דורות הראשונים/כרך ג/פרק כו
מירושלים ליבנה. ועלינו לשום לב במקום הזה לדברי החוקרים האחרונים אשר לא הי׳ עינם ולבם כי אם לבית מלחמתם, ומצרותיהם של ישראל בחרבן ירושלים והמקדש והלכם ליבנה מצאו החוקרים ההם מקום להתגלות לבם והפיכת פני הדברים.
ובתוך נאד הדמעות של ראשי זקני ישראל על חרבן המקדש ראו הם שובע שמחות.
ויאמר לנו החכם גרעץ בח"ד עמוד 13: "כאשר באה השמועה כי נפלה ירושלים ונשרף המקדש קרעו רבן יוחנן בן זכאי ותלמיריו את בגדיהם וכו' אבל הרב לא הי׳ כמתיאש כהתלמידים כי הוא הכיר אשר היהדות איננה קשורה בהמקדש והמזבח למען הכחד מן הארץ יחד עמהם, הוא נחם את תלמידיו על אבדן מקום הכפרה בדברים הללו כי גמילות חסדים היא תחת הקרבנות כאמור כי חסד חפצתי ולא זבח ההשקפה החפשית הזאת על טיב הקרבנות נתנה לו להכיר הכרה ברורה כי לכל לראש נחוץ להקים מקום כללי חדש תחת המקדש וכו׳ ובזה עצמו את אשר לקח רבן יוחנן בן זכאי את הסנהדרין מבית המקדש ויעבירם ליבנה בזה עצמו העביר את כל היהדות בכללה מכל עבודת הקרבנות וישחרר אותה מזה ויעמידה לעצמה. המעשה הזה לא קבלה כל התנגדות מאיזה צד ממי שיהי׳ ויבנה היתה מעתה את אשר היתה ירושלים לפניה ותחליף אותה לכל פרטי פרטיה."
והנה העמיד פנים לפני הקורא כאלו בזמן אשר ירושלים ישבה על מלאות, חרב לא עבר בארץ, וכל העם שוקט ובוטח, המקדש בבנינו וכל רום תפארתו, כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם, בתוך שלות השקט זאת עזבו רבן יוחנן בן זכאי וחביריו את המקדש ואת ירושלים, ויהפכו עורף להקרבנות וימאסו במקדש ד׳ ולא חפצו להיות נתלים עוד בהמקדש, ויעבירו את הסנהדרין ליבנה ובזה עצמו העבירו את כל היהדות בכללה מכל עבודת הקרבנות וכל דבר המקדש וישחררו אותה מזה.
ומה אפשר לאמר להבלי תעתועים כאלה, ומה אפשר לאמר לדברים כאלה בדברי הימים כי הרשו להם להפוך כל הדברים ולעשות צחוק מר מכל אסונם של ישראל למען לבוא אל המטרה הגבוהה להכחיש את עצמנו.
והאם לא ידעו גרעץ וחבריו כי כל זה הי׳ בשעה שהמקדש נחרב וירושלים נהפכה לגלי עיים.
והאם לא ידעו גרעץ וחבריו כי המה באו ליבנה כדברי רבן יוחנן בן זכאי לאבא סיקרא "חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהוה הצלה פורתא" למצוא שריד במעט לכל האומה אשר הי׳ גדול כים שברה, לברוא להם מקום להניח שם ראשם למען אשר לא יפוצו בני ישראל איש מעל אחיו, להכין מקום אשר יהי׳ אפשר לפתוח משם חלון להביא איזה שביבי אור, למען אשר יוכלו לחזק עמדתם ולשוב לתחיה.
והנה עשה לו גרעץ שחוק של קלות ראש ומספר לקוראיו גם דבר פלא "כי המעשה הזאת של רבן יוחנן בן זכאי גם לא קבלה כל התנגדות",
לאמר כי כל חכמי הדור וכל העם השלוים וחשוקטים לא אמרו נתנה ראש ונשובה לירושלים האהובה היושבת לבטח, ולמקדש הבנוי כמו רמים.
ובדרכים כאלה כתבו את דברי ימי ישראל ובהבלים כאלה כסו פניה.
והנה מצא גרעץ גם דברים מפורשים מאת אשר אמר רבן יוחנן בן זכאי לנחם את ר׳ יהושע ימים רבים אחר החרבן בהלכם לבקר את חורבות ירושלים ויחבר זה אל מעשה האבלות בשעה ששמעו שנחרב המקדש ומזה כבר יש לו דברים מפורשים על חפשיות השקפת רבן יוחנן בן זכאי על הקרבנות.
והלשון מזה באבות דר׳ נתן פרק ד׳ הוא "פעם אחת הי׳ רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והי׳ ר׳ יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב אמר ר׳ יהושע אוי לנו על זה שהוא חרב מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל אמר לו בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחת (צ׳׳ל אחרת) שהיא כמותה, ואיזה זה גמילות חסדים שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח".
ועל הדברים הפשוטים והברורים האלה יקרא גרעץ "ההשקפה החפשית הזאת על טיב הקרבנות נתנה לו להכיר כי נחוץ להקים מקום חדש תחת המקדש". וכמושבע ועומד יענה אחריו החכם ווייס בקול (ח״ב עמוד 3):
"מתוך הדברים האלה יציצו מחשבות הנביאים הנאמנים אשר מעולם לא מצאו חפץ בקרבנות."
וכפי הנראה לא ראו החוקרים האלה ניחום אבלים מימיהם, אשר כל אחד ימצא לו צד של תנחומין למען הפג את הצער.
ובאבות דר׳ נתן פרק י"ד נאמר "כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי וכו׳ נכנס ר׳ אליעזר וישב לפניו אמר וכו׳ אמר אדם הראשון הי׳ לו בן ומת וכו׳ נכנס ר׳ אלעזר בן ערך וכו׳ אמר אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון וכו׳ אף אתה רבי הי׳ לך בן קרא תורה וכו׳ ונפטר מן העולם בלא חטא ויש לך לקבל תנחומין כשהחזרת את פקדונך שלם אמר לו אלעזר בני נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין״.
והחוקרים האלה היו יכולים ללמוד מזה כי טוב לגבר אשר מתו בניו.
אבל מה ענין צרי למכאובים עם בריות גופא ונהורא מעליא ומה ענין תנחומין עם זרעא חיא וקימא,
ומה ענין את אשר נחם רבן יוחנן בן זכאי בימי היות המקדש בחורבנו וידו פרש צר על כל מחמדי עין, מה ענין לזה עם דברי התורה בהעבודה במקדש הקדש בזמן שבית המקדש קיים, וד׳ שמה, והקרבנות נקרבים בעבודה כללית של כל ישראל בכל חקי התורה. ואך חרפה היא לראות כי חוקרים אשר נולדו על ברכי ישראל יעלו גרה את דברי חוקרי העמים להונות את ישראל מנחלתו ולאמר כי הנביאים לא מצאו
חפץ בקרבנות וזה אות כי עדין לא נתנה תורה לישראל, והנביאים לא ידעו מכל דברי התורה בקרבנות,
מבלי להבין ומבלי לדעת כי אין בכל דברי הנביאים אף מקום אחד אשר יתנגדו לקרבנות צבור חיובי התורה ועבודה כללית של כל האומה.
כל התנגדותם של הנביאים, וכל דבריהם היו נגד חלק מההמון אשר הפרסום הגדול מקדושת המקדש ושכינת ד׳ שם הביאם להאמין, כי גם כל עון וכל חטאת אשר יעשו במזיד יכופר להם על ידי הקרבנות אשר יקריבו בבית ד'.
והן דברי ירמיהו ז' הברורים והמפורשים:
"אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ד׳ היכל ד׳ היכל ד׳ וכו׳ הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל הגנב רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ובאתם ועמרתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה המערת פרצים הי׳ הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם."
ומבואר ומפורש כי אך זה הי׳ כל דברי הנביאים פה אהד מפני שנמצאו בתוך המון העם כאלה, אשר טעו וחשבו כי מקדש הקדש והעבודה תכפר על כל הפשעים כולם גם אם יהיו במזיד גמור.
ודברי ר׳ יהושע על בית המקדש "אוי לנו שהוא חרב מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל הנם דבר כללי מפורסם באומה מימי המשכן ואילך ומפורשים בתורה.
וההמון הבלתי יורד לעומק דברי התורה וחלק מהם הלהוטים אחרי גנב רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל(נב) חשבו כי על כל פשעים יכסה המקדש והעבודה שם.
על כן הרעישו הנביאים על כל זה להודיעם כי עיקר הכל לפני ד׳ הוא לשמוע בקול ד׳ ולעשות הישר והטוב.
והן גם דברי ישעי׳ א׳:
"למה לי רב זבחיכם יאמר ד׳ וכו׳ כי תכאו לראות פני (כדין שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ד׳) מי בקש זאת מידכם רמס חצרי וכו׳ חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וכו׳ ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע" וכו׳.
והנה ידבר בזה ישעי׳ גם נגד רוב זבחיהם וגם נגד תפלותיהם, וכשם שזה ודאי שאין דבריו נגד התפלה עצמה, כן אין דבריו נגד הקרבנות עצמם.
דבריו הם נגד רוב הקרבת קרבנות יחידים מבלי אשר הסירו רוע מעלליהם, וכן הם דבריו נגד דבר התפלות כשידיהם דמים מלאו טרם אשר הסירו רוע מעלליהם.
ולא לבד המקדש ועבודה כי אם גם גמילות חסדים וצדקה לאביונים ועניים אשר הנם מהמושכלות היותר ראשונות ודבר מוסכם לכל העולם לטוב גמור, אלו היינו רואים חבר גנבים ורוצחי נפשות עושים להם היתר לגנוב ולרצח, וליתן משללם מעשר לעניים וליסד בתי חסד האם לא היו הנביאים מרעישים על זה ונגד זה, ולוא גם נתנו המחצה ממנה לעניים ולאביונים ואפילו אם נתנו את כולה.
ואיך הי׳ אפשר להנביאים לבלי להרעיש נגד אלה, אשר הנביאים יאמרו להם:
״הגנב רצח ונאף והשבע לשקר וכו' ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה המערת פרצים הי׳ הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם."
ותחת מה שחשבו חוקרי העמים להראות מתוך דברי הנביאים נגד הקרבנות כי עוד לא נתנה תורה לישראל, וכי לא ידעו בני ישראל בימי הבית הראשון ממקדש הקדש ולא ידעו מדברי התורה בדבר המקום אשר יבחר ד׳,
הדבר יוצא משם לגמרי להיפך, כי כל כך התפשטו דברי התורה אז גם בין השדרות היותר נמוכות של ההמון, וכל כך נקדש קדוש קדושת המקדש לכל ישראל ועבודת הקדש תמידין כסדרן,
עד שנמצאו בין ההמון כאלה אשר השבו כי כפרת עבודת המקדש תשתרע גם על רצח גנב ונאף בשאט נפש, ובלי כל תשובה וחרטה ועזיבת החטא ובלי ״רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם חדלו הרע".
וכל הדברים האלה גדולים ורחבים בדברי הנביאים, ויבוארו לנו לכל פרטיהם בדברינו נגד כל הבלי הגוים בהביבעלקריטיק בכל הנוגע לדברי התורה ודברי הנביאים בכלל ודברי התורה ודברי הנביאים בנוגע למקדש הקדש והקרבנות בפרט.
והנה באו החוקרים האלה ויעלו גרה את דברי חוקרי העמים בנוגע להנביאים והקרבנות נגד דברי התורה.
ויבחרו להם סגנון כאלו מצאו דברים ומעשים לרבן יוחנן בן זכאי בימי שלות השקט של ירושלים והמקדש וכי רבן יוחנן בן זכאי הי׳ לו השקפה חפשית על המקדש והקרבנות נגד דברי התורה.
ובחפזם לא הבינו החוקרים האלה כי גם אלו היו דברי רבן יוחנן בן זכאי לר׳ יהושע בימי המקדש ואלו גם אמר זה אז ״יש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה ואיזה זה גמילות חסדים" הנה גם אז לא היו בדבריו לא השקפה חפשית ולא דבר חדש כל עיקר.
והוא דבר מוסכם ומקובל מכל חכמי ישראל ככל הדברים הכלליים יסודי התורה המוסכמים וידועים לכל ישראל.
ומשנה שלמה שנינו במס׳ אבות פרק א׳ משנה ב׳:
"שמעון הצדיק הי׳ משיירי כנסת הגדולה הוא הי׳ אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים." וגדולה מזו אמרו במס׳ ראש השנה ד׳ י"ח:
"לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה אמר רבה בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר כתורה אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים."
ומה אפשר לאמר לדברי הבאי אשר יאמר גרעץ:
"אבל הרב לא הי׳ מתיאש כתלמידיו כי הוא הכיר אשר היהדות איננה קשורה בהמקדש והמזבח למען הכחד מן הארץ יחד עמהם",
כאלו יתר חכמי הדור ותלמידי רבן יוחנן בן זכאי חשבו כי כאשר נחרב המקדש בטלה התורה ונתבטלה היהדות.
אבל אפילו תינוק שבישראל יודע כי המקדש וכל עבודת המקדש בכל היותם קדש קדשים אינם כי אם הלק בתורה, ולא כל התורה בכללה, אשר גם דבר אחד מדבריה לא יוכל להבטל ולא יבטל לעולם.
ואפילו תינוק מישראל יודע שגם מי שאין לו לולב מחויב בכל זה לשבת בסוכה, וגם מי שאין לו שופר חייב בכל מצות יום טוב בראש השנה.
ואפילו תינוק שבישראל יודע כי אין מצות שבת ויום טוב, מאכלות אסורות, תפילין וציצית, סוכה ולולב, כל מצות עשה ולא תעשה שייכים להמקדש ועבודת המקדש.
ומה ענין בדברי הימים לבדות דברים אשר אין להם שחר ולקרוא עליהם שם הגדול של דברי ימי ישראל.
דברי הימים אינם כי אם דברים כמו שהם ומעשים שהיו ולא הבלים אשר יבדה הכותב כדי להוציא את רוחו.
הערות
הערה (נב): בכרך הקודם בדברינו על הבלי הגוים בהביבעלקריטיק מבואר באורך כי גם כל אלה אשר עבדו אלקים אחרים בימי הבית הראשון קיימו את כל מצוות התורה באין מחסור דבר, ושם יבוארו לנו כל הדבריס האלה לכל ענינם, ודברי הכתובים האלה בירמי׳ שם גם הם יבארו זה.