דורות הראשונים/כרך ג/פרק ה
ולא הרגישו כל העוסקים בזה על עוד ענין שלם אשר בא בדברי יאזעפוס, אשר יורה לנו גם הוא כי אגריפא והכהנים הגדולים האבירים דרשו רק טובתם והנאתם עם הנציב פלארוס ראש כל צוררי ה־הודים, מבלי לתת לב לאסון העם.
וישוב ויורה לנו כי לא עלה אז על לב העם כל דבר מרד נגד הרומיים. והדבר הזה כבר הי׳ ברגע היותר אחרונה דהיינו כבר אחרי אשר יצא נעאפאליטאנוס מירושלים. כבר הובאו לנו הדברים אשר באו בדברי יאזעפוס (מלחמות היהודים II, 16, 3) בספרו דבר העם לאמר: ״אחרי אשר נסע נעאפאליטאנוס פנו היהודים אל אגריפא ואל הכהנים הגדולים בבקשתם לתת להם לשלוח מלאכים אל הקיסר לברר לפניו את כל מעשי פלארוס בירושלים ולבקש משפטם, ויהיו דבריהם כי אם לא יעשו כן אז אין לך דבר אשר יוכל להביא עליהם חשד של מרידה יותר מזה, שהרי על כל ההרג והאבדון והמהפכה בירושלים החשו ולא הציעו דבריהם ומשפטם לפני הקיסר, וגם כי אם לא יבררו הם לפני הקיסר מי החל ראשונה לאחוז בחרב יכול לטעות ולחשוב כי הם התחילו בזה, ויראו לדעת כי לא ישארו במנוחה (נגד אגריפא והכהנים הגדולים) אם לא יושלחו המלאכים. אבל אגריפא ראה והבין כי אם ירשה להם להציע משפטם לפני הקיסר נגד פלארוס יביא שנאה על עצמו (מפלארוס).״ ושני הדברים אשר נראדי בזה יראו לנו את כל מעמד הדברים כמו שהם.
מצד אחד נראה דבר העם בהתחננם על נפשם לתת להם ללכת לרומא למען הסיר מהם כל חשד של מרידה אצל הקיסר, ומצד השני דבר אגריפא והאבירים הכהנים הגדולים אשר לא יתנום לעשות כן רק מפני טובת עצמם.
והדברים האלה יכו בתמהון להביט על ענות העם וצרת נפשם מפני נוגשיו מבפנים, הרודים בו בפרך ולוקחים את נפשו.
הן דברי העם כלו היו האמת לאמתו עד כי גם אגריפא והאבירים לא הי׳ להם מה להשיב על זה, וגם יאזעפוס סתרם ומגינם עזבוהו תחבולות ערמתו ולא מצא מה להגיד נגד זה, ויהיו כל דבריו רק זאת: כי אגריפא והאבירים לא יכלו להסכים לזה מפני כי לא רצו להפר בריתם עם פלארוס. והיינו עם פלארוס צורר היהודים אשר אך זה עתה השתער על ירושלים ויהרוג לאלפים אנשים נשים וטף ושללם לבוז. והדברים האלה הנם נוקבים ויורדים עד התהום.
העם מפרפר בין החיים והמות, הנציב לבקשת היונים (יבואר במקומו) קם עליו להומו ולאבדו ומבלי כל דבר עשה הרג נורא בירושלים ומודיע עוד עליהם לפני הגמון סוריא ואל הקיסר כי הנם מורדים בממשלת רומא.
והכל יודעים ומבינים כי סוף סוף יאמנו דבריו אצל הקיסר אם לא ישלחו שלוחים לרומא להביא משפטם עליו. ואגריפא וחבר האבירים, למען לא יופר בריתם עם צורר היהודים הזה, יעמידו את כל הלאום בסכנה גלויה ולא ייתנו להם לעשות כן.
וחנפי לעגי מעוג, אשר קראו לגבובי דבריהם דברי הימים, נתנו עוד את אגריפא והאבירים להמתונים אוהבי השלום הדואגים לטובת עמם ושלומו, וכי כל העם לא ידעו ארחות תבל ויעשו מעשיהם כפראי מדבר.
וכמה יעידו לנו הדברים האלה כי העם כלו מתנגדי אגריפא האבירים והכהנים הגדולים, לא עלה על דעתם אז כל מחשבת מרד בהרומיים ויהיו כל מעשיהם בחשבון ודעת. שהרי דבריהם לפנינו כי עמדו והתחננו לפני האבירים האלה לשלוח מלאכים אל הקיסר לברר לפניו כי הם אינם אשמים בכל המעשים אשר עשה פלארוס בירושלים, ויהיו כל דבריהם למען אשר לא יחשוד אותם הקיסר במחשבת מרד כדברי פלארוס.
והם בקשו רשיון מאגריפא לפי שלקחת רשיון מהנציב לא יכלו הפעם שהרי כל הדבר היה נגד הנציב. ואולי גם יראו כי אם לא יהיה זה מפורש על ידי רשיון אגריפא והכהנים הגדולים, הלא יאמרו הם לפלארוס אוהבם וגם ברומא שהי׳ זה נגד חפצם ודעתם, ואצל קיסר הולל כנערא הי׳ זה די להתהפך לרועץ ולהביא רעה וסכנה תחת טובה.
ועינם החודרת ראתה את הדבר כמו שהוא, כי באמת התנגדו לזה אגריפא ואביריו פן יבולע מזה לפלארוס.
ובכל אשר העם כלו וראשיו העידו באגריפא כי אם יתנגד לזה לא ישארו עוד במנוחה נגדו, נראה גם בזה את קר רוחם ויושר דרך הנהגתם.
כי גם כאשר הוסיף אגריפא עוד התל בעם לאמר להם כי לא לבד שלא ישלחו מלאכים אל הקיסר לברר לפניו את צדקתם כי אם שגם ישובו לחסות בצל העריץ הזה ולחזק את ידיו עד כי יאמין הקיסר כי אשמם בראשם וכל מעשי פלארוס צדק ומישרים(ח), לא עשו בכל זה דבר לאגריפא כי אם רק זאת כי שלחו אליו להגיד לו לעזוב את העיר.
הערות
הערה (ח): אך צחוק מכאיב לב הוא לראות דברי אגריפא להם כי יחסו בצל פלארוס עד אשר ישלח הקיסר נציב אחר. אבל איך ישלח הקיסר נציב אחר בשעה שהנהו חושב שצדק פלארוס בכל דרכיו, שהרי לשלוח מלאכים אל הקיסר להציע לפניו פרשת המעשים לא יתן להם אגריפא לעשות כן, אף כי ידע עד כמה צדקו דבריהם.