דקדוקי הטעמים

ספר

דקדוקי הטעמים

לרבי
אהרן בן משה בן אשר

עם
מסורות עתיקות אחרות
להבין יסודות המקרא ודרכי יֹשר לשונו

מסודר בשלמות בפעם ראשונה על פי העתקות רבות
כתבי יד ישנים גם מבואר היטב ומוצא לאור

על ידי
יצחק בן אריה יוסף בּער
והערמאַן לעברעכֿט שׁטראַק

ליפסיא
בהוצאת הגביר ל. פערנויא
שנת ברכ"ת טו"ב לפ"ק

<עמ' 1>

1

זה ספר מדקדוקי הטעמים שהחביר ר' אהרן בן אשר ממקום מעזיה הנקרא טבריה אשר על ים כנרת מערבה, אלהים יניחהו על משכבו ויקיצהו עם ישני אדמת עפר. המשכילים והמזהירים יזהירו כזהר הרקיע בגן עדן.

2

יהי שם יי מבֹרך, אשר תורתו לפני ערך, ובה לשוני כקשת דרך, כי היא אֹרח סלולה בלי סֶרַךְ, חקרתיה ברחב וארך, דרשתיה בלב ואף ארך, בחכמה ובינה בלי פרך, דורשהּ לבו לא יֻמְרַךְ, חוקרה תלמודו לעד מבֹרך, וללהג ספרים לא יֻצרך, נוחלה נרו סלה יֻעֲרך, מנחילה שמו יתברך.

3

סדר המקרא

תורה האשמֹרת הראשונה, קדמוניות וסדורם כתורה, משנה תורה כתורה, סיום התורה כתורה, אמת.

סדר הנביאים האשמֹרת התיכונה, שִׁלּוּם התורה כמעמד <עמ' 2> התורה, ולמדים ממנו הוריה כתורה, משיבי נפשות צירי אמונה, עומדים במגדל מעל לעם כחקת התורה, וכל אחד ואחד דבר אמת בפיו ובעניניו, באשמֹרת התיכונה יושבים באמת.

סדר הכתובים האשמֹרת האחרונה, קבלה של אמת וזכרון ראשונות, ושמותם מלמדים עליהם, תורה נביאים וכתובים, כתובים מפי נביאים, על היחידים בראשיהם, ועל הכלל על גבוליהם, להודיע שכל הכתב והביטוי בענינו ובמשפטו, והמֻקש לכתב הקדש, והנקוד, והטעמים העליונים והתחתונים, ואותות תלוים ואותות קטנים וגדולים, והנקודים והעקומים, והחיצונים, והסתומים והפתוחים, והנכתב ולא נקרא, והנקרא ולא נכתב, ואותיות מנֻזרות, כי הם על חלקם ועל גבולם ועל סִדורם ועל שִנונם, ואם רבו בשמות ובמינים, כלם שבים לסדור הזה בבית קדש הקדשים והקדש וחצר אהל מועד, והמשכילים יבינו.

4

עוד בשלשה נמשלה תורה, בשמים וארץ ואורה, עוד באיש <עמ' 3> חכם אהוב ונורא, ובת חיל יפה וברה, סודהּ אגידה ואומרה, בדעה ובשפה ברורה.

אתחיל לכתוב גבורה שלאותיות התורה, אשר עינים מאירה, הברורות כאור המנורה, המשמחות נפש מרה, הנתונות משמי שפרה, מפי הגבורה, על יד עָנָו נקרא.

יסוד אותיות עשרים ושתים, חמש מהם פי שנים, כופפות ומותחות רגלים, בסוף ובאמצע פעמים.

עוד שבע רחבות ידים, והֵנָּה מאירות עינים, מחכימות לבבות בכפלים, וחמודות לשמע אזנים.

עוד שבע מוספות בראש, צרופות לברר ולדרוש, נִצבות בתיבות בראש, מרוות כדגן ותירוש.

ועוד מכלם כבודות, לחיך בגרון ממדות, סתורות כמים בכדות, וכעדי לבעליהן ענודות, מזהב ומפז חמודות, אשר הנחיל צופה עתידות.

עוד ארבע מהם כמנהג חיות, זכרים עם נקבות חנויות, כנוים אוי"ה הקנויות, אצל בגדכפ"ת שרויות, באמת וישר עשויות, גלויות ולא חבויות, מספרם עשר מנויות, ארבע עם שש מצויות, מהם לא חצויות, כי הם להם רצויות.

עוד דרך הסִמנים, כחילים הם מזֻיָּנים, כשרפים שירה עונים, ובמלאכתם משמאילים ומימינים.

עוד מספרם שנים עשר, לכל אחד שופט ושר, מחכימים לכל בשר, ומלמדים דעת ומוסר.

עוד שריהם במספר נירשה, בבין וחקר ודרישה, נצבים כאבן <עמ' 4> הראשה, כלהב וגחלי אשא, וכתאומים ילדי אשה, בעשרים וארבעה דרושה.

עוד שנים עשר טעמים, המשולים במי אגמים, ובאיש אשר בגדיו חמים, מתוקים כמטעמים, ניגון נואמים, שיר מנעימים, בשום שכל חתומים, מפי נבונים וחכמים, מגֻלים ולא סתומים.

עוד שבעה ברעמים, משוחים נטף וסמים, מקולם ירעשו עמים, ויפלו לפניהם אֻמים.

עוד געיים שנים בפדיום, עונים בקול איום, כאחד נולדו ביום, זה הוא קץ הסיום, ברוך יי יום יום.

בימינו תכון ציון, ויתכונן אפריון, ונירש חרמון ושִׂריון, ועלינו יופיע עליון, ועלו מושיעים בהר ציון.

5

אלה תולדות האותיות.

אפודת חבור הכל, ודבור אמירת הכל, תחת האותיות, עשרים ושתים מנויות, אשר משמים אתויות, על יד ענו קנויות. ישובם עשרים ושתים, חקוקות על לוחותים, מהם כפולות בכפלים, בכתב ובדבור שפתים. מהם ארבעה ברשימה, מעמיקים לתהומה, ומהם סתומות כגנה חתומה, ואחד תלול לרומה, עומד בזִקוף קומה. ומהם חמשה עדופות, מתוחות וכפופות, ומספר כלם עשרים ושבע אות, ויסודם עשרים ושתים אות. מהם שלושה מפלאים, כתרשיש ממלאים, ובפז מסלאים, מלכים צופים ודאים, משלשתם יחד להתאים, כל גלוים ומחבאים, ידיהם בכל כפראים, הולכים ובאים. ומהם שנים עשר, מתלחמים עם כל בשר, לכל אחד נגיד ושר, <עמ' 5> בדעת וחכמה ומוסר. ומהם שבעה כפולים בלשון, ננאמים ביפי לחשון, שבעה עומדים בדִגְשׁוֹן, והם שבעה כפולים, אשר מכלם סגולים, בג"ד כפר"ת כלולים, בשתי דרכים, במקרא ערוכים, כחצים דרוכים, בשני פנים תמוכים, בדָגְשָׁה נסוכים, וברָפֵי רַכִּים ומָכִים. ומהם ארבעה, כגפן נטועה, במקרא קבועה, ממעיני הישועה, על שני דרכים יוצאים, והם למאד נפלאים. כי כל אות אשר במקרא, יוצאת בדִבור ואמירה, חוץ מן אוי"ה המאֻשּׁרה, כי סודם מֻפְלָא, ובהם הוא נפלא. ועוד ארבעה בהם, אין באותיות כמוהם, כי עוד שני דרכים להם, כי כל אותיות, אשר מִמשה קנויות, כל אות מלך אחד לבדו לו, משרתו בדרך אחד שבילו, בנועם דִבור מלולו, חוץ מן אחה"ע הידועים, אשר במקרא קבועים. כי שני כתרים, נחלו בארבעה ועשרים ספרים, כלִמוד נביאים וסופרים. ועוד שלשה מן הארבעה, דרך אחד להם קבועה, מכל האותיות גרועה. הע"ח מן הדגשה פרושים, בה לא נדרשים, וגם לא נגשים. אלה תולדות, האותיות מועדות, מזהב ומפז חמודות, אשר הנחיל צופה עתידות, ליי הלל ותודות. ובחר אלהינו בתורה ובכתב, ובחכמה פרש אותיותיו, נדמה לעץ שתול על מעינותיו, וייף בגדלו בארך דליותיו, כי למעלה ארכו פאורותיו, ולמטה יונקותיו, ולימין ולשמאל רבו פרצותיו, ולא יכזבו מימי עינותיו. וכל צמא ישתה מימי ישועה, והשותה בוחנו באותותיו, בדבריו וצרוף מלותיו, וחסרותיו ויתרותיו, וכתבותיו ופסקותיו, וטעמיו ונקודותיו, יִפָּתחו לו סוד נתיבותיו, ובצדק יתישרו ארחותיו, ויבין בלבו וכליותיו, וישיג ארח חניותיו, <עמ' 6> כי למאד רבו מפלאותיו. והלב מביע, כנחל נובע, חָיָה בחכמה קבוע, ולשני ארגזים קרוע, וכנפי הרֵאה מקבלות מן הלב, והרֵאה לגרון, והגרון בחיך, והחיך בבית הבליעה ולשון, והלשון בניב שפתים, ושפתים והפה מגידים עניני הכתב, והכתב בתיבות, והתיבות באותות, והאותות בחריתה, וחריתה בנקודות, ונקודות בשמות, והשמות בפירוש, והפירוש בענין, והעניין בצרוף השכל. טובה חכמה מגבורה, ומוסיפה ומעדיפה אורה, ועינים מאירה, ונפש מגבירה, ופתי מסבירה.

6

(דרך אחה"ע)

ארבעה אותות נסוכים, במקרא ערוכים, נִתַּן להם מהלכים, יצאו על שני דרכים, ימין ושמאל מתהלכים, נחלו שני כתרים תמוכים, עומדים נצבים כמלכים, כי יסוד האותות שתים ועשרים, וחמשה עדופים להם מחוברים, וכל אחד יש לו דרך בארבעה ועשרים ספרים, מחלקם לא נחסרים, בשפה ולשון נזכרים, ולמלך אחד נאסרים, ולדרך אחת נמסרים, אם בקמץ נִכָּרים, ואם בפתח נאמרים, ואם בשלש נקֻדּות קשורים, ואם בשתי נקדות נִכָּרים, ואם באוֹ ואוּ ואִי נפתרים, חוץ מארבעה אותות מבוארים, נבדלים מכל חֲבֵרים, ונחלו שני כתרים, במקרא הולכים וחוזרים, מימינים ומשמאילים כגבורים, כמלך ונגיד ושר שרים, כלִמּוד חכמים כשֵׁרים, מצדיקי הרבים וכזהר הרקיע מזהירים. כי כל אות אשר בתורה, יצא בלשון ובשפה ברורה, ובדגש פעם נקרא, ולרפייה פעם יתחברה, חוץ מארבעה בספירה, אשר לא ישתנו במקרא, כי הם ננאמים בחיך בברירה, ובבית בליעה הקשורה, בדגש לא יצאו במקרא, לכן נבדלו מכל אות שבתורה, אחה"ע החקוקים במקרא. אם בראש התיבה נחקקים, או באמצע התיבה יצוקים, מאח וחבר לא נחלקים, וזהו סימנם, ופתרונם ומנינם, והגיונם ושנונם, אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה מַחֲנֶה לַאֲבוֹתֶיךָ. דע <עמ' 7> הִלָּמֵד, כי כל אות אשר במקרא יפול בהם דגש ורפי, כמו בּי בֿי, גּמל גֿמל, כּף כֿף, פּי פֿי, תּו תֿו, חוץ מארבע אותות אחה"ע, לא יתיצב בהם דגש לעולם, ויתיצב בהם אח וחבר בניקוד, שוא ופתח שוא וקמץ, ושאר האותות אין להם אח ולא חבר בניקוד, כי אם קמץ קמץ ואם פתח פתח בלבד, כמו בְּכָה, שְׂפַת, ואחה"ע חילוף כל האותות לא יהיה בהם דגש לעולם, ולמה, כי הם ננאמים ויוצאים בבית הבליעה ובחיך, אל"ף חי"ת ה"י עי"ן, ושאר כל האותות בשפה ובלשון יֵצאו, לכן נבדלו מכל האותות ונקודם בשוא ופתח שוא וקמץ כאשר יהיה אחד מהם בראש התיבה, כמו "עֲשֵׂה", "חֲזֵה", "עֲלֵה", "הֲלֹא", "אֲנִי", "אֲשֶׁר", "חֳלִי", "חֳרִי", "הֲגוֹי", "הֲטוֹב", "הֲמוֹן", "אֲמֹר". ואם באמצע התיבה יהיו על זה הדרך, כמו "מַעֲשֶׂה", "מַחֲנֶה", "אַהֲבָה", "אָהֳלֹה", "אַהֲוָא", "אַחֲרֵי", "הָאֲנָשִׁים". ואם יהיה לפניהם דגש לא יצאו על זה הדרך ולא יהיה עם אחד מהם שוא, כמו "הַדֶּרֶךְ", "הַבְּאֵר", "חַגִּים", "הַיּוֹם", "הַזֶּה", "אַדִּיר", "אַבִּירֵי", "עַנּוֹת", "עַלִּיזָה", "עַמִּים", "ע""ַתָּה". על זה הדרך אם לפניהם אות רפי שוא ופתחה או קמצה, ואם לפניהם דגש לא יהיה שוא.

7

סימן רי"ש, אשר יֵצא בדגש, ואשר יֵצא ברפי, והוא לבני ארץ ישראל לבדם, והוא קשור בלשונם, אם יקראו במקרא ואם ישיחו בשיחתם, והוא בפי האנשים והנשים ובפי הטף, ולא יזוז ולא יתחלף כאשר קוראים בו במקרא במקום דגש דגש ובמקום רפי רפי. וזה הוא סימנו, כאשר יִסָּמֵךְ רי"ש לששה אותות סימנם זד"ט סצ"ת, ויהיה תחת האות הסמוך לו שוא, יֵצֵא רי"ש ברפי, כמו "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה" (ישעיהו ט ו), "מִצְרַיִם", "וְלַמַּעַשְׂרוֹת" (נחמיה יב מד), "נַעְצְרָה נָּא" (שופטים יג טו), "וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן" (במדבר לב לה), "מִטְרוֹת עֻזּוֹ" (איוב לז ו), "וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ" (דניאל ה ו), "עָזְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ" (דה"ב יד י), "כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי" (שמות יח ד), "בִּדְרָכַי" (מ"א ג יד), "הַדְרִיכֵנִי" (תהלים כה ה), <עמ' 8> "הַסְּרָנִים" (שופטים טז ל), "וּשְׁמוֹ יִתְרָא" (ש"ב יז כה), "הִתְרֹעֲעָה" (ישעיהו כד יט). אלו ששה אותות מלפני רי"ש. ושנים מאחריו סימנם נ"ל, כמו "עַרְלֵי לֵב" (ירמיהו ט כה), "גָּרְנִי" (ישעיהו כא י), "קַרְנִי" (ש"א ב א), "עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים" (ש"א יח כה). אלו שמונה אותות, ששה מלפני רי"ש ושנים מאחריו, נ"ל זד"ט סצ"ת, ובלבד שתהיה שוא תחת האות הסמוך לרי"ש, ואם לא יהיה שוא יצא בדגש. וכן אם היה שוא תחת הרי"ש הסמוך לששה אותות יצא בלשון רפי, כמו "מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ" (ויקרא כ ב), "בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו" (דה"ב יז ג), "כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ" (הושע יד י), "דַּרְכְּמוֹנִים" (עזרא ב סט), "כָּל טַרְפֵּי צִמְחָהּ" (יחזקאל יז ט), "סַרְעַפֹּתָיו" (יחזקאל לא ה), "עַד צָרְפַת" (עובדיה א כ), "תַּרְקִיעַ" (איוב לז יח), וכן בבוא אותות נ"ל לפני רי"ש ויבוא הרי"ש בשוא, יהיה רפי, כמו "לִרְצֹנְכֶם" (ויקרא יט ה), "וְנִרְאֶה" (בראשית לז כ) ודומה. ושאר הרי"ש שבמקרא בדבור דגש כלו, וזה הוא סימנם יפה.

8

סדר סוד התיבות, אשר במקרא חצובות, כעדר הקצובות, על דרכים הרבה נִצָּבות, מתחלפים הרבה באותות, ובכמה פנים נכתבות, מהם חקוקים באות, ובאות אחר נקראות, ומהם דברים בלשון שָׁוִים, ובכתב מחולפים, כמו "אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ" (שמות ג יח), "אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ" (שמות ה ג); "כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְיָ" (יואל ג ה), "אֵת אֲשֶׁר יִקְרָה לְעַמְּךָ" (דניאל י יד); "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא יב), "אוּלַי יִקָּרֵה יְיָ לִקְרָאתִי" (במדבר כג ג); "כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם" (ויקרא ח לג), "עַד יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ" (איוב ח כא); "הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן" (דברים ג יא), "הֲלֹא הוּא אָמַר לִי" (בראשית כ ה); "וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ" (איוב לח יא), "וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל" (יהושע יח ח); "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה" (בראשית מט יא), "בָרָמָה וּבְעִירוֹ" (ש"א כח ג); "וְזִיזָא בֶן שִׁפְעִי בֶן אַלּוֹן" (דה"א ד לז), "וַיְהִי יַחַת הָרֹאשׁ וְזִיזָה" (דה"א כג יא); "יִתְרָה עָשָׂה" (ישעיהו טו ז), "יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי" (ש"ב יז כה); וכן "כִּי הִוא כְסוּתֹה" (שמות כב כו), כמו כְּסוּתוֹ. זה נמצא וידוע בכל המקרא, כי אל"ף יעמוד במקום ה"י וה"י יעמוד במקום אל"ף, כי כן בנין המקרא כולו, ומהם אשר פתרונו מתחלף מחברו, כמו "יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", "יִקָּרֵה יְיָ לִקְרָאתִי", והדומים לו, ומהם אשר פתרונם לא יתחלף, כמות "וּפֹה אַשְׁלִיךְ", "וּפֹא יָשִׁית", "וְזִיזָא", "וְזִיזָה", ואין אחד מהם סותר את חברו, כי זו היא דרך המקרא, כי אל"ף ישרת במקום ה"י וה"י במקום אל"ף, וכן ה"י במקום <עמ' 9> ו"ו, כמו "עִירֹה", "עִירוֹ", "רָאֹה", "רָאוֹ", על זה הדרך הולך כל המקרא, ואין לאדם שיתאנה בזה. ועוד אשר נכתב באות ונקרא באות אחרת, ועוד דברים כתובים ולא נקראים ונקראים ולא נכתבים, וכולם ברוח הקדש מפי צירי אמונה, לא חִלפו ולא שנו ולא המירו, ולא נמצא אחד מהם סותר את דברי חברו, אלא כדברי זה כן דברי זה. כמו בתורת משה איש האלהים אבי הנביאים, "הוצא", "הַיְצֵא" (בראשית ח יז), "קריאי" "קְרוּאֵי" (במדבר א טז), "ובעפלים", "וּבַטְּחֹרִים" (דברים כח כז), וכן בנבואת ישעיה ושאר הנביאים על זה הדרך נמצא. נלמוד מזה כי הדברים המיוחדים כמו "הוצא", "הַיְצֵא", "עפלים", "טְחֹרִים" (ש"א ה ט), "לבג", "לְבַז" (יחזקאל כה ז), "חרייונים", "דִּבְיוֹנִים" (מ"ב ו כה), "שיניהם", "מֵימֵי רַגְלֵיהֶם" (מ"ב יח כז), "אֲשֶׁר הכיר יַרְבֶּה כָבוֹד", "יַכִּיר" (דניאל יא לט), נלמוד שתי דרכים ושני ענינים ושתי שמות, כמו שתי שמות "עפלים", "טְחֹרִים", למדנו מזה כי יש לזה האבר שתי שמות, ואם אמר "טְחֹרִים" אמת דבר, ואם אמר "עפלים" אמת דבר, וכן ל"חריונים", "דִּבְיוֹנִים", וכן ל"שיניהם" "מֵימֵי רַגְלֵיהֶם". וכן "לבג", "לְבַז", "לְבַג" לשון אֹכל והיא מלה חצויה מן "פַּת־בַּג הַמֶּלֶךְ" (דניאל א יג), "לְבַז" לשון בזה, וכולם לשון אוכל, וכן הוא אומר "וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ" (דברים כ יד), נמצאו שניהם שוים, וזה יִנְוֶה וזה ינוה, ואין אחד מהם סותר דברי חברו ולא משקר בו. וכן "אסורי", "אֲסִירֵי" (בראשית לט כ), "הכליא", "הַכְּלוּא" (ירמיהו לז ד), "שמלי", "שַׁלְמַי" (עזרא ב מו), "ושלמות", "וּשְׁלֹמִית" (דה"א כו כה), "ישיב", "יָשׁוֹב" (ש"ב טו ח). ויש לנו דבר אחר, שנאמר כי בשני זמנים ובשני עתים דבר הנביא ובשני מקומות, פעם דבר והוכיח ב"עפלים" ופעם דבר והוכיח ב"טְחֹרִים", וצוה לכתוב אחד מבחוץ ואחד מבפנים. וכי מה יש בין "לְבַג" ובין "לְבַז", ובין "וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי" (תהלים יח לו) ובין "וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי" (ש"ב כב לו), "זָכוֹר" (שמות כ ח) ו"שָׁמוֹר" (דברים ה יב), "וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ ד), "כָּל תְּמוּנָה" (דברים ה ח), "עַל שִׁלֵּשִׁים" (שמות כ ה), "וְעַל שִׁלֵּשִׁים" (דברים ה ט), "וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל" (תהלים יח מ), "וַתַּזְרֵנִי חַיִל" (ש"ב כב מ), "תִּתְבָּרָר" (תהלים יח כז), "תִּתָּבָר" (ש"ב כב כז), "מִגְדּוֹל" (ש"ב כב נא) "מַגְדִּל" (תהלים יח נא), כל אחד ואחד לא יצא מענינו, ועל פירושו לא זה נסתר ולא זה נסתר. וכל כתבא אשר במקרא תצא על זה הדרך, חוץ מאחת על אֹמֶר מקצת הפותרים, והיא "מָדַד רוּחַ הַקָּדִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה חֲמֵשׁ אמות קָנִים" (יחזקאל מב טז), הוא "מֵאוֹת", וזה הפותר שגה <עמ' 10> ולא ידע ולא טוב אמר ולא היא כאשר חשב, כי יש במקרא כמות זה ארבעים ושבע תיבות נכתבים מוקדם ומאוחר, כמו "גלון", "גּוֹלָן" (יהושע כ ח), "ויקלהו", "וַיִּקָּהֲלוּ" (ש"ב כ יד), "בעברות הַמִּדְבָּר", "בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר "(ש"ב טו כח), "והימשני אֶת הָעַמֻּדִים", "וַהֲמִשֵׁנִי" (שופטים טז כו), "ותראנה עֵינָיו", "וַתָּאֹרְנָה" (ש"א יד כז), "האהל", "הָאֵלֶּה" (מ"א ז מה), "יבחר", "יְחֻבַּר" (קהלת ט ד), "תרצנה", "תִּצֹּרְנָה" (משלי כג כו), "חֵץ שוחט", "שָׁחוּט" (ירמיהו ט ז), וכן כולן, וזה כמותן, "אמות" "מֵאוֹת", ואם הקדים לכתוב אות על חברתה כמו "גלון" "גּוֹלָן", לא חלה אלא על הכתב, והענין אחד. וחלילה לנביא שיתעה או יְשַׁנֶּה ויאמר במקום "מֵאוֹת" "אַמּוֹת", כי פאת ים חמש מאות קנים (יחזקאל מב יט), וכן פאת צפון (שם פסוק יז) וכן פאת דרום (שם פסוק יח), ואיך יהיה פאת קדים חמש אמות, זה לא יעמוד בדעה. אך באמת אין זה אלא אֹמֶר הנביא וְצִוּוּיוֹ שׁיִּכָּתֵב מוקדם ומאוחר, כמו "ויקלהו" "וַיִּקָּהֲלוּ", "בעברות" "בְּעַרְבוֹת", והענין אחד בלא שגגה ובלא חִלּוּף, והמשכילים יבינו.

