דורות הראשונים/כרך ב/פרק לה



‫באלטטי׳ ‪ XIII, 14, 1‬אחרי אשר יספר יאזעפוס מספר חיל דעמעטריאוס‬ ‫ומספר חיל ינאי יאמר:‬‬ ‬‫ ‫״הנצחון הי׳ לדעמעטריאוס וכל חיל ‫אלכסנדר נפלו במלחמה‪,‬‬ אף כי גם ‫מחיל דעמעטריאוס נפל ממנו רב‪ ,‬ינאי נס מהמערכה ויהי נודד בהרים‪ ,‬אבל אסונו‬ ‫הגדול (נהפך לטובתו) הביא כי רבים מהיהודים רחמו עליו וישובו אליו, ועל ידי‬ ‫זה נאספו אליו כששת אלפים איש‪,‬‬ ודעמעטריאוס ‫בראותו זה ירא לנפשו וילך ‫וישב לארצו, ועם יתר היהודים לחם ינאי ויכם מכה רבה, וסגולת העם ונכבדיהם דחק אלכסנדר ינאי עד כי נדחקו‬ ‫לבוא מפניו‬ אל מבצר ‫בית־המון‪,‬‬ והוא שם ‫עליהם מצור, ובלכדו את המבצר סחבם לירושלים ושם בדה לעשות להם דבר היוצא‬ ‫מטבע‬ בני אדם‪,‬‬ כי בישבו בראש הומיות עם זונותיו ל שחק צוה להביא‬ ‫לעיניו בתוך רחוב העיר שמנה מאות איש מהם ולסמור אותם אל הצלב‪ ,‬ובעודם‬ ‫חיים שחטו לעיניהם את נשיהם ובניהם (והוא עם זונותיו התענגו במראה‪ ,‬מלחמת‬ ‫היהודים שם ‪ (I, 4, 6‬אז נפל פחד נורא על כל העם‪ ,‬וינוסו בלילה ההיא שמנת‬ ‫אלפים מאנשי המלחמה‪ ,‬ויהיו בארין גלותם עד אחרי מות אלכסנדר ינאי‪.‬״‬

‫והנה הדברים מפורשים לפנינו כי לא לבד שלא הי׳ אפשר לירא כי מלך‬ ‫דאמאסקוס יעמוד ננד כל העם וירצה לרשת את הארץ‪ ,‬ולהביאה תחת ידו כי אם‬ ‫שגם כאשר ראה‬ ‫דעמעטריאוס‬ ‫כי אין לבב כל העם שלם עמו‬ וששת ‫אלפים‬ ‫מהם שבו ממנו‪ ,‬הניח את כל דבר המלחמה וילך וישב אל ארצו‪.‬‬

‫והדברים מזה מבוארים יותר‬ ‫בדברי יאזעפוס במלחמות ‫היהודים ‪ I, 4, 5‬‬‬ אשר יאמר:‬ "אבל אף כי נצח דעמעטריאוס היו תוצאות המלחמה את אשר לא פללו שני הצדדים‬‪ ,‬ראשונה מפני שהיהודים אשר ‬קראו לדעמעטריאוס לא נשארו באמנה‬ ‫אתו‪ ,‬וזאת שנית כי מפני אשר רחמו על ינאי אשר הי׳ לנודד בהרים שבו ששת‬ ‫אלפים מאחרי העם ויבואו אל ינאי‪ ,‬המעמד הזה לא הי׳ יכול דעמעטריאוס לסבול‬ ‫ובחשבו כי לב העם שב עוד הפעם אל ינאי ולא יוכל להלחם עמו שב אל ארצו‪".‬ ‬ ‫והננו רואים כי כגבוה שמים מארץ כן גבהו דרכי בני ישראל‪,‬ העם כלו,‬ מדרכי הצדוקים וינאי עמהם‪.‬‬

‫הם בהיותם רחוקים מאד מדרכי העמים‪ ,‬ואשר שנאה כבושה ואכזריות רחקו‬ ‫מהם גם על אויביהם בנפש‪,‬‬ ‫הנה אחרי המלחמה והנצחון שב אפם‬ ‫וירחמו עליו‪,‬‬ ‫הרבה מהם שבו לגמרי אל ינאי‪ ,‬והרבה מהם החלו לפסוח על שתי הסעיפים עד‬ ‫כי דעמעטריאוס הכיר כי אין לבם אליו וישב לארצו.

