דורות הראשונים/כרך ג/פרק ט


‫עתה נשתנו כל הדברים בירושלים‪ .‬העם וראשי יחידי סגולה אשר בראשם‪,‬‬ ‫אשר עמלו על דבר השלום ואשר הרומיים החלו עתה להטות להם אוזן, הם‬ ‬‬ נדחו עתה לאחוריהם והרומיים לא יכלו להשלים עמהם כי ירושלים לא היתה‬‬ ‫בידם כי אם בידי שמעון בן גיורא ראש בריוני אשר בפחזותו חשב להלחם עם‬ הרומיים ולעשות לו ממשלה‪.‬‬ ‫ ועיקר תנאי השלום מצד הרומיים הלא הי׳ למסור את ירושלים לידם‬ ולמסור להם את כל כלי הנשק אשר ביד בני ישראל. ‬ ‫ושני הדברים האלה לא רצה שמעון בן גיורא לשמוע.

והן דברי האבות דר׳ נתן פרק ד׳:‬ "וכשבא אספסינוס להחריב את ירושלים אמר להם שוטים מפני מה‬ ‫אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש‬ ‫וכי מה אני מבקש מכם אלא שתשגרו לי (כל אחד ואחד) קשת אחת או חץ‬ ‫אחד ואלך לי מכם וכו׳ כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שלח וקרא לאנשי‬ ‫ירושלים (בעת ההיא) ואמר להם בני מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת‬ ‫ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש וכי מה הוא מבקש מכם הא אינו מבקש מכם‬ ‫אלא קשת אחת או חץ אחד וילך לו מכם וכו׳ וכיון שאמר להם ריב"ז יום אחד‬ ‫ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו שלח וקרא לתלמידיו לר׳ אליעזר ור׳ יהושע וכו׳."

‫והדברים נאמרו בסגנון של אגדה, ‬ועיקר ענינם הם מעשים שהיו כי בימים‬ ‫ההם לפני אשר יצא רבן יוחנן בן זכאי אל אספסינוס, ‬ועל פיו ליבנה, ‬היו ימי‬ הצעת דבר השלום בין בני ישראל והרומיים. ‬ ‫והזמן רשום עוד יותר לכל סימניו באגדה דגיטין ד׳ נ״ו אשר יש שם כל‬ יסודי הדברים. ‬ובא שם: "שדר (נערא) עילוייהו לאספסינוס וכו׳ הוו בהו הנהו תלתא עתירי‬ נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת וכו׳ חד אמר להו אנא זיינא‬ ‫להו בחיטי ושערי וחד אמר להו וכו׳ הוה להו למיזן עשרים וחד שתא הוו‬ ‫בהו הנהו בריוני אמרו להו רבנן ניפוק ונעביד שלמא‬ בהדייהו לא שבקינהו אמרו להו ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו אמרו להו‬ ‫רבנן לא מסתייעא מלתא קמו קלינהו להנהו אמברי דחיטי ושערי‬ ‫והוה כפנא וכו׳ אבא סקרא ריש בריוני דירושלים (ראש אצל שמעון בן‬ ‫גיורא על אנשיו מירושלים) בר אהתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא‬ ‫בצינעא לגבאי אתא אמר ליה עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא‬ ‫בכפנא אמר ליה מאי איעבד דאי אמינא להו מידי קטלו לי‬ ‫אמר ליה חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהוה הצלה פורתא אמר ליה‬ ‫נקוט נפשך בקצירי וכו׳ נכנס בו ר׳ אליעזר מצד אהד ור׳ יהושע מצד אחר כי מטו ‬‫לפתחא בעו למדקריה‪ אמר להו וכו׳ פתחו ליה בבא נפק כי מטא להתם‬ אמר שלמא עלך מלכא וכו׳."

‫ומבואר כי היה זה בהימים אשר המצור היה מבפנים ולא מבחוץ וירושלים‬ ‫לא באה עוד במצור, כי היה זה בעוד אספסינוס בקיסרין ועל זה הוא שנאמר‬ "כי מטא להתם" וטרם אשר נעשה לקיסר, כמו שמפורש שהשיב לו ‪"‬לאו‬ ‫מלכא אנא".‬

‫ואת אשר לא היה אפשר לצאת הי׳ מפני אלה אשר בפנים אשר השערים‬ היו בידם שהם שמעון בן גיורא וחילו‪.‬‬ ‬‬ ‫והיה זה בהימים אשר נהרנ אטהא ומשל וויטעלליוס, ‬והיינו בהזמן אחרי הימים‬ אשר אז חזקו דברי ראשי ישראל "נעביד שלמא בהדייהו" אשר אספסינוס הי'‬ ‫קרוב להתרצות לחפץ חכמי ישראל והי' עליהם דק למסור את כלי הנשק ולפתוח‬ ‫שערי ירושלים‪ .‬ובריוני ושמעון בראשם השיבו:

‫"ניפוק ונעביד קרבא‬ בהדייהו וכו' קמו קלינהו להנהו אמברי דחיטי ‫ושערי״ וכו׳‪.‬‬ ‫ ונפלא הדבר איך לא עמדו כל כותבי דברי הימים גם על דברים היותר‬ פשוטים‪.‬‬ ‫ הן בכל דברי יאזעפוס ידבר תועה על יוחנן בן לוי ויתנהו לשופך דמי‬ ‫נפשות נקיים ושואף להון ושודד בצהרים, ‬וגם בדבר שרפת כל אוסמי האוכל‬ ‫ינהג את קולמסו כאלו אשם גם בזה יוחנן בן לוי כשמעון בן גיורא. ‬ ‫ואם כן מה ענין לדבריו ‪IV, 9, 11‬ כאשר הביאו חבר הכהנים הגדולים‬ ‫את שמעון בן גיורא, ‬אשר יאמר‪: ‬ "אבל ד׳ נתן בלבם עצה נבערה ללכת בדרך עקש לרעתם והנה סכלו‬ ‫לבחור בדבר אשר הנהו גרוע מחרבן וכליה, כי למען הוריד את יוחנן מרום‬ ‫מצבו החליטו להביא את שמעון בן גיורא לירושלים וכו׳ וישלחו את הכהן הגדול‬ ‫מתתיהו להביאו העירה." ‬ ‫אבל איך הי׳ בזה רעה חדשה ואיך הי׳ זה "לרעתם ולאסונם", והלא כפי‬ ‫מה שהבינו כל כותבי דברי הימים עד היום לחם גם יוחנן לוי רק נגד הרומיים‬ ‫וגם הוא לא חשב כל מחשבת שלום עם הרומיים, ‬ואם כן איזה הבדל של כלום‬ ‫הי׳ בזה אם הי׳ יוחנן בן לוי נשאר ברום מצבו או שנדחה ושמעון בן גיורא לקח‬ ‫עמדתו תחתיו. ‬ואיך אפשר במעמד כזה לאמר "כי בחרו בדבר אשר הנהו גרוע‬ ‫מחרבן וכליה", והלא בין כך ובין כך הי׳ החרבן, ‬לפי דברי יאזעפוס, ‬על ידי‬ ‫מעשי יוחנן ואשר עמו, ‬ובין כך ובין כך היו הרעות כולם.

‫ומה ענין לאמר על זה "כי ד׳ סכל עצתם ונתן בלבם עצה נבערה ללכת‬‬ בדרך עקש". ‬‬ ‫אבל כן הדבר, ‬וכבר נתבאר לנו פעמים רבות כי מעלה אחת גדולה יש‬ ‫ליאזעפוס אשר גם בכל אשר השתדל להוליך את הקוראים שולל, ‬ובכל אשר‬ ‫הליט את פניו באדרתו, ‬נמצא גם גרעיני האמת מפוזרים אשר פלטה קולמסו פעם‬ כה ופעם כה.

