דורות הראשונים/כרך ג/חלק שלישי/פרק א
ימי אושא וראשית ימי אדריאנוס.
בראשית ימי אדריאנוס נראה במו קו אור לבני ישראל, ואף כי לא ארכו הימים וקו אור זה חלף הלך לו, והשמים החלו להתקדר, עד כי הי׳ לעב הענן, והחשך כסה ארץ,
אבל חכמי ישראל אשר עינם ולבם לטובת עמם מיד כאשר אך נראה שביב אור התחזקו ויהפכוה למעטה אורה ומקור חיים.
וגם בפעם הזאת מהרו להקים מחדש את דבר המתיבתא הכללית אשר כבר נתבטלה מימים רבים.
ואחרי אשר בעינם החודרת לא האמינו הם עצמם כי נתפזרו העבים, וכי מעתה יהי׳ אור במושבותם,
כי על כן נסו דבר הקמת המתיבתא הכוללת מחדש לא בארץ יהודה כי אם בהגליל ויקימו אותה בעיר אושא, המקום אשר כבר היתה שמה המתיבתא הכוללת בימי רבן גמליאל, כאשר הוכרח בימי דאמיטיאן לעזוב את יבנה (לעיל צד קע"ד).
כמעט כעשרים שנה עברו מאז נתבטלה יבנה ולא שבו אליה, כי בשובם אז מאושא ליבנה בסוף ימי הקיסר נערווא הוכרחו אחרי זמן קצר בראשית ימי טראיאנוס לעזוב אותה לגמרי.
ומאז היו לנודדים ופזורים, תחלה התישב הנשיא רבן גמליאל וכל בית הנשיאים בכלל בלוד, ואליו נאספו שם רק אחדים מראשי חכמי הדור, ואחרי אשר מרעה ויגון ורדיפות הרומיים לבית הנשיאים מת שם רבן גמליאל, נסו חכמי הדור תחת נשיאות ר׳ אלעזר בן עזריה לחזק עמדתם שם מעט יותר.
אבל זה עצמו הסב כי הוכרחו לנוד גם מלוד, וללכת לעיר צפורי בהגליל, וגם שם ישבו רק כמסתתרים.
וכל זה הזיק מאד לכל חיי העם, בהיותי דבר המתיבתא הכוללת נחוץ מאד לכל חיי הכלל, כי בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם קבלו משם כל אורם ואמתם, בהיות גם כל חיי הצבור בישראל נחתכו והשלמו יחד על ידי המתיבתא הכוללת.
ובהיות מתיבתא כוללת מכל ראשי חכמי ישראל יחד נחוצה מאד לכל דבר התורה ביחוד, כי על כן בכל אשר ראו והבינו כי אין זה כי אם שביב אור אשר עוד מעט ויעלם, הסכימו דבר המתיבתא הכללית לכל פרטיה. וד׳ הי׳ עמם, ובכל אשר שב הים בהמון גליו, וקטב מרירי יישור, וזמן קצר אחר זה כבר לא יכלו לעשות אפילו קדוש השנה ביהודה ועשו גם זה בהגליל, בכל זה עוד יכלו עמוד בהגליל, התחזקו במעמדם הגדול בחמש שנים, ומעשיהם הגדולים בימים ההם ניכרים לפנינו גם בכל המשנה.
מכל הדור הגדול בראשית ימי בירורי יסוד המשנה ביבנה נשארו רק ר׳ יהושע ור׳ עקיבא.
ר׳ יהושע בזקנותו הגדולה והמופלגת חי רק בראשית הימים ההם,
רק ר׳ עקיבא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, הוא הי׳ בכל ימי פעולותיהם של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל בימי בירורי המשנה בראשית ימי יבנה, והוא גם חי עד אחרי ימי ביתר אחרי תום כל הדור הגדול הזה גם היותר צעירים מהם.
ואחרי אשר נשיא לא הי׳ אז כי רבן גמליאל נפטר כבר מזה ימים רבים בימי היותם בלוד וגם ר׳ אלעזר בן עזריה כבר נפטר בימי הסתתרו בצפורי, ורבן שמעון בן גמליאל לבד ממה שיראו אז להקימו לנשיא מפני כי הרומיים הביטו בעין רעה על בית הנשיאים מבית דוד,
הנה הי׳ זה גם דבר שאי אפשר שתהי׳ הנהגת המתיבתא הכוללת תחת ידו בחיי ר׳ עקיבא ר׳ ישמעאל ר׳ יוחנן בן נורי ר׳ יוסי הגלילי ר׳ חלפתא ר׳ חנניה בן תרדיון וכל חבריהם,
כי על כן לא הקימו אז נשיא כל עיקר ורבן שמעון בן גמליאל הי׳ שם רק בתור בן הנשיא, אבל בכל זה נהגו בו גם כבוד הנשיאות בדברים רבים, אשר הי׳ אפשר להם.
והסנהדרין שם התנהגה תחת פקודת מופלא שבסנהדרין, היינו תחת יד ראש אב בית דין, בלא נשיא,
ככל אשר הי׳ נהוג בישראל עד ימי יוסי בן יועזר, דהיינו עד הימים אשר לפני ימי החשמונאים.
ויוקם על לכל זה ראש כל הדור בימים ההם ר׳ עקיבא.
ובהיות כל הדברים האלה חדשים לגמרי עלינו לבארם על הסדר, ולבלי להשאיר בכל זה כל ספק.