9

סדר סוד התורה, הנאמרה מפי הגבורה, על יד צירי אמונה, בחיך נעים ובשפה ברורה, מכל חפצים ומפנינים יקרה. תחלה הנחיל אֵל דברות עשרה, ועוד משפט ואזהרה, וגם קלה וחמורה, בַּאֵר הֵיטֶב מבֹאָרָה, על שלשה דרכים אמורה, רובם בדעה קשורה, ויפה ברורה, ומהם בְּצִוּוּי אסורה, ומהם בְּעֵדָה עצורה, לא ישתנו עד בלתי שְׁמֵי שִׁפְרָה, וכל אחת באחת קשורה, בכתב ולשון ואמירה, באותיות ותיבות מסורה, ונקֻדּוֹת עד לאין ספירה, ובטעמים ובדקדוק גדורה, ובשבעה מלכים אזורה, ובמסורות אשר הם סְיָג לתורה, בה חסרה ויתרה, כאֹמר זקני חבורה, ומאמר סופרי תורה. ואם תחקרו בחקירה, ובדעה ובעין סקורה, ותדעו כי אין במקרא, תיבה אחת חסרה, ולא מלה שבורה, כי אם שלֵמָה ומפֹארה, אחת <עמ' 11> באחת מחֻבָּרה. כי כל תיבה מלאה בתורה, באותה מלאה מאֻשרה, לה אין צֹרך להזכירה, כי היא באותה קשורה, ערוכה בכל ושמורה. ואין כן הדבר בחסרה, בדברי ספרי תורה, ועתה נֹאמרה, ודבר לא נשאירה. ידע הדורש בדעה גמורה, ולא יתאונן ולא יהרהרה, ויטה אזנו ודעתו יקורֵרה, ומן הדרך הזה לא יסורה, ועל דברי חכמים לא יעבורה, ומצה וריב יסירה, כי זאת דרך ישרה, לאשר דרכו יכשירה. וידע כי כל המקרא, שלם בלי חסרה, כי נקֻדה זעירה, תעמוד במקום האות כקורה, תועיל וסבר תסבירה, וחסרון האות תגדורה, כמו "עָצֻר" (ירמיהו כ ט), ו"חֻצָה" (ישעיהו לג ז) "אִשָּׁה עֲצֻרָה" (ש"א כא ו), ו"יְרוּשָׁלִַם" בית הבחירה, ו"נֹב" ו"שִׁלֹה" הבירה, וכדומה להם בכל המקרא. ואם יתאנה באמירה, הדורש את התורה, וידבר ויערערה, אם אמת תאמרה, מה טעם נקֻדה על מילה יתֵרה, כמו דרך מלה חסרה, תשובתו היא מהרה, בלי מאוחרה, כי הנקודה לִמּוּד ואזהרה, לתלמידי תורה, למען לא ישגו במקרא, בין "נוֹרָא" ל"נוּרָא", ובין "שׂוֹרָה" (ישעיהו כח כה) ל"סוּרָה" (שופטים ד יח), ובין "צוּר" ל"צוֹר" העירה, ובין "עוּר" ל"עוֹר" אדם הנברא. ועל זו הדרך הישרה, תורת יי תמימה מאֻשרה, מלאה בלי מחֻסרה, יראת יי טהורה, ומצות יי ברה, והמשכילים יבינו.

ועוד נוסיף להורות, חקים ומשפטים ותורות, למאד מפֹארות, ומצהירות כנרות, עינים מאירות, מפנינים יקרות, אמרות יי אמרות טהורות.

10

שבע נקֻדּוֹת, למאד כבדות, מקרא מלמדות, וחׇכְמות מגידות, כעטרות ענודות, מנביאי עתידות, כזהב חמודות, בכל אות מתלכדות. ראשונה היא קָמְצָה, בפה היא קבוצה. ושניה היא פתחה, מגדת נכוחה. ושלישית פתחה קטנה, כל פתיים מבינה. ורביעית קמצה קטנה, שתי נקֻדות מְכוֹנָהּ. וחמישית נקֻדה אחת, לבדה מונחת. וששית ושביעית, אִי ואוּ האמצעית. והם שבעה מלכים, בעשרים <עמ' 12> ושתים מומלכים, ובכלם הם ערוכים, והכל להם ערוכים, כמאמר מלך מלכים.

שם הנקודות:

קָמְצָה, פָּתְחָה, צְרֵי, סֶגוֹל, חֹלֶם, שֻׁרֶק, חִרֵק.

11

סדר שוא המשרתת לכל האותיות בכל המקרא, בראש התיבה ובאמצע התיבה ובסוף התיבה, ואשר תצא בלשון ואשר לא תצא. כי הרבה דרכים יש לה על אשר אמרנו, ובהרבה תיבות תתחבר אחת לאחת, כמו "וַיִּשְׁלְחוּ", "וַיִּקְרְאוּ", "וַיִּמְצְאוּ", "וַיִּבְקְעוּ", "וַיִּקְרְעוּ", "וַיִּמְשְׁחוּ", "וַיִּקְבְּרוּ", "וַיִּפְתְּחוּ", ובראש התיבה, כמו "בְּבוֹא", "בְּלֹא", "בְּפֶה", "בְּלֵב", "בְּנִי", "בְּרָכָה", "בְּקֶרֶב". ובאמצע תיבה תפול מיוחדת, כמו "וַיִּשְׁלַח", "וַיִּקְרָא", "וַיִּמְצָא", "וַיְדַבֵּר", "וַיִּבְרָא", "וַיַּבְרֵךְ". וכאשר תהיה בראש התיבה בלא געיה תצא בפתחה קטנה במהרה, כמו "עתה אתה בְּרוּךְ יְיָ" (בראשית כו כט), "בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית מו ה), "בְּרִית יְיָ" (במדבר י לג). ואם תצטרף עם געיה בראש התיבה, בפתחה גדולה תצא, כמו "בְּֽבוֹא־אֵלָיו נָתָן" (תהלים נא ב), "לְֽכוּ־חֲזוּ" (תהלים מו ט), "בְּֽלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ" (משלי ד יב), "בְּֽשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ" (משלי ו כב), "בְּֽרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע" (משלי יד לב). אבל אם תצטרף עם אחד מן ארבעה אותיות אחה"ע יהיה דרכה על דרך נקוד האות השני שבתיבה, כמו "בְּֽהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם" (שופטים א ז), "עַד מָתַי פְּתָיִם תְּֽאֵהֲבוּ פֶתִי" (משלי א כב), "עֵינָיו לְֽחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ" (תהלים י ח), "שְׂרָיָה רְֽעֵלָיָה מָרְדֳּכַי" (עזרא ב ב). ואם אין געיה בראש התיבה, אף על פי (כן תצא על דרך נקוד) האות השני שבתיבה מאחה"ע, כמו "בְּאֵר", "מְאֹד", "שְׁאֵר", "מְעוּכָה" (ש"א כו ז), "מְחֵה פְשָׁעָי" (תהלים נא ג). ובאמצע התיבה כאשר תתחבר אחת לאחת, כמו "וַיִּשְׁלְחוּ", "וַיִּקְרְאוּ", "וַיִּשְׁמְעוּ", השנית תצא בלשון והראשונה לא תצא בלשון, כאשר פירשנו. נשאר לה דרך אחד, כאשר תהיה באמצע התיבה וסמוכה לאחד מן ארבעה אותיות אחה"ע, כמו "כִּי בָֽרְחוֹב נָלִין" (בראשית יט ב), "בָּֽרְחוֹב אָכִין מוֹשָׁבִי" (איוב כט ז), "רַק בָּֽרְחוֹב אַל תָּלַן "(שופטים יט כ), "כִּי כָשְׁלָה בָֽרְחוֹב אֱמֶת" (ישעיהו נט יד), "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵֽרְאֹת" (בראשית כז א), "הָֽרְחוֹקִים" (ישעיהו מו יב), "הָֽרְחֹקֹת" (דברים כ טו), "הָֽרְחָבָה" (ירמיהו נא נח), "וְהָֽרְחָבָה" (יחזקאל כג לב), <עמ' 13> "נִבְהַלְתִּי מֵֽרְאוֹת" (ישעיהו כא ג), "כִּי מֵאִישׁ לֻֽקְחָה זֹּאת" (בראשית ב כג), "לִֽקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם" (מ"א יז יא), "וְהִשְׁבַּתִּים מֵֽרְעוֹת צֹאן" (יחזקאל לד י), "אֲשֶׁר גָּנְבוּ אֹתָם מֵֽרְחֹב בֵּית שַׁן" (ש"ב כא יב), "שִֽׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ" (תהלים לט יג), "הִֽשְׁחִיתוּ הִֽתְעִיבוּ עֲלִילָה" (תהלים יד א), "הִֽשְׁחִיתוּ וְהִֽתְעִיבוּ עָוֶל "(תהלים נג ב), אלו היוצאים בלשון והדומה להם. אבל אם יש דגש באות כולו יצא בלשון, כמו "וְנִבְּאוּ" (יואל ג א), "דֻכְּאוּ" (ירמיהו מד י), "נִשְּׂאוֹ" (אסתר ה יא), "לֻקְּחוּ" (ירמיהו מח מו), "נִדְּחוּ" (ירמיהו מ יב), "נִדְּחֵי עֵילָם" (ירמיהו מט לו), כל אלו והדומה להם יוצאים על נקוד האות אשר אחר שוא, אין בזה חִלּוף. ושאר כל התיבות שלא בדגשה והם סמוכים לשוא, לא יצאו בלשון, כמו "פִּֽינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר" (במדבר כה ז), "לָֽקְחוּ", "שָֽׁמְעוּ", "יָֽצְאוּ", "קָֽרְעוּ", "זָֽרְעוּ", "נָֽטְעוּ", "יָֽרְאוּ", "בָּֽרְחוּ", כל אלה והדומה להם לא יצאו בלשון, חוץ מן הדברים המפורשים.

12

כל מלה דסמיך לה יו"ד ואתא קדמיה בראש תיבותא, תִּתְנְקִיד <עמ' 14> בשוא ומתקרי בחדא נקודא, כמו "בְּיוֹם טוֹבָ[ה] הֱיֵה בְטוֹב" (קהלת ז יד), "בְּיוֹם עַשְׁתֵּי" (במדבר ז עב), "יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר" (תהלים יט ג), "כְּיַד הַמֶּלֶךְ" (אסתר א ז), "וְיַד יְיָ הָיְתָה" (מ"א יח מו), "לְיוֹם קוּמִי לְעַד" (צפניה ג ח), "לְיֶשֶׁבְאָב" (דה"א כד יג), "לְיֵהוּא" (מ"ב יב ב), "לְיָקִים" (דה"א כד יב), מתנקיד בשוא ומתקרי בחדא נקודא, כל המקרא על זה.

13

כל תבה שבמקרא כמו "לְיִשְׂרָאֵל", "בְּיִשְׂרָאֵל", "לְיִצְחָק" (בראשית כד ד), "בְיִצְחָק" (בראשית כא יב), "בְּיִזְרְעֶאל" (ש"א כט א), "לְיִזְרְעֶאל" (מ"א ד יב), "לְיִרְאָה" (דברים ד י), "בְּיִרְאָה" (תהלים ב יא), "בְּיִקְרוֹתֶיךָ" (תהלים מה י), נקודה בשוא תחת האות הראשון ונקודה אחת תחת יו"ד, ויוצא בפה ובקריאה.

14

יש סופרים, דבר אמת מורים, ונסחי ישרים, במקומות רבים, קמץ חטף קורים, כגון "וַנִּפְתֳּחָה אֶת אַמְתְּחֹתֵינוּ" (בראשית מג כא), "שִֽׁמֳעָה תְפִלָּתִי יְיָ" (תהלים לט יג), "וָאֶשְׁמֳעָה אֶחָד קָדוֹשׁ" (דניאל ח יג), "וְנִקְרֳאָה יְרוּשָׁלִַם" (זכריה ח ג), "וְנִקְרֳאָה בְשֵׁם" (אסתר ב יד), "וְנִזְרֳעָה זָרַע" (במדבר ה כח), "וָאֶשְׁקֳלָה לָהֶם" (עזרא ח כה), "בְּנֵי קֳהָת" (במדבר ד ב), "הַקֳּהָתִי" (במדבר ג כז), "הַקֳּהָתִים" (במדבר י כא), "הַקֳּעָרָה" (במדבר ז פה), "הַגֳּרָנוֹת" (ש"א כג א), "כֻתֳּנֹת" (שמות כח מ), "מָרְדֳּכַי" (אסתר ב ה), "לְמָרְדֳּכַי" (אסתר ב כב), וכמוהם רבים. ויש סופרים אחרים, אין קמץ חטף קורים, ונסחי ישרים, כגון "וַנִּפְתְּחָה", "שִׁמְעָה", "וָאֶשְׁמְעָה", "וְנִקְרְאָה", "וְנִזְרְעָה", "קְהָת", "הַקְּהָתִי", "הַקְּהָתִים", "הַקְּעָרָה", "הַגְּרָנוֹת", "כֻּתְּנוֹת", "מָרְדְּכַי", "לְמָרְדְּכַי", וכמוהם רבים, ואין לדבר הזה שרש כי אם ברצון הסופרים.

רב פינחס ראש ישיבה קרא "סֹכֲכִים" (שמות כה כ), "הַמְשֹׁרֲרִים" (דה"א ט לג), "וּקֲרָב לִבּוֹ " (תהלים נה כב), "שׁוֹטֲטוּ בְּחוּצוֹת" (ירמיהו ה א), "הִתְפּוֹרֲרָה" (ישעיהו כד יט), "הִתְמוֹטֲטָה" (שם), "מֵֽרֲפִידִים" (שמות יט ב), "כִּי הָיְתָה הָֽרֲוָחָה" (שמות ח יא), "הָֽרֲבִיעִי" (בראשית ב יד), "הָֽרֲכֻשׁ" (בראשית יד טז), <עמ' 15> "הָֽרֲשָׁעִים" (שמות ט כז), "וּסֲגַר" (דניאל ו כג), "וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ" (שופטים ה יב), "וּשֲׁלַח לִקְרָאתָם" (מ"ב ט יז), "וּשֲׁלַח לִי עֲצֵי" (דה"ב ב ז), "לֹא תְבַשֵּׁל גֲּדִי" (שמות כג יט), "אֶל קֲשִׁי הָעָם הַזֶּה" (דברים ט כז), "וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה" דרחבעם (מ"א יד כא), "יִכְתֲּבֵם" (ישעיהו י יט), "וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה" (ירמיהו לא לב).

15

וזה סדר הנקדות והטעמים.

ארבע בתחלה נחלו שתים, מתיצבות בו בעת יֵצֵא הדבר בבית הבליעה, כגון "חׇפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם" (ירמיהו מד ל), וכולם יצאו על שתי דרכים ושמונה פנים, אל"ף אל"ף אל"ף חי"ת חי"ת חי"ת, וכולם חוזרות חלילה, נמצאו יוצאות בששה עשר שערים, ואחת יוצא בכל השערים, והיא משרתת לכל האותיות ומדברת כבחצי מענה. ואם יפול הגורל על ארבע רוחות יהיה פונה לפניו, כגון "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (ירמיהו לג יא), ובכל מקום שתהיה זו הנקודה אם לפני ארבע רוחות או לאחריהם היא משרתת כבחצי מענה. ואם תהיה געיה עם נקודה אחת תצא זו ותכנס זו, כגון "הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה" (תהלים סו ו), אבל אֵי ואוֹ לבדם יהיו, וכל סדר <עמ' 16> התמהים והעתיד עולה בפתחי שערים. אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה.

15a

סדר הבטוי של מקרא, כשתעמידם לבדם יהיו שבעה, וכולם חוזרות חלילה, נמצאו יוצאות בשמונה ועשרים שערים, ובשתי דרכים יעשו שתים עשרה מדות.

16

שנים עשר שמות הטעמים, זכרים ונקבות להם, ומשלשים מהם מחֻבָּרים ומהם מיוחדים, כשרי צבא מעלה המוגברים, מוחלקים מוגבלים ונפרדים ונשמרים, מפי מבינים וסופרים, והטעם מהם משרת והרבה מאד מעולה, לפנים ולאחור עולה ומעלֶה, ביֹפי וחֹסן למאד מעולה, געיה בנעימה בלשון וחיך, והשׂרים עם חברם מוגבלים ומיוחדים, עֵרוב הרבה שוקדים, מתוקים ורצופים וחדים, בתיבות מעניפים, בכפות שוקדים, שמונה למעלה עקודים, וארבעה למטה קדים, נותנים טעם ולא פוחדים, ומגביהים ורדים, מתֻכָּנים מזקני עֲגֻלָּה, נביאי שרי הגולה, פתרון כל דבר אליהם נגלה, וטעמוהי בעלילה, כל טעם יש לו עלה, למה נחתך ולמה נתלה, למה יוגבל ולמה יופלא, ולמה יופרד ולמה יוחץ מעלה, כל האופנים ברורים, רצופים כתורים, בחונים מזֻקקים, מפי נביאים וחכמים, ויודעים ומשכילים, חתומים בחותם נביאי אל, עד יבוא גואל, לעמו ישראל, ונאמר אין כאל. <עמ' 17>

16a

אלין שמות שנים ועשרים הטעמים ומשרתיהם:

אזל֨א, פשטא֙, פזר֡א, נגד֣א׀, זרקא֘, סגול֒ קבלא֒, ת֠לשא, תבר֛א, טפח֖ה, אתנח֑ה, מתח֖ה, שישל֧א, י֚תיב, רב֗יע, זק֕ף גדול, מאר֥יך, זקפ֔א, סוף פסֽוק והוא טעם, פז֟ר הגדול, טרפ֞א, רת֓ק, שופ֣ר, שופר הפ֤וך, תרסא֩, עגל֪ה.

17

שער הטעמים, שנים עשר רשומים, כמאורות מקוימים, מהם קטנים ומהם רמים, גלוים ולא נעלמים, בפי נבונים וחכמים, בשום שכל חתומים. תחלה היא הטפח֖ה, אשר לאחור מתוחה, במהרה בה לשׂיחה. וסמוך לה אתנח֑ה, והיא מכל טעם נחה, ריחה נודף כשמן המשחה, ממצעת הפסוק ומרויחה. שלישית היא הנגד֣ה׀, <עמ' 18> יוצאת ביד ברעדה, מוכפלת בפה בלמידה. רביעית היא תבר֛ה, נמשכת בכל המקרא, מהפכת היד לבררה, קבועה בתוך התיבה כקורה. חמישי היא הזק֔ף, ממשיך המלה ועוקף, והוא מכל טעם שקף, מיוחד באצבע זקף. ששי הוא המִּסְכֵּֽן, שהוא לתחתית שכן, בשני מקלות לתַכֵּן, כדל על שער דּוֹכֵן. שביעית היא ת֠לשה֩, בשתי פעמים חָשָׁה, לפנים ואחור גָּשָׁה, וגודרת טעמים בדרישה. שמיני היא טֶ֜רֶס, נדחה בשתי אצבעות בפֶרֶס, אחד באחד כקֶרֶס, מחבר בלי הֶרֶס. תשיעית הוא צנורי֘, ולפניה קָבְלָה֒ לְשָׁרי, מניחה כשכול וכארי. עשירי הוא רב֗יע, לטעמים יופיע, ובהם יפגיע. אחד עשר הוא פשטה֙, בחיך ובלשון מבוטה, לעולם לאחור נוטה, ובשני פעמים פשוטה. שנים עשר הוא פז֡ר, על התיבה כנזר, מגביה וחוזר, ובלשון מתפזר. אלו טעמים שנים עשר, רשומים בדעת ומוסר, מלאים בלי מחסור, זה עם זה נאסר, כמלך וגבור ושר. והמַּרְעֵ֓ם מיוחד מכל טעם, ברעש ורעם.

ואלו שבעה טעמים משרתים, לאחיהם החרותים, כי עיקרם <עמ' 19> שנים עשר צבותים, ושבעה להם עמותים. ראשון אזל֨א, לעולם עולה. שנית נטוי֖ה, במקום טפחה חנויה. שלישית היא מארכ֥ה, מחוברת לאחותה בארוכה, ימין ושמאל נסוכה, עומדת כחץ דרוכה. רביעית היא עגל֪ה, עם גלג֟ל כלולה. חמישית היא תרסה֩, מן הטעמים לא פרושׁה. ששית היא שישל֧א, פעם יורדת ופעם עולה. שביעי הוא שופ֣ר, תוארו בו יושפר, מנגח כשור ופר, נעימתו בל תופר. ושופר הפ֤וך המשרת, עם חברו ברית כרת, יורד ועולה וגם מתעלה. והגעיֽה עם כל טעם חנויה, והיא מהם מנויה. זה הוא כלל הטעמים, ומשרתים נעימים, מגולים ולא סתומים, מפי סופרים וחכמים, סמוכים לעד לעולם, עשוים באמת וישר. אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה.

18

שער הטעמים שמונה, אשר בשלושה ספרים תכונה, חתומים <עמ' 20> בשכל ובינה. שמונה שרים גבורים, בגרון ולשון אמורים, וארבעה להם מחוברים, קטנים ולא מוגברים. כללם שנים עשר נחקקים, ארבעה נִגּוּן מפיקים, ושמונה טעמים ממתיקים, וכולם כראי חזקים, זה לזה נזקקים, והדברים עתיקים. ראשון מכונה חזֽר, כגבור בכח נאזר, בשלושה ספרים בלול ומפֻזָּר. שני לו רת֓ק, בשפה ולשון יֵרָתֵק, לא במהרה ינתק. שלישי לו ת֭רץ, לעולם עמו יירץ, לפניו גדר פרץ. רביעי לו ס֫לק֥, בטעם לא יחלק, ובשלשתם יש לו חלק. חמישי לו נצ֡ח, ביד ואצבע נפצח, מהודר ומנוצח. ששי לו תק֗ף, ממעל עולה ושקף, בשני דרכים מתכף. שביעי לו טָרֵ֑ף, באצבע עולה וטרף, בשלוש ורביעית יצטרף. שמיני לו גּ֝זֵ֗ר, מקל ונקודה משזר, בראש ואמצע מְאֻזָּר. וארבעה שקודים, עמהם עקודים: שופר הר֤ב׀, מכל טעם מערב, פונה מזרח ומערב, וּפָסְקָה סדורה, מהם לא עדורה, עמם תדורה. ומתח֮ פונה ועונה, עם אחיו חונה, ובהרבה מקומות ישתנה, והוא מהם נמנה. ונייח רד ועולה, פעם בראש תיבה יעלה, ופעם לימין יסֻלֶּה. והמשרתים זה יסודם, המעול֨ה, היור֥ד והעול֣ה והפונ֤ה ותול֬ה, ב֖ין ועג֢ול וממ֘לא, מי חכם וישמר אלה.

19

סימן שישלה ומארכה

דרך מארכ֥ה ושישל֧ה בכל המקרא, כאשר יהיו בין הטעם הסמוך לתבר֛ה שלשה מלכים, יהיו בשישל֧ה נמשכים, ואם יהיו שני מלכים או פחות, יהיה במארכ֥ה לדבר צחות, כמו "וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּתוֹךְ הֶעָנָן" (שמות כד יח), "וְנָתַתִּי אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁה" (שמות ו ח), "וַיִּתֵּ֥ן דָּוִ֛יד לְאָרְנָן" (דה"א כא כה). "וַיָּבֹ֥א חוּשַׁ֛י" (ש"ב טו לז), על זה המנהג נוהג לעולם חוץ מפסוק אחד, "כִּי אֵ֥ין לַֽעֲמ֛וֹד לְפָנֶיךָ עַל זֹאת" (עזרא ט טו), שיש בו שלשה מלכים והוא במארכה. ואלו הם המלכים, אָה אַה אֵי אֶה אוֹ אוּ אִי וחטף וקמץ וחטף ופתח, וכן השוא אם יהיה באות שהוא ראשון לתיבה מתחשב כמלך, ואם יהיה באמצע התיבה או בסופה לא יתחשב. ובשלשה פסוקים נחלקו הסופרים, למקצת הסופרים הראשונים, שהם בשלשה מלכים, והם נקראים במארכה <עמ' 21> למקצתם, "וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה" (בראשית מו יז), וחברו דדברי הימים (דה"א ז ל), "וּמִיכָאֵ֧ל וְיִשְׁפָּ֛ה וְיוֹחָא בְּנֵי בְרִיעָה" (דה"א ח טז). ושאר המקרא על זה, אם בשלשה מלכים או יותר יהיה שישלה לתברה, ואם בשני מלכים או פחות יהיה מארכה לתברה, חוץ משלשה עשר פסוקים, מחלפים את מנהג זה, כבאור חכמים ונבונים, שאף על פי שאין ביניהם שלשה מלכים הם בשישלה, וסימנם "וְאַבְרָהָם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית יח יח), "וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ" (שמות כא לה), "הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים ל֧וֹ תִהְיֶ֛ה" (ויקרא ז לג), "וְכֹל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ סְנַפִּיר" דמשנה תורה (דברים יד י), "וַיֵּשְׁבוּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵין הָעַי" (יהושע ח ט), "וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל" (יהושע ח יב), "כִּי אִם אַרְבַּע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר" (ש"א ל יז), "עַתָּה יֵ֧רַֽע לָ֛נוּ שֶׁבַע בֶּן־בִּכְרִי" (ש"ב כ ו), "אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ צְבָאוֹת" (ישעיהו יט כה), "כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּית אַרְבֵאל" (הושע י יד), "וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת… הֲפֹ֧ךְ יָדְךָ֛" דדברי הימים (דה"ב יח לג), "כִּי לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא" (דה"ב ל ג), "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ" (קהלת ט י), וכל פסיקתא דכותיה בשישלה, כמו "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶ֧ם׀ לַ֛יְלָה הוּא וַעֲבָדָיו" (בראשית יד טו), "הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל" (בראשית יז יג), "יְמַהֵ֧ר׀ יָחִ֛ישָׁה מַעֲשֵׂהוּ" (ישעיהו ה יט), "וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּבְנוּ לְךָ֧׀ בָּ֛הּ מִקְדָּשׁ" (דה"ב כ ח), "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס" (אסתר י א). וכל דקדים לאדכרה, לעולם בשישלה נכתב ונקרא, כגון צִוָּ֧ה יְיָ֛ (שמות ז ו), דִּבֶּ֧ר יְיָ֛ (שמות ו כח). כל המקרא על זה, מפי נביא וחוזה.

