דרך אמונה (סיגט) על ההגדה - הא לחמא עניא
הא לחמא עניא
כהא לחמא עניא וכו' עמדו כל המפרשים בזה ונראה לומר ע"פ מה דאמר במדרש בשביל ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים בזכות שהיו גדורין מעריות ושלא הי' בהם לשון הרע ולא שינו את שמן ולא שינו את לשונן. ועיין בעוללת אפרים וז"ל כי הקב"ה אחד ושמו אחד אחדות הפשוט וכל הקרוב הקרוב יותר אל הי"ת מקבל השפע חלק גדול כמו המלאכים שהם בעלי יסוד אחד. ישנם כולו מאש ישנם כולם ממים. אך מצד ריבוי המינים ימצא בהם מחלוקת והקב"ה עושה שלום במרומיו והגלגלים שהם בעולם התיכון הם בעלי שתי יסודות והתחתונים הם בעלי ד' יסודות. ומזה הצד נמצא בהם מחלוקת תמיד ובזמן שיש ביניהם שלום הם דבקים בד' ואזי השכינה שורה ביניהם שנאמר ויהי בישורן מלך וכו' וזכו עי"ז לתורה ויחן ישראל ובגלות מצרים לא נגאלו רק בזכות השלום כמ"ש לך ואספת וכו' כי בזמן שהזקנים בשלום כל העם נגררים אחריו בגלות בבל כתיב ויאספו כאיש אחד. ובאחשורוש אמרה אסתר לך כנוס ובגאולה אחרונה אמר אסוף אאסף יעקב כולך. לפיכך נצטוו ישראל במצרים בעשיית פסח המורה על האחדות כמו שצוה בבית אחד יאכל. ושלא לחלוק לחבורות שיהיה שלום ביניהם. ובשביל זה נגאלו. וסוד זה רמז הקב"ה לאברהם ואת הצפור לא בתר כי הצפור מורה על ישראל שיהיו באגודה אחת. וזה הי' תשובה לאברהם שאמר במה אדע כלומר באיזה זכות. ובשביל זה היה הפסח מן הצאן כנגד ישראל שנדמו לשה פזורה. עוד היתה להם מדת ענוה. וע"ז בא הציווי אכילת מצה לחם עוני המורה על ענוה ובשביל זה זכו אל המצוה זו ע"ש כל דבריו. והנה פסקא זו לא אמרו בזמן המקדש רק בגלות בבל נתקן. ולכן אמרו קודם כל הסדר שיעשו אח"כ שאם יעשו את כל הסדר אח"כ על אופן הסדר שעשו כן במצרים כי אז שהיו אוכלין דבר המרמז אל המדות הנ"ל. כן עשו לקיים במעשה שהי' ביניהם ענוה שאכלו לחם עוני במצרים וכן אכילת פסח במצרים הי' בגודל אהבה ביניהם שהיו מקבצים עצמם קרובים ומשפחות ואהבת ריעים לאכול ביחד. כי עי"ז הי' המינוי כי מי שלא הי' לו בעד מה לקנות הי' קורא לו חבירו ואכלו ביחד באהבה ושלום. אבל עכשיו אנו עושים ג"כ דברים המרמזים על המדות אבל אין אנו מקיימין המדות היוצאת מן הכוונה והרמז. לזה אמר שבאם הי' באמת כמו שאכלו במצרים לחם עוני והי' ג"כ ביניהם שלום שקרא לכל אחד שיבוא לאכול ויפסח אזי גם אנחנו היינו זוכין לגאולה כמוהם והיינו השתא הכא לשנה הבאה בירושלים או בארץ ישראל כן הנוסחא האמיתית וכן הוא בהגדת מהר"א מווילנא דומה למה שאמר אח"כ השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. כי כשמדבר מן עתה מדבר בלשון ארמית. אבל כשמדבר מן לשנה הבאה מן הגאולה מדבר בלשון הקדש כי אז נדבר בלה"ק כשלא נהי' בגלות בבל. כן הי' הנוסחא האמיתית בגלות בבל ואנו אומרים כן באותו נוסחא כמו שנתקן. וזה ג"כ הכוונה שאנו מבקשין כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו כלומר כשם שעשינו דברים המרמזים אל השלום והענוה כן נזכה לעשותו בפועל כאשר פרשו המפרשים מאמר המדרש אם יעשו לפני כסדר הזה להתעטף בטלית ולקרות י"ג מדות שהכוונה שיקיימו בפועל כפי שיעשו הסדר הזה: