דורות הראשונים/כרך ב/פרק יד
והחכם ווייס אחרי אשר חשב את הפרטים המעטים אשר התנגדו בהם הצדוקים בנוגע לתורה, והנה ראה כי קצר המצע מהשתרע, והנם רחוקים מאד מלאמר על פיהם כי היו יסוד התנגדות הצדוקים בנוגע לקבלה בתורה, וכי יחם לבבו על זה כי על כן יתנחם בעמוד 118ויאמר:
"ולא נחשוב שרק באלה נטו (הצדוקים) ולא באחרים כי באמת נטייתם מכל מה שפירשו ודרשו הפרושים על פי דרכי מדרשם ואין הדבר מפורש בתורה (סנהדרין ל"ג: הוריות ד׳:)" אלה דבריו.
וכמה עלובים הם דרכי חקירה כאלה. כי על חקירה כוללת גדולה ורחבה כזו ,לא הביא דברי הגמ' שם ,ולא הציע ענינם כל עיקר כי אם ישלח את הקורא לעי׳ שם ושם. אבל הנה שם ושם טעה החכם ווייס בהפשט הפשוט ,טעות כזה אשר תינוקות של בית רבן יודעים.
ודברי הגמ׳ בשני המקומות האלה זה הוא:
במשנה במס׳ סנהדרין ד׳ ל"ב נאמר :דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה. ועל זה נאמר שם בגמ׳ ד׳ ל״ג::
ואין מחזירין לחובה. אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן והוא שטעה בדבר שאין הצדוקים מודים בו, אבל טעה בדבר שהצדוקים מודים בו זיל קרי בי רב הוא.
ובהוריות ד׳ ד׳: אמר רב יהודה אמר שמואל אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל בדבר שהצדוקים מודין בו פטורין מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא.
וסבור הי׳ החכם ווייס כי דבר שאין הצדוקים מודים בו בשני המקומות האלה הכונה שהוא דבר שכבר נחלקו בזה הצדוקים על חכמי ישראל ,והוא דבר שכבר לפני זה הרבה התנגדו בו הצדוקים והורו שלא כחכמי התורה.
ועל כן הנה הוא מביא ראי׳ מזה שלבד הדברים ההם שנפרטו הי׳ שם עוד דברים רבים שהתנגדו להם.
וטעה בדברים פשוטים מאד. כי בשני המקומות האלה ידובר בדין מעשה והוראה חדשה הבאה עתה לבית דין לחקור עליה ולדון בה ,ואם טעו בדבר שהוא כל כך מפורש בתורה עד שגם צדוקי אי אפשר שיכחיש זה ,אין זה בכלל הוראה כלל. ודבר שהצדוקים מודים בו היינו שהדבר פשוט ומפורש בהדיא ,עד שבודאי בהכרח יודו בזה גם הצדוקים. וכלשון הגמ' "מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא" וכלשונו של רש״י ז״ל על זה בסנהדרין שם: "זיל קרי בי רב תינוקות של בית רבן יודעים שאינו כלום והדר."
"ודבר שאין הצדוקים מודים בו" הכונה כאן דבר שאינו פשוט עד שהוא ידוע גם לתינוקות של בית רבן ,ועל כן הנה יכולים הצדוקים גם הם להכחיש זה. ומי לא ידע שבכל חקירה חדשה ,חקירה של הוראה ,לא סמכו הצדוקים על הוראת חכמי הדור אשר גם דבר לא הי׳ להם עמהם ,ואשר בזמן שהיתה יד הצדוקים תקיפה במדינה רדפום גם בחרב נוקמת ככל אשר נראה עוד לפנינו.
ומי לא ידע כי הצדוקים לא הכירו את חכמי ישראל לאויטאריטעט בכל שאלה והוראה אשר באה עתה לפניהם לאמר שאין לזוז מדבריהם והוראתם ,ומי יכול להסתפק בדברים מפורסמים וידועים כאלה. והטעות הזה טעה גם החכם גרעץ להיפך ותחת מה שהחכם ווייס יוכיח לו מהנאמר "דבר שאין הצדוקים מודים בו" כי הי׳ שם דברים רבים שלא הודו הצדוקים בקבלת כל ישראל.
תחת זה יוכיח החכם גרעץ מהנאמר "דבר שהצדוקים מודים בו" כי היו שם דברים רבים שהצדוקים הודו לגמרי בקבלת כל ישראל.
ובח״ג נאטע 12עמוד 695אחרי אשר יחשוב שם גם הוא את הפרטים אשר בהם התנגדו הצדוקים יאמר: "אבל טעות הוא לחשוב מתוך הפרטים האלה כי הצדוקים התנגדו להקבלה בכלל ,להיפך מבואר כי הרבה דברים מהקבלה הכירו גם הם ,ויהי לכלל כי כל הקבלות אשר הצדוקים לא התנגדו להם ,יחשבו לדבר שאין להתנגד אליו ,ולדבר שיסודו בתורה ,ועל כן לא יחשב זה להתנגדות להוראה כי אם לחסרון ידיעה "אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל בדבר שהצדוקים מודין בו פטורין" אלה דבריו. וכל דבריו שם אינם כי אם טעות על טעות.