‫ועלינו רק לבלי להעלים עין מהם ולקרבם חד אל אחד ואז יורו לנו את‬ ‫כל הדברים כמו שהם. ‬ ‫וכן הוא גם במקום הזה כי הי׳ אז הדבר מפורסם גם בישראל גם בין‬ ‫העמים אשר רק על ידי שמעון בן גיורא בא החרבן וכי יוחנן וכל בני חבורתו‬ ‫בעמדם ברום מצבם היו קרובים אל השלום עד אשר גם יאזעפוס בכל שנאתו‬ ‫העזה כמות אל יוחנן לא היה יכול לכתוב אחרת מזה:‬

כי הדבר אשר עשו עתה חבר הכהנים הגדולים אשר למען הוריד את‬ ‫יוחנן מרום מצבו הביאו לירושלים את שמעון בן גיורא בראש בני בריוני בזה‬ ‫הביאו את החרבן‪.‬‬ ‬‬ ‫כי אלו לא עשו זה חבורת אגריפא אז הי׳ נכרת ברית שלום, ‬כי לגרש‬ את הרומיים עצמם מהארץ זה לא עלתה אז על דעת שלומי אמוני ישראל ועל‬ ‫דעת יוחנן בן לוי עושה דברם. ‬ וכן יורו לנו הדברים המפורשים אשר באו בתוך הדרוש הארוך אשר שם‬ ‫יאזעפוס בפי טיטוס (במלחמת היהודים ‪VI, 6, 2‬) אשר בתוך דבריו יאמר שם:‬

"אחרי מות נערא היתה הנהגתכם רק ככל אשר תוכל הרשעח להתנהג. ‬בטול‬ ‫הסדרים ברומא חזק את ‬רוחכם וכאשר הלכנו אני ואבי (אספסינוס) למצרים‬ השתמשתם אתם בהעת הטובה הזאת להכין כל דבר המלחמה ולא יראתם‬ ‫למרר לבב אלה אשר ישבו עתה לכסא מושלים אשר לפני זה הכרתם‬ ‫אותם לבעלי רחמים וחמלה בתור שרי הצבא.‬״‬ ‫ וכל הדברים האלה (אף כי הנם רק סגנון יאזעפוס) נפלאו מאד לפי מה‬ ‫שהבינו דבר המלחמה עד היום. ‬ ‫הן לפי דברי כל כותבי דברי הימים הי׳ אז כבר השנה השלישית אשר‬ ‫מרדו בני ישראל בפומבי בממשלת רומא, ‬וזה השנה השלישית אשר יעמדו‬ ‫עמהם במערכת מלחמה, והנה יוכיח להם על פניהם כי כאשר הלך עם אביו‬ ‫למצרים ואספסינוס ישב לכסא רומא עשו בני ישראל מעשים למרות רצונם. ‫ואיזה ענין יש לכל הדברים האלה על פי מה שהבינו דבר המלחמה עד היום‬ ‫לאמר כי מראשיתה היתה למרוד בהקיסר וממשלת רומא.

‫והדברים מבארים את עצמן‪ ,‬כי כן הדבר אשר אך אז בימים ההם יצא‬ ‫הדבר החדש, ‬דבר המרידה בהרומיים עצמם על ידי שמעון וחבורת בני בריוני‬ ‫אשר עמו אשר זמן קרוב לפני זה בא כל עיקר ההנהגה לידם (י״ז)‪.‬‬

ועל כן הנה ‬דברי יאזעפוס בשם טיטוס מובנים ונקראים מאליהם.‬

‫ורק על פי כל הדברים האלה נוכל להבין גם את מעשי הרומיים אחר‬ ‫המלחמה אשר את יוחנן בן לוי כמעט שלא ענשו מאומה.

‫וכפי אשר הבינו את דבר המלחמה עד היום הלא בנוגע להרומיים הי׳‬ ‫יוחנן בן לוי מורד בהרומיים לכל הפחות כשמעון בן גיורא.

