דורות הראשונים/כרך ב/פרק ב



‫ ‫והחכם קראכמאל־הזקן בספרו מורה נבוכי הזמן (שער י' עמוד ‪ (63‬יאמר:

‬על דבר התחלת כת הצדוקים נאמר וכו' הברור אצלינו שלא היתה ‬לכת מיוחדת וכו' כי אם זמן מסוים אחרי כלות המלחמה, היינו סביב לשנת מאתים ליונים, ק"פ לפני החורבן, וזה להיות עיקר מחלוקת כת זו על גזירות הסופרים גם על הפירושים המקובלים להכם בכתובי המצות, ביסוד הראשי לכולם האמונה בנצחות הנפש, והיות תחית המתים נמצאת בתורה, הנה לפי טבע הענין ביחוד בשנות קדם אלו לא נתראה הניגוד והחלוקה המוחלטת רק אחר שנתחזקה ונשמרה הקבלה ומסורת הזקנים היטב(‬א) על ידי עמידת כת הפרושים שכפי דברי יוסף היא היתה ‬חברה לראשונה, ועוד שגם בחזיונות דניאל גם בשני דברי הימים (למכביים) הזכורים גם בדברי יוסף הכהן לא מצאנו כל משך ימי המלחמה היינו עד שנת ק"ע שום זכר ומעשה כי אם לפושעים אלו המורדים שנסוגו מאחרי התורה לגמרי ובקשו להיות יונים לא לאלה המתנשאים להיות משומרי דת משה בכללה ובפרטיה אלא ‫שפקרו בפירושה ודעת הקבלה בזה.

אחריו יאמר החכם גרעץ בח"ג גאטע ‪ 12‬אות ‪ 3‬לאמר:

אין ספק שאף שאין זה מפורש בדברי יאזעפוס, כי רק בימי יונתן קמו, אבל הדבר ברור כי התנגדות הצדוקים תחלתה רק בימי החשמונאים ולא לפני זה, כי לפני הזמן הזה הי' אפשר רק זאת כי תוסד כתה של התנגדות לדת היהודים על ידי ההתחברות עם היונים והסורים, אבל לא שתוסד אז כתה ממוצעת וכו', אף גם זאת כי הספר הראשון למכביים לא יזכיר את הצדוקים בכל דבריו אף לא ברמז, וכן בתלמוד ובדברי יאזעפוס בא תחלת ענינם ודבר התנגשותם עם שכנגדם רק בימי יוחנן הורקנוס, ומכל זה נראה ונבין כי תחלת ימי הצדוקים הנם רק ‬בימי החשמונאים‪,‬ ומצאה שרשה רק במדת הזמן ההוא במלה אחת אך תוקף מדתם אז ברעאקציאן‬‫‫נ גד ההעללעניסמוס אך היא יכלה להוליד את כת הצדוקים ומחאה גלויה (פראטעסט) והתנגדות נגד כל התרחקות לקצוות יותר מדי.

‫אלה דבריו‪.

והנה חסמו להם הדרך על ידי דברים אשר אין להם שחר אשר בדו מלבם.

ראשונה טעו לחשוב כי כל דבר הכתה הזאת, היתה כבר אחרי ימי השמד והמלחמה וגם אחרי ימי הדור הראשון להחשמונאים, וגם כמעט אחרי ימי יוחנן הורקנוס ויגבילו זמנה בלשונו של קראכמאל ‬"סביב לשנת מאתים ליונים ק״פ לפני החורבן״.

וזאת שנית יסדו להם טעות כולל כי דבר הצדוקים לא הי׳ יסודה כתה מדינית כי אם כתה דתית עד שיאמר קראכמאל:

"‬וזה להיות עיקר מחלוקת כת זו על גזירות הסופרים גם על פירושים‬ ‫המקובלים להם בכתובי המצות וכו׳‪.‬״‬

ויאמר אחריו גרעץ:‬ ‫״ומצאה שרשה רק במדת ‬הזמן ההוא במלה אחת אך תוקף מדתם אז ברעאק־‬ ‫ציאן ננד ההעללעניסמוס אך היא יכלה להוליד את כת הצדוקים ומחאה גלויה‬ ‫והתנגדות נ‪ג‬ד כל ההתרחקות (בדת) לקצוות יותר מדי‪.‬״‬

אבל הלא גרעץ עצמו בהלכו ‬לתומו בפנים ספרו יזהיר להשמר מלחשוב את הצדוקים לכתה דתית ובעמוד ‪ 99‬מח״ג יאמר:

״אין די אומר ודברים להשתדל לעקור את הטעות אשר התפשט בנוגע לשלש הכתות אשר בעצמו של דבר גם לא היו כתות כלל, הצדוקים גם דבר לא הי׳ להם עם כתה אשר יסודה בדת, כי אם מפלגה מדינית, ותהי חפצם ורצונם להתרחק מעניני הדת, ורק מפני כי העם הי׳ דבוק בדתו לקחו להם גם הם צבע הדת״ אלה דבריו.

ופתאום ישכח גרעץ עצמו את כל אזהרתו הגדולה לבלי ‬ליפול בהטעות הזה, והוא עצמו בא ומיסד את חקירותיו על היסוד הזה כי היו ‬כתה דתית.

ומפלגה מדינית הלא יש לנו כבר מלפני ימי החשמונאים מלפני ימי השמד והמלחמה, מפלגה מדינית אשר הביאה את המלחמה, ואשר באמת אין בינה לבין הצדוקים ולא כלום, ככל אשר נראה כל זה לפנינו.

והנה הרגישו גם הם כי לפני ימי המתיונים בארץ יהודה, היינו לפני ימי ‬‫המורדים והפושעים אשר בקשו להיות ליונים גמורים, ולעשות כן בחזקת היד גם את כל עם יהודה, לפני הימים ההם, אין זכר לצדוקים ולא היו עוד, וזה ודאי כי היו רק מאז ואילך.

ואיך זה לא הבינו דברים טבעים ומונחים בכל דרכי ההנהגה‪ ,‬ודרך העולם ומנהגו, ואיך לא הבינו דברים פשוטים אשר אי אפשר להיות אחרת, כי אחרי המלחמה התהפכו המורדים האלה עצמם לתמונה חדשה, תמונה המתאימה עם מעמד הדברים עתה.

והלא זה ודאי כי גם אחרי המלחמה ואחרי אשר נכבשה הכתה הגדולה והאדירה של הפושעים המתיונים לא היו פתאום למאמינים בד׳ ובתורתו, ולא התהפכו בין לילה לשלומי אמוני ישראל.

‫‫ומה יכול להיות דבר יותר טבעי מזה כי המתיונים ההם עצמם אשר בראשית‬ ימי המלחמה נזורו לבושת ויעבדו לאלילי היונים בהכחישם בכל יסודי אמונה ודת, ובשאפם לשררה וממשלה וחיים חפשים חפצו להיות לעם אחד עם העם המושל היינו עם היונים.

הנה עתה בהמיר ארץ ובני יהודה היו בעצמם אדוני הארץ וממשלתם בידם, הלא מטבע הדברים היו כי יתקרבו אלה בכל הנהגה של פומבי אל עמם.

היונים הוכרחו לעזוב את הארץ, ותורת ד׳ נצחה את כל מתקוממיה, הגילולים נתבערו מהארץ, וכל העם שב אל כל סדרי החיים אשר היו לפני ימי המלחמה, איך הי' אפשר להיות אחרת אז, כי גם אלה אשר לפני זה כרתו בריתם עם היונים ויעבדו גם לעצביהם עשו עתה אחרת בכל הנוגע להנהגה של פומבי והתחילו מאז לחיות ככל חיי העם בארצו.

ואם כי לא שבו מדעתם בהכחשת התורה וכל יסודי הדת, אבל בהכרח שבו מדרכם בנוגע לכל דבר ההנהגה, ויהי פתגמה עתה ‬"נתת תורת כל אחד ואחד בידו" ככל אשר יבואר כל זה לפנינו.

כי על כן תחת מה שחשב החכם קראכמאל־הזקן ‬"וזה להיות עיקר מחלוקת כת זו על גזירות הסופרים גם על הפירושים המקובלים להם בכותבי המצות"(ב).

