דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק מו
אייזעביוס בקירכענגעשיכטע IV, 2יתחיל דבריו בענין הזה ויאמר:
״לימודי הכנסי׳ שלנו פרחו מיום אל יום ויצליחו ויתרחבו יותר ויותר, לעומת זה הלכו הדברים אצל היהודים חמס, והאסונות רבו מיום אל יום. בשנת השמנה עשרה לממשלת טראיאנוס באה עוד הפעם התקוממות היהודים, ועל ידי זה אבדו מספר רב מהם את חייהם, היהודים אשר חיו באלכסנדריא ויתר ערי ארץ מצרים גם היהודים אשר בקירענע כנאחזים מרוח זלעפות התחילו להתקומם נגד היונים היושבים עמהם".
העתקנו בזה את ראשית הדברים למען דעת את הרוח השורר בם, כי לא מעשי דברי הימים רצה אייזעביוס לכתוב, ולא היתה מטרתו ספורי דברי הימים לתומו, כי אם אונאת דברים נגד היהודים להעמיד אותם זה לעומת זה עם הכנסי' שלו.
ובכל זה אלו שמרו החוקרים האחרונים לכל הפחות ללכת רק בעקבי דבריו ודבר המקורים האחרים אשר קדמי לו הרבה, כמקורי היונים והרומיים, ולבלי להוסיף אש ועצים, אז הי׳ אפשר להכיר עוד פני הדברים, אף כי באופן משונה ממה שהיו באמת. אבל הם הוסיפו מעצמם עוד דברים אשר לא כן, ויצאו להם דברים אשר סתירתם בצדם ונסתרים גם מאליהם ומתוכם.
ומבלי הבט לא על טבע הדברים אם אפשר הדבר להיות כן, ומבלי שים לב על מהלך הדברים אצל היהודים מימי עולם ומבלי להשגיח על המקורים כולם יבוא הפראפעסאר מאמזען בספרו ה״ה עמוד 543ויאמר:
אחרי זמן של פחות מחמשים שנה אחרי חרבן ירושלים בשנת 116 התקוממו היהודים במזרח ים התיכון נגד ממשלת רומא, המרד הזה אף שבא לא מיהודי ארץ ישראל כי אם מיהודי שאר ארצות בכל זה הי׳ ענינו דבר לאומי כללי (rein nationaler Art) ועיקר מקומו הי׳ בקירענע קיפראס ומצרים וענינו של המרד הזה הי׳ לגרש את הרומיים ואת ההעללעננען וכפי הנראה הי׳ חפצם ליסד ממשלה כוללת של היהודים לעצמם, ושלח שרשיו עד אזיען ויהיו תוצאותיו גם במעזאפאטאמיען וארץ ישראל עצמה, ובכל מקום אשר היתה ידם על העליונה נהגו בדרך זו עצמה אשר הלכו בה הסיקריקין בירושלים, המיתו את כל מי שנפל בידם ולפעמים המיתו באכזריות נורא גם את השבוים אשר נפלו בידם, או שעשו להם במו שעשה טיטוס לפנים לשבויי ירושלים כי הכריחום להלחם עם חיות טורפות וכו'״.
זה הוא הציור המרעיש אשר עשו להם בחלומם כל החוקרים האלה כולם.
ואם כי מאמזען עדין לא התרחק עוד עד הקצה האחרון לבדות דברי תהו כי המרד הזה עמד בכל תקפו גם בארץ יהודה, הנה החכם גרעץ אשר דמיונו הוא לבדו מקור דבריו, הוא כבר עשה גם את זאת, ויאמר בעמוד 125:
״גם ארץ יהודה לקחה חלק בהמרידה הזאת ויהיו הם ראשי מנהיגיה (und leitete ihn) בהארצות מסביב על נהר פרת ובמצרים (מן 116עד 117) כחמשים שנה עבר מאז השברה ממשלת היהודים על ידי הרומיים, והנה קם (בארץ ישראל) דור חדש אשר נחלו מאבותיהם רוח הסקריקים וכו'״.
ודברי גרעץ אלה דחוקים כל כך מדברי המקורים כולם עד שגם שירער בכל אשר ילך גם הוא בכל דרכי כל החוקרים כולם בנוגע למרד כללי בכל הארצות בכל זה בנוגע לדברי גרעץ על ארץ ישראל יאמר בעמוד 667:
״נראים הדברים כי בהמרידות האלה לא לקחה, ארץ ישראל חלק. פאלקמאר וגרעץ החליטו וכתבו מרידה גם בארץ יהודה למען תת מקום להשערתם בדבר ספר יהודית, אשר ירצו הם לקבוע זמנו בעת ההיא, אבל אחרים וביחוד ליפזיוס השיגו עליהם בצדק, מקורי הרבנים (התלמוד) יזכירו פולמוס של קיטוס, אבל אין דבר אשר יכריח אותנו להוציא הדברים מפשטן שהכונה על המלחמה הידועה אשר נלחם קיטוס במעזאפאטאמיען".
והדבר הזה אינו דבר פרטי אם היתה המרידה גם בארץ ישראל או לא, כי אם יסוד הדבר, ונוגע בכל עיקר דבר המרד הזה אשר בדו מלבם.
כי אם לא הי׳ כל זה בארץ ישראל הרי הדבר מוכיח על עצמו שלא היתה בזה כל דבר מרד בהרומיים לכונן ממשלת יהודה ולגרש מכל הארצות את הרומיים והיונים ולהעמיד תחת זה ממשלה כוללת של היהודים, אחרי אשר זה ודאי, כי לא תוכל להיות ממשלת היהודים כי אם כאשר יהי' ראשה ועיקרה בארץ ישראל.
והרי מזה לבד כבר הדבר מבואר שהי׳ כל הדבר לא מרידה בממשלת רומא, כי אם ריב בין היונים ובין היהודים, אשר התחילו בו היונים כי מצאו אז שעה ראוי׳ לזה מאד ככל אשר יבואר לפנינו.
וכן באמת הנם כל דברי אייזעביוס שם שהי׳ זה רק בין היונים והיהודים, ולא בין היהודים וממשלת רומא.
ואם כי אייזעביוס יאשים את היהודים, וכל דבריו הנם כי היהודים התחילו הדבר ועל כן הנה הם האשמים בכל זה, זה הוא דבר המובן מעצמו שמקורי היונים אשר מהם לקח אייזעביוס דבריו גללו האשמה על ראש היהודים, וגם אייזעביוס עצמו זה הי׳ חפצו לתאר הדבר כן.
אבל זה ודאי שכל דבריו הם שהי׳ זה ריב בין היונים והיהודים, ולא מרידת היהודים נגד ממשלת רומא.
ואייזעביוס יאמר שם:
״היהודים אשר היו באלכסנדריא ויתר ערי מצרים, וגם היהודים הדרים בקירענע כנאחזים מרוח זלעפות התחילו להתקומם נגד היונים היושבים עמהם, וההתקוממות הזאת הלכה הלוך והתרחב ובשנה הבאה הי׳ לה תואר של מלחמה בעת ההיא הי׳ לופוס הנציב בארץ מצרים, בהפגישה הראשונה אשר נפגשו היהודים עם היונים נצחו היהודים, והיונים ברחו לאלכסנדריא ושם לקחו שבי את כל היהודים וימיתום״.
ומבואר ומפורש שכל הדבר לא הי׳ בין לגיוני רומא והיהודים, כי אם רק בין היונים והיהודים.
ותהי להיפך שהדברים מבוארים כי נציב רומא לא התערב בזה כלל, כמו שהי׳ באמת כל פעם אשר היונים קמו נגד היהודים אשר נציבי רומא לא התערבו בדבר, ויתנו להיונים לעשות בהיהודים כרצונם.
והפראפעסאר שירער ח"א עמוד 663 יאמר:
״נציב רומא בארץ מצרים רומיליוס לופוס כפי הנראה לא הי׳ בכחו להשקיט את התקוממות היהודים ועל כן נצחו היהודים בהפגשם יחד עם היונים ויבריחו את היונים להמלט לאלכסנדרי׳ פה בעיר הראשה הי׳ להיונים יד חזקה והיהודים היושבים שם נתפסו והומתו, אייזעביוס IV, 2" אלה דבריו.
והנה בהביאו ובסמכו על דברי אייזעביוס הי׳ גם שירער מוברח לפרש דבריו כי כל הדבר הי' רק בין היהודים והתושבים, אבל לא בין היהודים וחיל הרומיים.
ורק מפני שטעו לחשוב כי כל הדבר בא מאה היהודים, על כן לא הי׳ שירער יכול להבין מדוע לא התערב בזה נציב רומא להשקיט הריב עד שיאמר ״כפי הנראה לא הי׳ בכחו של רומיליוס לופוס להשקיט את ההתקוממות״.