‫ותהי להיפך כי שמעון בן גיורא התערב בזה רק בהשנה האחרונה לימי‬ ‫המלחמה, ‬ויוחנן בן לוי כבר פעל ועשה בעודנו בארץ הגליל, ‬ומראשית ימי‬ ‫המלחמה לא נח ולא שקט ויכין את כל דבר המלחמה, ובעצמו גם נלחם בכל‬ ‫עוז ידו ובכל תחבולה‪.‬

‫וכבר הכירו גם כל כותבי דברי הימים כי אך שקר טפל יאזעפוס על‬ ‫יוחנן בן לוי ויתן גם אותו לאיש בליעל, ‬כי באמת הי׳ לאומי נלהב וכל לבבו‬ היה נתון לרוחתם ולישועתם וכל מעשיו לטובת האומה, ‬וכל זה יבואר לנו במקומו.

והנה כי כן הלא היו כל מעשיו מראשית ימי המלחמה נגד הרומיים לגרשם‬ ‫מן הארץ כפי הבנת כל כותבי דברי הימים עד היום‪.‬‬

וידענו מדרכי הרומיים אשר ראשי המורדים הומתו באכזריות נוראות ואף‬ ‫כי מורד כללי כזה במלחמה גדולה וארוכה כזאת‪.‬‬ ‬‬ ‫ובבל זה נראה בזה דבר נפלא מאד אשר נראה ונשתומם, ‬כי רק שמעון‬ ‫בן גיורא הומת כמורד בהרומייס ויוחנן בן לוי נענש רק בעונש קל לשבת‬ ‫בבית האסורים.‬

‫ואף כי במסע הנצחון הלך גם יוחנן בן לוי כמו שהלכו שם גם כשבעה‬ ‫מאות משועי ירושלים, ‬אבל לא הומת שם כי אם שמעון בן גיורא לבדו.‬

‫ובמלחמת היהודים ‪ VI, 9, 4‬יאמר יאזעפוס‪:‬‬ "יוחנן ביחד עם אחיו אשר סבלו רעב בהמנהרות אשר התחבאו, ‬בקשו‬ ‫עתה חסד אצל הרומיים, ‬את אשר לא עשו לפני זה ‬בימי המלחמה, ‬וגם שמעון‬ ‫אחרי אשר נלחם עם מזי רעב מסר עצמו אל הרומיים (עי' לפנינו פרק י"ט)‬ ‫והוא הוכן להקריבו לטבח ביום חג הנצחון ברומא, ויוחנן נשפט לשבת בבית‬ האסורים כל ימי חייו." ‬ ‫ושם אחר זה ‪ VII, 5, 6‬אחרי אשר יאריך ברוב ענין לספר את כל‬ ‫דבר חג הנצחון ברומא יאמר:

"סוף מטרת המסע הי׳ היכל יופיטער אשר שס עמדו. ‬מנהג הוא מימי‬ ‫קדם לחכות שם עד אשר יבוא השליח להכריז כי הומת שר צבא האויב, וזה‬ הי' שמעון בן גיורא, ‬אשר הלך יחד עם האחרים במסע הנצחון. ‬עתה‬ שמו עליו חבל והעלה לגרדום ומוליכיו יסרוהו בשוטים בדרך מהלכו, ‬ובמקום‬ ‫הזה נדונו למיתה על פי חוקי רומא כל אלה אשר נתחייבו מיתה. ‬כאשר הכריזו‬ ‫כי הומת הריעו כל הנאספים ויחלו להקריב קרבנות." ‬ ‫וליוחנן לא נעשה מכל זה דבר וגם נשאר בחיים, ‬רק הושב בבית האסורים‬ ‫ככל חוטא ממדרגה קלה, ‬וכי גם לא רצו שיתהלך חפשי בין העם. ‬ואחיו היו גם ‬חפשים לנפשם, ‬ולא נעשה עמם דבר. ‬‬ ורק תמהון הוא כי לא הרגישו בכל זה כל כותבי דברי הימים ויכתבו‬ ‫דבריהם באופן כזה כי בנוגע להמרידה נגד הרומיים הי' גם יוחנן כשמעון ועוד‬ ‫גם יותר ממנו בהיות כל מעשי יוחנן מראשית ימי המלחמה. ‬ ‫אבל כן הדבר כי ידעו הרומיים היטב אשר יוחנן לא מרד בהרומיים‬ ‫עצמם כלל.

‫וידעו היטב אשר בבוא המשרה בירושלים לידו בקש מהרומיים רק את‬ השלום‪ ,‬ויתחננו הוא וכל סגולת העם לפני אספסינוס וטיטוס לתת להעם את‬ ‫שאלתם להסיר מהם רק את נגע אגריפא והאבירים, ‬למען אשר יוכלו להביא‬ ‫סדרים בארץ ולהשיב המנוחה שם. ‬‬ ‫ואחרי מות נירון גם היו ימים אשר אספסינוס גם נטה אוזן לדבריהם,‬ ‫והוא שלח את טיטוס בנו אל הקיסר החדש לשמוע דעתו על זה ופקודתו.

‫ורק ריש בריוני שמעון בן גיורא הוא הי׳ המורד בהרומיים עצמם, ‬ויוחנן‬ ‫בן לוי וכל ראשי ירושלים לא יכלו לעשות כל מאומה בהיות ירושלים עצמה‬ ‫מאז ואילך בידי שמעון וחבורתו וכל שעריה בידם.‬

‫ואחר־ אשר השלום נתבטל על ידי שמעון בן גיורא נסחף גם הוא לתוך‬ המלחמה בהכרח.‬

‫אז ראו חכמי התורה כי אזלת יד בירושלים ויחשבו מחשבות איך להציל‬ ‫את העם‪.‬‬ ‬‬ ‫זה הוא דבר המלחמה בכלל, ‬וכל פרטיה יבוארו במקומו בכרך שלפני זה.

‫ומראשה עד סופה היתה רק על ידי אגריפא והאבירים; הם התחילו המלחמה‬ ‫על ידי חיל אגריפא, ‬והם הביאו עליהם את הרומיים, ‬והם גם סכלו את כל‬ ‫עצת טובי העם בהגליל על ידי יאזעפוס, ‬והם גם בטלו את כל תקות השלום‬ ‫על ידי הביאם את שמעון בן גיורא.

והנה באה ונהיתה הצרה היותר גדולה, ‬חרבן ירושלים, חרבן המקדש,‬ וחרבן הארץ בכלל, ‬על ידי אויבים הפנימים אשר כדברי איש בריתם בתוך‬ ‫המלחמה, ‬יאזעפוס, ‬גם בדבריו באלטטי׳ ‪ XX, 9, 4‬גם במלחמת היהודים ‪II, 14, 1‬‬ ‫בעמדו עוד בימי הנציב אלבינוס: ‬ "על ידי מעשי כל האבירים ההם בא כל דבר החרבן." (ועי׳ דברינו על זה‬ ‫עמוד ‪ 5‬ועמוד ‪(7‬‬

‫אבל הנה גם לא נשארו באמצע הדרך ויוסיפו להשחית ולחבל כל מעשי‬ טובי העם עד כי בידיהם הביאו את כל חרבן הארץ.‬ ‬ ‫ואז נעלמו בתוך החשך והאפלה, ‬נעלמו ואינם, ‬ובכל צרותיהם של ישראל‬ ‫מאז ואילך, ‬ובתוך כל המעשים כולם וים הגדול של התלאות הנוראות אין זכר‬ ‫מהם ולא נמצא עוד לפנינו שם לא את אחד מחבר הכהנים הגדולים, ‬ולא את‬ ‫אהד האבירים‪ ,‬ונם לא את אהד ההורךסים, ‬ואגריפא הי׳ חי עוד לכל הפחות‬ ‫כעשרים שנה אחר זה ויהי מבאי בית אספסינוס וטיטוס ויתרועע עמהם ובכל‬ ‫זה לא בא זכר כי עשה מאומה לרוחתם של ישראל בתוך ים צרה לאחר‬ ‫החרבן, וגם לא בא זכרונו עם בני ישראל כל עיקר.

