דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק כט
בו ביום.
דברי ימי ישראל לא נחקרו כל כך עד אשר גם המעשים היותר גדולים נשארו בתוך הענן והערפל.
ותחת לחקור ולדעת באו החוקרים האחרונים ויוציאום מעולמם. וכל העוסקים בזה חשבו כולם כי גם הצעת השאלה וגם כל דבר רבן גמליאל עם ר׳ יהושע וגם הקמת הנשיא החדש וסידור מסכת עדיות ועוד המון מעשים רבים נעשו הכל ביום אחד.
ועל כן שמחו לקראת הדבר הזה החוקרים החדשים וימצאו מקום לתקוע ולהריע ראו מעשיהם של חכמי הדור ההוא.
והחכם ווייס עמוד 96 יאמר לנו:
״ואמנם ההכרה הזאת עוד התעצמה בקרבו (בקרב רבן גמליאל) מרגע אל רגע ביום ההוא בראותו כל אשר נעשה בוועד החכמים ביום אחד, ראשית מלאכתם הי׳ לקבץ וכו'״.
ואחרי שהדבר כן כבר הנהו יכול להשתער בחרפות וגדופים ולקרוא בקול בעמוד 93 ״מיד התעוררה שערורה בין החכמים וכו׳ הדבר יצא מלפני המרגיזים בעלי האסיפה והנה פתאום נראה לו לרבן גמליאל מראה חדשה קול המון חוץ מבית המדרש קול שאון תלמידים רבים נאספים ובהמולה יכנסו פנימה, כמעט שעבר רגע והנה נתוספו שם כשלש מאות ספסלים וכו׳, כאשר בבהלה ובחפזון נתעים מקצפם הראשון העבירו את רבן גמליאל מן הנשיאות אף כן בבהלה ובחפזון בחרו להם האיש אשר ימלא את מקומו וכו'״.
ואך חרפה היא לראות עד כמה לא הי׳ עינם ולבם לדברי המעשים עד כי ם לא שמו לב לטבע העולם ומנהגו.
ויאמינו כי התלמידים אשר נתוספו מכל ערי ישראל אחרי אשר הושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה בישיבה עמדו כל ימי רבן גמליאל על רגליהם יומם ולילה אצל כותלי בית המדרש מבחוץ, ומכיון שנסתלק שומר הפתח ביום ההוא, והנה קול המון תלמידים באים מבחוץ לבית המדרש בקול שאון והמולה גדולה כפראי מדבר וכמעט שעבר רגע והנה נתוספו שם כשלש מאות ספסלים.
והבלי הבלים כאלה אשר קראו להם גם בשם הגדול של דברי ימי ישראל, הי׳ די לפניהם להשחיר פניהם של ישראל לסקל עליהם באבנים ולעפר בעפר ולדבר בשפתים דולקים ולב רע.