20

סימן מארכה ותברה אשר יהיו בתיבה אחת

כל תיבה שיש בה מארכה ותברה, כמו יָֽדְךָ֛ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה (דברים יג י), "אֶת־יֹ֥שְׁבֵ֛י הָעִ֥יר" (דברים יג טז), "וַיִּנָּ֥גְע֛וּ יְהוֹשֻׁ֥עַ וְכָל יִשְׂרָאֵל" (יהושע ח טו), "יָ֥רְד֛וּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים" (יחזקאל לב כא), "וַיֵּ֥שְׁב֛וּ בִּבְאֵר שֶׁבַע <עמ' 22> וּמוֹלָדָה" (דה"א ד כח), "יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ (י)עָלוּ עַל צַוָּארִי" (איכה א יד), אין בין מארכה לתברה בתיבה אחת אלא שוא בלבד, כל המקרא על זה יתנהג, חוץ משלשה פסוקים, תנאי זה פוסקים, ואותו נותקים, כי הם במארכה ותברה בתיבה אחת וביניהם שוא ופתחה, ואלו הם, "לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ… וַתֵּ֥עֲל֛וּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן" (יחזקאל לו ג), "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַל־תִּלָּ֥חֲמ֛וּ עִם יְיָ" (דה"ב יג יב), "וַיִּדְרֹשׁ יְחִזְקִיָּהוּ עַל־הַכֹּ֥הֲנִ֛ים" (דה"ב לא ט).

21

סימן מארכה לזרקא

דרך אזלה, העולה היא למעלה, אם יש לפניה שופר וגעיה, וזרקא עמהם חנויה, נעימת שופר למטה שרויה, כמו "וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֘" (במדבר י י), "וְהִשְׁבִּ֨יעַ הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֘" (במדבר ה כא), "יָצְא֨וּ כָל־יִשְׂרָאֵ֥ל הַֽנִּמְצְאִים֘" (דה"ב לא א). חוץ מפסוקים שבעה, אשר דרכם מזה נגרעה, ובא עמהם תלשא או טרס, מחובר בלי הרס, "וַאֲשֶׁר יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘" (דברים יט ה), "וְתָאַר הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת יָם נֶגְבָּה מִן הָהָר אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘" (יהושע יח יד), "וַיִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֘" (ש"ב ה יא) וחברו (דה"א יד א), "וַיָּבִאוּ אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘" (ש"ב ד ח), "בֵּאדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘" (דניאל ו יג), "וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘" (נחמיה ח טו). וכן כל אזלה בפסקה תשׁופּר, על דרך ראשונה תסופר, למטה במארכה תסופר, וזה לעולם לא יופר, חוץ משני פסוקים, שהם בטעמם נפסקים, ומזה הדרך נתוקים, שופר ופָסֵק עמהם שרויה, ואין כמותם בכל הקְּרִיָּה, "וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒" (בראשית לז כב), "וַיֹּאמֶר (לה) [לוֹ] אֱמָר־נָ֣א אֵלֶיהָ֘ הִנֵּ֨ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘" (מ"ב ד יג). ושאר הפְּסֵקִים אשר לזרקא דבקים, במארכה הם אדוקים, ולעולם אינם חלוקים, כמו "וֶֽהֱשִֽׁיבְךָ֨ יְ֥יָ׀ מִצְרַיִם֘" (דברים כח סח), "יִתֶּנְךָ֨ יְ֥יָ׀ נִגָּף֘" <עמ' 23> (דברים כח כה), כל המקרא על זה המנהג נוהג. ועוד נמצאו שלשה פסוקים נכונים, מאחיהם משתנים, חלּוף אלו הנמנים, אין להם בכל המקרא מִשְׁנִים, באזלה ומארכה במלה חדא חונים, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר׀ בָּנָיו֘" (ויקרא י יב), "אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘" (שופטים כא כא), "וַיִּפָּקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל הַנְּשָׁכוֹת לָא֨וֹצָר֥וֹת׀ לַתְּרוּמוֹת֘" (נחמיה יב מד); ומִקצת הסופרים הראשונים קורים "לָאוֹצָר֣וֹת לַתְּרוּמוֹת". ושני פסוקים מיוחדים, בטעמם לא נפרדים, בתיבה ראשונה יורדים, ובשנית למעלה מועדים, מארכה ושופר וזרקא צמודים, "וַיְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘" (מ"ב ח ה), "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘" (דה"ב ו לב). וכל שופר אחד, לפני זרקא מיוחד, למעלה מאוחד, חוץ מן עשרה פסוקים, על זה חולקים, ומדרך זה נתוקים, "לָכֵן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘" (שמות ו ו), "כִּי תִשָּׂא אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘" (שמות ל יב), "בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘" (ש"ב ז ז) וחברו (דה"א יז ו), "וַיִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּמְרִֽיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒" (מ"א א יט) וחברו (שם פסוק כה), "בְּנֵי רְאוּבֵן וְגָדִי וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘" (דה"א ה יח), "וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘" (דה"א יד יא), "נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵֽי־צָרֶיךָ֘" (דה"א כא יב), "קְנֵה נֶ֥גֶד הַיֹּֽשְׁבִים֘" (רות ד ד).

22

שני מאריכין לטפחא

י"ד בטעמא, "וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ" (בראשית כז כה), "לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַעֲבָדֶיךָ" (שמות ה טו), "אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה" (ויקרא י א), "הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ" (במדבר יד ג), "וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח" (במדבר לב מב), "אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד" (מ"א י ג) וחברו (דה"ב ט ב), וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה (מ"א כ כט), "נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖א" (יחזקאל יד ד), "וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן" (חבקוק א ג), "הֲל֧וֹא זֶ֦ה א֖וּד" (זכריה ג ב), "וַיָּ֧נַֽח ל֦וֹ אֱלֹהָ֖יו" (דה"ב כ ל), "וְדִ֧י לָ֦א יָדַ֖ע" (עזרא ז כה), "וַיְהִ֧י לֵ֦ב לָעָ֖ם" (נחמיה ג לח). <עמ' 24>

23

(סימן אזלה או שופר לפשטה)

סימן, כל שלוש תיבות שהטעם אחר האות הראשון שבתיבה, כמו "יְצַ֨ו יְיָ֤ אִתְּךָ֙ אֶת הַבְּרָכָה" (דברים כח ח) וכדומה לו, יהיה הטעם מלמעלה יקרא ויתנקד, כל הקריאה על זה המנהג, בר מן חד, "וַיִּקָּהֲלוּ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּי֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙" (אסתר ט טו). סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר.

24

סימן שלשת הספרים, לראשי הפסוקים הברורים, מלִּמּוּד הסופרים הבחורים, ולסוף הפסוקים הגמורים, אשר למעלה נקורים, ואשר למטה נאמרים.

סימן ראשי הפסוקים, אשר בשלשת הספרים חקוקים, תהלים ואיוב ומשלי חשוקים, אם ראש הפסוקים בְּאוֹתוֹ הנסוק, דגש עסוק, ובדגש נׇאֳמוֹ, למטה טעמו, בלשון ינעימו, ולא למעלה ירימו, כמו "רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘" (תהלים ד ז), "חָנֵּ֥נִי יְיָ֘ כִּי אֻמְלַל אָנִי" (תהלים ו ג), "מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘" (תהלים יב ו), "הַלַּ֥יְלָה הַהוּא֘" (איוב ג ו), וזה הוא ענינם, ויפי סימנם, כאשר יהיה הטעם בין התיבה חרושה, וּבְאוֹת אשר בו דגשה, או אם הטעם הנצב, בראש התיבה במחצב, גם למטה נקצב, כמו "מִ֥י זֶה֘ מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" (תהלים כד ח), "אַתָּה סֵ֥תֶר לִי֘" (תהלים לב ז), "כִּ֥י בְךָ֘ חָסָיָה" (תהלים נז ב), "פָּ֥חֲדוּ פַחַד֘" (תהלים נג ו); ואם באות השני מן התיבה, ויקדם לה שְׁוָא נצבה, בלשון דבובה, בשפה ערבה, גם הוא למטה, בלשון מבֻטָּה, כמו "יְפֵ֥ה נוֹף֘ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־הָ֫אָ֥רֶץ" (תהלים מח ג), "הֲלֹ֥א יָדְעוּ֘" (תהלים יד ד), "כְּגֶ֥פֶן פֹּרִיָּה֘" (תהלים קכח ג), "פְּצֵ֥נִי וְהַצִּילֵנִי֘" (תהלים קמד יא), "וְצֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֘" (תהלים עט יג); חוץ מן שלשה פסוקים, על אלו חולקים, כי הטעם באות דגושה, וטעמו למעלה, "לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘" (תהלים נט א), "אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ" (תהלים קטז טז), "וּמֶה לֹא־תִשָּׂ֣א פִשְׁעִי֘" (איוב ז כא).

25

סימן סופי הפסוקים, בתהלים ואיוב ומשלי חשוקים, אשר טעמם למעלה ואשר טעמם למטה. יֵדַע הקורא, אשר בשלשת <עמ' 25> הספרים קורא, כי בסופי הפסוקים אם יהיה הטעם, בראש התיבה יונעם, וּבְאוֹת ראשון יוטעם, למעלה טעמו, ובפיו יְרִימוֹ, ושופר יְשִׂימוֹ, כמו "וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹ֣א יָשָֽׁב" (תהלים א א), "הִוָּסְרוּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ" (תהלים ב י), "אֲשֶׁר סָבִיב שָׁ֣תוּ עָלָֽי" (תהלים ג ז). ואם באות שני מן התיבה טעמו, ושוא תקדימוֹ, כמו כן למעלה טעמו, ולרום ירימו, כמו "עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה" (תהלים ד ה), "הוֹשִׁיעֵנִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ" (תהלים ו ה), "פֹּרֵק וְאֵ֣ין מַצִּֽיל" (תהלים ז ג), "וְיָ֣לַד שָֽׁקֶר" (תהלים ז טו), "בְּד֣וֹר צַדִּֽיק" (תהלים יד ה), "לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים" (תהלים כג ו), "בְּדֶ֣רֶךְ יִבְחָֽר" (תהלים כה יב). ואם יהיה באות ראשון, שוא ופתחה לדגשון, דרכו על סימן ראשון, יהי למעלה בלשון, ולרום בלחשון, כמו "מִתִּגְרַת יָדְךָ אֲנִ֣י כָלִֽיתִי" (תהלים לט יא), "וְנַפְשִׁי אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ" (תהלים עא כג), "יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה" (תהלים ח ד), "אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בְרָֽע" (תהלים י ו), "עֲטֶ֣רֶת פָּֽז" (תהלים כא ד), "כִּי אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ" (תהלים קמג יב), "וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂ֣ה מִלְחָמָֽה" (משלי כ יח). ושאר סופי פסוקים, טעמיהם למטה במארכה נמשכים, כמו "וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה" (תהלים א ב), "אֲנִי הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ" (תהלים ב ז), "קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּ֥ה יְצַרְתָּֽם" (תהלים עד יז), "בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם" (תהלים פט י), "אַתָּ֥ה אֵֽל" (תהלים צ ב), "וְאַתָּ֥ה דַֽע־לָֽךְ" (איוב ה כז), "וַיָּ֥בֹא רֹֽגֶז" (איוב ג כו). וכן אם בשתי התיבות טעם לסוף הפסוק כנאמו, ותיבה קטנה עמו, ושתי אותיות מספרה, למטה מאמרה, אף כי באות ראשון נאמרה, כמו "עָתְקוּ גַּם־גָּ֥בְרוּ חָֽיִל" (איוב כא ז), "כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ" (תהלים ב יב), "יִתְאַמְּרוּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן" (תהלים צד ד), "כָּל־יֹ֥שְׁבֵי חָֽלֶד" (תהלים מט ב). כי כל תיבה קטנה, עם גדולה תְּכֻנָּה, כאחת משֻׁנָּנָה, ולמטה טעמה, ובלשון לא ירימה. והסימן הזה על שני פנים, לעולם לא משתנים, אחת בראש התיבה, והשנית באות השני מן התיבה וקודם לו שוא, יונעם בשופר למעלה; ואם באות שלישית מן התיבה, או שתסמך תיבה קטנה לגדולה, יוטעם למעלה, ומארכה עמו משתחוה, כי כל תיבה קטנה משתי אותיות כאשר תסמך לתיבה גדולה, יהי דרכם דרך תיבה אחת בטעם, ותהיה נמשכה בטעם מארכה, על זה הסימן יצא כל סוף הפסוק. אבל אם יהיו שלש תיבות, כולם למעלה, כמו בִּמְזִמּ֖וֹת ז֣וּ חָשָֽׁבוּ (תהלים י ב), עֵינֶ֖יךָ בִּ֣י וְאֵינֶֽנִּי (איוב ז ח) וכל הדומה להם, אם בראש התיבה או באמצע התיבה כולם למעלה בשופר, <עמ' 26> כמו יָר֖וּם אֹיְבִ֣י עָלָֽי (תהלים יג ג), וָאֲחַלְּצָ֖ה צוֹרְרִ֣י רֵיקָֽם (תהלים ז ה). אין אחר טפחה מארכה אלא בשופר כולם.

26

סימן לראשי הפסוקים אשר בשלשת הספרים, אשר בשופר (לפני טרחא) ואשר בלא שופר. כל תיבה קנויה, בשלשת הספרים מצויה, אם בה געיא יהיה, בלא שופר יהיה, ומוקף לפני טרחא מצויה, כמו "לְֽכוּ־חֲ֭זוּ מִפְעֲלוֹת יְיָ" (תהלים מו ט), "לְֽךָ־אֶ֭זְבַּח זֶבַח תּוֹדָה" (תהלים קטז יז), "לְֽכָל־תִּ֭כְלָה רָאִיתִי קֵץ" (תהלים קיט צו), "לְֽךָ־אֲ֭נִי הוֹשִׁיעֵנִי" (תהלים קיט צד), "אֲרִֽי־נֹ֭הֵם וְדֹב" (משלי כח טו), "קְֽצַר־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת" (משלי יד יז), "גְּֽדָל־חֵ֭מָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁ" (משלי יט יט), "בְּֽבוֹא־אֵ֭לָיו נָתָן הַנָּבִיא" (תהלים נא ב), "בְּֽבוֹא־רָ֭שָׁע בָּא גַם בּוּז" (משלי יח ג), "לְֽכוּ־בָ֭נִים שִׁמְעוּ לִי" (תהלים לד יב), "עֲֽשֵׂה־אִ֭תִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ" (תהלים קט כא), "בְּֽנֵי־נָ֭בָל גַּם בְּנֵי" (איוב ל ח); ואם בלא געיה תצא, שופר בתבה הראשונה תִּמָּצא, ולפני טרחא תֵּרָצֶה, כגון "לְכ֣וּ וּ֭רְאוּ מִפְעֲלוֹת" (תהלים סו ה), "לְךָ֣ שָׁ֭מַיִם אַף לְךָ אָרֶץ" (תהלים פט יב), "לְךָ֣ זְ֭רוֹעַ עִם גְּבוּרָה" (תהלים פט יד), "בְּב֣וֹא הַ֭זִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל" (תהלים נד ב), "רְצ֣וֹן מְ֭לָכִים" (משלי טז יג). כאשר יהיה בתיבה הראשונה געיה בלא שופר יהיה ומוקף, ואם אין געיה בשופר יהיה ולא מוקף. וכן בתבה אחת יהיה אם בה געיה, בלא שופר, ואם אין געיה בשופר מצויה, כגון "וִ֭ירֹ֣מְמוּהוּ בִּקְהַל עָם" (תהלים קז לב), "וְ֭יָ֣שְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ" (משלי ט יד), "לְ֭תַ֣אֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד" (משלי יח א); חוץ משלשה פסוקים בכל הקריה, כי הם בגעיה ושופר, "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ יַאֲבֶר נֵץ" (איוב לט כו), "הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ יֹכִיחֶךָ" (איוב כב ד), "הַֽ֭עֹ֣זְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר לָלֶכֶת" (משלי ב יג).

27

סימן גָּרֵשׁ ופתח בשלשה הספרים, היפים הברורים. יֵדעו <עמ' 27> הקורים, בשלשת הספרים, כל תיבה ארוכה, ובמרפא ערוכה, ובגעיה תמוכה, בפָתְחָה תמוכה, כי האות הסמוך, ולטעם תמוך, מפתחה לא ימוך, כמו "בַּצַּר לִי אֶֽקֲרָ֣א יְיָ֘" (תהלים יח ז), "וְלִֽשֲׁכֵנַ֣י מְאֹד֘" (תהלים לא יב), "אִֽמֲר֣וֹת יְיָ֘ אֲמָרוֹת" (תהלים יב ז), "מִֽמֲתִ֥ים יָדְךָ֨׀ יְיָ" (תהלים יז יד), "תִּֽמֲחַ֥ץ רַגְלְךָ֗" (תהלים סח כד), "הַֽמֲקָרֶ֥ה בַמַּ֗יִם" (תהלים קד ג), "אֶֽבֲחַ֣ר דַּרְכָּם֘" (איוב כט כה), "לָכֵן אַֽנֲשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְעוּ לִי" (איוב לד י), "עַיִן תִּֽלֲעַ֣ג לְאָב֘" (משלי ל יז); חוץ מן ארבעה פסוקים, על זה חולקים, ואת זה נותקים, ומדרך זו נפסקים, "שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי֘ כִּי חָסִיד אָנִי" (תהלים פו ב), "שָֽׁבְרָ֥ה לִבִּ֗י וָאָנוּשָׁה" (תהלים סט כא), "טָֽמְנ֣וּ גֵאִים֘ פַּח לִי" (תהלים קמ ו), "יִֽרְאַ֣ת יְיָ֘ שְׂנֹאת רָע" (משלי ח יג).

28

ביאור הפָּסֵק

הפָּסֵק יהיה לחמשה דברים, כאשר תִּקְּנו החוזים הישרים. האחד, להפריד אות מחֲבֵרְתָּהּ, שהיא כמוה ובאה לְקַחְתָּהּ, לבאר הלשון, בנעימת לחשון, כמו "לְהַגְדִּ֨יל׀ לְמַ֜עְלָה" (דה"א כב ה), "וּבַרְזֶ֣ל׀ לָ֠רֹב" (דה"א כב ג), "בָבֶ֨ל׀ לְגַלִּ֧ים׀ מְעוֹן" (ירמיהו נא לז). שנית, בשתי תיבות, זו לעומת זו עמותות, כגון "יְ֣יָ׀ יְיָ֔" (שמות לד ו), "י֣וֹם׀ י֑וֹם" (בראשית לט י), "סָבִ֣יב׀ סָבִ֑יב" (יחזקאל לז ב), "אָמֵ֥ן׀ אָמֵֽן" (במדבר ה כב), "הַבּוֹגֵ֤ד׀ בּוֹגֵד֙ וְהַשּׁוֹדֵ֣ד׀ שׁוֹדֵ֔ד" (ישעיהו כא ב). שלישית, ליראה שלא יסמכו שתי תיבות, זו לעומת זו חצובות, והם לא יתכנו להתחבר, ולא כמִלָּה אחת לדבר, כמו "עַמִּ֥ים׀ אֱלֹהִ֑ים" (תהלים סז ד), "רַבִּ֥ים׀ יְיָ֑" (תהלים קיט קנו), "אֱל֥וֹהַּ׀ רָשָׁ֑ע" (תהלים קלט יט), "יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א" (תהלים קלט כא). רביעית, לתקן המלה, שלא תהיה זו עם זו בלולה, ולהפריד מענה הדבר, לבלתי היותו מחֻבָּר, כמו "עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה" (בראשית יח כא), "יִשְׁמַ֤ע׀ אֵ֨ל׀" (תהלים נה כ), "הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘" (תהלים סח כא). חמישית, להפריד בין הטעמים, שיהיו מופרדים, איש באחיו לא נצמדים, כמו "לִפְנֵי֩ אֹֽהֶל־מוֹעֵ֨ד׀ מִזְרָ֜חָה" (במדבר ג לח), "אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן" (יהושע יט נא), "וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א" (עזרא ו ט). <עמ' 28>

29

סימן אוי"ה ובגדכפ"ת

סימני אוי"ה, אשר מראש קנויה, גלויה ולא חבויה, מפי חכמים עשויה, בשום שכל מצויה, אותות ארבעה, אוי"ה הקבועה, אשר במקרא נטועה, סדרם אשמיעה, וסודם אודיעה, למה משנים ועשרים, ארבעה נעשו שׂרים, וכאשר נמסרים, לבגדכפ"ת נאסרים, וברפיון מסופרים, זו היא עִלָּתם, וִיפִי חידתם, בנֹעם קריאתם, ואין במקרא כמותם. כל אות אשר במקרא, על אפניו נקרא, ולא יוּמר באמירה, חוץ מארבעה בספירה, אוי"ה האמורה, שהם על שני דרכים, להם לבדם נסוכים, בם ובהם ערוכים. ו"ו המסֻולּה, פעם יִפָּלֵא, ופעם יִגָּלֶה, וּבַשָּׂפָה יַעֲלֶה. יו"ד המעֻולּה, פעם יִפָּלא, ופעם בשפה יַעֲלה. ה"י אלף הנפלא, בדרך אחד יעלה, פעם יִפָּלא ופעם יִגָּלה, זה מנהגם לעולם, לא ישנו את גבולם, בר מן מַפִּיק ומַפְסִיק ודאָתֵי מֵרָחִיק. ואֵלּוּ העדים, אשר על זה מעידים, ופתרונם מגידים, "רֹאַ֥י בַּח֑וּץ" (תהלים לא יב), "אָמַ֮ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה" (תהלים ב ז), "וַיֹּאמֶר שְׂאִ֥י בְֿנֵֽךְ" (מ"ב ד לו), "עוּרִי צָפוֹן וּב֣וֹאִי תֵֿימָ֔ן" (שה"ש ד טז), "אֵלָ֥יו פִּֽי־קָרָ֑אתִי" (תהלים סו יז), "אִמְר֣וּ בִֿ֭לְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם" (תהלים ד ה), "אֲשֶׁר בָּ֥א בָֿ֖הּ" (מ"א יג י), "הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָ֥הֿ בָֽֿהּ" (במדבר טו לא), "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ בַֿ֖יִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר" (זכריה ה יא), "וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים" (בראשית ו טז), "וּבָ֥א בֿ֖וֹ[א] וְשָׁטַף וְעָבָר" (דניאל יא י), "וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה לָּךְ", (יהושע טו יח), "שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם" (דברים לא יט), "וַתֹּאמֶר אֵלַ֣י תָּב֔וֹא" (בראשית ל טז), "מָתַ֬י תַּעֲשֶׂ֖ה בְֿרֹדְפַ֣י מִשְׁפָּֽט" (תהלים קיט פד), "וַיְהִי עֶרֶב וַֽיְהִי־בֹֿ֖קֶר" (בראשית א ה), "וַֽיְהִי־כֵֽֿן" (בראשית א ז), "הָיְתָ֥ה תֹֿ֙הוּ֙" (בראשית א ב), "וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה" (שמות א כב). מפיק נוהג בה"י ו"ו יו"ד, אבל אינו נוהג באל"ף, וכל בגדכפ"ת הסמוך אליהם דגש לעולם, כמו "שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם", <עמ' 29> "וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ כָּלֵ֖ב", "עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ" (בראשית כז יט), "שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י" (בראשית טז ח), "גּ֣וֹי גָּד֔וֹל" (דברים ד ח); בר מן שלשה חולקים על זה הסימן, והם מיוחדים במקרא, "וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹֿהוּ" (ישעיהו לד יא), "וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒" (יחזקאל כג מב), "אֲדֹנָ֥י בָֿם" (תהלים סח יח). מפסיק לעולם דגש, כמו "הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ׀ כָּלָה" (בראשית יח כא), "עַל עַמּוֹ׀ כָּהֵם" (דה"א כא ג). ודאתי מרחיק, כמו "וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח" (דברים טז ב), "וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח" (דברים טז א), "וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם" (דברים לא כח). וכל מה דסמיך לבגדכפ"ת במקף נידון כאתי מרחיק לעולם, כמו "מַה־בֶּ֗צַע" (בראשית לז כו), "מַה־בְּ֭רִי וּמַֽה־בַּר־בִּטְנִ֑י" (משלי לא ב), "מַה־דּוֹדֵ֣ךְ מִדּוֹד" (שה"ש ה ט), "מַה־פָּרַ֖צְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ" (בראשית לח כט). וכל טעם שיש בו הנגון בשלש נקודות, רפי, וכל טעם אשר אין עם השלש נקודות, דגש, כגון "אֲשֶׁר תְּכַסֶּה־בָּֽהּ" (דברים כב יב), "אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה־בּ֖וֹ" (שמות ד יז), "וְעֵירֹם יְכַסֶּה־בָּֽגֶד" (יחזקאל יח ז), "הוּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת" (ש"ב ז יג); ואִילוּ היה כמו "לָמָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹֿ֖ה" (שמות ה טו), "לֹֽא־תִבְנֶ֥ה בַֿ֙יִת֙ לִשְׁמִי" (דה"א כב ח), היה רפי, כל המקרא על זה. ושאר האותות, בדרך אחד עמותות, לא ישתנו בדתות, כאשר יאספו עם בגדכפ"ת יֵרָפו ולא יתחלפו, בר מן עשרה פסוקים, סימן זה פוסקים, ועליו חולקים, ואותו נותקים, מנינם אודיעה, ומספרם אשמיעה, "אָשִׁירָה לַייָ כִּי גָאֹה גָּאָה" (שמות טו א), וחברו "שִׁירוּ לַייָ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה" (שם פסוק כא), "מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (שם פסוק יא), "נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם זוּ גָּאָלְתָּ" (שם פסוק יג), "בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן" (שם פסוק טז), "וְשַׂמְתִּ֤י כַּֽדְכֹד֙ שִׁמְשֹׁתַיִךְ" (ישעיהו נד יב), "וְנִלְאֵ֥יתִי <עמ' 30> כַּֽלְכֵ֖ל וְלֹא אוּכָל" (ירמיהו כ ט), "אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָ֨בְרַיָּ֤א דְּתָבְרַיָּא֙" (דניאל ג ב) וחברו (דניאל ג ג), "וְחָכְמָ֥ה כְּחָכְמַת־אֱלָהִ֖ין" (דניאל ה יא). וכל שתי אותות שוות וקדמאה שוא, לעולם דגש, כמו "וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗הּ" (יהושע טו יח), "וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֔ם" (ש"א טז ו), "הֲלֹ֥א כְּכַרְכְּמִ֖ישׁ כַּלְנוֹ" (ישעיהו י ט), "וַיְהִ֣י כְּכַלּ֣וֹת" (יהושע ח כד), "קְטַנָּ֥ה כְּכַף־אִ֖ישׁ" (מ"א יח מד); וחוץ משְּׁוָא יהיה רפי, כמו "וְהוּא אִשָּׁ֥ה בִֿבְתוּלֶ֖יהָ יִקָּח" (ויקרא כא יג), "אַרְכֳּוָיֵ֤א בָֿבְלָיֵא֙" (עזרא ד ט), "אֲזַ֨לוּ בִֿבְהִיל֤וּ לִירוּשְׁלֶם" (עזרא ד כג). וכל בי"ת פ"ה נידון כבי"ת בי"ת לפי שהן ממוצא השפה, כמו "וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה" (שמות יד ד), "תְּהִלָּתוֹ בְּפִי" (תהלים לד ב), "כִּי בְּפִתְאֹם הָיָה הַדָּבָר" (דה"ב כט לו); ושאר כל המקרא כאשר תִּסָּמך אוי"ה לבגדכפ"ת, יהיה רָפֵי. וכל אחר "וַיְהִי" רפי לעולם, כמו "וַיְהִי֩ כִֿשְׁמֹ֨עַ" (בראשית כט יג), "וַיְהִ֣י כְֿשָׁמְע֔וֹ" (בראשית לט טו), "וַיְהִ֥י כִֿמְצַחֵק" (בראשית יט יד), "וַיְהִי֩ כְֿהוֹצִיאָ֨ם אֹתָם" (בראשית יט יז), "וַיְהִי֩ כִֿרְאוֹת֨וֹ" (שופטים יא לה), "וַיְהִ֣י כְֿמָלְכ֗וֹ" (מ"א טו כט), אבל אם יהיה אחר וַיְהִי ב"ב כ"כ ויהיה האות הראשון בשוא, יהיה דגש, כמו "וַיְהִ֣י בְּבוֹאָם", "וַיְהִ֣י כְּכַלּוֹת". אבל "אֱזָר־נָ֣א כְֿגֶ֣בֶר חֲלָצֶיךָ" (איוב לח ג), "הֲלוֹא֩ כְֿגַ֨עַת בָּהּ" (יחזקאל יז י), "כִּ֤י כִֿגְבֹ֣הַּ שָׁמַיִם" (תהלים קג יא), כל זה וכל הדומה לו רפי לעולם. סמוכים לעד לעולם, עשוים באמת וישר.

30

דרך הגעיה בכל המקרא, כי מהלך הגעיה עם כל תיבה שיהיה בה פתחה וּשְׁוָא, ובלבד שתהיה חתוכה מן התיבה אשר לפניה, כן רוב המקרא, כמו "כָּל־הַֽמַּֽעֲשִׂ֖ים" (במדבר טז כח), "וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל־הַֽמַּֽעֲשִׂ֔ים" (מ"ב כג יט), "וַֽיַּֽעֲשׂוּ֙ אֶת אַבְנֵי" (שמות לט ו), "וַֽיַּֽעֲשׂ֛וּ אֶת הַכָּתְנֹת" (שמות לט כז), וכן אם אין שְׁוָא ופתחה ברוב תיבות אחרות, כגון "וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ כָּל הָעֵדָה וַֽיְדַבְּרוּ֙" (שופטים כא יג), "וַֽיִּשְׁמְע֖וּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקָּהֲלוּ" (יהושע כב יב), "וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ" (ש"א ז ז), "וַיְהִי הַֽמַּֽחֲנֶ֖ה" (בראשית נ ט), "וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַֽמַּֽחֲנֶ֖ה בְּמָקוֹם" (במדבר יט ט), "וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַֽנַּעֲרָ֔ה" (דברים כב יט), "וְהוֹצִיאוּ אֶת הַֽנַּֽעֲרָ֜ה" (דברים כב כא), "נִקְרָא לַֽנַּֽעֲרָ֑ה" (בראשית כד נז), "אֶל מְקוֹם הַֽכְּנַֽעֲנִי֙ וְהַחִתִּי" (שמות ג ח), <עמ' 31> "אֶל אֶרֶץ הַֽכְּנַֽעֲנִי֙ וְהַחִתִּי" (שמות ג יז), "וַתַּכְנַע לִפְנֵיהֶם אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַֽכְּנַֽעֲנִ֔ים" (נחמיה ט כד), כן דרך כל המקרא, אם הַקֵּיף תפול הגעיא, ואם לא הַקֵּיף תתיצב הגעיה.

31

סימן געיה קטנה. כל "וַיִּֽהְיוּ" געיה ביו"ד כמו "וַיִּֽירְשׁוּ" ויש ביניהם האות לא מַפַּק. וכל געיתא על שלשה דרכים הם, יש געיה בשוא ודגשה באות אחת, כמו "וַֽיְדַבְּרוּ" "וַֽיִּשְׁמְעוּ" "וַֽיִּגְדְּלוּ" וכגון לשונות "וַֽיִּהְיוּ" "וַֽיְהִי" "וַֽיְחִי" "וַֽיִּחְיוּ". ויש געיה בשוא ופתחה באות אחת כמו "וַֽיַּֽעֲשׂוּ". ויש געיה בשני אותות שיש בהם שתי שָׁוִיּוֹת בתיבה אחת [כמו "הַֽלֲלוּ" "צִֽלֲלוֹ" "יִֽלֲלַת"]. ואין שוא ופתחה במקרא אלא שיש אחריה רְפָיָה לעולם.

32

כל לשון יראה געיה, כמו "וַיִּֽירְא֥וּ הָאֲנָשִׁים" (בראשית כ ח), "וַיִּֽרְאוּ֙ מְאֹד מְאֹד" (מ"ב י ד), "אֵיךְ יִֽירְא֥וּ אֶת יְיָ" (מ"ב יז כח). וכל לשון ראיה חטף, כמו "וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ" (במדבר יז כד), "וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות טז טו), "אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (במדבר יד כג), חוץ מפסוק אחד, כי הוא לשון ראיה והוא געיה, "כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לוֹ תִּֽרְא֥וּ חֲתַת וַתִּירָאוּ" (איוב ו כא), ושאר כל לשון ראיה חטף.

33

סימן, שתי אותות, בתיבה אחת צבותות, זו לעומת זו עמותות, בתיבה חרותות, כל המקרא על דרך זה, מפי כל סופר וחוזה, הסימן הזה, עוד לא יֵרָזֶה, אם געיא לאות ראשון, תקדום <עמ' 32> בנעימת לחשון, יפתח פיו בשוא שתחת האות הראשון, כמו "יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִֽלֲל֑וֹ" (איוב מ כב), "מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י" (נחמיה יב לו), "הַֽמֲלַֽקֲקִ֤ים בְּיָדָם" (שופטים ז ו), "קוֹל יִֽלֲלַ֣ת הָרֹעִים" (זכריה יא ג), "אֲשֶׁר לָֽקֲק֤וּ" (מ"א כא יט), "רִֽבֲב֖וֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י לו), "בְּרִֽבֲב֖וֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן" (מיכה ו ז), "וְשָֽׁלֲל֣וּ אֶת־שֹֽׁלֲלֵיהֶ֗ם וּבָֽזֲזוּ֙ אֶת־בֹּֽזֲזֵיהֶ֔ם" (יחזקאל לט י). ואם אין געיה אצלם, לא יִפָּתְחו לעולם, אבל גוללם, לא יפצח בְּמִלָּם, כמו "רִבְבוֹת אֶפְרַיִם" (דברים לג יז), "הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ" (ירמיהו ג כב), "הִנְנִי אֲנִי" (יחזקאל ו ג), "חִקְקֵי אָוֶן" (ישעיהו י א), "חִקְקֵי לֵב" (שופטים ה טו), "כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב" (ירמיהו ו ד) וכל להם דומה. ואשר מזה הומה, הוא כְּעִוֵּר וְסוֹמֶה, לבורים יִדְמֶה; חוץ מן ששה פסוקים, על מנהג זה פוסקים, ועליו חולקים, כי געיה להם סמוכה, ועמהם משוכה, ובהם תמוכה, שמורה וערוכה, והם לא נפתחים, ובפה לא נפצחים, והם, "בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻֽנְנִי" (הושע ה טו), "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָֽנְנִי" (תהלים נ כג), "אָז יִקְרָאֻֽנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻֽנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻֽנְנִי" (משלי א כח), "וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻֽנְנִי" (משלי ח יז). כל המקרא, על זה נקרא, בשפה ברורה, אם געיה קשורה. <עמ' 33>

34

כל הקְרִיָּה: "הַֽמֲדַבְּרִים" (שמות ו כז), "הַֽמֲבַקְשִׁים", (שמות ד יט), "הַֽמֲלַקְקִים" (שופטים ז ו), "הַֽמֲתַעֲבִים" (מיכה ג ט), "הַֽמֲנַדִּים" (עמוס ו ג), "הַֽמֲצָאתַנִי" (מ"א כא כ), "הַֽמֲשַׁלְּחִים" (דה"ב לב לא), "הַֽמֲצֹרָעִים" (מ"ב ז ח), "הַֽמֲלֵאִים" (ישעיהו נא כ), "הַֽמֲלֵאָה הַזֶּרַע" (דברים כב ט), כאשר תהיה געיה תחת ה"י, מ"ם אשר אחר ה"י פתח, חוץ מאלו הנמנים, מהם משתנים: "הַֽמְיַלְּדֹת", "וַתִּירֶאןָ הַֽמְיַלְּדֹת" (שמות א יז) וחברו "וַתֹּאמַרְןָ הַֽמְיַלְּדֹת" (שמות א יט), "הַֽמְאָֽרֲרִים", "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן", וחבריו, ששה (במדבר ה יח, יט, כב, כד כז), "הַמְזַמְּרוֹת", "וְאֶת הַסִּירֹת", וחבריו, ג' (מ"ב כה יד, ירמיהו נב יח, דה"ב ד כב), "הַֽמְקַטְּרִים", "וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים" (מ"ב כג ה), "הַֽמְשֹׁרְרִים" כֻּלָּהַם (דה"א ט לג ועוד), "וְהַֽמְהַלְלִים", "וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָהוּ" (דה"ב כג יב), "הַֽמְצַפְצְפִים", "וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם" (ישעיהו ח יט), "בֵּית הַֽמְבַשְּׁלִים" (יחזקאל מו כד), "הַֽמְדַבְּרִים", "וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה" (דה"ב לג יח), "הַֽמְיַשְּׁרִים" "לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ" (משלי ט טו), "הַֽמְשַׂחֲקוֹת", "וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים" (ש"א יח ז), "הַֽמְעֻשָּׁקָה", "וַיֹּאמֶר לֹא תוֹסִיפִי" (ישעיהו כג יב), "הַֽמְחֻלָּל", "וְקִדַּשְׁתִּי אֶת" (יחזקאל לו כג), "הַֽמְקַבְּרִים", "וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים" (יחזקאל לט טו), "הַֿמְקַטְּרוֹת", "וַיָּקֻמוּ וַיָּסִירוּ" (דה"ב ל יד), "הַֽמְבַשְּׂרוֹת", "אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר" (תהלים סח יב), "הַֽמְהַלְּכִים", "רָאִיתִי אֶת כָּל" (קהלת ד טו), "הַֽמְעַשְּׂרִים", "וְאֶת רֵאשִׁית" (נחמיה י לח).

35

כל לשון עשיה, במקרא חנויה, טעמה על שי"ן מצויה, ובה קנויה, לעולם מתקרי בגעיה, ועל לשון תלויה, וכן היא ראויה, כמו "וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַֽיַּֽעֲשׂ֔וּ" (דברים לד ט), "וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת [הָאִישׁ] הָרָאשׁ וַֽיַּֽעֲשֶׂ֔הָ" (ש"ב יב ד), "רָאִיתִי אֶת כָּל הַֽמַּֽעֲשִׂ֔ים" (קהלת א יד), "כִּי אֶת כָּל מַֽעֲשֶׂ֔ה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט" (קהלת יב יד), "וּמַֽעֲשֵׂ֔ה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים" (דה"א כג כח); ואם טעמה מן שי"ן גדועה, בלי בה קבועה, בלא געיה ידועה, ובשופר תבועה, כמו "וּמַרְאֵיהֶם וּמַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם" (יחזקאל א טז), "יְשׁוּעֹת בַּל־נַ֣עֲשֶׂה אֶ֔רֶץ" (ישעיהו כו יח), "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה־נַּ֣עֲשֶׂה לָּ֔ךְ" (יונה א יא), "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם" (יונה ג י), <עמ' 34> "וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ" דתנין (שמות ז י), "וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו" (יהושע י כג). כן כל המקרא יצא, וחלוף זה לא ימצא.

36

שער נקודות אומץ המקרא, היוצאים בנואם אמירה, בחיך ובלשון ובשפה ברורה, החקוקים בספרי תורה, מנינם שמונה שמונה בספירה, שבעה מלכים בראשם עטרה, ואחד כאחד בדירה, וזה באורם בעוצם חקירה, ראשונה קָמצה ופַתחה גדורה, ושלש נקדות עמם מסורה, רביעית וחמישית אֵי אוֹ החמורה, וששית ושביעית אִי אוּ בם קשורה, שְׁוָא לבדה עצורה, תשרת כלם במקרא. פתרונם אגידה, וצֵרופם אחודה. דרך הָרוּם אוֹ אוּ שתים נחויות, ודרך מַטָּה אֵי אִי מנויות, והשלוש להציב עשויות, אָה אַה אֶי הראויות, ואחת סתם כלויות, לא תצא בכל פעם בפיות. ולאלה המלכים, דרכים נסוכים, אחת באחת נסמכים. ראשונה דרך רוּמָה, והיא אוֹ הנאומה, ולמטה ממנה קָמצה, והיא במצב הגדול במחצה, ולמטה ממנה פַתחה לחריצה, ואֵי במצב האמצעי למליצה, ולמטה ממנה שלוש נקדות לאמיצה, ולמטה ממנה שלישית תפיצה, והיא נקודה אחת מחוצה; אִי לבדה נשארה, לא תִמָּנה עם אלה בספירה, לעִלָּה גדולה ויתרה, אותה אגיד ואזכירה, וענינה <עמ' 35> אבארה. כי הדבר הנמשך להצטרפה, כאשר יצא מנִּטְעו בשפה, הוא שלשה ענינים להאליפה, או קבוץ יתקבץ בו השם המאוחד בניבו, כאשר תדבר בשם מיוחד בקבצו, תאמר "דָּבָר" "מֶלֶךְ" "חֵפֶץ" "יוֹם" וכדומה להם, וכאשר תקבץ אותו תאמר "דְּבָרִים" "מְלָכִים" "חֲפָצִים" "יָמִים", או דָּבָר יומשך אליו השם המיוחד תאמר "דְּבַר", וכאשר תוציא אותו אל קונה תאמר "דְּבָרִי" "דְּבָרֵנוּ" "דְּבָרְךָ" "דְּבָרוֹ", והפנים אשר יצטרף אליהם השם, עשר דרכים לא פחות ולא יתר, אֲנִי אֲנַחְנוּ אַתֶּם אַתָּה אַתְּ אַתֶּן הוּא הִיא הֵם והֵן. או זמן יפול על השם וְיֵעָשֶׂה פוֹעֵל, ויבדיל בו עבר מן הנצב ומן העתיד, כי הזמן על שלשה דרכים, עבר ונצב ועתיד, וכאשר תבנה אלו הזמנים על שם, תָּמִיד דרכו ונׇאֳמוֹ הידוע בו, כן תאמר בעבר "דִּבַּרְתִּי" "דִּבַּרְתָּ" "דִּבֵּר" "דִּבְּרוּ", ותאמר על הזמן הנצב "דֹּבֵר" "דֹּבֶרֶת" "דֹּבְרִים", ותאמר על הזמן העתיד אם תהיה מְצַוֶּה, "דַּבֵּר" "דַּבְּרִי" "דַּבְּרוּ", וכאשר תהיה מְחַוֶּה ומְדַמֶּה תאמר "יְדַבֵּר" "יְדַבְּרוּ" "תְּדַבֵּרְנָה". ועתה נתפרש מאילו הַדִּמּוּיִם באור הדברים האמורים שלשת הענינים, הקיבוץ והסמוך והזמנים, המוציאים את השמות מן נִטְעָם הרשום להם.

שער צירוף הרוּם ויציאתו מנִּטְעו אל קמצה יהיה זה, כאשר תקבץ השם המיוחד, תאמר "חֹדֶשׁ" בהגיון אוֹ והיא נקודת הרום, וכאשר יקובץ תאמר "חֳדָשִׁים", "עֹפֶר" "עֳפָרִים", "יוֹם" "יָמִים", "שִׁבֹּלֶת" "שִׁבֳּלִים".

שער צירוף קמצה ויציאתה אל פתחה אשר היא מתחת לה, יהיה זה על פנים הרבה, תאמר "חָזָק" במיוחד, ואם תקבצהו תאמר "חֲזָקִים", "עָצוּם" "עֲצוּמִים", "חָדָשׁ" "חֲדָשִׁים".

שער צירוף שלש נקודות ויציאתם אל פתחה יהיה מִדְרַךְ השמות המיוחדות, תאמר "אֶרֶץ", ואם תקבץ תאמר "אֲרָצוֹת", "מֶלֶךְ" "מְלָכִים", "חֶפֶץ" "חֲפָצִים", כי שוא תעמוד במקום פתחה. <עמ' 36> שער צירוף שלוש נקודות ויציאתם אל שתי נקודות, יהיה זה, אם תוציא הדבר ותסמכהו על עֵין הנזכר ולא תביא עליו אות מוסף בגוף הדבר, תאמר "כִּי תִדֹּר נֶדֶר" (במדבר ל ד) הוא עומד בנפשו, ואם תוציאיהו אל עֵין דבר, יֵרֵד אל שתי נקודות, "וְנֵדֶר אַלְמָנָה" (במדבר ל י), "שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר" (ויקרא כד כ), "וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף" (עמוס ו ו).

שער צירוף שתי נקודות אל נקודה אחת, כמו "סֵפֶר", ואם תוציא אותו (אל קונה) תאמר "סֵפֶר" "סִפְרִי", "זֵכֶר" "זִכְרוֹ", "סֵתֶר" "סִתְרוֹ" "עֵבֶר" "עִבְרִי", והמלאכה גדולה.

37

סימן סמוך ומוכרת במקרא, כי הסמוך והמֻּכְרת לעולם יתיצב בקמץ ופתח ובשתי נקודות ובשלוש נקודות, אין לו דרך אחרת, כמו "הֵיכַל יְיָ הֵיכַל יְיָ" (ירמיהו ז ד), "וְהֵיכַל יְיָ לֹא יֻסָּד" (עזרא ג ו), "תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ" (תהלים מה טז), "עַל הֵיכַל מַלְכוּתָא" (דניאל ד כו) סמוך, "וְהֵיכָל תִּוָּסֵד" (ישעיהו מד כח), "וְקִיר הַהֵיכָל" (יחזקאל מא כ), "וַיְבִיאֵנִי אֶל הַהֵיכָל" (יחזקאל מא א) מוכרת. "עַם הַקֹּדֶשׁ" (ישעיהו סב יב), "עַם קֹדֶשׁ" (דניאל יב ז), "עַם יְיָ" (במדבר יא כט), "עַם הָאָרֶץ" (במדבר יד ט), "לְעַם אֶחָד" (בראשית לד טז) סמוך, "אִסְפוּ עָם" (יואל ב טז), "לִבְרִית עָם" (ישעיהו מב ו), "תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם" (תהלים יח מד), "וַיַּכֵּהוּ קָבָל עָם" (מ"ב טו י) מוכרת. "אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה [אֶל] אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג ח), "אֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית מא יט), "אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" (ש"א יג יט) סמוך, כי שלש נקודות היא פתחה קטנה, "יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ" (דברים לב יג), "רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ" (ישעיהו מט יג), "אָבַל אֻמְלְלָה אָרֶץ" (ישעיהו לג ט) מוכרת. אבל "הָאָרֶץ" כולו סמוך או מוכרת, לפי שכל המקרא "הָאָרֶץ" הוא ואין במקרא הָאֶרֶץ. וזה דרך הסמוך בקמץ ופתח, וכן כל הדומה להם, והמלאכה גדולה.

38

כל מלה סמוכה, בפתחה ערוכה, כגון "יִרְאַת יְיָ" (תהלים יט י), "וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ" (ישעיהו כה יב), "תּוֹשַׁב כֹּהֵן" (ויקרא כב י), "כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ" (שמות יב מח), "חֲמַת רַבָּה" (עמוס ו ב) וכל לשון חרון, "בִּרְכַּת יְיָ" (בראשית לט ה), "מַאֲכַל פַּרְעֹה" (בראשית מ יז), "שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ" (ש"א כ כט), <עמ' 37> "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (ויקרא כג יא), "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח" (במדבר לג ג), "גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ" (ישעיהו כח כח), כל המקרא על זה ירוץ, בדבר חרוץ, בר מן מעטים, כגון "מְנָת שֻׁעָלִים" (תהלים סג יא), "וּמְנָת הַמֶּלֶךְ" (דה"ב לא ג), "וּלְמִקְצָת הַיָּמִים" (דניאל א יח), "וּמִקְצָת יָמִים" (דניאל א טו), "מִשְׁקָל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב" (עזרא ח ל), "מַתָּן אָדָם" (משלי יח טז).

39

סימן סמוך ומוכרת בשתי נקודות ובשלש נקודות, כמו "מַחֲנֵה אֱלֹהִים" (בראשית לב ג), "מַחֲנֵה רְאוּבֵן" (במדבר ב י), "מַחֲנֵה אֶפְרַיִם" (במדבר ב יח), "בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל" (שמות יד כ), "עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן" (במדבר לו יב), כאשר יֵצֵא הדבר על פלוני לפלוני בין "מַחֲנֵה" ובין "מַטֵּה" כולו סמוך בשתי נקודות, וכמו "מִרְעֵה עֲדָרִים" (ישעיהו לב יד), "מַרְבֵּה רַגְלַיִם" (ויקרא יא מב), "מַחְסֵה כָזָב" (ישעיהו כח יז), "מַלְוֵה יְיָ" (משלי יט יז), "וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים" (ישעיהו נה ד), "הָעֹשֵׂה אֵלֶּה" (יחזקאל יז טו), כל זה סמוך בשתי נקודות. "לְמַחֲנֶה גָדוֹל" (דה"א יב כג), "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה" (תהלים כז ג), "מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (שמות כט יד), "מַטֶּה אֶחָד" (במדבר יז יח), "וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר" (במדבר לו ט), "מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד" (במדבר יז כא), "מִמִּשְׁפַּחַת הַמַּטֶּה" (דה"א ו מו), "לְאִישׁ מַלְוֶה" (משלי כב ז), "מַרְבֶּה הוֹנוֹ" (משלי כח ח), "מַחְסֶה מִזֶּרֶם" (ישעיהו כה ד), "מְצַוֶּה אֶתְכֶם" (דברים ד ב), "מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה" (קהלת ג ט), כל זה מוכרת, וכדומה להם במקרא.

40

סימן שלש נקודות ושתי נקודות אשר יתיצבו בתיבות קטנות.

יֵדעו הקוראים, בספרי הנביאים, היפים הנאים, כי שלוש הנקודות החמודות, כבודות כְּקָרִים בְּכַדּוֹת, בתיבות קטנות ענודות, כמו "הֶן" "יֶשׁ" "שֶׁן" "שֶׁם" "לֶב" "כֶּן", סימנם, כאשר תִּשָּׁעֵן התיבה כמו "הֶן" "שֶׁן" "יֶשׁ" על תיבה סמוכה לה והטעם על האות הראשון שבתיבה הסמוכה לה, תהיה בשלש נקודות לעולם, כמו "הֶן־עָם֙ לְבָדָד" (במדבר כג ט), "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם" (במדבר כג כד), "הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ"(איוב ח יט), "הֶן־זֹ֣את" (איוב לג יב), "הֶן־כֹּ֖ל רָאֲתָה עֵינִי" (איוב יג א), "הֶן־אֵ֭ל" <עמ' 38> (איוב ח כ), "יֶשׁ־לָ֙נוּ֙ אָב זָקֵן" (בראשית מד כ), "יֶשׁ־הֶבֶל֘ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" (קהלת ח יד), "וְיִתְלֹנָן עַֽל־שֶׁן־סֶ֝֗לַע" (איוב לט כח), "שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ" (משלי ו טז), "הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּֽן־הִ֑יא" (איוב ה כז), "כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּ֫ן־ה֥וּא" (משלי כג ז), "וְגַם שֶׁם־עִ֛יר הֲמוֹנָה" (יחזקאל לט טז), "עַל שֶׁם־שֶׁ֔מֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן" (מ"א טז כד), "קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָֽם" (שמות טו ח), "הָיָה לֶב־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם" (ש"ב טו יג), וכן "לָֽתֶת־לָ֥נוּ עָרִים לָשָׁבֶת" (יהושע כא ב), "לָֽתֶת־ל֥וֹ סוּסִים" (יחזקאל יז טו), "הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ" (אסתר ב ט); וגם אם יהיה ביניהם שוא, על זה הדרך יצא, כי שוא אינה מנויה עם המלכים, כמו "לָֽתֶת־לְךָ֧ אֶת אַרְצָם" (דברים ד לח), "וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנ֛וֹ" (בראשית טז טו), "וַיְהִי שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל" (ש"א ח ב), "יֶשׁ־לְאֵ֣ל יָדִי" (בראשית לא כט). וכאשר יעבור הטעם מן האות הראשון, יהיה בשתי נקודות, כמו "הֵן־בְּעָו֥וֹן חוֹלָלְתִּי" (תהלים נא ז), "לֹא יֵשׁ־בֵּינֵ֣ינוּ מוֹכִיחַ" (איוב ט לג), "כִּי יֵשׁ־דְּבָרִ֥ים הַרְבֵּה" (קהלת ו יא), "בַּל יְחַזְּקוּ כֵן־תָּרְנָם֙" (ישעיהו לג כג); וכן אם יהיה טעם תחת אחת מן התיבות האלו, יהיה כולו בשתי נקודות, כמו "הֵ֣ן הֵ֜נָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לא טז), "לָתֵ֨ת ל֥וֹ נִיר לְבָנָיו" (מ"ב ח יט). על זה המקרא כולו יצא; אבל "בֶּן" ו"אֶת" יש להם סימן בדרך אחר.

41

סימן בֶּן ובֵן. כל "בֶּן" אשר במקרא סמוך ומוקף עם אָב או עם אִישׁ או עם אִשָּׁה או עם אָדָם או עם בהמה או עם מספר או עם מעשה, בשלש נקודות יהיה, כמו "בֶּן־אַבְרָהָם" (בראשית כה יב), "בֶּן־יִשְׂרָאֵל" (דה"א ה א), "בֶּן־אִישׁ" (ויקרא כד י), "בֶּן־אִשָּׁה אַלְמָנָה" (מ"א ז יד), "וְהוּא בֶּן־בְּלִיַּעַל" (ש"א כה יז), חוץ מארבעה במקרא במקף ובשתי נקודות, "וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב" (בראשית ל יט), "וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד" (ש"א כב כ), "וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן" (ש"ב ט יב), "וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ" (יחזקאל יח י). וכל בֵּן בטעם גרש, כגון "בֵּ֣ן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵ֥ן כְּסִיל" (משלי י א), לעולם בשתי נקודות, חוץ מן שבעה במקרא כי הם בטעם גרש והם בשלש נקודות, "וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר" (ויקרא א ה), "וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית" (ויקרא כד י), "וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ" (ישעיהו ח ב), "וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּ֥ן יָאִיר" (אסתר ב ה), "זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה" (דה"א ט כא), "אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה" (נחמיה ו יח), "הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד" (בראשית יז יז). <עמ' 39>

42

סימן "אֵת" ו"אֶת", "אֵת" אשר בשתי נקודות, ואשר בשלוש נקודות חמודות. יֵדע הלומד, אשר מקרא חומד, כל "אֶת" "וְאֶת" דמַקַּף, בשלש נקודות יִתָּקֵף, חוץ מאחד, במקרא מיוחד, "אֵֽת־כׇּל־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶה" (איוב מא כו), כי הוא מקף וסמוך, ובשתי נקודות תמוך. וכל "אֵת" "וְאֵת" גרש בטעמו, בשתי נקודות רשומו, חוץ מפסוקים שלשה, כי הם בגרשה ושלש נקודות בהן חרושה, "אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב" (תהלים מז ה), "בְּהַצּוֹתוֹ אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם" (תהלים ס ב), "כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ" (משלי ג יב). וזה הוא טעמם, ושאר המקרא, אם "אֶת־" מקף, בשלש נקרא, ואם לא מקף, בשתים נקרא.

43

סימן "הֵם" ו"הֶם". הֵם בכל מקום (קמץ קטן) בשתי נקודות, וכשיצטרף לו ארבע אותיות בשל"מ, בשלש נקודות מצויות, "בָּהֶם" "שֶׁהֶם" "לָהֶם" "מֵהֶם". וכשיצטרף עמו ג' אותיות הכ"ו קרויות, בשתי נקודות מצויות, "הָהֵם" "כָּהֵם" "וָהֵם", חוץ מן אחד, במקרא מיוחד, "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם" (מ"ב יז טו).

44

כל לשון מרכבה, במקרא נצבה, בלשון יחיד דבובה, בשלוש נקודות חצובה, כמו "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ" (בראשית מו כט), "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ" (מ"א ה ו), וכל לשון רבים, מרכבות מרובים, בפתחה דבובים, בלשון וניבים, כמו "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה" (שמות טו ד), "מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב" (שה"ש ו יב), חוץ מאחד, במקרא מיוחד, בנקודה אחת מנוקד, והוא בצפנת מופקד, "וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ" (בראשית מא מג). <עמ' 40>

45

סימן לשון חרבות.

כל לשון חרבות כלֵי קְרָב, במקרא מעֹרָב, בפי כל צעיר ורב, יֵדַע כל קורא, מתלמיד ועד מורה, כל כל חרבות, מעֻתָּדות לקרבות, בפתחה נצבות, כאִשִּׁים ושביבות, חוץ משתי תיבות, אחת בקמצה תצא בניבות, ואחת בשלוש נקודות חצובות, והם מֻפלאות, ואין בהם תנואות, בתורת אלהי צבאות, "הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים" (מ"ב ג כג). וסדר חֳרָבות, וערים חרֵבות, אשנן בניבות, ומלים ערֵבות, לבנים ואבות, יֵדעו לומדים, חכמים ותלמידים, אשר תורה מַתְמידים, כי כל חֳרָבות, וערבים נחרבות, לעולם בקמצה נצבות, כגון "וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת" (יחזקאל לו לה), "בְּתוֹךְ עָרִים מָחֳרָבוֹת" (יחזקאל כט יב), ויצאו קמוצות, בכל מחיצות, שָׁבוֹת ורצות, בלי פרוצות, חוץ מאחד, בכל המקרא מיוחד, בספר בן בוזי, נביאִי וחוֹזִי, ימצאהו חוקר, תורה מְבַקֵּר, בפתחה תיחד, ומקָּמצה תכחד, "וְנָשַׁמּוּ בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת וְעָרָיו בְּתוֹךְ עָרִים נַחֲרָבוֹת" (יחזקאל ל ז); וחד בלישנא "וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב" (ירמיהו כו ט).

46

כל צִפֲּרַיָּא דדניאל פתחין; וכל צִפֳּרִים דקריה קמצין.

47

סימן "כׇּל" ו"כֹל"

אם הקורא יכול, יבין ולא יסכול, כי המקרא כולו, בחכמה פְרָטוֹ וכְלָלוֹ, על זה שבילו, אם "כׇּל־" "וְכׇל־" מקף וסמוך, מקמצה לא ימוך. ואם "כֹּל" "וְכֹל" חתוך, ועם שְׁכֵנוֹ לא פתוך, מקמצה הוא רָשׁ, ובנקודה אחת נדרש; חוץ משלושה צרופים, למאד יפים, בספרים <עמ' 41> מעולפים, כי הם גרושים, בטעם מפוֹרשׁים, ובקמצה דרושים, "וְכָ֥ל בַּשָּׁלִשׁ" (ישעיהו מ יב), "כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה" (תהלים לה י), "כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ" (משלי יט ז). היודע בתורותי, אמת דבור שפתי.

48

(סימן בכ"ל על חי"ת)

כל בכ"ל וכל ה"י הבאים על חי"ת, לעולם פתח, בר מן ג' קמצין, "וּמִכָּל הָחַי" (בראשית ו יט), "וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים" (ישעיהו יז ח), "וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים" (ישעיהו ג כב).

49

(סימן פתח בשער פִעל)

הלין משער פִעל "אִבַּדְתִּי" "דִּבַּרְתִּי" "סִפַּרְתִּי" "שִׂבַּרְתִּי", כולהון פתחין בין באמצע בין באתנח בין בסוף פסוק, בר מן ד', "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּ֑לְתִּי" (בראשית מח יא), "כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּֽכְתִּי" (תהלים לח ז), "יִחָלְתִּי" (תהלים קיט), "כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁ֑רְתִּי" (תהלים קיט קכח).

כל "אָמַרְתִּי" פתח בכל הקריה בין באמצע בין באתנח בין בסוף פסוק, בר מן חד, "אֱמוּנָתְךָ וּתְשׁוּעָתְךָ אָמָ֑רְתִּי" (תהלים מ יא).

לעולם "יְמַהֵר" "יְנַהֵג" "יְנַאֵץ" "לְיַאֵשׁ", פתח.

50

סימן לשון הליכה. כל לשון הליכה, אשר לדגשה סמוכה, לעולם בפתחה ערוכה, בלשון לא כרוכה, כמו "אֵֽלֲכָה־נָּא וְאָשׁוּבָה" (שמות ד יח), "נֵֽלֲכָה־נָּא דֶּרֶךְ" (שמות ג יח), "עַתָּה נֵ֣לֲכָה שָּׁ֔ם" (ש"א ט ו), "אֵֽלֲכָה־לִּי אֶל הַגְּדֹלִים" (ירמיהו ה ה), כל המקרא על זה ירוץ, בדבר חרוץ, ולא פרוץ. וכל שתבוא מלה רפויה, בלא פתחה היא עשויה. וכל לשון יְרִידָה דכותה, כמו "אֵֽרֲדָה־נָּא וְאֶרְאֶה" (בראשית יח כא). <עמ' 42>

51

סימן לשון אכילה. כל לשון אכילה, אם בשלוש נקודות פעולה, בפתחה מִלּוּלָהּ, כמו "וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכֲלֶנָּה" (יחזקאל ד יב), "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה" (בראשית ג יז), כל המקרא על זה ירוץ, בדבר חרוץ, חוץ מאחד, בקהלת מיוחד, "בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ" (קהלת ה י), והוא מיוחד בטעמו.

52

סימן לשון גרישה. כל לשון גרישה שיש תחת השי"ן שלוש נקודות, פתח, כמו "לֹא אֲגָֽרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ" (שמות כג כט), "מְעַט מְעַט אֲגָֽרֲשֶׁנּוּ" (שמות כג ל), "וַאֲגָֽרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ" (במדבר כב ו); וכל שאר גרישה במקרא לא פתח, כמו "וַיְגָֽרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח" (שופטים יא ב), "כִּי גֵֽרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ" (ש"א כו יט); בר מן חד פתח ואין בו שלוש נקודות, "לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָֽרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ" (תהלים לד א).

53

סימן לשון ברכה, אשר במקרא ערוכה, במרפא וארוכה, לעד סמוכה. אם לשון ברכה, עם בי"ת משוכה, ובו הטעם תמוכה, לעולם היא כרוכה, כמו "וְהִתְבָּ֥רְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ" (ירמיהו ד ב), "וְיִתְבָּ֥רְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ" (תהלים עב יז), "וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכָל הַקָּהָל בָּ֥רְכוּ נָא אֶת יְיָ" (דה"א כט כ); ואם על כ"ף טעמו, יפתח בנאמו, ובלשון ינעימו, כמו "וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רֲכֶ֔יךָ" (בראשית יב ג), "בָּֽרֲכֵ֥נִי גַם אָנִי" (בראשית כז לד), "וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם" (במדבר ו כז), "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ" (בראשית כב יח), "בָּֽרֲכ֥וּ יְיָ מַלְאָכָיו" (תהלים קג כ), חוץ מאחד, במקרא מיוחד, כי על כ"ף טעמו, והוא כרוך בנאמו, "וּמַנְדְּעִי עֲלַי יְתוּב וּלְעִלָּאָה בָּרְכֵ֔ת" (דניאל ד לא).

54

כל קריה "וַיֶּאְסֹּר" דגש, בר מן חד רפי, "וַיֶּאֱסֹֿר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" (בראשית מב כד), וכל כפיתיא דשמשון דכְוָתיה. <עמ' 43>

55

סדר התיבות בדגש ורפי בסוף התיבה בכל המקרא.

דע כי כל תיבה אשר במקרא היוצאת על "ֶינָה" כאשר תלמד ותצא בלשון רבים, רְפָיָה היא לעולם, כמו "יָדָיו תְּבִיאֶינָֿה" (ויקרא ז ל), "תְּצִלֶּינָֿה" (ש"א ג יא), "תְּבֹאֶינָֿה" (תהלים מה טז), "תַּעֲשֶׂינָֿה" (דברים א מד), "תִרְאֶינָֿה" (מ"ב כב כ), "תֶּחֱזֶינָֿה" (ישעיהו לג יז), "תֵּצֶאנָֿה" (עמוס ד ג), "תִמְצֶאןָֿ" (דברים לא כא), "תַעֲלֶינָֿה עַל לֵב" (ישעיהו סה יז) וכדומה להם, חוץ מאלו הנזכרים שהם לשון רבים והם בדגש, "חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה" (שופטים ה כט), "בְּנוֹת הַגּוֹיִם תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ", שנים בו (יחזקאל לב טז), "עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ" (מיכה ז י). וכל לשון יחיד דגש, כמו "וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה" (בראשית ו טז), "יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר" (ישעיהו כו ה), "תֹּאכֲלֶנָּה" (בראשית ג יז), "אֲצִיתֶנָּה" (ישעיהו כז ד), "שְׁמָעֶנָּה" (איוב ה כז), "קָחֶנָּה" (ירמיהו לו יד), "לַייָ תַּעֲלֶנָּה" (שופטים יג טז), "הוּא יִרְאֶנָּה" (דברים א לו), "שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה" (איכה א יג), "אֶרְעֶנָּה בְמִשְׁפָּט" (יחזקאל לד טז), חוץ מאלו "וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָֿה מִלְחָמָה" (שמות א י), "תְּעֻגֶנָֿה לְעֵינֵיהֶם" (יחזקאל ד יב) והן רפים.

56

סימן "לָמָה" רפי ו"לָמָּה" דגש

כל קריה "לָמָֿה" "וְלָמָֿה" דסמיך לאל"ף וה"י ועי"ן, רפי, כמו "לָמָֿה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא" (בראשית יב יט), "לָמָֿה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק" (תהלים י א), "לָמָֿה יְיָ תִּזְנַח נַפְשִׁי" (תהלים פח טו), "וְלָמָֿה יְיָ מֵבִיא אֹתָנוּ" (במדבר יד ג), "וְלָמָֿה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְיָ" (במדבר כ ד), "וְלָמָֿה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם" (במדבר כ ה), "וְלָמָֿה עֲלִיתֶם אֵלַי" (שופטים יב ג), "לָמָֿה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ" (שופטים טו י); חוץ מחמשה פסוקים, כי הם סמוכים לא' ה' ע' והם בדגשה, "לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי" (ש"א כח טו), "לָמָּה אַכֶּכָּה" (ש"ב ב כב), "לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ" <עמ' 44> (ש"ב יד לא), "לָמָּה הָיָה כְאֵבִי" (ירמיהו טו יח), "לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע" (תהלים מט ו). וכל שאר קריה "לָמָּה" דגש, בר מן שלשה בְּרָפֵי תמוכים, ולאה"ע לא סמוכים, "לָמָֿה שְׁכַחְתָּנִי" (תהלים מב י), "לָמָֿה זְנַחְתָּנִי" (תהלים מג ב), "לָמָֿה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ" (איוב ז כ). טעם אחר, רצון שחר, באמת בוחר, כל לָמָּה דגש, טעמו על למ"ד ישימו, וכל "לָמָֿה" דרפי, טעמו על מ"ם יקימו, וּבְנָאֳמוֹ מלרע ינעימו, בר מן חד, באיוב מיוחד, על למ"ד הטעם, ומלעיל ברפי יונעם, "לָ֤מָֿה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ".

57

(י"ח מלין כנויי סופרים)

שמנה עשר דברים כתובים בתורה ואינם כתובים כתיקונם, וחכמי ישראל קורים אותם בתיקון סופרים, לא שתיקנו אותם שמחקו וכתבו, אלא שכתב משה רבינו בתורה, ומה שכתבו הנביאים בשאר הספרים כשכתבום על כינוי כתבום, הסופרים לא חיסרו ולא הותירו, וראויים להִקָּרות כינויי סופרים. ואלו הן כנויים:

"וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד" (בראשית יח כב), ויי עודנו עומד היה, אלא שֶׁכִּנָּה הכתוב.

"וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג… וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי" (במדבר יא טו), ברעתך היה, אלא שכּינה הכתוב.

"אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ" (במדבר יב יב), אמֵּנוּ היה, אלא שכּינה הכתוב. "וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ" (שם) בְּשָׂרֵנוּ, אלא שכּינה הכתוב.

"בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו" (ש"א ג יג), כְּלַפֵּי למעלה היה, אלא שכּינה הכתוב.

"אוּלַי יִרְאֶה יְיָ בְּעֵינִי" (ש"ב טז יב), בעינוֹ היה, אלא שכּינה הכתוב.

שניהם דמלכים ודדברי הימים "וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו" (מ"א יב טז, דה"ב י טז), לֵאלֹהָיו היה, אלא שכּינה הכתוב.

"הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם יְיָ אֱלֹהַי קְדֹשִׁי לֹא נָמוּת" (חבקוק א יב), לא תמות היה, אלא שכּינה הכתוב.

<עמ' 45> "וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ" (מלאכי א יב), אותִי היה, אלא שכינה הכתוב.

"וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ" (מלאכי א יג), אותִי היה, אלא שכּינה הכתוב.

"כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ" (זכריה ב יב), עינִי היה, אלא שכּינה הכתוב.

"וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל" (ירמיהו ב יא), כבודִי היה, אלא שכּינה הכתוב.

"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר" (תהלים קו כ), כבודִי היה, אלא שכּינה הכתוב.

"חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם… וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא" (איוב ז כ), עָלֶיךָ היה, אלא שכּינה הכתוב.

"וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ… וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת אִיּוֹב" (איוב לב ג), װַדָּיִן כְּלַפֵּי למעלה, אלא שכּינה הכתוב.

"זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי" (איכה ג כ), עָלֶיךָ היה, אלא שכּינה הכתוב.

כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר (הושע ד ז), כבודִי היה, אלא שכּינה הכתוב.

58

חמש עשרה נקודות אשר במקרא, עשר נקודות בתורה, וארבעה בנביאים, ואחד בכתובים. "יִשְׁפֹּט יְיָ <עמ' 46> בֵּינִי וּבֵינֶיׄךָ" (בראשית טז ה) נקוד על יו"ד האחרון [שהחזיר עליה הכתב את הדין, מלמד שלא אמרה לו ישפוט יי ביני וביניך אלא שהיתה שרה אומרת לאברהם אבינו נחזיר הגר לשפחה, ואברהם אבינו אמר לה אפשר מאחר שעשינו אותה גבירה אנו חוזרים ומשעבדים אותה חילול שמים יש בדבר, אמרה לו שרה אתה אומר חילול שמים בדבר ואני אומרת אין חילול שמים בדבר אלא המקום יכריע על דברַי ועל דבריך, והכריע המקום על דברי שרה, שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, מה השנייה על אודות הגר אף הראשונה על אודות הגר]. "וַיֹּאמְרוּ אֵׄלָיׄוׄ אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח ט), נקוד על "אֵׄלָיׄוׄ" [למה, שהיו מלאכי השרת יודעים היכן היתה שרה ולא היו צריכים לשאול. דבר אחר, "וַיֹּאמְרוּ אֵׄלָיׄוׄ אַיֵּה שָׂרָה", אל"ף יו"ד וי"ו נקודים, איו, כמות ששאלו לאברהם כך שאלו לשרה, וכל כך למה, אלא להעלים לעיניהם שהם מלאכי השרת בשביל שלא יבטלו מן המצוות]. "וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּׄמָהּ" (בראשית יט לג), נקוד על ו"ו של "בְקוּׄמָהּ" של בכירה, [ולמה, שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע]. "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ… וַׄיִּׄשָּׁׄקֵׄהׄוּׄ" (בראשית לג ד) נקוד [ולמה נקוד עליו, שלא היתה נשיקה של שלום אלא של ערמה]. "וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶׄתׄ צֹאן" (בראשית לז יב) [למה נקוד על "אֶׄתׄ", שלא הלכו לרעות את הצאן אלא לרעות את עצמן באכילה ובשתייה, והלא דברים קל וחומר ומה אם בשעה שהלכו לאכול ולשתות יצא מהם מחיה לעולם ואילו הלכו לדברי תורה על אחת כמה וכמה]. "אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָהׄ" (במדבר ט י) [למה נקוד על ה' שלא היתה רחוקה אלא מאסקופת העזרה ולחוץ]. "כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְׄאַׄהֲׄרֹׄןׄ" (במדבר ג לט) נקוד על "וְׄאַׄהֲׄרֹׄןׄ". "וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁרׄ" (במדבר כא ל) רי"ש נקוד. "וְעִשָּׂרוֹׄן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ" דחג (במדבר כט טו), ו"ו שני של "וְעִשָּׂרוֹׄן" נקוד. "לָׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄיׄנׄוּׄ עַׄד עוֹלָם" (דברים כט כח), "לָׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄיׄנׄוּׄ" ועי"ן שב"עַׄד" נקוד. "יָׄצָאׄ", "וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אַל יַחֲשָׁב" (ש"ב יט כ). "הַׄהֵׄיׄכָׄלׄ", "מֵהָאָרֶץ עַד מֵעַל" (יחזקאל מא כ). "מְׄהֻׄקְׄצָׄעׄוֹׄתׄ", "בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעוֹת הֶחָצֵר" (יחזקאל מו כב). "הֵׄמָּׄהׄ", "יֹצְרֵי פֶסֶל כֻּלָּם" (ישעיהו מד ט). "לׅׄוּׄלֵׅׄאׅׄ הֶאֱמַנְתִּי" (תהלים כז יג) מלרע ומלעיל, חוץ מן וא"ו מלרע. <עמ' 47>

59

אלו אותיות תלויות

הן ארבעה, וסימנהון מיש"ש, "בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְ^נַשֶּׁה" (שופטים יח ל) נו"ן "מְנַשֶּׁה", "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּ^עַר" (תהלים פ יד) עי"ן "מִיָּעַר", "וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁ^עִים מִמֶּנָּה" (איוב לח יג) עי"ן "רְשָׁעִים", "וְיִמָּנַע מֵרְשָׁ^עִים אוֹרָם" (איוב לח טו) עי"ן "מֵרְשָׁעִים".

60

ואלו אותיות מנוזרות

והן נוני"ן ט' שכותבים אותן לאחור כזה ׆, שנים יש בהעלתך ושבעה בתהלים ב"יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְיָ" (מזמור קז); שנים בתורה, "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה" (במדבר י לה) "וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְיָ" (שם פסוק לו); ואלו שבעה שב"יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְיָ", "יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת" (פסוק כג), "הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְיָ" (פסוק כד), "וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ" (פסוק כה), "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת" (פסוק כו), "יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר" (פסוק כז), "וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם" בתראה (פסוק כח), "שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים" (פסוק מ). שני סימניות האמורות בתורה, בפרשה קטנה, ואיזו היא פרשה קטנה, "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן", נקוד בין מלמעלה בין מלמטה, לפי שלא היה זה מקומה מפני שהוא ספר בפני עצמו, והיכן מקומו, בדגלים.

61

אלין אותיות גדולות שבקריה:

א' "אָדָם שֵׁת" (דה"א א א), ב' "בְּרֵאשִׁית" (בראשית א א), ג' "וְהִתְגַּלָּח" (ויקרא יג לג), ד' "יְיָ אֶחָד" (דברים ו ד), ה' "הֲ לַיְיָ תִּגְמְלוּ זֹאת" (דברים לב ו), <עמ' 48> ו' "גָּחוֹן", "כֹּל הוֹלֵךְ" (ויקרא יא מב), ו' "וַיְזָתָא" (אסתר ט ט), ז' "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה" (מלאכי ג כב), ח' "חוּר כַּרְפַּס" (אסתר א ו), ט' "יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ" (איוב ט לד), י' "יִגְדַּל נָא כֹּחַ" (במדבר יד יז), כ' "וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ" (תהלים פ טז), ל' "וַיַּשְׁלִכֵם" (דברים כט כז), מ' "מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה" (משלי א א), ם' "בְּאֵין אֲלָפִים" (משלי יד ד), נ' "נֹצֵר חֶסֶד" (שמות לד ז), ן' "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן" (במדבר כז ה), ס' "סוֹף דָּבָר" (קהלת יב יג), ע' "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים ו ד), פ' ד"שְׁפַּרְפָּרָא" (דניאל ו כ), צ' "צֹפָיו עִוְרִים" (ישעיהו נו י), ק' "וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד ד), ר' "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר" (שמות לד יד), ש' "שִׁיר" ד"שִׁיר הַשִּׁירִים" (שה"ש א א), ת' "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר" קדמאה (אסתר ט כט).

ואלו אותיות קטנות שבקריה:

א' "וַיִּקְרָא" דראש תורת כהנים (ויקרא א א), ב' "הַב הַב" קדמאה (משלי ל טו), ג' "וְגוּשׁ עָפָר" (איוב ז ה), ד' "אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ" (משלי כח יז), ה' "בְּהִבָּרְאָם" (בראשית ב ד), ו' ד"בְנַפְשׁוֹ" (מ"א ב כג), ז' "וַיְזָתָא" (אסתר ט ט), ח' "חַף אָנֹכִי וְלֹא <עמ' 49> עָוֹן לִי" (איוב לג ט), ט' "טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ" (איכה ב ט), י' ד"תֶּשִׁי", "צוּר יְלָדְךָ" (דברים לב יח), כ' "לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (בראשית כג ב), ל' "לוֹא אֲלֵיכֶם" (איכה א יב), מ' "מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ו ב), מ' "מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְיָ" (דברים ט כד), ם' "וְטִהַרְתִּים מִכָּל נֵכָר" (נחמיה יג ל), נ' "נָעוּ עִוְרִים" (איכה ד יד), ן' "נָטַע אֹרֶן" (ישעיהו מד יד), ן' "וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב סָרִיס" (ירמיהו לט יג), ן' "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי טז כח), ס' "בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה" (נחום א ג), ע' "לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ" (איכה ג לו), פ' "בִּשְׁפַּרְפָּרָא" קדמאה (דניאל ו כ), צ' "וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם" (ירמיהו יד ב), ץ' "יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָרֶץ" (איוב טז יד), ק' "קַצְתִּי בְחַיַּי" (בראשית כז מו), ר' ד"יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי" (ש"ב כא יט), ש' "פַּרְמַשְׁתָּא" (אסתר ט ט), ת' "פַּרְשַׁנְדָּתָא" (שם פסוק ז).

62

י' מלין דקריין ולא כתיבן:

"בְּנֵי", "וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים", תנינא דפסוק (שופטים כ יג), "פְּרָת", "וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר" דשמואל (ש"ב ח ג), "אִישׁ", "וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל" (ש"ב טז כג), "כֵּן", "וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב לֹא אִישׁ" (ש"ב יח כ), "צְבָאוֹת", "כִּי מִירוּשָׁלִַם" דמלכים (מ"ב יט לא), "בָּנָיו", "וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה" דמלכים (מ"ב יט לז), "בָּאִים", "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְיָ וְנִבְנְתָה הָעִיר" (ירמיהו לא לז), "לָהּ", "הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל" (ירמיהו נ כט). "אֵלַי", "וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ כֹּל אֲשֶׁר" (רות ג ה), "אֵלַי", "וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים" (רות ג יז).

וחלופיהון ח' מלין דכתיבן ולא קריין: "אם אַמְנוֹן", "וְעַתָּה אַל יָשֵׂם" (ש"ב יג לג), "אם בִּמְקוֹם", "וַיַּעַן אִתַּי אֶת" (ש"ב טו כא), "אם כַּאֲשֶׁר", "קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים" (ירמיהו לט יב), "אם גֹאֵל", "וְעַתָּה כִּי אָמְנָם" (רות ג יב), "נא" ד"יִסְלַח", "לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח", תנינא דפסוק (מ"ב ה יח), "את אֲשֶׁר", "וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ", קדמא דפסוק (ירמיהו לח טז), "ידרך הַדֹּרֵךְ", "אֶל יִדְרֹךְ ידרך הַדֹּרֵךְ" (ירמיהו נא ג), "חמש" דנגב, "וְאֵלֶּה מִדּוֹתֶיהָ פְּאַת" (יחזקאל מח טז).

63

סדר קרי ולא כתיב ופירושו ועילתו.

כבר ביארנו קרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי, ועתה נבאר פירושן <עמ' 50> בעזרת שדי. כי עשרה דברים במקרא נקרים ולא נכתבים, "וְלֹא אָבוּ בִנְיָמִן" (שופטים כ יג), חיסר הכתוב "בְּנֵי", כי עשו תבל זמה ונבלה בישראל וראוי להם לגרוע יחוסן מבנימן הצדיק ולהרחיקם מתולדתו ומכללו, ולא כִנָּם בְּנֵי בנימן, כי לא אבו לשמוע בקול אחיהם. ובשאר מקומות שקראם "בְּנֵי בִנְיָמִן" נתן להם תקוה ודרך תשובה, שאם יחזרו ממעשיהם ויעשו תשובה יִקָּרְאו על שם אביהם בני בנימן.

"בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר" כתיב בספר שמואל (ש"ב ח ג), "בִּנְהַר פְּרָת" קרי, עילתו, שהזכירו הכתוב בשני מקומות בשמואל ובדברי הימים (דה"א יח ג), וַאֲמָרוֹ הכתוב בשני זמנים ובשני עתים, פעם ראשון אמר "להשיב ידו בנהר", ופעם שני אמר "לְהַצִּיב יָדוֹ בִּנְהַר פְּרָת", ולא עסק הכתוב בפעם ראשון להודיע שהוא נהר פרת או נהר מצרים, וכתב חוצה לו "פְּרָת" קרי.

"כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים" (ש"ב טז כג), חיסרוֹ הכתוב "אִישׁ" בפנים, כי בן אדם מחוסָר מאלהים וכן הוא אומר "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים" (תהלים ח ו), ולא עצתו תקום כעצת אלהים, כי עצת אדם בחקירה ומחשבה לא מפי אלהים, לכך חיסר הכתוב מבפנים "אִישׁ", ותלה לו הכתוב מבחוץ, שאם זִכָּה מעשיו ועשה לשם שמים תהיה עצתו כדבר אלהים.

"כִּי עַל כֵּן בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת" (ש"ב יח כ), חיסרוֹ "כֵּן", לפי רוע מעשיו, כי בקש להמית אביו וכפר בעיקר ובא בזדון אל פילגשי אביו, ואמר יואב "כִּי עַל כֵּן בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת", תלה לו "כֵּן" מבחוץ, כי באמת הומת בן המלך, וכן הוא אומר "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" (במדבר כז ז), "גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא" (בראשית מד י).

"וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר הִכֻּהוּ בַחֶרֶב" (מ"ב יט לז) נכתב מבפנים, "וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו" נקרא מבחוץ, ואילו נקרא " וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר הִכֻּהוּ" לא נדע מי הכהו אם בניו אם אחרים, ותלה לו מבחוץ "בָּנָיו", להודיע לכל העולם נקמת אלהים בו ולקיים עליו "הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ" (ש"ב יב יא).

"קִנְאַת יְיָ תַּעֲשֶׂה זֹּאת" (מ"ב יט לא) כתיב, הוסיף "צְבָאוֹת" ותלה לו מבחוץ, כי נקמה גדולה יעשה יי בו בראשונה ואחר כך על ידי צבאות מלאכיו, וכן הוא אומר "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף" (מ"ב יט לה), לכן תלהו מבחוץ להודיע כי שתי נקמות נקם בו אלהים.

<עמ' 51> "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְיָ וְנִבְנְתָה" (ירמיהו לא לח) קרי, "הִנֵּה יָמִים נְאֻם יְיָ" כתיב, עילתו, כי הנה ימים נאם יי דבר סתום הוא והיינו אומרים כי זאת הבשורה לעתים רחוקות ולימים רבים, וכאשר נקרא "בָּאִים" מבחוץ קֵרב הקץ וקֵרב הבשורה בקריאת "בָּאִים" כצווי הנביא.

"אַל יְהִי לָהּ פְּלֵטָה" (ירמיהו נ כט) קרי, "אַל יְהִי פְּלֵטָה" כתב בפנים, עילתו, כי בבל היא כסא המלוכה ובית המלכות, וכן הוא אומר "הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא דִּי אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ" (דניאל ד כז), ובה שקעה גלות ישראל ובטלה מלכותן, ובִשֵּׂר ירמיהו לשארית ישראל בנקמת אלהים אשר ינקום ממנה בעולם הזה ולעתיד לבוא וכתב "אַל יְהִי פְּלֵטָה" בעולם הזה, והוסיף מבחוץ "אַל יְהִי לָהּ" לעתיד לבוא.

"כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה" (רות ג ה) קרי, "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה" כתיב, יצא מזה כי צותה נעמי את רות שתי פעמים, בראשונה אמרה רות "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה", וּבִצְוָיָה שניה אמרה "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה", לכן הוא תלוי מבחוץ.

"כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם" (רות ג יז) קרי, "כִּי אָמַר אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם" כתיב, מלמד כי רות הגידה לנעמי חמותה הדבר שתי פעמים, בראשונה לא אמרה "אֵלַי", ובשנית אמרה "אֵלַי", לכך נתלה מבחוץ.

64

וזה פירוש כתיב ולא קרי. כי שמנה דברים נכתבים ולא נקראים. הראשון כִּי אם אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת (ש"ב יג לג), "אם" נכתב ולא נקרא, לפי שבראשונה אמר יונדב בן שמעה כי אמנון לבדו מת שלא נודע לו הדבר על אמתו כי אמנון לבדו מת, וכשחשב בלבו אמר "אַל יָשֵׂם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ דָּבָר לֵאמֹר כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ מֵתוּ כִּי אם אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת", לפי שהוא היה ראש הדבר וסופו, וחִסְּרוֹ הכתוב תיבה לפי כיעור מעשיו ומיתה משונָה, לכך "אם" כתיב ולא קרי.

"כִּי אם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" (ש"ב טו כא), "כִּי אם בִּמְקוֹם" כתיב, "כִּי בִּמְקוֹם" קרי, עילתו, כי אִתַּי הגתי דבר בכל לבבו ובכל נפשו וחִזֵּק דבריו ואמר "כִּי אם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ", והיה משיב דוד הצדיק כי נכרי הוא, וחִסְּרוֹ המקרא "אם", וכן הוא אומר "שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ כִּי נָכְרִי אַתָּה וְגַם גֹּלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ" (שם פסוק יט), לכן נכתב "כִּי אם בִּמְקוֹם" ונקרא "כִּי בִּמְקוֹם".

"יִסְלַח נא יְיָ לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה" (מ"ב ה יח), חִסְּרוֹ בקרי "נא" <עמ' 52> תבה אחת, כי נעמן דבר דברים שלא כהוגן, לכן לא השיבו אלישע הנביא על דבריו כאשר אמר "בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה", וחִסְּרוֹ הכתוב "נא" לפי חסרון דעתו ודבריו, לכך "נא" כתיב ולא קרי.

"חַי יְיָ את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת" (ירמיהו לח טז), "את אֲשֶׁר עָשָׂה" כתיב, "אֲשֶׁר עָשָׂה" קרי, וחִסרוֹ הכתוב את, לפי שנשבע פעם ראשון וכפר, וכן הוא אומר "וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים" (דה"ב לו יג), ועוד הוכיח יחזקאל ואמר "אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר וּנְתַתִּיו בְּרֹאשׁוֹ" (יחזקאל יז יט), ועוד אמר ירמיהו "וְאִם חַי יְיָ יֹאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ" (ירמיהו ה ב), לכך חִסרוֹ הכתוב מֵחוסֶר שבועתו, שיהיה בה תיבת "את" נכתבת ולא נקראת.

אֶל יִדְרֹךְ ידרך הַדֹּרֵךְ (ירמיהו נא ג) כתיב, וקרי אֶל יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ, זה ילמד על שתי נקמות ושתי פורעניות אשר ינקום יי לעמו ממלכות כשדים ונכתב שתי פעמים "ידרך", הראשון נקמת העולם הזה במהרה, וכן הוא אומר "הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ" (ירמיהו נא לו), "ידרך" השני כתוב ולא נקרא, כי הוא צפון ותלוי לעתיד לבוא.

"וּפְאַת נֶגֶב חֲמֵשׁ חמש מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים" (יחזקאל מח טז) כתיב, "חֲמֵשׁ מֵאוֹת" קרי, תלמד מזה כי חמש הנוסף בשורה רמיזה היא, כי אמר הכתוב "וְאֵלֶּה מִדּוֹתֶיהָ", ונתן חק וקו ומדה לבית השלישי למגרשיו ולתולדותיו למוצאיו ומובאיו, ותלה בִנְיָנוֹ עוד <עמ' 53> בתשובה, וכן הוא אומר "אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם" (יחזקאל מג י), ואומר "וְאִם נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ" (שם פסוק יא), כל זה הכבוד הצפון להם הוא ויש ליי לתת הרבה מזה ויכול להוסיף חמש על חמש ואלף על אלף, וכן הוא אומר "יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ יוֹם הַהוּא יִרְחַק חֹק" (מיכה ז יא), ואומר "יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבוֹא" וגו' (שם פסוק יב), לכן נכתב "חמש חמש".

"וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי אם גֹאֵל אָנֹכִי" (רות ג יב) כתיב, ולא נקרא "אם", עילתו, כי ידע בעז כי שם גואל קרוב ממנו, לכך אמר "כִּי אם גֹאֵל אָנֹכִי", אמר "אם" על הספק, אולי יגאל טוב או לא יגאל ולא היה בטוח שלא יגאל, וכן הוא אומר "וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי יְיָ" (שם פסוק יג), לכן "כִּי אם גֹאֵל אָנֹכִי" נכתב, "כִּי גֹאֵל אָנֹכִי" נקרא.

65

וזה הוא פירוש סתרי המקרא בחסיר, ויתיר, ונכתב דבר ונקרא אחֵר, ונכתב ולא נקרא, ונקרא ולא נכתב, וגם סדר קמוצות ופתוחות ושתי נקודות ושלוש נקודות, דברים מבוארים. ואם ישאל הדורש, מה טעם לזה שיהיו דברים סתומים ולא מגולים, ויהיו על דרך אחת. תשובתו, אילו היה המקרא כולו מגֻלֶּה לא היה שכר ולא כבוד ליגעים בו וללומדים ולמפרשים, וחלילה שיהיה און ועול, כי מרב עונות נתפזרו ישראל וספו חכמיהם ונסתלקה הנבואה ונשארנו מעט מהרבה וכאין עינים נגששה, וכן הוכיח הנביא "וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר יְיָ וְלֹא יִמְצָאוּ" (עמוס ח יב), ועוד אמר "בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא" (שם פסוק יג), ואין זה צמא למים ולא רעב ללחם כי אם צמא לדברי תורה, וכן אמר בראש הדבור "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְיִ וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְיָ" (שם פסוק יא). ועד עתה יש לישראל שארית ופליטה, וכן הוא אומר "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם" וגו' (ויקרא כו מד), ואם יתן אדם דעתו במקרא וִיכַוֵּן לבו לשמים וִיחַפֵּשׂ ויחקור, יִמְצָא, ולא יִסָּתרו ממנו דברי תורה, אם יחקור ויחפש בדעה שלמה ולא יִטֶּה לשרירות ולא יהיה אחרי רבים לרעות יִמְצָא וְיִגָּלו לו סתרי התורה במקרא ובפירוש ובענינים. ואילו היו דברי תורה סתומים <עמ' 54> וחתומים, היו ישראל ערומים, מן המצות המקֻיּמים, ולא היו חוטאים ואשמים, אלא הם גלוים, ויודעים אוחם החכמים, ויראי יי התמימים, כי כן משה אבי הנביאים אמר, "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא… וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא… כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל יב-יד). וכל הדברים האלה לפי דעתנו שישמור אלהי הרוחות לכל בשר ויצילנו מן העֹנֶשׁ וִיכַוֵּן לבנו ליראתו.

66

בי"ה שמ"ו סימן

אותיות בספר תורה אלו בראש דפין, ב' "בְּרֵאשִׁית" (בראשית א א), י' "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" (בראשית מט ח), ה' הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם, משירת הנס (שמות יד כח), ש' שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם (שמות לד יא), מ' מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ (במדבר כד ה), ו' וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם (דברים לא כח).

"דָּרֹשׁ" בסוף שיטה, "דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף" (ויקרא י טז) בראש שיטה.

67

(הפסקות בתורה)

ג' פסוקים נפסקים בתורה, חד בספר בראשית וחד בספר וידבר וחד במשנה תורה. "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל" בפרשת וישלח (בראשית לה כב), ופסקינן "וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל", זה הפסיקה, "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר". ובפרשת אלה הדברים "וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו" (דברים ב ח), ופסקינן <עמ' 55> "וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר", זה הפסיקה, וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר. וחד פסוק בפינחס "וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה" (במדבר כו א) הפסיקה, "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה".

68

סכום הפסוקים של חמשת ספרי תורה, חמשת אלפים ושמונה מאות וארבעים וחמשה, וסימן ה"ף מ"ה. סכום התיבות של תורה, תשעה ושבעים אלף ושמונה מאות וחמשים וששה. סכום האותיות של תורה, ארבע מאות אלף ותשע מאות וארבעים וחמשה.

סכום הפסוקים של נביאים, תשעת אלפים ומאתים ותשעים וארבעה, וסימן ט"ר צ"ד.

סכום הפסוקים של כתובים, שמונת אלפים וששים וארבעה, וסימן חס"ד.

סכום כל הפסוקים של המקרא כולו, שתי רבוא ושלשת אלפים ומאתים ושלשה, וזה המנין כלול בשני פסוקים בתורה, "וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה" (בראשית ה ה), "וַיְהִי כָל בְּכוֹר זָכָר בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתָיִם" (במדבר ג מג), סימן, אדם זכר; עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שייראו שלפניו. וזה לבעלי מקרא סימן, "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲ֗דֹ֗נָ֗י֗ בָ֗ם֗ סִ֗י֗נַ֗י֗ בַּ֗קֹּ֗דֶ֗שׁ֗" (תהלים סח יח), "רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן", עשרים ושנים אלף; "אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ", ם' שש מאות, ק"ש ד' מאות, הרי אלף. נ"י סינ"י מאה ותשעים, א"ד בב"ד שלשה עשר.

<עמ' 56> חצי אותיות התורה ו' ד"גָּחוֹן", "כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה" (ויקרא יא מב). וחצי תיבות התורה, "דָּרֹשׁ", "וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף" (ויקרא י טז), "דָּרֹשׁ" מכה ו"דָּרַשׁ" מכה. חצי פסוקים של תורה "וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן" (ויקרא ח ח). רביעית התורה הראשון, "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ" (בראשית מח ה), רביעית האחרון, "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי" (במדבר כב יג). חצי הנביאים, "וְנִשְׁבַּת מִבְצָר מֵאֶפְרַיִם" (ישעיהו יז ג). חצי הכתובים "אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ" (תהלים קל ג). רביעית ראשון של כתובים, "יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ" (תהלים כ י), רביעית אחרון "כְּצִנַּת שֶׁלֶג" (משלי כה יג). חצי המקרא, "כְּהָקִיר בַּיִר מֵימֶיהָ" (ירמיהו ו ז).

צריך למשבק בין כל ספר וספר של תורה ארבעה שִׁטִּין, ובין ספר וספר של נביאים שלשה שִׁטין, וכן שאר כל המקרא וכל ספר וספר של תרי עשר.

69

הדא מסורתא דמסר דוסא בר אלעזר בר אפסי דקַבּיל מרבי יהודה בבלאה דקַבּיל משמעון אבוהי והוא קביל מרב אדא, ורב אדא קביל מן רב המנונא די אפיקה בנהרדעי, והוא קביל מן מְנַקְּדֵי די גלו מארעא דישראל לבבל, דאגלייה רופס כי היכי דלא תהוא אוריתא בארעא דישראל. וסכמו אוריתא ונביאים וכתובים עשרים וארבעה סִפְרי די סכמו כד לא טעו, תרתין רבוון ותלת אלפין ומאתן ותלת, לא פחות ולא יתיר.

<עמ' 57> הני פִסְקֵי דפלגי עליהו סָפְרי נהרדעי, "לֹא מֵרֻבְּכֶם" (דברים ז ז), "וְיָדַעְתָּ כִּי יְיָ" (דברים ז ט).

70

מספר השנים של הספרים

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. משה איש האלהים אבי הנביאים כתב חמשת ספרי תורה וספר איוב.

יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים של תורה מן "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְיָ" (דברים לד ה) עד סוף התורה. שמואל הנביא זכרו לברכה כתב ספרו וספר שופטים ורות. ישעיהו כתב ספרו ומשלי ושיר השירים וקהלת. ירמיהו כתב ספרו וספר מלכים ומגלת קינות. דוד זכרו לברכה ועשרה זקנים כתבו ספר תהלות. אנשי כנסת הגדולה ובהם חגי וזכריה כתבו ספר יחזקאל ותרי עשר וספר דניאל ומגלת אסתר. עזרא הסופר כתב ספרו ויחוס דברי הימים. סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר.

ספר בראשית, ספר ראשון, והוא ספר הישרים, משנברא העולם עד שמת יוסף הצדיק, אלפַּיִם ושלש מאות ותשע שנה.

ספר שני, ואלה שמות, הוא ספר יציאת מצרים והוא ספר הברית, משמת יוסף עד השנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים עד שהוקם המשכן, מאה וארבעים שנה.

ספר שלישי, ספר ויקרא, והוא ספר תורת כהנים, משהוקם המשכן באחד לחדש הראשון עד החדש השני, חדש ימים, ככתוב "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" (במדבר א א).

ספר רביעי, וידבר, הוא ספר חמש הפקודים, מאחד לחדש <עמ' 58> השני בשנה השנית עד ארבעים שנה בעשתי עשר לחדש באחד לחדש, שלשים ושמנה שנה ותשעה חדשים.

ספר חמישי, אלה הדברים, והוא ספר משנה תורה, מעשתי עשר חדש באחד לחדש עד החדש הראשון בעשור לחדש, שבעים יום. מת אהרן הקדוש והיה משה העניו אחריו שבעה חדשים ושבעת ימים, ויום שבת מת החסיד זכר קדוש וצדיק לברכה. ונקרא זה הספר ספר משה ככתוב "בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה" (נחמיה יג א), וכל התורה נקראת על שם משה הנאמן ככתוב "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג כב). והוא מעשתי עשר חדש באחד לחדש עד "הָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" (יהושע ד יט) הרי שבעים יום, הוצא מהם ימי אבל משה שלשים יום, ושלשת ימים שהכינו להם צידה לדרך שנאמר "כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (יהושע א יא) הרי שלשים ושלשה ימים, נשתיירו שלשים ושבעה ימים מן שבעים יום, הרי מת משה החסיד בשבעה באדר, רוח יי תניחנו. ומת אהרן הכהן בראש חדש אב ככתוב "וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר… בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" (במדבר לג לח). זכרוניהם לברכה ולטובה הישרים והחסידים ולחיי העולם הבא.

ספר יהושע הנביא, הוא ספר ראשון של נביאים, משעברו ישראל את הירדן עד שמת יהושע, עשרים ושבע שנה. ואם תחפוץ לדעת, מְנֵה מנין השופטים עד "בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה" (שופטים יא כו) למפרע, ואתה תדע. ואומר "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה" וג' "כִּדְבַר יְיָ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן" (מ"א טז לד) זו הנבואה.

ספר השני, ספר שופטים, מעתניאל בן קנז עד שמת שמשון בן מנוח הדני, שלש מאות ועשרים וארבע שנים. ובימיו של עתניאל היה עלי הכהן בשילה אחר פינחס בן אלעזר הכהן, שכך כתוב "וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר" וגו' (שופטים כ כח), "וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִי כָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן יְיָ בְּשִׁלוֹ" (ש"א יד ג), מי כהן יי בשלו, אלא עֵלִי, ויום שמת עלי חרב שילו ככתוב "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ" וגו' "כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ" וגו' כל ענינא בספר תהלים (תהלים עח ס-סד), ואומר "וְעֵלִי בֶּן תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה" (ש"א ד טו) ואומר "וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי <עמ' 59> עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַייָ" (ש"א א ג), ועלי נתמנה שופט והיו בניו בימיו כהנים במקומו והוא זקן ועיניו כהות לא יכול לראות, ומתו בניו בחייו, וכִהֵן ארבעים שנה ושפט ארבעה שנה ומת, זכרונו לברכה, ומן עתניאל עד שעמד עלי השופט שלש מאות ועשרים וארבע שנים.

ספר שמואל, משנתמנה עלי שופט בשילו עד שמת דור מלך ישראל תשעים ושלש שנים. ארבעים לעלי ואחת עשרה שנה לשמואל ושתים לשאול וארבעים לדוד המלך.

ספר מלכים, משמלך שלמה בן דוד עד שחרב הבית הראשון, ארבע מאות ואחת עשרה שנה וששה חדשים ועשרת ימים. אמת ואמונה צדק ונכון ברור וישר, שימש יהושע עשרים ושבע שנים, הארון והמזבח עשו בגלגל ארבע עשרה שנה, שבע שכבשו ושבע שחלקו, בשילו שלש מאות וששים ותשע שנה, בקרית יערים עשה הארון עשרים שנה, אחת עשרה שנה לשמואל הנביא ושתים לשאול ושבע שנים לדוד המלך, ובשנה השמינית העלה דור את הארון מקרית יערים לירושלים ככתוב "אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים" וגו' "כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם" (דה"ב א ד), המזבח בגבעון ארבעים וארבע שנה, הארון בציון שלשים ושבע שנה עד שהעלה אותו שלמה לבית עולמים ככתוב "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו" וגו' "וַיָּבִיאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְיָ אֶל מְקוֹמוֹ" וגו' (דה"ב ה ו-ז), ואהל מועד והמזבח הביא שם ככתוב "וַיַּעֲלוּ אֶת הָאָרוֹן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל הֶעֱלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" (דה"ב ה ה).

ספר ישעיהו הנביא, מן "עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ" (ישעיהו א א) עד שנת אחת למנשה, מאה וארבע עשרה שנה. לא נתנבאו שנים הרבה כי אם ישעיהו בן אמוץ הנביא והושע בן בארי ומיכה.

ספר ירמיהו, "מִן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה" (ירמיהו כה ג) עד שחרב הבית הראשון, ארבעים ואחת שנה וששה חדשים ועשרת ימים. והוא אומר אחר חרבן הבית "בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים לִנְבוּכַדְרֶאצַּר" (ירמיהו נב ל), "בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר" (ירמיהו נב כט) חרב הבית והגלה צדקיהו לבבל, והוא אומר "וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה" (ירמיהו נב לא), היא השנה שמת בה <עמ' 60> נבוכדנאצר הרשע, ומן שלש עשרה שנה ליאשיהו עד שמת שחיק עצמות נבוכדנאצר ששים ושבע שנים.

ספר יחזקאל, מן "חֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין" (יחזקאל א ב) עד "בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ" (יחזקאל מ א).

ספר הושע בן בארי, הוא ספר שנים עשר נביאים, שלש מאות ועשרים ושבע שנים, מן עזיהו המלך עד השנה שבא אלכסנדר. עד כאן נתנבאו הנביאים בבית שני בימי דריוש וארתחשסתא, ובטלה הנבואה.

ספר דברי הימים, משנברא העולם עד שעמד כורש מלך פרס, שלשת אלפים ושלש מאות ותשעים ואחת שנה.

ספר עזרא הכהן, מן "שְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס" (עזרא א א) "עַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ" (נחמיה ה יד), חמשים ואחת שנה, ככתוב "וּלְקֵץ (ה)יָמִים נִשְׁאַלְתִּי מִן הַמֶּלֶךְ" (נחמיה יג ו).

71

סדר קמצות, כל העבר על הפקודים ענינו עין מצרי, בר מן "וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי" (יחזקאל טז י), ואם יפול הדבר בחוק יוצא באחד מן הבִּטּוּיִים, והבִּטּוּי כהררים תלוים בשערה כשלהבת קשורה בגחלת.

סדר כל משמע אומץ המקרא, צרוף התורה כלִי חכמה, ניב הגרון ובטוי שפתים נחלק על שמנה ואלו הן, דברי הווי שאינו מלמד על הענין, והשמות, ועל הכל ומינים ומינים, ו"שֵׁת אֱנוֹשׁ" ו"קֵינָן" וגו' (דברי הימים א א) "וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי" (דה"א כו לב) וקבוע לעולם, והשמיני "יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ" (איוב ד טז), ספק הוא שם ספק אינו שם ויתכנה כיקרך עין "בְנֵי חָם וּפוּט וּכְנָעַן" (בראשית י ו) ו"עֲצֵי אַלְמֻגִּים" (מ"א י יא).

<עמ' 61> סדר הַמְדֻבָּר, השמות והאותות והקהל והמִּלּוֹת והתמורות והדבקות והמצדירות ועין הבדלח, כגון "הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר" (עזרא ז ו), ובענין הזה יצא כל דבור המקרא, והמלאכה גדולה כי לא לאדם הבירה כי ליי אלהים, הוא העין המושכת כל נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, וכל הדברים יגעים שהם מגיעים לצורך ענינים ויש להם טפל בתחלה ובסוף, וששה יתרים על כל דבר, והשביעי הבלול בכל והמצוי בכל המדה הולך יחף והלבישוהו משלו והושיבוהו במקומו וקראוהו בשמו והרבה אין לו עם אדם ואין ליגע במוכן לו ראשי העם ארבעים ושנים אנשים ואחד יתר עטרה בראשו "רָאשֵׁי הָעָם פַּרְעֹשׁ" (נחמיה י טו), והמשכילים יבינו.

72

(סימן קמצין ופתחין בקריה)

כל קְרִיָּה "אֲדֹנָי" קמץ, בר מן חד פתח, "הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי" (בראשית יט ב) דלוט.

כל קריה "הָאֱלֹהִים" קמץ, בר מן חד פתח, "הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת" (מ"ב ה ז).

כל קריה "הָאֵל" קמץ, בר מן חד פתח, "הַאֵל יְעַוֵּת" (איוב ח ג).

כל קריה "הָאֱמֶת" קמצה, בר מן חד פתח, "הַאֱמֶת אִתְּכֶם" (בראשית מב טז).

<עמ' 62> כל קריה "הַצָּר" קמץ, בר מן חד פתח, "עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם" (במדבר י ט).

כל "וְלָהּ" קמץ, בר מן חד, "וְלַהּ גַּפִּין… דִּי עוֹף" (דניאל ז ו), לית כותיה פתח.

כל אלה שמות ותרי עשר "לְבָד" קמצה, וכל שאר קריה פתח, בר מן חד, "תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד" (שופטים ז ה).

כל קריה "בָּעָם" קמצה, בר מן ב' פתח, "בְּעַם כָּבֵד" (במדבר כ כ), "בְּעַם עָצוּם" (תהלים לה יח); וכל "וְעַם" דכותיה פתח, בר מן ג' קמצין, "וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת" (ש"א יג ה), "לֹא יָבִין יִלָּבֵט" (הושע ד יד), "וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ" (עמוס ג ו).

כל קריה "שָׂכָר" קמצה, בר מן ב' פתחין, בלעם בחילא, "וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ" (דברים כג ה), "הִנֵּה שָׂכַר" (מ"ב ז ו).

כל קריה "הַשָּׁמָיִם" קמץ באתנח ובסוף פסוק, בר מן חד פתח, "הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הַשָּׁמַ֑יִם" (תהלים קמח א).

כל קריה "יְרוּשָׁלָיִם" קמץ באתנח ובסוף פסוק, בר מן חד פתח, "אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַ֑ם" (תהלים קלז ו).

כל קריה "כְּנָפָיִם" קמץ באתנח ובסוף פסוק, בר מן חד פתח, "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַ֑יִם" (משלי כג ה).

כל קריה "נָחַל" קמץ באתנח ובסוף פסוק, בר מן חד פתח, "יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַ֑חַל" (משלי ל יז).

כל קריה "אַט" "לְאַט" פתח, בר מן חד קמץ, "דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָט" (איוב כג יא). .

כל לשון "אַף" פתח, בר מן חד קמץ, "וַחֲרוֹן אָ֖ף" (דה"ב כח יג), וכל אתנח וסוף פסוק דכותיה קמץ.

כל לשון "כַּף" פתח, בר מן חד קמץ, "וַיַּכּוּ כָ֔ף" (מ"ב יא יב), וכל אתנח וסוף פסוק דכותיה קמץ.

כל "סַף" "הַסַּף" "בַּסַּף" פתח, בר מן חד קמץ, "מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף" (שמות יב כב).

כל קריה "חַיִל" פתח, בר מן ד' קמצין, "כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת" (דה"ב כו יב), "וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף" (דה"ב כה ו), "וְלִמְשֶׁלֶמְיָהוּ <עמ' 63> בָּנִים וְאַחִים" (דה"א כו ט), "וְהַגִּבּוֹרִים וּלְכָל גִּבּוֹר חָ֖יִל" (דה"א כח א), וכל אתנח וסוף פסוק דכותיה.

כל לשון "מַיִם" פתח, בר מן ב' קמץ בזקפה, וסימנהון נחליא יבשין, "אֶרֶץ נַחֲלֵי מָ֔יִם" (דברים ח ז), "אֲפִיקֵי מָ֔יִם" (יואל א כ), וכל אתנח וסוף פסוק דכותיה קמץ, בר מן ג' פתחין, במדבר נורא דגהינם, "יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם־מַ֑יִם" (תהלים קז לה), "בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּ֑יִם" (תהלים סו יב), "שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם" (משלי ל טז).

כל קריה "מִמַּעַל" פתח, ואם היה באתנח או בסוף פסוק יהיה קמץ, בר מן חד, באיוב מיוחד, "אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל" (איוב ג ד).

כל קריה "גֵּיא" קמצה, בר מן חד פתח, "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא" (ישעיהו מ ד).

כל "הִנֵּה" קמץ קטן, בר מן חד פתח קטן, "הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי" דלוט (בראשית יט ב).

כל קריה "נֵבֶל" קמץ, בר מן ב' פתחין, "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל" (ישעיהו ה יב), "גַּם אֲנִי אוֹדְךָ בִכְלִי נֶבֶל" (תהלים עא כב).

כל קריה "עֵדֶן" קמץ, בר מן ד' פתח קטן, "וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן" (מ"ב יט יב) וחברו (ישעיהו לז יב), "חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן" (יחזקאל כז כג), "וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן" (עמוס א ה).

כל קריה "עֵת" קמץ קטן, בר מן ג' פתח קטן, "בְּלֹא עֶת־נִדָּתָהּ" (ויקרא טו כה), "לֹא עֶת־בֹּא עֶת־בֵּית" (חגי א ב), ב' בו.

כל קריה "שֵׁם" קמצה, בר מן ו' פתח קטן, אברם אברהם נטר קרתא דבריה בוכרא, ["וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ" (בראשית טז טו), "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ" (בראשית כא ג), "עַל שֶׁם־שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר" (מ"א טז כד), "וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה" (יחזקאל לט טז), "מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ" (משלי ל ד), "וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל" (ש"א ח ב).]

כל קריה "שֵׁן" "וְשֵׁן" קמץ, בר מן ב' פתח קטן, "עַל־שֶׁן־סֶלַע" (איוב לט כח), "וְשֶׁן־בְּהֵמֹת" (דברים לב כד).

כל קריה "שֵׁשׁ" קמץ, בר מן חד פתח קטן, "שֶׁשׁ־הֵנָּה" (משלי ו טז).

כל קריה "שֵׂכֶל" קמץ, בר מן ה' פתחין, וסימן אתתא יעצת ויהבת לגברא ספרא, פירוש, "וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל" (ש"א כה ג), "יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל" (דה"א כו יד), "נִתַּן הַשֶּׂכֶל" (קהלת י ו עי"ש), "אִישׁ שֶׂכֶל מִבְּנֵי מַחְלִי" (עזרא ח יח), "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר [בְּ]תוֹרַת הָאֱלֹהִים" (נחמיה ח ח).

<עמ' 64> כל קריה "בָּהֵן" קמץ קטן, בר מן ג' פתח קטן, "וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי" (ישעיהו לח טז), "וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ" (ש"א לא ז), "אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶן כִּי קֹדֶשׁ" (יחזקאל מב יד).

כל קריה "וָעֶד" עי"ן פתח קטן, בר מן חד קמץ קטן, "וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד" (ירמיהו כט כג), לפי שהוא מענין "עֵד הַגַּל הַזֶּה" (בראשית לא נב).

כל קריה "יֶתֶר" סגול, בר מן חד צרי, "גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד" (ישעיהו נו יב).

כל קריה "יֶשַׁע" פתח, בר מן ד' קמץ קטן, "בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע" (תהלים כ ז), "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ" (חבקוק ג יג), ב' בו, "אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" (תהלים נ כג).

כל קריה "נֶדֶר" פתח, בר מן ה' קמץ קטן, נדרא דארמלתא שלים עבדא ולא אתקבל, פירושו, "כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר" (במדבר ל יד), "וְנֵדֶר אַלְמָנָה" (במדבר ל י), "כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ" (ש"ב טו ח), "וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ" (ישעיהו יט כא), "וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה" (ויקרא כב כג).

כל קריה "נֶסֶךְ" פתח, בר מן ג' קמץ קטן, "וְנֵסֶךְ רְבִיעִת" (שמות כט מ), "וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ" (שמות ל ט), "וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים" (יחזקאל מה יז).

כל קריה "נֶצַח" פתח, בר מן ד' קמצין, "לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר" (ישעיהו לד י), "וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד" (דה"א כט יא), "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל" (ש"א טו כט), "עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר" (תהלים מט כ).

כל קריה "נֶשֶׁק" פתח, בר מן ג' קמץ קטן, "וְהֵמָּה מְבִאִים" (מ"א י כה) וחברו (דה"ב ט כד), "יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל" (איוב כ כד).

כל קריה "פֶּלֶא" פתח, בר מן חד צרי, "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא" (ישעיהו ט ה).

כל קריאה "פֶּתַח" פתח קטן, בר מן חד קמץ קטן, "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" (תהלים קיט קל).

כל קריה "שֶׁבֶר" פתח קטן, בר מן ג' קמץ קטן, "עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף" (עמוס ו ו), "וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ" (ישעיהו סה יד), "וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל" (ישעיהו ל יד).

<עמ' 65>

73

הלין לית כותהון בקריה מלעיל, וכל קריה מלרע:

"רָ֑בָּה" לית, "וַיֹּאמֶר יְיָ זַעֲקַת סְדֹם" (בראשית יח כ); וכל קריה "רַבָּ֫ה" מלרע.

"יִֽצֲחַק" לית, "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק" (בראשית כא ו); וכל קריה "יִצְחָ֫ק" מלרע.

"וְסָ֨פַר" לית, "וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ" (ויקרא טו יג); וכל קריה "סָפַ֫ר" מלרע.

"קָ֔צָה" לית, "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים" (במדבר כא ה); וכל קריה "מִקָּצָ֫ה" מלרע.

"לְבָ֣עֵֽר" לית, "כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן" (במדבר כד כב); וכל קריה "לְבָעֵ֫ר" מלרע.

"וְהִשְׁקִ֥יתָ" לית, "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה" (דברים יא י); וכל קריה "וְהִשְׁקִיתָ֫" מלרע.

"לְשָׁ֤רֶת" לית, "וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן" (דברים יז יב); וכל קריה "לְשָׁרֵ֫ת" מלרע.

"ה֠וֹצִיאִי" לית, "וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ" (יהושע ב ג); וכל קריה "הוֹצִיאִ֫י" מלרע.

"רְח֥וֹקָה" לית, "וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה" (שופטים יח כח); וכל קריה "רְחוֹקָ֫ה" מלרע.

"מֵ֣עִֽם" לית, "וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ" (ש"ב ג טו); וכל קריה "מֵעִ֫ם" מלרע.

"וְהֵבֵ֗אתָ" לית, "וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת הָאֲדָמָה" (ש"ב ט י); וכל קריה "וְהֵבֵאתָ֫" מלרע.

"שָׁ֥נָה" לית, "וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר" (ש"ב כ י); וכל קריה "שָׁנָ֫ה" מלרע.

"הֻ֣קַם" לית, "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים" (ש"ב כג א); וכל קריה "הוּקַ֫ם" מלרע.

"מֵ֥אֵת" לית, "וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן" (מ"א טז כד); וכל קריה "מֵאֵ֫ת" מלרע.

"יָ֥צַק" לית, "וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה" (מ"ב ג יא); וכל קריה "יָצַ֫ק" מלרע.

<עמ' 66> "הָ֣רֶם" לית, "וַיֹּאמֶר הָרֶם לָךְ" (מ"ב ו ז); וכל קריה "הָרֵ֫ם" מלרע.

"שָֽׂכַר" לית, "וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה" (מ"ב ז ו); וכל קריה "שָׂכַ֫ר" מלרע.

"יָ֤סַף" לית, "וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְיָ" (שופטים יג כא); וכל קריה "יָסַ֫ף" מלרע.

"הַֽחִיצ֔וֹנָה" לית, "וְאֶת מוּסַךְ הַשַּׁבָּת" (מ"ב טז יח); וכל קריה "הַחִיצוֹנָ֫ה" מלרע.

"וְשָׁ֖בָה" לית, "וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה" (ישעיהו ו יג); וכל קריה "וְשָׁבָ֫ה" מלרע.

"רֹ֥עָה" לית, "הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ" (ישעיהו כד יט); וכל קריה "רוֹעָ֫ה" מלרע.

"צָ֖רָה" לית, "כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ" (ישעיהו כח כ); וכל קריה "צָרָ֫ה" מלרע.

"וַחֲג֖וֹרָה" לית, "חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת" (ישעיהו לב יא); וכל קריה "חֲגוֹרָ֫ה" מלרע.

"וּב֣וֹרֵא" לית, "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ", תנינא דפסוק (ישעיהו מה ז); וכל קריה "וּבוֹרֵ֫א" מלרע.

"בּ֤וֹקֵֽע" לית, "מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה" (ישעיהו סג יב); וכל קריה "בּוֹקֵ֫עַ" מלרע.

"וּמָ֤לַךְ" לית, "וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח" (ירמיהו כג ה); וכל קריה "מָלַ֫ךְ" מלרע.

"וְשָׁבַ֥רְתִּי" לית, "בֶּן אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא" (יחזקאל יד יג); וכל קריה "וְשָׁבַרְתִּ֫י" מלרע.

"קִ֥ינָה" לית, "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִמַּטֵּה בַדֶּיהָ" (יחזקאל יט יד); וכל קריה "קִינָ֫ה" מלרע.

"טֹ֣רֵֽף" לית, "קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתוֹכָהּ" (יחזקאל כב כה); וכל קריה "טֹרֵ֫ף" מלרע.

"וְחָ֣רָה" לית, "וְהַעֲמִידֶהָ עַל גֶּחָלֶיהָ" (יחזקאל כד יא); וכל קריה "וְחָרָ֫ה" מלרע.

"הַתַּחְתּ֜וֹנָה" לית, "וַיָּמָד רֹחַב מִלִּפְנֵי הַשַּׁעַר" (יחזקאל מ יט); וכל קריה "הַתַּחְתּוֹנָ֫ה" מלרע.

"ח֤וֹמָה" לית, "לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ" (יחזקאל מב כ); וכל קריה "חוֹמָ֫ה" מלרע.

"מִצָּ֥רָה" לית, "וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה" (יונה ב ג); וכל קריה "מִצָּרָ֫ה" מלרע.

"וְזֵרִ֤יתִי" לית, "הִנְנִי גֹעֵר לָכֶם" (מלאכי ב ג); וכל קריה "וְזֵרִיתִ֫י" מלרע.

"כָּֽלוּ" לית, "כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ", תנינא דפסוק (תהלים לז כ); וכל קריה "כָּל֫וּ" מלרע.

"שָׁ֑מַע" לית, "הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי" (תהלים קנ ה); וכל קריה "שָׁמַ֫ע" מלרע.

"הָ֣בוּ" לית, "הֲכִי אָמַרְתִּי הָבוּ לִי" (איוב ו כב); וכל קריה "הָב֫וּ" מלרע.

<עמ' 67> "לָ֤מָה", רפי, לית, "חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ" (איוב ז כ); וכל קריה "לָמָ֫ה" דאית רפי מלרע.

"וְהֹצֵ֖אתָ" לית, "כִּי תָשִׁיב אֶל אֵל רוּחֶךָ" (איוב טו יג); וכל קריה "וְהוֹצֵאתָ֫" מלרע.

"זָ֣רָה" לית, "רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי" (איוב יט יז); וכל קריה "זָרָ֫ה" מלרע.

"יֹּ֣אמַר" לית, "אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי" (איוב כג ה); וכל קריה "יֹאמַ֫ר" מלרע.

"אָ֑חַז" לית, "שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא" (איוב כג ט); וכל קריה "אָחַ֫ז" מלרע.

"צֹֽרֵר" לית, "מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא נִבְקַע" (איוב כו ח); וכל קריה "צוֹרֵ֫ר" מלרע.

"בְּצֵ֣אתִי" לית, "שַׁעַר עֲלֵי קָרֶת" (איוב כט ז); וכל קריה "בְּצֵאתִ֫י" מלרע.

"בֹּ֣צֵעַֽ" לית, "כֵּן אָרְחוֹת כָּל" (משלי א יט); וכל קריה "בּוֹצֵ֫עַ" מלרע.

"יְקָ֣רָה" לית, "הִיא מִפְּנִינִים וְכָל" (משלי ג טו); וכל קריה "יְקָרָ֫ה" מלרע.

"וַתֹּ֣אמַר" לית, "וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה" (משלי ז יג); וכל קריה "וַתֹּאמַ֫ר" מלרע.

"קֹ֣רֵֽץ" לית, "עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת" (משלי י י); וכל קריה "קוֹרֵ֫ץ" מלרע.

"מֹ֣נֵֽעַ" לית, "בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם" (משלי יא כו); וכל קריה "מֹנֵ֫עַ" מלרע.

"תֵּ֣חַת" לית, "גְּעָרָה בְמֵבִין" (משלי יז י); וכל קריה "תֵּחַ֫ת" מלרע.

"ח֣וֹנֵֽן" לית, "מַלְוֵה יְיָ חוֹנֵן דָּל" (משלי יט יז); וכל קריה "חוֹנֵ֫ן" מלרע.

"גָּ֣רֵֽשׁ" לית, "לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן" (משלי כב י); וכל קריה "גָּרֵ֫שׁ" מלרע.

"אַרְבָּ֣עָה" לית, "אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ" (משלי ל כד); וכל קריה "אַרְבָּעָ֫ה" מלרע.

"בָּ֣טַח" לית, "בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ" (משלי לא יא); וכל קריה "בָּטַ֫ח" מלרע.

"הֵ֥רַֽע" לית, "אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי" (רות א כא); וכל קריה "הֵרַ֫ע" מלרע.

"ט֣וֹבָה" לית, "וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ" (רות ד טו); וכל קריה "טוֹבָ֫ה" מלרע.

"הָרָֽשַׁע" לית, "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת" (קהלת ג טז); וכל קריה "הָרָשָׁ֫ע" מלרע.

"אַ֖בִי" לית, "בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֻעַל" (דניאל ה יג); וכל קריה "אָבִ֫י" מלרע.

"וְשַׂ֥מְתָּ" לית, "אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם" (נחמיה ט ז); וכל קריה "וְשַׂמְתָּ֫" מלרע.

וחלופיהון מלרע וכל קריה מלעיל:

"הָבָ֣ה" לית, "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן" (בראשית כט כא); וכל קריה "הָ֫בָה" מלעיל.

<עמ' 68> "מֵתָ֥ה" לית, "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה" (בראשית ל א); וכל קריה "מֵ֫תָה" מלעיל.

"יֵרֵ֣א" לית, "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה" (בראשית מא לג); וכל קריה "יֵ֫רֶא" מלעיל.