גבורים היו לקחת מישראל את דם הנפש, ‬גבורים היו לשלול שלל ולחלק, גבורים היו לרכוב על כתפם של ישראל על ידי הנציבים והרומיים בכלל;

‫עתה כאשר כשלו בני ישראל על ידם ונפלו, ‬גזו ויעופו, ‬ויאבדו מתוך‬ ‫הקהל, ‬ואין זכר למו בין בני ישראל. גם יאזעפוס נמצאהו מאז ואילך בצל‬ ‫כנפי אספסינוס וטיטוס ובהיכלם, ‬ושם גם נפגש עם אוהביו מלפנים, ‬אבל דבר‬ ‫לא היה לו עוד עם ישראל עמו.

‫כן הדבר כי גם לאחר החרבן לא שכחו כל אלה את עם בני ישראל אבל‬ ‫רק לרעתם ולהותם ולהפוך עליהם בלהות.‬

‫בשעה אשר האומה ירדה פלאים ותהי מרמס לרגלי הרומיים, ‬הי׳ חובת‬ ‫כותב דברי ימי ישראל לפני הרומיים ולעיני הקיסר עצמו להשתדל להקל עון‬ ‫חטאתם ולמתוח עליהם חוט של הסד ורחמים לפני שוביהם, ‬אבל אגריפא‬ ‫ויאזעפוס נוסדו יהד לצייר את כל הדברים רק לטובתו של אגריפא וכל אגפיו‬ ‫ולתת את העם לפראי מדבר ולשמצה בקמיהם, ‬כי לא ישנו אם לא ירעו, ‬וכי‬ ‫ההתרגשות וההתקוממות וגם המרידה היא להם כמונחת בחיק לבבם ולחם חוקם.

‫והוא הציור הכללי ההולך ונמשך כחוט בכל דברי יאזעפוס כבר מימים‬ רבים לפני ימי המלחמה.

‫ולא עשה זאת יאזעפוס מדעתו ועל דעתו לבד כי אם בסוד מרעים של‬ ‫אגריפא ויתר ההורדסים.

‫ובספרו ‪ Vita LXV‬אחרי אשר יאמר שם כי מסר ספרו מלחמת היהודים‬ ‫לאגריפא ויתר ההורדסים לראות אמתת דבריו, ‬יוסיף אחר זה שם:‬ ‬‬ ‫״המלך אגריפא כתב ששים ושנים מכתבים לעדות אמתת דברי.

‫והדבר מבואר מעצמו כי להעיד כי כנים הדברים די במכתב אחד. ‬ ‫אבל השנים וששים מכתבים בזה הם בל מה שהעיר אגריפא בכל דבר‬ ‫ודבר איך ובאיזה סגנון למסור הדברים, ותוספת גלוי דעתו.

‫ומכל הששים ושנים מכתבים כתב שם יאזעפוס לפנינו רק שנים מהם, ‬‫שני מכתבים קצרים אשר הי׳ אפשר להראות חזותם לרבים, ‬ובכל זה הנה הדבר‬ ‫יוצא כן גם מהם, כי האחד מהם לשונו: ‬‬ "המלך אגריפא לאוהבו יאזעפוס שלום." "מתוך ספרך הנני רואה כי לא נדרש לך ללמוד דבר וכו׳ אבל כאשר‬ תהי׳ עמדי יחד תשמע ממני בעצמי דברים רבים בלתי נודעים עד היום." ‬ ‫והנה היו ביניהם בזה גם דברים אשר לא רצה אגריפא למוסרם בלתי אם‬ ‫פה אל פה. ‬ ‫גם במכתב השני הקצר עוד יותר נאמר בו בקשת אגריפא ליאזעפוס‬ "לשלוח לו את יתר חלקי הספר", אשר גם מזה מבואר כי לא חיבור שלם שלח לו‬ ‫יאזעפוס, ‬כי אם דבר דבר לשמוע ממנו אם הפיקו הדברים כל חפצו, ‬או ירצה‬ לשנות בהם. ‬ ‫ומזה באמת באו יחד ששים ושנים מכתבים מאגריפא אליו, על כל‬ ‫ענין לעצמו להורות הדרך לפני יאזעפוס.