וראשונה טעה גם הוא בזה עצמו וחשב כי "דבר שהצדוקים מודים בו" היינו שהם מודים במקום הזה להקבלה, ואף שאין זה מפורש בתורה ,הנה בכל זה כבר חקרו על זה הצדוקים חקירה שלמה ,ויושיבו מצדם חכמים מלומדים כסאות למשפט ,ואחרי החקירה והעיון קיימו וקבלו נם הצדוקים שכן הוא פירוש דברי התורה כפי קבלת האומה.
וכל זה אינו כי אם דברי טעות כמו שנתבאר שהפירוש מן "דבר שהצדוקים מודים בו" הוא שאין שם שום קבלה ,ויותר מזה שגם אין הדבר צריך שום פירוש. והוא שהדבר מפורש כל כך בתורה עד שגם הצדוקים ,אם נשאל אותם על זה יודו גם הם בהכרח שכן הדבר ,לפי שאין כאן שום מקום להסתפק ואין הדברים צריכים שום פירוש. וכמו שהוא גם מפורש בדברי הגמ׳ שם "מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא" וכלשונו של רש״י ז״ל שהוא דבר שגם תינוקות של בית רבן יודעים אותו. והחכם גרעץ לא ידע כל כך את ענין הדברים שם עד שחשב שזה נאמר על זקן ממרא ,ולא ידע כלל שידובר בזה בנוגע לפר העלם דבר משגגת הוראה של בית דין עצמם ולא בזקן הממרא את פי הבית דין. ובחשבו בטעות שכל זה ידובר בקנלה שהסכימו לזה גם הצדוקים כי על כן יעשה לו מזה פלפול גדול ואחרי העתיקו המאמר "אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו" יאמר:
"הדברים האלה נאמרו על זקן ממרא, כי רק זה יש בו דין זקן ממרא, מי שמתנגד להסנהדרין בדברים של מחלקאות, אבל מי שיתנגד להם בדברים שנתקבלו מכל, גם מהצדוקים, אין בו עונש דין זקן ממרא, והוא הנאמר בסנהדרין פ״ה:
"חומר דברי סופרים מדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב״ ובכל היות הדברים האלה מוזרים (שהעוקר דברי התורה פטור והחולק על הקבלה חייב) יש לזה מקום בדברי ימי העת ההיא, הדינים על זקן ממרא באו על ידי מחלוקת הצדוקים, ועל כן הנה הדבר בולט ומובן מעצמו, כי אלו ההלכות שהתנגדו להם הצדוקים עליהם חייב זקן ממרא, ומפני שלא קרה התנגדות בדברים שנאמרו בתורה, או דברים של קבלה שהסכימו עליהם הכל, על כן לא הי׳ על זה חק, ועל כן יכלו לעשות לכלל שאך זה הוא התנגדות מה שהי׳ מחלוקת בין הפרושים והצדוקים ,ומזה יוצא ברור כי הצדוקים הכירו דברים שונים של קבלה וכו׳. ומה נוכל לאמר לכל הפלפול הגדול הזה אשר בא לו רק מפני שלא הבין דברים פשוטים ויהיו לו מוזרים.
ואמנם כן אף שזה ודאי שהמרים יד בתורה להכחישה הוא חמור יותר עוד מזקן ממרא, אבל הנם שני ענינים.
ופרשת זקן ממרא ענינה מפורש "כי יפלא ממך דבר למשפט" דהיינו בספק הנופל בדברי התורה.
ואין זה ענין למרים בזדון יד בתורה לאמר שמותר לאכול ביום הכפורים, ושמותר לאכול חמץ בפסח, ומותר לעשות מלאכה בשבת, שזה הוא אפיקורס ישראל, ודינו דין האפיקורסים. אבל דבר אין לזה עם "כי יפלא ממך דבר למשפט" ועם דינו של זקן ממרא.
ודבר זקן ממרא הוא במי ששב לעירו והורה הוראה בספק מדיני התורה נגד החלטת הבית דין הגדול ,אבל לא במי שמרים יד בזדון ננד דברי התורה. וזה הוא ענין דברי המשנה:
האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור (מדין זקן ממרא) חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב.
ועל כן גם אין דין זקן ממרא אלא במופלא שבסנהדרין כלשון הברייתא סנהדרין פ"ו "ת"ר כי יפלא ממך דבר במופלא שבבית דין הכתוב מדבר" ,ולשון הרמב"ם בה׳ ממרים פ"ג היה "אין זקן ממרא חייב מיתה עד שיהי׳ חכם שהגיע להוראה סמוך בסנהדרין וכו׳ אבל אם הי׳ תלמיד שלא הגיע להוראה והורה לעשות פטור שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט".
ואין כל זה ענין לא לאפיקורס ישראל, ולא להתנגדות של הצדוקים.
