דורות הראשונים/כרך ב/פרק כג
אחרי כי כל הנהגת הארץ באה עתה תחת יד הצדוקים, לא נבצר מהם עוד מכל אשר יזמו.
ובירושלמי מעשר שני פרק ה׳ הלכה י׳ על המשנה שם אשר נחשבו כל מעשי יוחנן הורקנוס ,בא מחלוקת ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי ,אם כולן מהתקנות או שיש שם גם מה שבטל בזרוע. והיינו אם כולן תקנות מלפני ימי המאורע על ידי הצדוקים ,ועשה זה רק על פי דרכי התורה, או שיש מהן גם מה שעשה בזרוע על פי חפץ הצדוקים.
וזה עצמו אינו נוגע בעיקרו לדברינו. אבל ר׳ יהושע בן לוי הסובר שיש מהן מה שעשה בזרוע לאחר מכאן יביא שם כדי לבאר דבריו ענין כולל מימי יוחנן. ונאמר בירושלמי שם: "מילתיה דר׳ יהושע בן לוי אמר מהן לגנאי ומהן לשבח ,דאמר ר׳ יוסי בשם ר׳ תנחום בר׳ חייא ר׳ חזקיה ר׳ אלעזר בי ר׳ יוסי ר׳ תנחום בי ר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי בראשונה הי׳ מעשר נעשה לשלשה חלקים שליש למכירי כהונה ולויה ושליש לאוצר ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלים ,אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון מן דהוה סליק למידן בירושלים עד דתלת אינרין הוה יהב מדידיה מכאן ואילך משל אוצר ,משבא אלעזר בן פתורה ויהודה בן פתורה היו נוטלין אותן בזרוע והי׳ סיפק בידו (של יוחנן הורקנוס) למחות ולא מיחה, והעביר הודיות מעשר ,וזו לגנאי." והיינו שעל פי דברי המעשה הזאת מבאר ר' יהושע בן לוי את דברי המשנה במה שנאמרה על יוחנן הורקנוס (יוהנן כהן גדול) "והעביר הודיית המעשר״.
ומבאר זה ר' יהושע בן לוי שהי' זה אחרי המעשה הזאת מאלעזר בן פתורה ויהודה בן פתורה.
ושעל כן בטל יוחנן הורקנוס את הודיית המעשר מפני שהם לא הניחו לתת המעשר ללוים) ,וגם לא לכהנים אחרים או שהכונה גם למעשר עני כדברי הקרבן עדה בסוטה) ונטלו המעשר בזרוע ,ולא הי' אפשר עוד לאמר "וגם נתתיו ללוי״.
ותחת למחות בידם ולגעור בם ,הניח להם לעשות כרצונם ,ובטל הודיית המעשר.
ואליעזר בן פתורה בירושלמי ,הוא הצדוקי הזה עצמו רע יוחנן הורקנוס אשר בא בהברייתא בבבלי קדושין ד׳ ס"ו בעיקר המאורע אשר הוא פעל עליו כי יתן ידו להצדוקים. "והי' שם איש לץ ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו וכו׳ מיד ותוצין הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו חכמי ישראל והי׳ העולם משתומם וכו׳.״
ובירושלמי "אליעזר בן פתורה" ובבבלי בן פועירה והוא רק משינוי המבטא בין הירושלמי והבבלי.
ויהודה בן פתורה נראה שהי׳ אחיו של אליעזר בן פתורה ,אלעזר בן פועירה. והוזכרו גם שמותיהם גם שם אביהם והוא מהקבלות המדוייקות אשר היו בידם על כל הענינים האלה.
והנה בזה לפנינו עוד צעד גדול מאשר הרשה יוחנן הורקנוס להצדוקים מאז הי׳ נפתה מהם והולך אחריהם. ולהבין ענין הדבר יותר ,ועם זה לדעת גם זאת כי קו אחד יקיף את כל מעשי הצדוקים מראשית ימיהם עד סופם בכל הנוגע לדרכי הנהגתם ,עלינו להביא בזה את אשר עשו הצדוקים בזה עצמו ,היינו בנוגע למעשר הארץ, אחר זה כאשר שבו הצדוקים עוד הפעם לתוקף הזרוע בארץ יהודה.
והוא ממה שבא מפורש בדברי יאזעפוס ממעשיהם לפני החורבן.
ובאלטטי׳ XX, 8, 8יאמר:
"בעת ההיא נתן אגריפס (השני) את הכהונה הגדולה לישמעאל בן פאבי(כט) אמנם כי זולת זה באו עתה הכהנים הגדולים(ל) במלחמה וקטטה עם הכהנים ועם נכבדי ירושלים, וכל אחד מהם (מהכהנים הגדולים) עמד בראש חבר פוחזים ומריבי עם ,ובכל מקום אשר נפגשו יחד סקלו באבנים ,ויקרא לריב ,ולא נמצא עוצר בעם אשר יתן על אלה בקולו ,וישים מתג בפיהם (ואגריפס השני עוד עזר לרעה ככל אשר יבואר לפנינו) ,והכהנים הגדולים הלכו כל כך למרחוק בעוז רוחם ודרכי לבם עד אשר לא בושו לשלוח את עבדיהם אל הגרנות ולקחת להם את כל המעשר ,אשר הוא לכהנים (ולוים) ,ועל ידי זה בא הדבר אשר הכהנים העניים רעבו ללחם, ומהם גם מתו ברעב."
ושם 9, 1יוסיף יאזעפוס ויאמר:
"אז הוריד אגריפס (השני ,אגריפס בן אגריפס) את יוסף ממשמרת הכהונה הגדולה ,ויעלה על מקומו את הנן בן חנן. חנן האב הי׳ לו חמשה בנים אשר כולם היו כהנים גדולים ,אחרי אשר כבר הי׳ אביהם עצמו כהן גדול. חנן זה בן חנן הי׳ איש קשה מצור ,איש אשר לא ישוב מפני כל ,וחפצו ורצונו הי׳ מטיל ברזל ,ובהיותו מכת הצדוקים אשר כבר הזכרנו כי משפטם הי׳ משפט קשה יתר מכל שאר היהודים ,ולמלאות חפצו אסף לו וכו׳ ראשי העם שלחו מלאכים אל אגריפס להתחנן לפניו להשיב את כל רעת חנן ומיראתם את חנן שלחו המלאכים חרש ,וכן שלחו מלאכים גם אל הפקיד החדש הרומי וכו׳ אלבינוס נתן לבו לבקשתם ,ועל כן הוכרח אגריפס להוריד את חנן ולהפקיד תחתיו את יהושע בן דומנאי וכו׳ אבל חנן זה התחזק גם הוא ,ויעלה מעלה מעלה אצל כל בני בריתו העוטרים אותו ,כי הוא ידע היטב איך להשתמש בכסף ,וידע איך לקנות לו את לבב אלבינוס בשוחד ,ובבל יום ויום התחזק דבר אהבתם (של חנן הצדוקי והפקיד הרומי) יחד ,ובדרך זה קנה גם את לבב הכהן הגדול המשמש תחתיו (יהושע בן דומנאי) ,ועבדיו עושי רצונו הם רדו על ידו ,והם ידעו איך להתקשר עם זולת לבני אדם ויקחו בידם מהגרנות את כל מעשר הארץ אשר להכהנים ,וכל אשר הרהיב בנפשו לעמוד כנגדם ,קבל מהם מכות חדרי בטן ,וכן עשו גם כל יתר הכהנים הגדולים ,כי לא הי׳ אז מי אשר יעמוד כנגדם ,והכהנים (הלוים) רשו ורעבו ויאבדו בענים.־ והנה את אשר עשו אלה באחרית הימים בימי פקידי רומא אשר לקחו מהם שוחד כסף ,ויתירו את ידם לחלק שלל.
זה עצמו הרשה להם גם מושל ביהודה יוחנן הורקנוס מביון שבא בבריתם וינהג את דרכי ממשלתו על פיהם.
והפה הזה עצמו של אלעזר בן פועירה אשר השתדל לפני יוחנן להפיר בריתו עם חכמי התורה ,ולתת ידו אל הצדוקים.
הפה הזה עצמו הוא שהשתדל לפני יוחנן להתיר ידו לקחת בזרוע את כל מעשר הארץ. והאיש הזה אשר על ידו יצאה הרעח "ויבדלו חכמי ישראל בזעם״ "ויהרגו חכמי ישראל והי׳ העולם שמם״ מהאיש הזה עצמו נאמר:
"משבא אליעזר בן פתורה (פועירה) ויהודה בן פתורה היו נוטלין אותן בזרוע והי׳ סיפק בידו (של יוחנן הורקנוס) למחות ולא מיחה והעביר הודיית המעשר.״ ואמנם כי אם ר׳ יהושע בן לוי יאמר כי על ידי זה הוכרחו לבטל הודיית המעשר ,אין ספק שלא היו אלה אלעזר בן פועירה ויהודד בן פועירה יחידים בדבר ,וכן אין ספק אשר נגזל ונעשה כן בכל המדינה מכל בעלי הגרנות. וכמו שהם גם דברי יאזעפוס על דרכם זו עצמה בזמן האחרון אשר יאמר "ועל ידי זה בא הדבר אשר הכהנים העניים רשו ורעבו ,ומהם גם מתו ברעב־.
כי לא עשו הדבר בדרך מקרה ,כי אם שאספו להם זה מכל המדינה ולא הניחו יתרם ,ויהי הדבר מאבירי הצדוקים לסדר הנהוג עד שר׳ יהושע בן לוי יבאר בזה דבר ביטול הודיית המעשר.
ולענין דברינו במקום הזה אין הדבר נוגע אם זה הוא טעם ביטול הודיית המעשר או לא, שזה הוא שאלה לעצמה ומחלוקת האמוראים ככל אשר יבואר לנו במקומו. כל דברינו הוא בנוגע לעיקר הדבר הזה שנעשה אז חק לראשי הצדוקים, ולסדר במדינה אשר עשו כן עד סוף ימי החורבן.
וכבר אמרנו שזה הי׳ האסון הגדול ,אשר על ידו באה הרעה הגדולה. יוחנן כהן גדול לא עלה על דעתו בתחלה ,כי אם לקרב אליו את כל האבירים במדינה, בהיותו חושב מחשבות גדולות ,להאדיר ולחזק את ארץ יהודה, להרחיב גבולה במזרח ובמערב ,לכבוש את כל הארצות מסביב לה ,ולשובב לבני יהודה את נחלתם אשר נהפכה לזרים.
ועל כן הי׳ נדרש לו אחדות הכוחות ,וכי יהי׳ מעמד המדינה איתן מבפנים, ויקו כי הצדוקים גם הם ילכו אחריו אל המקום אשר יהי׳ רוחו ללכת.
אבל שגה ברואה, כי אחרי אשר נתקרבו אל כסא הממשלה ,הנה בעוז ידם נהגו הם את יוחנן אחריהם. ומני אז עד ימי שלמינון אשת אלכסנדר ינאי היו הצדוקים המושלים במדינה ,ועל פיהם ישק הארץ.
ומאז ,מסוף ימי יוחנן עד אחרי מות אלכסנדר ינאי ,בטלו לגמרי הסדרים בפנים הארץ ,ונראה שם רק מעשים מבהילים ,אשר לא הי׳ כזאת כישראל מיום היותו לגוי ,ולא היתה כזאת גם בימי המלכים היותר רעים אשר היו בימי הבית הראשון ,ככל אשר נראה את כל פני הדברים לפנינו בימי ינאי.
ועלינו לבאר במקום הזה עוד דבר אחד ממעשים פרטים של הצדוקים הנוגעים גם הם בכל סדרי הארץ ואשר אין ספק אשר בשעתו הרעיש לא לבד את כל יושבי ארץ ישראל כי אם גם את היושבים בערי העמים בחוץ לארץ, אשר נגע הדבר גם להם.
הערות
הערה (כט): על דבר ישמעאל בן פאבי דובר לפנינו, ואף שגם הוא הי׳ ממשפחות הצדוקים, הנה הוא עצמו לא הלך בדרכיהם, ויהי ככל שלומי אמוני ישראל אבל בנוגע לבני ביתו לא עצר כח, והם הלכו בכל דרכי אחיהם יתר הצדוקים ויעזרו לרעה, ויבואר כל זה לפניני במקומו בימי התנאים וגם יאזעפוס לא כלל במקום הזה את ישמעאל בן פאבי יחד עם המשחיתים.
הערה (ל): דבר הכהונה הגדולה בימים ההם לא הי' בעיקרו השימוש במקדש כי אם השם כהן גדול, ומכיון שעלה האיש למעלה זו וקנה לו שם זה לאיזה חדשים כבר בא וקנה מקומו תוך חבורת הכהנים הגדולים, ויהי לאיש שורר בעמו, ופוסע על ראשי עם קדש, ויחד עשו מעשיהם עם אגריפס השני, ועם פקידי רומא, וכל זה יבואר במקומו לפנינו ,ועל כן ידובר עליהם בלשון רבים ,וכעל חברת בני אדם אף כי לעצמו של דבר הי׳ צריך להיות רק כהן גדול אחד,