‫ומכל זה יחד הדבר מבואר נגלה כי יחד עם דעת אגריפא וחפציו סידר‬ ‫יאזעפוס את כל דבריו ויהיו דבריהם למצוא הדרך איך להצדיק את אגריפא‬ ‫ולהרשיע את ישראל, ‬כי צדק אגריפא וכל דרכיו מישרים, ‬ובני ישראל אשמם‬ ‫בראשם וכגמול ידם בא להם. ‬ ‫והנה לא הי׳ די לפניהם את אשר הם בידם חציתו את האש והביאו את‬ ‫החרבן הנורא, ‬כי אם גם אחרי אשר נחרבה ארץ יהודה, ‬כאשר גם חרבה ירושלים‬ ‫ונשרף מקדש ד׳ וכל העם היו מפרפרים בין החיים והמות ודמם כנחל שוטף,‬ ‫בשעה ההיא ישבו יחד להתיעץ על צפונותיהם, ‬איך לגולל כל האשמה בראש‬ ‫העם, ‬ותלו קולר גדול בצוארם לעיני הרומיים וישימו עליהם עבטיט וכעבות‬ ‫העגלה חטאה, להגדיל חטאתם, ‬ויתנום למורדים ברומיים גם עוד טרם התגלע‬ ‫הריב, ‬וגם לאנשים אשר אינם מן הישוב ומתקוממים מבלי דעת רק מתוך סערת‬ רוחם ורעת לבבם אשר השקט לא יוכלו‪.‬‬

אף כי ידע יאזעפוס, ‬וידע אגריפא עמו, ‬כי הקיסר עצמו גם הוא יקרא‬ ‫הדברים, ‬ככל אשר יאמר שם יאזעפוס עצמו.

‬‬‫ומה יפלא אם מאז ואילך גדלה ורבתה חמת הרומיים על ישראל, ‬ומה‬ ‫יפלא אם כל מעשיהם של הרומיים מאז ואילך כוננו על יתר רק לנקום מבני‬ ‫ישראל שבע על חטאותם ולהסירם מעם, ‬ומה יפלא אם מאז ואילך הביטו עליהם‬ ‫הרומיים בעיני בוז כעל אומה ירודה, ‬ונרגיש כל זה בעצמותינו גם עד היום הזה.

‫אבל אם לא נוכל כהיום להשיב את הריסותם מלפני ימי החרבן, ‬עד אשר‬ ‫ירחם ד׳ את עמו ובחר עוד בציון וירושלים, הנה נוכל להשיב את האמת‬ ‫למקומה ולתקן עותתם מאחרי החרבן, בכל הנוגע לסגנון הדברים ולסדרי המעשים‬ ‫וכל דבר המעשים עצמם, ‬כי גדולה היא מאד מדת האמת ואין כל בריה יכולה ‬‬ ‫למחות רשומה ולהשמיד את שרשיה, וגם אם תכוסה במשאון, מבין רגבי עפר‬ ‫תעלה ומבין צחיחי סלעים תגלה ותראה.

‫וכבר נתבארו לנו כל הדברים מתוך דברי יאזעפוס עצמו, ויראו עוד יותר‬ מכל דברינו בכרך הקודם בכל פרטי הדברים מלפני ימי המלחמה וכל דבר‬ ‫המלחמה עצמה.‬ ‬‬

הערות

הערה (י״ז): ויאזעפוס כתב שם הכל בסגנון כזה כאלו ידובר בכל העם, ‬ויבואר לנו כל זה במקומו.‬‬ ‬‬