ותחת מה ‬שיאמר החכם גרעץ כי ריבוי הגדרים והמצוות (ככל אשר בדו להם זה חוקרי אשכנז) הם הולידו והביאו אז בזמן ההוא אחרי המלחמה, ובתוך ימי החשמונאים את התנגדות הצדוקים.

הנה הדבר לגמרי להיפך, כי הימים ההם הם הביאו אז צעד גדול מאד לפנים בנוגע להחבורה הזאת צעד גדול לטובה.

ועל ידי מעשי הימים, וההכרח להתקרב אל עמם עמדו על נקודה חדשה בכל הנוגע למעשיהם ודרכם בהנהגה של פומבי ובתוך העם.

כי אמנם ‬אך בטעות חשבו עד היום כי הצדוקים האמינו גם הם בתורה מן השמים, ואך בטעות חשבו עד היום כי גם הצדוקים עמדו בחיק התורה והמצוה לשמור ולעשות ולקיים, רק שלא רצו בפירושי המצות המקובלות.

וכל זה בא רק מחסרון חקירה.

ויאזעפוס אשר הי' חי עם הצדוקים, ואשר הי׳ באמנה אתם, ואך על ידם ומהם ‬בא לו כל גדולתו (ככל אשר יבואר לפנינו) ואך המה חזקו ידיו בארץ‬ הגליל, ואשר ידע ‫היטב את כל דרכם, ואף כי לא הי׳ צדוקי לאמיתו הנה הי' מהחיצונים (יבואר לפנינו) ואת הפרושים שנא תכלית שנאה כבל אשר יבורר ‬כל זה בכל המשך דברינו, הנה הוא אשר עדותו עליהם נאמנה מאד כעדות הצדוקים עצמם יאמר לנו בדברים ברורים יסוד שיטת הצדוקים.

ובמלחמות היהודים ‪ II , 8, 14‬יאמר:

"‬מן השני כתות אשר זכרנו למעלה (היינו הפרושים והצדוקים) הנה הפרושים‬ ‫הם הראשונים בין שלשת הכתות(ג) הם יתחשבו ליודעי התורה ביחוד‪ ,‬והם יאמינו‬ כי הכל בידי שמים ‬ומאת ד' ויאמרו שאף שניתנה בחירה חפשית לצדיק ולרשע‬ בכל זה יש גם בזה יד ד', הם יאמינו בהשארת הנפשות כולם, וכי נשמות הצדיקים וכו' ונשמת הרשעים גם היא תשאר לאחר מותו, אבל הרשעים נדונים קשה על מעליהם הרעים, והצדוקים, הכתה השניה אשר זכרנו, הם יכחישו בגזרה מלמעלה (בהשגחה) ושיהי' ענין לד' בכל מה שיעשה האדם מרע ועד טוב, הבחירה ביד הצדיק וביד הרשע לעשות כחפצם, ושיש חירות גמורה לאדם לעשות ככל העולה על רוחו, וכן יכחישו בהשארת הנפש ואין אצלם לא עונש לרשעים בשאול, ולא שכר וטובה לצדיקים אחרי מותם.

ובקדמוניות ‪XVIII, 1, 4‬ יתחיל יאזעפוס דבריו ויאמר ‪"‬היסוד של הצדוקים הוא כי במות האדם תמות גם נפשו עם הגוף יחד".

ודבריו אלה הנם כבר בנוגע להצדוקים בזמן היותר אחרון, בזמן הקרוב מאד אל החורבן, אף כי ברבות הימים שנו פניהם לטוב בנוגע לשמירת דרכי התורה בפני העם.

בכל זה לא נשתנו גם אז עיקר שיטתם, ויסוד השקפתם, אשר היתה מראשית ימי המתיונים, אשר הי׳ יסוד דרכם שאין השגחת ד׳ בעולם הזה, ואין חשבון ודעת בשאול, אין שכר ועונש בעולם הבא, ואיש זרוע לו הארץ בעולם הזה.

