דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק לג
אחר וועד בו ביום.
כותבי דברי הימים לבני ישראל חשבו כי אחרי ״בו ביום״ שבו הסדרים ביבנה כמו שהיו וילכו כן עד ימי אדריאנוס.
והחכם גרעץ אף כי ראה גם הוא דברי אייזעביוס קירכענגעשיכטע III ,20 בשם העגעסיפפוס כי משפחת בית דוד (היינו בית הנשיאים והנשיא) נרדפו בימי דאמיטיאן, הנה תחת לחקור על הדבר מה היתה זאת, ואיך הי׳ הדבר ומתי, נסתבך
בפלפול של תהו כי זה אחד עם האמור בב"ק ל"ח וירושלמי שם פ"ד ה"ג ממה ששלחה המלכות לבדוק את תורת ישראל, ויאמר ע"ז גרעץ ח"ד עמוד 119:
״מקור אחד של הידועים יספר כי הקיסר דאמיטיאן צוה לחקור אחר משפחת בית דוד, למען דעת אם לא יכינו מרידה נגדו וכו׳ ומקורי היהודים יספרו גם הם דומה לזה כי אחד ממושלי רומא שלח שני שלוחים אל רבן גמליאל לחקור לדעת אם אין בתורת היהודים דבר אשר הוא סכנה להממשלה וכאשר שמעו הכל אמרו שהנם מוצאים כל תורת היהודים טובה מאד וכו'״.
וכמה מיעוט חקירה בהבנת מהלך הדברים נדרש לזה עד כי לחבר שני דברים כאלה אשר גם דבר אין להם יחד.
וגם זולת כל זה הדבר ידוע כי הקיסר דאמיטיאן הי' נגד אמונת היהודים בכלל ולא מפני שחשד אולי יש אצלם חק נגד הממשלה.
וגרעץ עצמו יאמר שם בעמוד 120 בנוגע לכל אלה אשר חשדם בנטי׳ להיהדות מפני שהרומיים חשבו כי היהודים דינם מכחישי אלקים.
ודבר בדיקת תורת היהודים הי׳ בימי הקיסר הישר נערווא אשר משל אחרי דאמיטיאן ואשר הרשה לכל איש לחיות באמונת היהודים.
ובאמת מפורש בהמקור כי שליחת השלוחים היתה לאושא ולא ליבנה, ככל אשר יבואר לפנינו.
ועל כן הנה זה עצמו אשר רבן גמליאל כבר עזב לפני זה את יבנה וכל ארץ יהודה ויתישב בהגליל באושא, זה עצמו כבר יברר לנו כי לפני זה היו שם רדיפות כוללות, עד שהוכרח לנוד ממקומו.
אבל לא לבד שלא חקרו כותבי דברי הימים לדעת מה הי׳ הדבר כי אם שגם כל הדבר עצמו נעלם מהם,
ולא ידעו דבר מכל הרדיפות הכוללות אשר היו בימי דאמיטיאן, ועל כן גם טעו ולא יכלו למצוא הדרך בכל המעשים וסדרי המעשים מראשית ימי יבנה עד ימי ביתר, ויהיו אצלם כל הימים האלה מקשה אחת, כי לא ידעו דבר מכל המון המעשים הרבים והשונים אשר היו שם בתוך הימים ההם.
והחכם גרעץ אשר ישתדל להכחיש כי גם אחר החרבן נשאר ישראל גוי אחד בארץ יאמר בלשונו בעמוד 117:
״מבין משואות מלחמה אשר נהרו נחלי דם צמחה עתה כנסיה דתית וכו׳ העבודה הזאת בתוך בני ישראל נמשכה כל ימי הקיסרים טיטוס דאמיטיאנוס נערווא וטיראיאנוס(לז).
והנה דברו בדברי ימי ישראל כמדבר על העצים והאבנים, ומבלי לדעת כי כל ימי יבנה נמשכו רק כשש עשרה או כשבע עשרה שנה אחר החרבן יבוא ויכריז ״כי העבודה הזאת בתוך בני ישראל נמשכה כל ימי הקיסרים טיטוס דאמיטיאנוס נערווא וטראיאנוס". אבל הדברים הולכים ומתבארים כי כל ימי המתיבתא ביבנה אחר החרבן לא נמשכו יחד כי אם ערך כשבע עשרה שנה, היינו עד כשנה או שנתיים אחר וועד בו ביום.
וכבר לפני זה הותחלו רדיפות קשות זמן קצר אחר וועד בו ביום, עד כי הוכרחו לעזוב את יבנה ולקבוע בית הוועד בהגליל באושא.
אבל גם שם לא מצאו מנוח של מצב בטוח וגם רבן גמליאל עצמו וגם ראשי זקני הוועד עמו הוכרחו לנוד גם משם ממקום למקום עד אשר כעשרים ושש שנים או מעט יותר שבו ליבנה, בסוף ימי נערווא.
אבל לא ארכו ימי שלוותם בשובם ליבנה ובערך שלש שנים אחר זה היינו כשלשים שנה אחר החרבן לא יכלו עוד הפעם לשבת שם ובהתיאשם עתה מקבוע מתיבתא אפי׳ בהגליל נדדו הלבו ללוד, בלי בל סידור של מתיבתא, כי ישבו אל עקרבים ולא יכלו לאסוף בית הוועד בכללו בשום מקום.
ושם בהיותם בלוד מת רבן גמליאל והרדיפות התגברו מיום ליום.
ועל מקומו של רבן גמליאל בנשיאות לא ישב ר׳ יהושע כאשר חשב גרעץ (עמוד 143) בטעות ואחרים עמו, כי אם ר׳ אלעזר בן עזריה.
אבל גם ר׳ אלעזר בן עזריה נרדף באף והוכרח לנוד, וגם להסתר ולהתחבא. ומרוב צרות נפשו נפשו גם הוא בימי נודו בארין הגליל.
עד כי לסוף הצליח בידם להקים בית הוועד מחדש ולקבוע מקומם באושא וראש ורבן של ישראל בעת ההיא ר׳ עקיבא הי׳ שם האב בית דין וראש המתיבתא.
אבל לא ארכו להם הימים כי רק איזה שנים אחר זה בשנת החמשים ושתים לחרבן הבית פרצה מלחמה עם הרומיים, היא המלחמה אשר נקראה אחר זה בשם הכללי ״מלחמת ביתר".
וכל יסודי הדברים האלה ישנו את כל דברי התקופה מן ימי החרבן עד ימי ביתר בין בנוגע לדברי המעשים עצמם, ובין בנוגע לכל סדרי המעשים.
ובהיותם חדשים לגמרי עלינו לבאר כל זה, ולהשיב לכל הדברים והמעשים את תואר פניהם.
וראשונה עלינו לצמצם יותר את זמן הוועד הזה של "בו ביום" זמן הקמת הנשיא החדש ר׳ אלעזר בן עזריה.
הערות
הערה (לז): בהתהפכם בתחבולות להכחיש את ישראל לא שמו לב גם לדברי עצמם. ומדוע זה נמשכה הכנסי׳ הדתית והעבודה הזאת רק עד סוף ימי טראיאנוס, ואם כי אז לדעתו נפטר רבן גמליאל אבל אם היתה אז איזה עבודה חדשה בישראל הלא כן היתה גם אחר זה בימי ר׳ עקיבא ובימי דור תלמידיו ורשב״ג ובדורו של רבי.
אבל החוקרים האלה היו בדבריהם כזורק אבן לחמת, וידברו ויביעו ככל העולה על הרוח.