‫ואין ספק כי כל אלה יחד חשבו‪,‬‬ כי עתה אשר הראו לינאי כי אפשר ‫להם למצוא הדרך לעמוד על נפשם‪,‬‬ ‫וכי הי׳ הנצחון על ימינם‪,‬‬ הנה ישוב ונחם ‫על הרעה ולא ישוב עוד לכסלה‪.‬‬

‫כי על כן חשבו כל העם מחשבת שלום, ‫ורבים מהם כבר מהרו‬ ‫ויחליטו‬ ‫וישובו אליו‪.‬ ‬ ‫אבל תחת למשוך עתה את לב כל העם אליו‪ ,‬לב כל העם‪ ,‬אשר דעמעט‫ריאוס בן הנכר גם הוא הכיר "כי שב לב העם לעשות לו שלום"‪.‬‬

‫הנה תחת כל זה עשה בעצת הצדוקים מעשים נוראים אשר עברו גם את‬ ‫כל אכזריות לבו ולבב הצדוקים עד היום‪.‬‬

והננו רואים לפנינו עד כמה טעו העם לחשוב כי עתה ייטב ינאי את דרכו‪,‬‬ ‫כי רק אחרי אשר צלב‬ ‫אז בשוקי ‫ירושלים‬ ‫שמנה מאות ‫איש‪,‬‬ ‫ובעודם חיים‬ ‬‫ ‫שחט לעיניהם את נשיהם ובניהם‪ ,‬אך אז ראו את כל הסכנה הנדולה ונאמר‬ ‫אצל יאזעפוס:

‫"בלילה ההוא נסו שמנת אלפים מאנשי המלחמה‬ ויהיו בארץ גלותם עד ‫אחרי מות ינאי‪".‬‬

‫והדבר מבואר כי לפני המעשים הנוראים האלה לא עלה על דעתם כי הנם‬ בסכנה, ‫כי חשבו להיפך כי אחרי אשר העם אחרי נצחונם עליו קרבוהו אליהם ‫ואך על פיהם הלך דעמעטריאוס וישב לארצו‪,‬‬ ‫ואך‬ הם עצמם חלצו אותו מן המצר‪ ,‬אחרי נצחון גמור כזה‪ ,‬הלא בודאי עתה יקיים את דבר השלום אשר שלה‬ ‫להם לפני נצחונם עליו, וכי לכל הפחות ישוב מכל דרכיו הרעים ומכל אכזריות‬ ‫נפשו נגדם‪.‬‬

‫אבל טעו בחשבונם‪ ,‬והביאו אסון על עצמם ועל כל העם‪ ,‬בהיות אז השעה‬ ‫האחרונה להציל את הארץ‪.‬‬ ‫ וכי אך פנה דעמעטריאוס ללכת‪ ,‬והנה מהר ינאי ויאסוף את שארית פליטת‬ ‫חילו‪,‬‬ ‫ויט ידו על כל אלה אשר עוד לא באו אליו‪,‬‬ ‫ועל ראשי העם שם מצור‬ ‫ובנפלם בידו סחבם לירושלים להוקיעם נגד השמש‪.‬‬

ואז‬ עשה דבר ‫בעצת‬ ‫הצדוקים‬ (מפורש בדברי יאזעפוס XIII, 16, 2 ‫שכל זה נעשה בעצת הצדוקים) להראות בפומבי ‫כי שב לכל הוללות המתיונים‪,‬‬ ‫וכי הנהו עוזב את כל דרכי בני ישראל ללכת בארחות היונים‪.‬‬

‫ובשוקי ירושלים בתוך רחובה של עיר‪,‬‬ במקום רואים ישב לו לצחק עם זונותיו‪ ,‬ושם לעיניו ערכו מחזה אשר יתר כל לב ויתפלץ‪ ,‬כי הביאו שמנה מאות‬ מנכבדי העם ‫ויסמרו אותם‬ אל הצלב ובעודם חיים שחטו לעיניהם את נשיהם ‫בניהם ובנותיהם‪.‬‬

‫והדברים הנם אחת בזה גם באלטטי׳ נם במלחמות היהודים‪.‬‬

‫לפי ‫שבזכרונות ‫הצדוקים‬ ‫אשר היו לפני יאזעפוס לא ‫שנו‬ ‫דבר בזה‪ ,‬כי‬ ‫הצדוקים לעצמם לא ראו בזה אכזריות כי אם תפארת רום דרכם‪ ,‬ויסרם למשפט‪,‬‬ ‫אשר זה הי׳ יסודי דרכם ככל הנהגתם והיא תהלתם‪.‬‬

‫אז ברחו מהארין כל אלה אשר התערבו בהמלחמה ויחלצו לצבא‪ ,‬כי עתה ‫ראו‬ ‫והכירו את ‫השלום ‫אשר הציע ינאי ‫לפניהם ‫לפני נצחונם עליו‪ ,‬‬אז ראו ‫והכירו את טעותם הגדול בשובם לעשות שלום עם ינאי‪.‬‬

ואנחנו כהיום נדע כי על ידי טעותם זה ואהבתם את השלום במדה מרובה‬ ‫יותר מדי גרמו בכייה לדורות‪ ,‬ואלו עשו עתה כמעשי החשמונאים הראשונים ודחו‬ ‫את‬ ‫ינאי ‫ואת‬ ‫הצדוקים‬ ‫לגמרי‫, אז היתה לרגל עמידה‬ ‫ולא באה אחר זה דבר‬ ‫מלחמת אריסטובלוס והורקנוס ומסירת הארץ בידי הרומיים ולא באה יהודה בעול‬ ‫אנטיפטר והורדוס ולא חרב הבית, ‬‫וככל אשר נראה עוד לפנינו‪.‬‬

‫ועל כן לא במלחמתם עם ינאי גרמו רעה להארץ כי אם בהשלום‬ אשר ‫שבו ועשו עמו‪.‬‬ ‬‫