בה אם יודע היכן טעה כגון שקרא כולה אלא שדילג פסוק אחד או תיבה אחת באמצע חוזר לראש אותו פסוק ואם אינו יודע היכן טעה חוזר לראש הפרשה (סימן ס"ד וע"ש וע' א"ר):

ל קרא פ' שמע וטעה בה ודילג פסוק אחד או תיבה אחת דיחזור מאותו פסוק כמו שנתבאר אפילו אם נזכר לאחר שכבר קרא פרשת והיה אם שמוע מ"מ יקרא אח"כ מפסוק שטעה בה ולא מראש הפרשה אפילו שהה כדי לגמור את כולה וכן באינך (סי' ס"ד וס"ה) וסדר הפרשיות אינן מעכבין:

לא היה עומד בוכתבתם וא"י אם בוכתבתם של פרשה ראשונה או של פרשה שניה וכן אם סיים הפרשה וא"י אם ראשונה או שניה יחזור לשניה שהוא מוהיה אם שמוע ואם התחיל למען ירבו א"צ לחזור דסדרא נקט ואזיל (סי' ס"ד) וכן אם התחיל ויאמר חזקה שאמר כל מה שלפניו [פרישה] וה"ה אם יודע שאמר אמת ויציב (א"ר סי' ס"ז):

לב ספק אם קרא ק"ש חוזר וקורא עם ברכותי' ויברך לפניה ולאחריה אבל אם יודע שקרא ק"ש וא"י אם בירך הברכות א"צ לחזור הברכות כיון דחוב' ק"ש ודאי יצא (סי' ס"ז):

לג ידגיש י' של ישראל שלא תבלע ולא תראה אשראל וכן היוד של והיו דלא לישתמע והאו (סי' ס"א):

לד צריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה ולא נהגו בזה רק המדקדקים (שם) יכוין כשאומר שמע ישראל פירושו שמע ישראל ה' שהוא אלקינו הוא ה' אחד וצריך שיפסיק בין אחר לברוך ובין ועד לואהבת:

לה כשאומר וקשרתם לאות על ידיך ימשמש בתפילין של יד וכשאומר ולטוטפות בין עיניך ימשמש בתפילין של ראש. צריך להטעים יפה הע' של נשבע: לו כשיאמר וראיתם אותו ימשמש בשתי ציציות שלפניו (שם):

לז ידגיש ויתיז הזיי"ן של תזכרו דלא לישתמע תשקרו או תשכרו (שם) וכן זיי"ן של וזכרתם:

לח כשאומר את כל מצות ה' יזכור שבת ששקולה ככל המצות וכנגד כל התורה כולה (שם):

לט כשיאמר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים יכוין לקיים מ"ע של זכירת יציאת מצרים (עיין סימן ס"ז וסימן ס'):

מ אין להפסיק בין ה' אלהיכם ובין אמת בשום דבר (סי' ס"א) וכן בין אמת לויציב (סי' ס"ו) ואפילו לדברים שמפסיקין באמצע קריאת שמע (שם):

מא אם הוא מסופק אם אמר אמת ויציב אינו חוזר כיון שהזכיר יציאת מצרים בפ' ציצית אבל אם גם מסופק אם אמר פ' ציצית חוזר לראש כיון שזכירת יצ"מ דאורייתא (מ"א סי' ס"ז):