ורק מפני שלא ידע גרעץ כל ענין הדברים הי׳ יכול לטעות ולחשוב שדינים אלו מזקן ממרא נבנו על התנגדות הצדוקים. והכל שב למקום אחד שאין דין חיוב בית דין בפר העלם דבר, ולא חיוב זקן ממרא תלוי כל מאומה באם כבר קבלו עליהם הצדוקים את הדבר הזה או לא קבלו. ואך תמהון הוא לראות כי הרשו לעצמם לדבר ביסודי דברי ימינו מבלי לדעת שם את הפשט הפשוט.
ואך בהשתוממות אפשר לראות טעיות גסים כאלה ,עד שגם לא ידעו שדבר שהצדוקים מודים בו הכונה שבהכרח יודו הצדוקים בהיות הדבר מפורש לגמרי שם וידוע גם לתינוקות של בית רבן ,ואין מקום לטעות.
ויבואו ויחשבו שהכונה שהצדוקים כבר הודו בזה מזה ימים רבים ,וכי ידובר כאן בדברים שאינם מפורשים בתורה והנם מדברי קבלה אשר הצדוקים כבר התאספו וקבלו אותם עליהם ועל זרעם לדורותם.
והוא טעות מהיפוך להיפוך. ואמנם כי התרחקו כל כך מכל חקירת דברי ימינו ,עד שלא לבד שהביאו ציונים מבלי לדעת כלל פירושם של הדברים וענינם מה הוא.
כי אם שגם לא ביררו לעצמם את הדבר אשר הנם חוקרים עליו ,ועל כן נתערבבו להם המושגים ,ויבואו ויערבבו יחד דברים שונים.
ויהי להם דבר אחד ,כל הנוגע להצדוקים לעצמם ,הכחשת הצדוקים בנוגע להנהגתם לעצמם ,וקלות דעתם של הצדוקים בתורה בכל הנוגע להם לבדם ,כל זה ערבבו יחד ,עם דבר התנגדותם של הצדוקים ,התנגדות שוה לכולם ,התנגדות כוללת של הצדוקים בכללם בהסבמה והחלט של פומבי נגד כל מעשי האומה בכללה.
זה ודאי כי הצדוקים הכחישו בכל קבלת האומה ,ולא רצו לדעת מזה, ולא הסכימו הסכמת החלט לשום דבר שאינו מפורש בתורה.
ויותר מזה שגם אין ספק כלל שכחשו גם בכל פירושי התורה כולם גם אם יהי׳ הפירוש פשוטו של מקרא לגמרי. לפי שבהיות התורה אצלם רק הלכות מדינה אמרו שאינם נזקקין לדבריה כי אם במקום שהדבר מפורש שם ואינו צריך שום פירוש. אבל כל שהוא צריך פירוש שם יוכל כל אחד ואחד לפרש הדבר כדעתו וכרצונו וכדרוש לו. והן דברי יאזעפוס המפורשים אלטטי' XVIII, 1, 4 אשר ימסור לנו מהם: "גם נגד המורים מבני חבורתם יחשבו זה לשבח ולתפארת להפר דבריהם." והן גם דברי הגמ׳ שם אשר דבר שהצדוקים מודים בו ,ודבר שתינוקות יודעים אותו (זיל קרי בי רב) נרדף אצלם יחד ,לפי שכן הדבר שהצדוקים לא הודו בהחלט כי אם בדבר שהוא לגמרי מפורש בתורה ואינו צריך שום פירוש אפי' היותר פשוט (וכמו שיבואר עוד לפנינו).
אבל כל זה הוא בנוגע למעשי הצדוקים בינם לבין עצמם ,בנוגע להנהגת הצדוקים בביתם אפי׳ בדברים ידועים ,אבל נוגעים לכל איש לעצמו.
אבל שיהיו הצדוקים כולם ,הצדוקים בכללם ,מתנגדים מתוך דרך אחת לכולם התנגדות של החלט התנגדות כוללת של פומבי נגד דרך כל העם ונגד קבלת האומה. זה לא הי' ולא יכול להיות כי אם בדברים כוללים הנוגעים לכל העם יחד, אבל לא בדברים פרטים ,הנוגעים רק בחיי כל אחד ואחד לעצמו.
ושם לא היתה יכולה להיות התנגדות כוללת לפי שלא היתה יכולה להיות שם הסכמה כוללת של הצדוקים לעצמם. כי איזה צורך הי' יכול להיות להצדוקים להסכים הסכמה כוללת בדברים הנעשים מכל יחיד ויחיד לעצמו אשר שם לא היו גם שני צדוקים שוין, וכל אחד לקח לו דרכו, עד שלא שמו שם לב גם לדברי ראשי בני חבורתם.
ורק בדברים כוללים הנוגעים לכל העם בכלל שם הנה בשעה שעמדו הם בראש ,או בשעה שהי׳ שם זרוע הנצחון ,והצדוקים באו לגבות את חובם ,שם בהכרח הי' להם להסכים על דבר אחד כולל והנהגה שוה לכל. שם באה התנגדותם ,ושם הראו את כחם.