דרך ארץ רבה ד

לעולם תהא נאה בכניסתך, ונאה ביציאתך, ותהא ממעט בעסק, ועסוק בתורה.
מעשה ברשב"א שבא ממגדל עדר מבית רבו, והיה רוכב על החמור, ומטייל על שפת הים, ומצאו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.
אמר לו: "ריקה, כמה מכוערין בניו של אברהם אבינו!"
א"ל: "ומה אעשה לך, אמור לאומן שעשאני".
מיד ירד ר"ש בן אלעזר מן החמור ומשתטח לפניו, א"ל: "נעניתי לך, מחול לי!"
אמר לו: "אין אני מוחל לך, עד שתלך לאומן שעשאני ותאמר לו כמה מכוער כלי זה שעשית".
הלך אחריו ג' מילין, שמעו בני עירו ויצאו לקראתו. אמרו לו: "שלום עליך רבי!"
אמר להם: "למי אתם קוראים רבי?"
אמרו לו: "לזה שמטייל אחריך".
אמר להם: "אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל".
אמרו לו: "ח"ו, ומה עשה לך?"
אמר להם כל הענין.
הפצירו בו מאד שימחול לו.
אמר: "הריני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן".
אותו היום ישב ודרש בביהמ"ד הגדול שלו: לעולם הוי רך כקנה, ואל תהיה קשת כארז: מה קנה יצאו ארבע רוחות העולם - קנה הולך ובא עמהם, עמדו הרוחות - קנה עומד במקומו, מה סופו של קנה זה? זכה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה.
אבל ארז זו אינו כן. יצתה רוח מזרחית, צפונית מערבית, אינה מזיזה ממקומו, כיון שנשב רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. נמצא ארז זה שהיה עומד על שרשיו מושלך. מה סופו של ארז זה? באין כורתין ומסתתין אותו, ובונים בו בתים, והשאר מניחים על האור. לכך אמרו חכמים: לעולם הוי רך כקנה ואל תהי קשה כארז.

כיצד מכבד אדם את רבו? בזמן ששניהם מהלכין בדרך נותנו לימין ואין נותנו לשמאל. היו ג' וחכם והרב ביניהן - הרב באמצע, והגדול בימינו, והקטן בשמאלו.

וכן מצינו בג' מלאכים שבאו אצל אברהם אבינו, ואלו הן, גבריאל ומיכאל ורפאל. גבריאל בא להפוך את סדום ואת עמורה, רפאל בא לרפאות את אברהם, מיכאל בא לבשר את שרה. והיה מיכאל באמצע וגבריאל בימינו ורפאל בשמאלו. וכיון שראה אברהם אבינו את מלאכי השרת, ראתה שכינה ועמדה למעלה הימנו. אמר להם: רבותי, המתינו לי עד שאפטר משכינה, שהיא גדולה מכם, שנאמר (בראשית יח): "ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך". וכיון שנפטר אברהם אבינו מן השכינה, בא והשתחווה להן והכניסן תחת האילן, שנאמר:"יקח נא מעט מים ורחצו" ואח"כ "ואקחה פת לחם".
אבל לוט מה אמר? (בראשית יט): "ולינו ורחצו רגליכם". אחרים אומרים: לא אמר להם לוט אלא חכמת חכמים אמר להן: אילו רואין אותן רחוצין פניהם ידיהם ורגליהם - נמצאו הורגין אותי ואת אשתי ואת בנותיי; אלא יראו אותן באבק שעל רגליהם, ויאמרו לא באו מן הדרך אלא עכשיו.

ולא מן המלאכים לבד למדנו, אלא מן השכינה למדנו, שנאמר (מלכים א כב): "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו".

ההולך אחורי רבו אינו רשאי ליפטר מאחריו עד שיטול ממנו רשות. היו שניהם תלמידים - שקולים זה כזה.

בעל הבית נכנס ואח"כ אורח. וכשהן יוצאין - אורח יוצא תחילה ובעל הבית יוצא אחרון. והנפטר מחבירו בין שהוא גדול מחבירו, ובין שחבירו גדול ממנו, אומר לו הריני פטור.