דרך החיים (הגאון מליסא)/ה

דיני ציצית וברכותיה

(א) יתעטף בציצית מעומד ויברך מעומר על טלית גדול להתעטף בציצית ועל טלית קטן על מצות ציצית, ואותן המניחין הטלית מקופל סביב צוארן על כתפיהן לא יצאו י"ח. בחור לא יכסה ראשו בטלית אפי' ת"ח [מ"א סי' ח']:

(ב) צריך להפריד חוטי הציצית זה מזה קודם לבישה ולבדוק אם הם כשרים שלא נפסקו ואם הוא שעת הדחק כגון שהציבור מתפללין ואין לו פנאי לבדוק או שקורין אותו לעלות לתורה אם יודע שאתמול היו כשרים יכול להתעטף ולברך בלא בדיקה [שם[ ואין צריך בדיקה אלא פעם אחת ביום ואפילו לובשו שנית וחייב בברכה א"צ בדיקה [מ"א סי' י"ג ס"ק ה' א"ר סי' ח' ס"ק י"ג]:

(ג) מחזיר שתי ציציות מלפניו ושתים לאחריו כדי שיהא מסובב במצות [שם]:

(ד) אם לובש טלית קטן כשאין ידיו נקיות ילבשנו בלא ברכה וכשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברך על מצות ציצית או כשלובש טלית גדול יברך עליו ויכוין לפטור גם את זה ואז א"צ למשמש בציצית [שם]:

(ה) יכוין בהתעטפו שציונו הקב"ה להתעטף בציצית כדי שזכור כל מצותיו לעשותם [שם]:

(ו) הציצית יהיו מבחוץ ולא תחובין בכנף והולכין בין העכו"ם יוצאין בתחובין רק בשעת הברכה יהיו מגולין כדי הילוך ד"א [שם במ"א]:

(ז) נוהגין לעשות עטרה מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו [שם]:

(ח) אם לובש כמה ד' כנפות בלי הפסק והיה דעתו על כולם לא יברך אלא ברכה אחת ואם שח ביניהם אפילו שלא מענין לבישה א"צ לברך [מ"א ס"ק י"ד]. ואם הפסיק הרבה צריך לברך משום היסח הדעת ולכתחילה לא יפסיק בשיחה ושתיקה ודאי לא הוי הפסק אם לא שהסיח דעתו ואפי' אם פשט הראשון קודם שלבש השני א"צ לברך כיון שהיה דעתו מתחלה על כולם ואם לא היה דעתו מתחלה על כולם והביאו לפניו אפי' בשעה שעדיין לבוש בטליתות שבירך עליהן או שהיו לפניו טליתות שבירך עליהן בשעה שהביאו צריך לברך [מ"א א"ר שם]:

(ט) אם בירך על טלית קטן על מצות ותיכף רוצה ללבוש הטלית גדול אם נתכוין בפירוש לפטור גם הטלית גדול בעל מצות א"צ לחזור ולברך על טלית גדול אבל בסתם צריך לחזור ולברך על טלית גדול [פ"מ]:

(י) אם לבש טלית קטן ובירך עליו והלך בבית זה למקום אחר בתוך הבית אפי' מחדר לחדר לא חשיב הפסק וא"צ לברך כשלובש טלית גדול כשהי' דעתו מתחילה עליו בשעת ברכה אבל אם הלך מביתו אפילו חזר למקומו צריך לברך דשימי מקום הוי הפסק כיון דהוי ב' מצות הוי שינוי מקום הפסק] [מ"א]:

(יא) אם פשט טליתו ויצא לחוץ והיה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד אין צריך לחזור ולברך [משום דבטלית אחד לא הוי שינוי מקום הפסק דהוי כחוזר למצותו כמו ביצא מסוכה וחזר] אבל אם לא הי' דעתו לחזור ולהתעטף מיד צריך לחזור ולברך ואם הסיר הטלית סתם וחזר ונתעטף מיד אז אם נשאר עליו טלית קטן א"צ לחזור ולברך ואם לאו צריך לחזור ולברך כשמתעטף (מ"א וא"ר]:

(יב) אם נפל טליתו שלא במתכוין מעל כל הגוף אפילו אם נשאר בידו צריך לברך שנית כשמתעטף בו דאזדא לי' מצותו אבל אם נשאר עוד אפי' על מקצת גופו א"צ לברך שנית [מ"א דלא כט"ז] [והטעם כיון דבודאי אסור לכסות אפי' מקצת גופו בטלית של ד' כנפות בלא ציצית והוי כעוסק עדיין בחיוב כנלפענ"ד]:

(יג) הלן בטליתו בלילה או שלובש קודם אור היום כשיאיר היום א"צ לברך וטוב לפטור אותו בטלית גדול [שם]:

(יד) נתכסה בבגד שתייב בציצית ולא הטיל בו ציצית ביטל מצות ציצית: