דרך החיים (הגאון מליסא)/ד

דיני ברה"ת וברכות השחר

(א) אין לענות אמן אחר ברכת לעסוק בדברי תורה עד לאחר המלמד תורה לעמו ישראל כי הכל ברכה אחת היא ודבוקה למעלה [סי' מ"ז] ולכך צ"ל והערב נא בוא"ו [שם סי' מ"ז]:

(ב) אין לומר פסוקים קודם ברכת התורה אפי' דרך תחינה ובקשה לכן מהראוי ונכון לומר בה"ת קודם סליחות [שם]:

(ג) מהרהר בדברי תורה אין צריך לברך בה"ת [שם] אבל הכותב דברי תורה לעצמו דרך לימודו חייב לברך [שם]:

(ד) המשכים קודם אור היום יברך ברכת התורה ואף אם ישן אח"כ בין ביום ובין בלילה א"צ לחזור ולברך [פ"מ סי' מ"ז דלא כפר"ח] והטעם שדעת כל אדם לפטור בברכה זו עד שינת הלילה שלאחריו:

(ה) ניעור כל הלילה חייב לברך בה"ת דאין דעתינו רק על מעל"ע [מ"א וא"ר] אך נכון אם אפשר שישמע בה"ת מאיש אחר ויאמר לו שיכוין להוציאו והוא יכוין להוציא את עצמו ויענה אמן ומהני [מטעם דבאמת יש מחלוקת הפוסקים בזה ע"ש במ"א לכן הדרך הנכון להוציא א"ע מפלוגתא ויעשה כנ"ל וכ"כ המ"א סי' תצ"ד ע"ש]:

(ו) אם מסופק אם בירך בה"ת תייב לברך פעם שנית [שם] ורק ברכת אשר בחר בנו [תשו' שאגת אריה]:

(ז) אם קראוהו לעלות לס"ת קודם שבירך בה"ת ובירך ברכת אשר בחר בנו על הס"ת א"צ לברך פעם שנית ברכת אשר בחר בנו רק יברך ברכת לעסוק בדברי תורה והערב נא עד לעמו ישראל וידלג ברכת אשר בחר בנו ויתחיל מיד יברכך כו' [סי' קנ"ט] ואם בירך בה"ת ותיכף קראוהו לעלות לתורה צריך שיברך על התורה אשר בחר בנו כו' ומ"מ צריך שיאמר קודם שיעלה לתורה הפסוק יברכך [מ"א שם]:.

(ח) המשכים קודם אור היום יאמר אלהי נשמה מיד אחר ברכת התורה וא"צ להמתין עד עלות השחר וא"צ לומר פעם שנית בבוקר אפילו כשישן עוד הפעם [ע' ס"ס מ"ז בפ"מ וע' טור וב"י] וה"מ כשהיה דעתו שלא לישן אבל כשדעתו לישן עוד אח"כ לא יאמר כשישכים ברכת אלהי נשמה רק יאמר בלא שם ומלכות ואח"כ כשישן וישכים שנית יאמר עם שם ומלכות [מ"א סימן ו']:

(ט) הניעור בלילה לא יאמר ברכת אלהי נשמה [א"ר סי' מ"ו אות י"ב] ונכון לומר בלא שם ומלכות:

(י) המשכים קודם אור היום לא יברך ברכת אשר נתן לשכוי בינה עד שיאיר היום ואפילו שמע קול תרנגול יש ליזהר לכתחילה ובדיעבד יצא אפילו לא שמע קול תרנגול ודוקא בירך לאחר חצות אבל קודם חצות אפילו שמע לא יצא וצריך לברך פעם שנית [באה"ט סי' מ"ו]:

(יא) אפי' במדבר שאינו שומע קול תרנגול חייב לברך. גם חרש יברך ברכת הנותן לשכוי בינה [שם]:

(יב) אם קדם ובירך שלא עשני אשה אפ"ה יברך אח"כ שלא עשני גוי ושלא עשני עבד [אחרונים סי' מ"ו וכן מסתבר] וה"ה קדם ובירך שלא עשני עבד קודם שלא עשני גוי מ"מ יברך אח"כ שלא עשני גוי [עיין ט"ז ומ"א וא"ר שם בסימן ח"י]:

(יג) סומא מברך ברכת פוקח עורים [ועי' סי' מ"ו במ"א ועי' פר"ח והכי מסתבר דהא גם יוצר המאורות מברך]:

(יד) אם קידם ובירך זוקף כפופים קודם שבירך מתיר אסורים שוב לא יברך מתיר אסורים [שם]:

(טו) אין לענות אמן אחר ותנומה מעפעפי כי הכל ברכה אחת עד לעמו ישראל לכן נכון לומר ויהי רצון בוא"ו [שם]:

(טז) אם ניעור כל הלילה לא יאמר ברכת המעביר שינה בשם ומלכות כמ"ש באלהי נשמה [א"ר סי' מ"ו אות י"ב]:

(יז) אחר שמע ישראל שאומרים אחר לפיכך יאמר בשכמל"ו וגם פרשה ראשונה נכון לאומרה אך יתכוין שלא לצאת עתה מצות ק"ש בכדי שיקיים המצוה כתקונה שיקראנה אח"כ עם הברכות אם לא שירא לנפשו שהציבור יעברו זמן ק"ש וכפי שנתבאר לקמן זמנה [עיין מ"א ס"ח מ"ו]:

(יח) לא יאמר פ' התמיד אלא ביום וכן כל הקרבנות לא יאמר בלילה דאינן קרבים אלא ביום [סי' א'] אבל פ' הכיור ופ' תרומת הדשן מותר לומר קודם אור היום [שם]:

(יט) יש לומר פרשת התמיד וכן כל הקרבנות בעמידה דומיא דהקרבתן בעמידה [סי' מ"ח]:

(כ) לא יאמר שום פסוק בע"פ רק כששגור בפי כל כמו ק"ש וברכת כהנים ופרשת התמיד אבל אם אינו שגור בפי כל אע"פ ששגור בפיו אסור ולכן יש ליזהר בזה כי כמה אנשים מוסיפין ואומרים כמה פרשיות השגורות בפיהם אף שאינן שגורות בפי הכל ואינו נכון [סי' מ"ט במ"א] וסומא רשאי לאמרו בע"פ [שם]: