דורות הראשונים/כרך ג/פרק א
דברי ימי ישראל נשארו לוטים בערפל, גם ביסודי ראשי עניני דברי ימיו.
עד כי גם דבר המלחמה הגדולה, מלחמת חרבן הבית השני, אשר כל דברי ימי ישראל זה כאלפים שנה משם יצאו ולשם הם שבים, לא נחקר כל עיקר.
וכותבי דברי הימים הסתפקו בזה לבד לשוב ולהעתיק לפני הקוראים את דברי יאזעפוס בספרו ״מלחמת היהודים״, אף כי גם הם יודו, כי יאזעפוס עשה כל מעשיו רק לטובת הרומיים ונגד בני ישראל. מבלי להרגיש כי למען הצדיק את נפשו ואת כל אוהביוו ,אגריפא השני בראשם (א), היה יאזעפוס מוכרח לדבר תהפוכות, ויהי מוכרח להעלים המון מעשים רבים (היוצאים בכל זה מתוך דבריו במקומות אחרים) והיה מוכרח לתת לכל הדברים אשר כתב סגנון משונה אשר יגלה ויראה רק על ידי החקירה והעיון.
גם דבר רבן יוחנן בן זכאי אשר בא בגמ׳ ובמדרשים, כי עוד טרם היה אספסינוס לקיסר עמד לפניו, וכי אחר זה יצא ברשיונו הוא וכל יתר זקני חכמי הדור ליבנה, לא חקרו לא מתי היתה זאת, ולא כל ענין הדבר, וישאר גם כל הדבר הגדול הזה סתום לגמרי.
ויטעו כולם לחשוב, כי היה זה בסוף ימי המלחמה, בתוך ימי מצור ירושלים על ידי טיטוס, אשר בימים ההם כבר לא היה אספסינוס בארץ יהודה, וכבר היה לקיסר ימים רבים לפני זה.
והלשון מזה באבות דר' נתן פרק רביעי ״וכיון שאמר להם רבן יוחנן בן זכאי יום אחד ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו, שלח וקרא לתלמידיו ר׳ אליעזר ור' יהושע וכו' והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיעו אצל אספסינוס וכו' אמר לו רצונך שאומר לפניך דבר אחד אמר לו אמור אמר לו הרי אתה עומד במלכות, מניין אתה יודע וכו' אמרו לא היו שלשה ימים עד שבא אליו דיופלי מרומי שמת קיפי ונמנו עליו לעמוד במלכות."
ובמס׳ גיטין ד׳ נ"ו בא על זה עצמו: ״כי מטא להתם (המקום אשר היה אספסינוס חונה שם) אמר ליה שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא אמר ליה וכו׳ חדא דלאו מלכא אנא וכו׳ אמר ליה דקאמרת לאו מלכא אנא איברא מלכא את וכו׳ אדהכי אתא פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית ליה קיסר ואמרו הנהו חשיבי דרומאי לאותיבך ברישא וכו׳״ (ב).
והחכם גרעץ בחלק ד' עמוד 13אחרי אשר יספר הדברים כן יאמר בהערה: ״בהמקום האחרון (בגיטין שם) הרבו לקשט את כל הדברים האלה, אבל גם כל הספור בעצמו הוא דבר שאי אפשר, שהרי אספסינוס לא שם מצור על ירושלים וכבר גם היה לקיסר עוד לפני מצור ירושלים (ג).
והחוקרים האלה חשבו להם לחכמה כי כל אשר לא ידעו ולא הבינו הכחישו. ואחרי אשר לא ידעו כל כותבי דברי הימים מטרת המלחמה ולא ענינה בנוגע להרומיים, וכל הדבר היה בעיניהם כפלא, בראו להם ניב שפתים לאמר: כי נשתגעו בני ישראל לחשוב כי בנטות ידם על הרומיים יגרשום מן הארץ מבלי לדעת מה היא ממשלת רומא פטיש כל הארץ.
ועל כן הנה רבן יוחנן בן זכאי וראשי חכמי התורה הם נבדלו מהעם בכללו ויעשו יד אחת עם האבירים הצדוקים חבר הכהנים הגדולים ההורדסים ואגריפא בראש כולם ויהיו יחד לחבורת ״אוהבי השלום״ נגד העם אשר לא הבינו מאומה ויהיו אוהבי מלחמה. ואיזה חקירה היה נדרש לכל הכתבנים האלה, אחרי אשר כל הדברים היו ברורים להם כל כך ופרושים לפניהם.
ויאמר הפראפעסאר מאמזען בספרו Komische Geschichteחלק ד' עמוד 528: ״המלחמה באה ונהיתה לא מלחמה בין שנים מי תהי׳ ידו על העליונה, אף גם לא מלחמה של נרדפים ומעונים נגד נוגשים ומענים לפרוק עולם ולהיות חפשי, ולא חכמי מנהיגי הממשלה התחילו המלחמה, כי אם אכרים מבוהלים ( (Fanatische Baaernהם התחילו והם נהלו המלחמה והם גם שלמו בדמם את מחירה.״ והחכם גרעץ אשר בידו האחת נגן על הצעלאטען לכפר עון חטאתם אשר בדו עליהם, מצא בזה מקום רחב ידים לעשות מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל ויאמר בח"ג עמוד 453:
"בעד השלום היו המתונים ובעלי הנסיון, אשר הם הבינו כי במה נחשבו בני יהודה המעטים נגד כח ענקים אשר לממשלת רומא, והם הבינו היטב את אשר תביא המלחמה הזאת והם היו בית הלל, אשר לא רצו בשפיכת דם וכו׳ בראש מפלגת השלום עמד אגריפא (השני) ובני משפחתו ההורדסים קאסטבאר שאול ואנטיפס, ואחריהם היוצאים ממשפחת הכהנים הגדולים וכו׳.״
אבל האם יכול להיות כל ספק כי דבר העם ודבר כל חכמי התורה אחת הי׳ בכל העת ההיא, והאם יכול להיות ספק כי ראשי סגולת העם ורבן יוחנן בן זכאי בראשם עמדו רק לימין העם, ורק חפץ אחד מלא את לבב כולם.
והננו רואים כי אצילי בני ישראל תלמידי רבן יוחנן בן זכאי כנקדימון בן גוריון, בן ציצית הכסת, וכלבא שבוע, ראשוני ראשי ישראל בעת ההיא חזקו את ידי אנשי המלחמה בראשית התגלע הריב ובא בגיטין שם ד' נ״ו:
"שדריה (נירון קיסר) עילוייהו לאספסינוס קיסר (פי' אשר היה אחר זה לקיסר) אתא וכו׳ הוו בהו הנהו תלתא עתירי, נקדימון בן גוריון ,כלבא שבוע, ובן ציצית הכסת וכו׳, חד אמר להו (להעם ואנשי המלחמה) אנא זיינא להו בחיטי ושערי וחד אמר להו בדחמרא בדמלחא ומשחא וחד אמר להו ברציבי."
והדבר מפורש עליהם כי היו מהסרים למשמעתו של רבן יוחנן בן זכאי, והיו גם תלמידיו ובא עליהם באבות דר' נתן פרק ו׳:
"שמע עליו הורקנוס (אביו של ר׳ אליעזר) שהי׳ לומד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי אמר אלך לירושלים וכו׳, אמרו אותו היום היה רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבין לפניו וכו' הי׳ (הורקנוס) מדלג ועולה עד שהגיע אצל בן ציצית הכסת ואצל נקדימן בן גורין ואצל כלבא שבוע הי׳ יושב ביניהן ומרתת וכו׳."
והנה היו מראשי היושבים לפני רבן יוחנן בן זכאי ובכל זה אנו רואים שגם הם היו באותה עצה ויכינו את דבר המלחמה ויחזקו את ידי העם למלחמה, ואין ספק שלא עשו כן ננד דעת רבם ראש הדור ואביהם של ישראל.
והננו רואים גם בדברי יאזעפוס כי הוכנו צרכי אוכל נפש בירושלים לרוב מאד, וזה עצמו יעיד כי הדבר נעשה בחשבון ודעת, וכי ידי ראשי העם ומנהיגיו הדואגים לעמם היו בכל זה.