"וַיּוֹשֵׁ֣ב" לית, "יוֹסֵף אֶת אָבִיו" (בראשית מז יא); וכל קריה "וַיּ֫וֹשֶׁב" מלעיל.

"שִׁתִ֛י" לית, "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בֹּא" (שמות י א); וכל קריה "שִׁ֫יתִי" מלעיל.

"וְהֵבִיאָ֤ה" לית, "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח" (ויקרא טו כט); וכל קריה "וְהֵבִ֫יאָה" מלעיל.

"לָחֶ֣ם" לית, "יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים" (שופטים ה ח); וכל קריה "לָ֫חֶם" מלעיל.

"זָרַ֣ע" לית, "וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל" (שופטים ו ג); וכל קריה "זָ֫רַע" מלעיל.

"אַרְצָ֔א" לית, וכתיב אל"ף, "וַיִּקְשֹׁר עָלָיו עַבְדּוֹ" (מ"א טז ט); וכל קריה "אַ֫רְצָה" מלעיל.

"הִשָּׁמֵ֨ר" לית, "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר" (ישעיהו ז ד); וכל קריה "הִשָּׁ֫מֶר" מלעיל.

"שֹׁרֵ֥שׁ" לית, "אַף בַּל נִטָּעוּ אַף בַּל" (ישעיהו מ כד); וכל קריה "שֹׁ֫רֶשׁ" מלעיל.

"מֵרַחֵ֖ם" לית, "הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ" (ישעיהו מט טו); וכל קריה "מֵרָ֫חֶם" מלעיל.

"בּוֹקֵ֥ר" לית, "וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר" (עמוס ז יד); וכל קריה "בֹּ֫קֶר" מלעיל.

"וְחוֹמֵֽץ" לית, "אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד" (תהלים עא ד); וכל קריה "חֹ֫מֶץ" מלעיל.

"נוֹכָ֣ח" לית, "שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ" (איוב כג ז); וכל קריה "נ֫וֹכַח" מלעיל.

"שָׁחַ֣ר" לית, "עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי" (איוב ל ל); וכל קריה "שָׁ֫חַר" מלעיל.

"שָׁעַ֥ר" לית, "כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ" (משלי כג ז); וכל קריה "שָׁ֫עַר" מלעיל.

74

סמן "אֶל"

כל לשון אפים "עַל", בר מן חד "אֶל", "וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם" (יחזקאל ח יז).

כל לשון בגד "עַל", בר מן חד "אֶל", "וְלָקְחוּ אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת" (במדבר ד יב).

<עמ' 69> כל לשון ברכת מים "עַל", בר מן חד "אֶל", "וָאֶעֱבֹר אֶל שַׁעַר הָעַיִן" (נחמיה ב יד).

כל לשון בשר "עַל", בר מן חד "אֶל", "וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע" (איוב א יא).

כל לשון גג "עַל", בר מן חד "אֶל", "וְדָוִד יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים" (ש"ב יח כד).

כל לשון דם "עַל", בר מן חד "אֶל", "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם" (ש"א יד לד).

כל לשון זָקָן, לישן דקן, "עַל", בר מן חד "אֶל", "וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם" (ש"א כא יד).

כל לשון זְרוע "עַל", בר מן חד "אֶל", "אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ וְאֶל זְרֹעִי יְיַחֵלוּן" (ישעיהו נא ה).

כל לשון זרע "עַל", בר מן חד "אֶל", "גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי" (ירמיהו לג כו).

כל לשון חטאת ורשע "עַל", בר מן חד "אֶל", "זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם" (דברים ט כז).

כל לשון כסא "עַל", בר מן חד "אֶל", "כִּי כֹה אָמַר יְיָ (על) [אֶל] הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב אֶל" (ירמיהו כט טז).

כל לשון לָשׁוֹן "עַל", בר מן חד "אֶל", "וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף בֵּית חָגְלָה" (יהושע יח יט).

כל לשון מושב "עַל", בר מן חד "אֶל", "כְּפַעַם בְּפַעַם אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר" (ש"א כ כה).

כל לשון מֵימֵי "עַל", בר מן חד "אֶל", "חֹרֶב אֶל מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ כִּי אֶרֶץ" (ירמיהו נ לח).

כל לשון מצח "עַל", בר מן חד "אֶל", "וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי" (ש"א יז מט).

כל לשון משמר "עַל", בר מן חד "אֶל", "וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר" (בראשית מב יז).

כל לשון מתנים "עַל", בר מן חד "אֶל", "כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל" (ירמיהו יג יא).

כל לשון עמודים "עַל", בר מן חד "אֶל", "כִי כֹה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת אֶל הָעַמֻּדִים" (ירמיהו כז יט).

כל לשון עץ "עַל", בר מן חד "אֶל", "וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים" (שופטים ט טו).

<עמ' 70> כל לשון צואר "עַל", בר מן חד "אֶל", "בַּחֲזוֹת לָךְ שָׁוְא בִּקְסָם" (יחזקאל כא לד).

כל לשון צלע "עַל", בר מן חד "אֶל", "וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל צֵלָע" (יחזקאל מא ו).

כל לשון שְׁכֶם שכמִי שכמוֹ "עַל", בר מן חד "אֶל", "וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם" (בראשית לד כד).

כל לשון שמרים "עַל", בר מן חד "אֶל", "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא" (ירמיהו מח יא).

ואלין מן תרין "אֶל":

כל לשון אוצרות "עַל", בר מן ב' "אֶל", "חֶרֶב אֶל סוּסָיו" (ירמיהו נ לז), "הֲבָאתָ אֹצְרוֹת שָׁלֶג" (איוב לח כב).

כל לשון יעץ "עַל", בר מן ב' "אֶל", "אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם" (ירמיהו מט כ), "אֲשֶׁר יָעַץ אֶל בָּבֶל" (ירמיהו נ מה).

כל לשון סוסים "עַל", בר מן ב' "אֶל", "וַיֹּאמֶר שִׁמְטוּהָ וַיִּשְׁמְטוּהָ" (מ"ב ט לג), "חֶרֶב אֶל סוּסָיו" (ירמיהו נ לז).

כל לשון עצם "עַל", בר מן ב' "אֶל", "וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי" (יחזקאל לז ז), "וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ" (איוב א יא).

ואלין מן תלת "אֶל":

כל לשון אבלה "עַל", בר מן ג' "אֶל", "וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל" (ש"א טו לה), "עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל" (ש"א טז א), "וְקָרְאוּ אִכָּר אֶל אֵבֶל" (עמוס ה טז).

כל לשון בכיה "עַל", בר מן ג' "אֶל", "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה" (ש"ב א כד), "וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן" (ש"ב ג לב), "וּבָכוּ אֵלַיִךְ בְּמַר נֶפֶשׁ" (יחזקאל כז לא).

כל לשון הפיכה "עַל", בר מן ג' "אֶל", "וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר נֶהְפַּךְ אֶל הָרוֹדֵף" (יהושע ח כ), "וְלֹא (תתהפך) [תֵהָפֵךְ] מִצִּדְּךָ אֶל צִדֶּךָ" (יחזקאל ד ח), "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים" (צפניה ג ט).

כל לשון טוֹב וטוּב "עַל", בר מן ג' "אֶל", "וְנָהֲרוּ אֶל טוּב יְיָ" (ירמיהו לא יא), "אֶל טוֹב וְאֶל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ" (ירמיהו מ ד), "וּפָחֲדוּ אֶל יְיָ וְאֶל טוּבוֹ" (הושע ג ה).

כל לשון ירך "עַל", בר מן ג' "אֶל", "תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר" (ישעיהו יד טו), "לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ" (יחזקאל כא יז), "אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה" (יונה א ה).

<עמ' 71> כל לשון מזוזה "עַל", בר מן ג' "אֶל", "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב" (שמות יב כב), "וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו" (שמות כא ו), "וְנָתַן אֶל מְזוּזַת הַבַּיִת" (יחזקאל מה יט).

כל לשון משכן "עַל", בר מן ג' "אֶל", "וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן" (שמות מ כא), "כֹּל הַקָּרֵב" (במדבר יז כח), "יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ" (תהלים מג ג).

כל לשון נחלה "עַל", בר מן ג' "אֶל", "אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה" (דברים יב ט), "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי בִנְיָמִן" (שופטים כא כג), "לַמְנַצֵּחַ אֶל הַנְּחִילוֹת" (תהלים ה א).

כל לשון צוּר הַצּוּר "עַל", בר מן ג' "אֶל", "וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת" (ש"ב כא י), "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם" (ישעיהו ל כט), "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם" (ישעיהו נא א).

כל לשון קינה "עַל", בר מן ג' "אֶל", "וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר" (ש"ב ג לג), "וְאַתָּה שָׂא קִינָה אֶל נְשִׂיאֵי" (יחזקאל יט א), "וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ בְּנִיהֶם קִינָה" (יחזקאל כז לב).

כל לשון שָׂפָה "עַל", בר מן ג' "אֶל", "וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם" דד"ה (דה"ב ד ב), "וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ" (יחזקאל מג יג), "בְּשׁוּבֵנִי וְהִנֵּה אֶל שְׂפַת" (יחזקאל מז ז).

כל לשון מחשבה "עַל", בר מן ה' "אֶל", "לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת יְיָ" (ירמיהו מט כ), "לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת יְיָ" (ירמיהו נ מה), "וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי" (הושע ז טו), "מַה תְּחַשְּׁבוּן אֶל יְיָ" (נחום א ט), "רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יְיָ" (תהלים מ ו).

כל לשון פקידה "עַל", בר מן ה' "אֶל", "הִנְנִי פוֹקֵד אֶל אָמוֹן מִנֹּא" (ירמיהו מו כה), "וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד" (ירמיהו מט יט), "הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל" (ירמיהו נ יח), ב' בו, "וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת אֶל שַׁעֲרֵי הַבַּיִת" (יחזקאל מד יא).

וחלופיהון:

כל לשון היכל "אֶל", בר מן חד "עַל", "לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר" (דניאל ד כו).

כל לשון זָקֵן "אֶל", בר מן חד "עַל", "קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי" (ישעיהו מז ו).

כל לשון חֵךְ חִכּוֹ "אֶל", בר מן חד "עַל", "וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ" (משלי כד יג).

<עמ' 72> כל לשון יסוד "אֶל", בר מן חד "עַל", "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַייָ" (עזרא ג יא).

כל לשון לשכה "אֶל", בר מן חד "עַל", "וַיֵּרֶד בֵּית הַמֶּלֶךְ עַל לִשְׁכַּת" (ירמיהו לו יב).

כל לשון עליה "אֶל", בר מן חד "עַל", "וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר" (ש"ב יט א).

כל לשון ערבה "אֶל", בר מן חד "עַל", "וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים" (יחזקאל מז ח).

כל לשון אַחֲרֵי אֲחוֹרֵי "אֶל", בר מן ב' "עַל", "תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן" (שמות כו יב), "וּמָדַד אֹרֶךְ הַבִּנְיָן" (יחזקאל מא טו).

כל לשון חָלָל חַלְלֵי "אֶל", בר מן ב' "עַל", "בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים" (בראשית לד כז), "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם" (במדבר לא ח).

כל לשון תפלה "אֶל", בר מן ב' "עַל", "וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ" (ש"א א י), "וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק" (תהלים לה יג).

כל לשון גן "אֶל", בר מן ג' "עַל", "אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ" (מ"ב כה ד) וחברו (ירמיהו נב ז), "רָטֹב" (איוב ח טז).

75

סמן כל קריאה

כל קריאה "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן", בר מן חד "שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת", "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר" (שמות טז כג).

כל קריאה "אִשֶּׁה הוּא לַייָ", בר מן חד "אִשֶּׁה לַייָ הוּא", "וְהִקְטַרְתָּ אֶת כָּל הָאַיִל" (שמות כט יח).

כל קריאה "חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת", בר מן חד "לֻלָאֹת חֲמִשִּׁים", "וַיַּעַשׂ לֻלָאֹת חֲמִשִּׁים עַל" (שמות לו יז).

כל קריאה "אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה", בר מן חד "אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת", "וְאִם לֹא תִמְצָא" (ויקרא יב ח).

כל קריאה "אָבִיו וְאִמּוֹ", בר מן חד "אִמּוֹ וְאָבִיו", "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט ג).

כל קריאה "בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה", בר מן חד "בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף", "וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַ[טְּהֹרָה לַ]טְּמֵאָה" (ויקרא כ כה).

כל קריאה "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ", בר מן חד "לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו", "כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב" (ויקרא כא ב).

<עמ' 73> כל קריאה "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם", בר מן חד "חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם", "וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" (ויקרא כג כא).

כל קריאה "אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב", בר מן חד "אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף", "אַךְ אֶת" (במדבר לא כב).

כל קריאה "הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר", בר מן חד "הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב", "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי" (דברים ו יח).

כל קריאה "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט", בר מן חד "מִשְׁפַּט (ו)צֶדֶק", "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (דברים טז יח).

כל קריאה "נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם", בר מן חד "טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם", "וְגֵרְךָ אֲשֶׁר" (דברים כט י).

כל קריאה "וְשׁוֹר וָשֶׂה", בר מן חד "וְשֶׂה וָשׁוֹר", "וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ" (שופטים ו ד)

כל קריאה "כָּעֵת מָחָר", בר מן חד "מָחָר כָּעֵת", "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם" (יהושע יא ו)

כל קריאה "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ", בר מן חד "וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה", "וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע יח א)

כל קריאה "בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים", בר מן חד "בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת", "וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְיָ וְעִבְדוּ" (יהושע כד יד).

כל קריאה "וּדְעוּ וּרְאוּ", בר מן חד "וּרְאוּ וּדְעוּ", "מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר" (ש"א כג כג).

כל קריאה "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ", בר מן חד "הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִי", "וְעַתָּה אֲשֶׁר בָּאתִי לְדַבֵּר אֶל" (ש"ב יד טו).

כל קריאה "בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם", בר מן חד "בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ", "וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי" (ש"ב יח ט).

כל קריאה "מִזְבֵּחַ לַייָ", בר מן חד "לַייָ מִזְבֵּחַ", "וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא" (ש"ב כד יח).

כל קריאה "חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים", בר מן חד "שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים", "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא" (ש"ב כד כד).

כל קריאה "שְׁלֹמֹה בְנִי", בר מן חד "וּבְנִי שְׁלֹמֹה", "וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" (מ"א א כא).

כל קריאה "יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא", בר מן חד "יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן אָמוֹץ", "וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים" (מ"ב יט ב).

כל קריאה "לִשְׁמָמָה וְחָרְבָּה", בר מן חד "לְחָרְבָּה לִשְׁמָמָה", "וַתִּתַּךְ חֲמָתִי וְאַפִּי" (ירמיהו מד ו).

<עמ' 74> כל קריאה "וּפָרוּ וְרָבוּ", בר מן חד "וְרָבוּ וּפָרוּ", "וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם" (יחזקאל לו יא).

כל קריאה "בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה", בר מן חד "בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל", "וְנִקְבְּצוּ" (הושע ב ב).

כל קריאה "רוּחַ קָדִים", בר מן חד "קָדִים רוּחַ", "כִּי הוּא בֵּן אַחִים יַפְרִיא" (הושע יג טו).

כל קריאה "עֵץ וָאֶבֶן", בר מן חד "אֶבֶן וָעֵץ", "וְעִמְּךָ לָרֹב עֹשֵׂי מְלָאכָה" (דה"א כב טו)

כל קריאה "לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת", בר מן חד "לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל", "וְלַעֲמֹד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" (דה"א כג ל).

כל קריאה "עַתָּה רְאֵה", בר מן חד "רְאֵה עַתָּה", "כִּי יְיָ בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת" (דה"א כח י).

כל קריאה "שָׁלֹשׁ אַמּוֹת", בר מן חד "וְאַמּוֹת שָׁלוֹשׁ", "כִּי עָשָׂה שְׁלֹמֹה כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת" (דה"ב ו יג).

כל קריאה "עַמִּים רַבִּים", בר מן חד "רַבִּים עַמִּים", "זְכֹר אֲדֹנָי חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ" (תהלים פט נא).

כל קריאה "אֶל אֵל", בר מן חד "אֵל אֶל", "יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל" (איוב טז יא).

כל קריאה "חֶמְאָה וּדְבַשׁ", בר מן חד "דְּבַשׁ וְחֶמְאָה", "אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי" (איוב כ יז).

כל קריאה "אֵל חַי", בר מן חד "חַי אֵל", "הֵסִיר מִשְׁפָּטִי וְשַׁדַּי (המיר) [הֵמַר]" (איוב כז ב).

כל קריאה "כִּימֵי קֶדֶם", בר מן חד "קֶדֶם כִּימֵי", "מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי" (איוב כט ב).

כל קריאה "הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר", בר מן חד "בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים", "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל" (משלי כז יד).

כל קריאה "מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן", בר מן חד "לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן", "וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם" (רות ד ט).

כל קריאה "שָׁלֹשׁ שָׁנִים", בר מן חד "שָׁנִים שָׁלוֹשׁ", "וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם" (דניאל א ה).

כל קריאה "בְּכֶסֶף וּבְזָהָב", בר מן חד "בְּזָהָב וּבְכֶסֶף", "וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים עַל כַּנּוֹ יְכַבֵּד" (דניאל יא לח).

כל קריאה "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר", בר מן חד "אֶלְעָזָר בֶּן פִּינְחָס", "וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי נִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב" (עזרא ח לג). <עמ' 75>

76

סמן כל קריאה:

כל קריאה "דָּגָן וְתִירוֹשׁ", בר מן חד "וְדָגָן וְתִירֹשׁ", "וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו" (בראשית כז לז).

כל קריאה "הַר סִינַי", בר מן חד "וְהַר סִינַי", "עָשַׁן כֻּלּוֹ" (שמות יט יח).

כל קריאה "פַּר חַטָּאת", בר מן חד "וּפַר חַטָּאת", "תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם עַל הַכִּפֻּרִים" (שמות כט לו).

כל קריאה "עוֹלָה וּמִנְחָה", בר מן חד "וְעֹלָה וּמִנְחָה", "לֹא (תעשו) [תַעֲלוּ] עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה" (שמות ל ט).

כל קריאה "שֶׁמֶן זַיִת", בר מן חד "וְשֶׁמֶן זַיִת", "וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת" (שמות ל כד).

כל קריאה "נָשִׂיא אֶחָד", בר מן חד "וְנָשִׂיא אֶחָד", "מִמַּטֶּה תִּקְחוּ" קדמא דפסוק (במדבר לד יח).

כל קריאה "עֵד אֶחָד", בר מן חד "וְעֵד אֶחָד", "כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ" (במדבר לה ל).

כל קריאה "רֶכֶב בַּרְזֶל", בר מן חד "וְרֶכֶב בַּרְזֶל", "וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף" (יהושע יז טז).

כל קריאה "מַה זֹּאת", בר מן חד "וּמַה זֹּאת", "וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ" (שופטים טו יא).

כל קריאה "גִּבּוֹר חַיִל", בר מן חד "וְגִבּוֹר חַיִל", "וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים" (ש"א טז יח).

כל קריאה "בְּנֵי חַיִל", בר מן חד "וּבְנֵי חַיִל", "וְהוּא גַם בֶּן חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב" (ש"ב יז י).

כל קריאה "לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ", בר מן חד "וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ", "וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּרֹאשׁ" (מ"א ב לג).

כל קריאה "שְׁנֵי טוּרִים", בר מן חד "וּשְׁנֵי טוּרִים", "וַיַּעַשׂ אֶת הָעַמּוּדִים" (מ"א ז יח).

כל קריאה "דַּע וּרְאֵה", בר מן חד "וְדַע וּרְאֵה", "וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (מ"א כ כב).

כל קריאה "מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל", בר מן חד "וּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל", "וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם" (מ"ב יז ח).

<עמ' 76> כל קריאה "בְּרִית עוֹלָם", בר מן חד "וּבְרִית עוֹלָם", "כִּי אֲנִי יְיָ אֹהֵב מִשְׁפָּט" (ישעיהו סא ח).

כל קריאה "אִם [בְּ]גוֹי", בר מן חד "וְאִם [בְּ]גוֹי", "הַעַל אֵלֶּה לוֹא אֶפְקֹד" קדמא בספר (ירמיהו ה ט)

כל קריאה "מֶלֶךְ עוֹלָם", בר מן חד "וּמֶלֶךְ עוֹלָם", "וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת" (ירמיהו י י).

כל קריאה "הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ", בר מן חד "וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ", "לִשְׁמֹעַ (אל) [עַל] דִּבְרֵי עֲבָדַי הַנְּבִאִים" (ירמיהו כו ה).

כל קריאה "דֶּרֶךְ אֶחָד", בר מן חד "וְדֶרֶךְ אֶחָד", "וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב (לדעת)" (ירמיהו לב לט)

כל קריאה "חֵיל פַּרְעֹה", בר מן חד "וְחֵיל פַּרְעֹה", "יָצָא מִמִּצְרָיִם וַיִּשְׁמְעוּ" (ירמיהו לז ה)

כל קריאה "כָּל אֵלֶּה", בר מן חד "וְכָל אֵלֶּה", "וּבָזָה אָלָה לְהָפֵר בְּרִית" (יחזקאל יז יח).

כל קריאה "מֶלֶךְ אֶחָד", בר מן חד "וּמֶלֶךְ אֶחָד", "וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (יחזקאל לז כב).

כל קריאה "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה", בר מן חד "וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה", "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְיִ רַב לָכֶם" (יחזקאל מה ט).

כל קריאה "בְּנֵי צִיּוֹן", בר מן חד "וּבְנֵי צִיּוֹן", "גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּייָ" (יואל ב כג).

כל קריאה "בְּכָל מָקוֹם", בר מן חד "וּבְכָל מָקוֹם", "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ" (מלאכי א יא).

כל קריאה "שַׂר צָבָא", בר מן חד "וְשַׂר צָבָא", "וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל יְהוֹיָדָע" (דה"א כז לד).

כל קריאה "עֹשֶׁר וּנְכָסִים", בר מן חד "וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים", "הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ" (דה"ב א יב).

כל קריאה "קְטֹרֶת סַמִּים", בר מן חד "וּקְטֹרֶת סַמִּים", "וּמַקְטִרִים לַייָ" (דה"ב יג יא).

כל קריאה "לִפְנֵי יְיָ", בר מן חד "וְלִפְנֵי יְיָ", "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף" (תהלים קב א).

<עמ' 77> כל קריאה "יְרֵא אֱלֹהִים", בר מן חד "וִירֵא אֱלֹהִים", "אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ" (איוב א א).

כל קריאה "דָּבָר טוֹב", בר מן חד "וְדָבָר טוֹב", "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" (משלי יב כה).

כל קריאה "עֵץ חַיִּים", בר מן חד "וְעֵץ חַיִּים", "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב" (משלי יג יב).

כל קריאה "חֶסֶד וֶאֱמֶת", בר מן חד "וְחֶסֶד וֶאֱמֶת", "הֲלוֹא יִתְעוּ חֹרְשֵׁי רָע" (משלי יד כב).

כל קריאה "אֶרֶךְ אַפַּיִם", בר מן חד "וְאֶרֶךְ אַפַּיִם", "אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן" (משלי טו יח).

כל קריאה "טוֹבַת מַרְאֶה", בר מן חד "וְטוֹבַת מַרְאֶה", "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה" (אסתר ב ז).

כל קריאה "צְבָא הַשָּׁמַיִם", בר מן חד "וּצְבָא הַשָּׁמַיִם", "אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ" (נחמיה ט ו).

כל קריאה "זֹאת הַתּוֹרָה", בר מן חד "וְזֹאת הַתּוֹרָה", "אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ד מד).

"וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ד מד).
"תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי" (תהלים יט ח).
"תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג ד).
"טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תהלים קיט עב).
ברוך ה' אלהי ישראל.

קישורים חיצוניים

1. דקדוקי הטעמים, מהדורתם של בער ושטראק (תרל"ט) בארכיון האינטרנט (צילום איכותי, דפדוף והורדה קלים וברישיון לשימוש חופשי)
2. דקדוקי הטעמים, מהדורתם של בער ושטראק (תרל"ט), באתר היברובוקס; יש עותקים ממנה בארכיון האינטרנט ובוויקישיתוף.
3. שני מאמרים של יוסף עופר הדנים בקונטרסי המסורה בכתר ארם צובה (שהיו הבסיס ל"דקדוקי הטעמים" של בער ושטראק) נמצאים ברשימת הפרסומים שלו להורדה (ראו שם #21 ו-#25).
4. יש חיבור דומה בדפי המסורה בסוף כתב־יד לנינגרד (ראו גם בוויקישיתוף).

הטקסט בספר זה הושלם