וכל זה טעות ככל אשר יבואר לפנינו, וכל הדבר בא באלכסנדריא וסביבותיה על ידי היונים, ועל כן סגר הנציב את עיניו וראה און ולא התבונן, ונתן להיונים לעשות בהיהודים כרצונם. ככל אשר עשו הנציבים במצרים גם בימי גאיוס קליגולא ואחר זה לפני ימי החרבן, היינו בכל עת אשר ידעו כי הקיסר לא יקפיד על זה.
ויהי' איך שיהי' הטעם את אשר לא התערב בזה נציב רומא, אבל זה ודאי כי היהודים לא נלחמו עם לגיוני רומא, ולא התקוממו נגד ממשלת רומא, ולא רצו לכונן ממשלה חדשה מאפסי ארץ עד אפסי ארץ.
ויהיו כל מעשיהם רק עם היונים, כי באמת קמו אז היונים עליהם להומם ולאבדם, וכל מעשיהם הי' רק להשיב מכה לחיק מכיהם ככל אשר יבואר בפרק הבא.
וגם הראשון בין כל חוקרי העמים בחקירה הזאת הבישאף מינטעד בספרו Der judische Krieg unter deo Kaisern Trajan und Hadrian יאמר בצד 14:
״המקום הראשי מההתקוממות הזאת הי׳ קירענע שם התנפלו היהודים על התושבים ויהרגו בהם הרג רב, דיא קאסיוס או יותר מדויק קיספיליון מסדר ספרו יתאר את מעשי היהודים עם היונים בצבעים מבהילים וכי עשו להם אכזריות נוראות ויאמרו כי הרגו אותם והפשיטו עורם וכו'״.
והנה הבין גם הוא את המקורים כי הי׳ שם רק זאת שהיהודים התנפלו על התושבים אשר ברובם היו יונים, ויתרם רומיים.
אבל זה ודאי כי לא הי׳ להם מלחמה עם לגיוני רומא, ולא מרד נגד ממשלת רומא כדברי מאמזען וגרעץ.
ואם מאמזען הסתפק בזה לבד לבדות כי התקוממו היהודים נגד ממשלת רומא ויאמרו ליסד ממשלה כוללת מאפסי ארץ עד אפסי ארץ באפריקא ואזיען, לא הסתפק גרעץ גם בזה ובהיות אצלו המקורים הוא עצמו יודע הוא להגיד לנו גם דבר המלחמה עם לגיוני רומא ויאמר בעמוד 126:
״ראשית המרד דמתה לכל מרידת עם ראשונה התנפלו על שכניהם ויהרגו את הרומיים והגריכים ויקחו נקמתם מאויביהם על אשר נחרבה ארצם (לפני חמשים שנה) ובראותם בי דרכם צלחה נאספו יחד ויצאו נגד חיל הרומיים ויקראו מלחמה על שר צבא הרומיים לופוס ולגיונותיו, בהפגישה הראשונה נצחה ההתנפלות הפראית של היהודים על חכמת מלחמה של הרומיים ולופוס הוכה אחור״.
וכפי הנראה חשב החכם גרעץ כי דברי הימים אינם מעשים שהיו כי אם ספורי בדים אשר יוכל כל איש לבדות כרצונו.
ואמנם כי אך צחוק של הוללות אחזה את כל החוקרים האלה כולם יחד לאמר כי נשתגעו אז כל היהודים בכל העולם ויאמרו לגרש את כל הרומיים והיונים מכל המדינות האלה, ולעשות להם ממשלה גדולה כוללת מסוף העולם ועד סופו, מבבל עד ליביען, וממצרים עד קדמת אשור, ומקירענע ועד קיפראס.
והנה יש לנו בדברי החוקרים האלה מדינות הרבה מאד אשר עלינו להפרידם זה מזה ולבאר כל אחד לעצמו. מאמזען יאמיר:
״המרד הזה, אף שלא בא מיהודי ארץ ישראל כי אם מיהודי שאר ארצות, בכל זה הי׳ כל ענינו דבר לאומי כללי ועיקר מקומו הי' בקירענע קיפראס ומצרים וכו' ושלח שרשיו עד אזיען וכו׳ גם למעזאפאטאמיען וארץ ישראל וכו'".
וכן הם דברי כל החוקרים כולם פה אחד, ועל כן עלינו לשית לב לדבר המעשים האלה בכל אחת מהמדינות האלה לעצמה ואז יתראו הדברים לפנינו גם מעצמם.
ובהיות יסוד ועיקר כל הדבר במצרים וקירענע הסמוכה אליה עלינו לחקור ראשונה על זה.