ובמלחמת היהודים V, 1, 4בספרו מעשי בני בריוני בשרפם בירושלים כל אוצרות אוכל נפש יאמר גם הוא:
"כל אוסמי אוכל נפש, אשר היו יכולים להספיק אוכל לשנים רבות לכל אנשי העיר, נשרפו כמעט כולם ועל ידי זה גברו עליהם הרומיים אחרי זה כי מתו ברעב, וזה לא היה אפשר כלל להיות אם לא עשו הרעה הגדולה הזאת לעצמם." ואחרי שזה ודאי, כי ההכנה הגדולה מכל צרכי אוכל נפש לשנים רבות היה נגד הפץ אגריפא ההורדסים וחבר הכהנים הגדולים, אשר היתה ידם לגמרי עם הרומיים, ונזהרו לבלי ימשיכו עליהם הרומיים אפי׳ צל של חשד, וכמו שנראה עוד לפנינו.
הנה הדבר מבואר כי נעשה זה על ידי ראשי חכמי התורה וסגולת העם, אשר דאגו בראש לשלום עמם. אבל איך הי' הדבר, ומתי נשתנו פני הדברים, זה כלו גנוז ועבר מכל כותבי דברי הימים, אשר גם כל דבר המלחמה מראשיתה נעלם מהם, ולא הרגישו דבר.
וכל הדברים הנם אחרת לנמרי מאת אשר חשבו עד היום.
ודבר המלחמה מראשיתה עם דבר המלחמה אחר זה לפני ימי מצור ירושלים הנם שני דברים שונים אשר גם דבר אין להם זה עם זה לא במטרתם ולא בדרכם. מטרת המלחמה מראשיתה הי' להציל את העם מנוגשיו הפנימים אשר נשענו על חרב הרומיים, ויביאו את חרבן העם, אשר היא רעה אלף פעמים יותר מחרבן הארץ.
ובזה הנה אחרי מלחמות ארוכות השיגו כל חפצם, ואף גם הרומיים התחילו כבר לתת לב למשאלותיהם וכל הדבר החל להתקרב אל המטרה, ותקותם לבוא.
אבל אז נהפך עליהם הגלגל והצדוקים האבירים סכלו את מעשיהם על ידי צעדים מבהילים ויעשו דבר איום ונורא כזה עד כי גם יאזעפוס איש בריתם הוכרח לדבר אתם רתת, ולקרוא עליהם חמס ושוד בהיות כל זה ידוע ומפורסם אז. ורק אז נשתנו פני הדברים לרעתם של ישראל, ורבן יוחנן בן זכאי ויתר חכמי התורה ראו כי אזלת יד, וישתדלו להציל מתוך ההפבה את אשר אפשר להציל.
ובהיות כל הדברים האלה חדשים לגמרי, וישנו את כל ענין הדברים כולם ,עלינו לבארם ולהעמידם על מה שהם (ד).
הערות
הערה (א): בספרו Vitaהעמיד יאזעפוס שני עדים כשרים ונאמנים על דבריו במלחמת היהודים את טיטוס ואת אגריפא השני.
אבל גם מי שלא ירצה להאמין לשני אלה גם הוא איננו פסול לעדות.
הערה (ב): הדבר ידוע כי בענינים כאלה אין מדקדקים כי אם על עיקר תוכן הדברים והגרעין הכללי ולא על כל פרטי סגנון הדברים, והסגנון שונה בין אבות דר׳ נתן והגמ׳ אבל זה אינו נוגע לדברינו.
הערה (ג): ואין מקום לאמר כי נחלף בזה טיטוס על אספסינוס, שהרי עיקר כל הדבר הוא לאמר כי רבן יוחנן בן זכאי אמר לו מראש, שאף שאינו לא מלך ולא בן מלך יהיה הוא עתה לקיסר תחת נירון שמת, וכי כן היה אחרי ימים מועטים.
"ובימי מצור ירושלים לא מת הקיסר כי אספסינוס כבר ישב לכסא רומי ולא היה מכל זה דבר. הערה (ד): דבר כל המעשים מלפני המלחמה ובתוך המלחמה לכל פרטיהם וגם כל פרטי מדבו־יט בנוגע לארץ הגליל אשר הוא ענין לעצמו (כמבואר במקומו) וכל פרטי הדברים בירושלים, כל זה יבואר לנו במקומו בכרך שלפני זה. וכל דברינו במקום הזה אינם כי אם רק בנוגע לכל דבר המלחמה בכלל.