ויסודות כאלה ‬כשם שאין להם דבר עם מצוות מדברי סופרים, ועם קבלה בתארי המצות, תורה שבעל פה, כך דבר אין להם גם עם תורה שבכתב ומצוות מפורשות וידועות של זיל קרי בי רב.

יסודות כאלה ‬דבר אין להם עם הדת בכלל, ולא עם יסודי הדת.

כי אם אין חשבון ודעת, הנפש תמות במות הגוף, וגם בעולם הזה לית דין ולית דיין, אין הכל צפוי והרשות נתונה, איזה ‬מקום יש לתורה ולדת, אם לא בתור הלכות מדינה, וחוקי העם, והדרך אשר ילכו בה, וחגים אשר ישמחו בהם, אבל לא בתור אמונה ודת.

ואחרי דברי יאזעפוס המפורשים האלה אשר כל רוחות שבעולם לא יזיזום ממקומם, ואשר קראכמאל גם הוא העתיקם מעמוד ‪61‬ עד ‪64‬, איזה חילוק של ‬כלום יכול להיות בין המורדים והפושעים המתיונים בימי המלחמה לבין הצדוקים בימי החשמונאים מאחרי המלחמה ‬ואילך. ‫ההבדל הוא רק בזה ‬כי אז משלו היונים בארץ יהודה‪ ,‬וכל מי אשר הלך‬ ‫והתחבר עמהם ה‬שיג משרה ‬וממשלה‪ ,‬וחיים של עושר וכבוד‪ ,‬אז עשו כמעשי‬ ‫היונים ויעבדו גם עצביהם. ‬‬ ‫לא כן כאשר התכוננה ממשלת יהודה, ובני יהודה ‬היו אדוני הארץ. ‬אז‬ ‫אחזו בעקב העם המושל עתה‪ ,‬ככל אשר אחזו בעקב היונים לפני זה. ‬‬ ‫אבל כשם שלפני זה לא עבדו לעצבי הגוים מפני אמונתם בם‪ ,‬כי אם‬ ‫מפני הכחשתם כל דת וכל יסודי הדת בכלל‪. ‬‬ ‫כן קיימו מקצת מתורת ישראל בימי ממשלת יהודה ‬בארצם‪ ,‬לא מפני‬ ‫אמונתם במקצת כי אם מתוך הכחשתם את הכל‪.‬‬

‫ועל כן באמת אם לטובת משמרת פקודתם הי׳ דרוש כי יעשו הכל ככל‬ ‫מעשי הפרושים עשו גם זה, וככל דברי יאזעפוס אלטטי ‪:XVIII, 1, 4‬‬

"‬ואמנם כאשר יקחו (הצדוקים) בידם משמרת פקודה ‬במדינה אז בהכרח ילכו‬ ‫בכל דרכי הפרושים כי בלא זה לא יסבול אותם העם."‬

הערות

הערה (‬א): אך מטרה אחת הציבו להם כל חוקרי אשכנז יחד לאמר שכל התורה והמצוה באה להם ‫לישראל בזמן מאוחר מאד, ובכל פנות אשר פנו ובכל חקירות אשר חקרו היה אך זה לבד היסוד לכל דבריהם, ועל כן הלכו כל פעם בתהו, ולא יכלו למצוא דרכם.

הערה (ב): פירושי המצות לא היו "מקובלים להם" כי אם לכל העם החי על פי תורתו, וכבר נתבאר זה.

הערה (ג): יאזעפאס אשר הי' רחוק מאד מהפרושים ויהי גם אויבם, ובנוגע לההנהגה במדינה בכל מקום אשר יכול לשלוח בהם שן אוכלת יעשה זה בחזקת היד ככל אשר עוד נראה לפנינו, הנה גם בכל אשר הוכרח לאמר מקצת שבחם בכתבו ספרים לאחר החורבן שאז כבר בטלה כל אגודת הצדוקים וקשרם, בכל זה ישתדל בכל מקום לתאר גם את הפרושים בתור כתה, ‬ומדברי יאזעפוס עצמו הדבר יוצא שזה שקר, והפרושים לא היו כתה כי אם העם כלו, העם עצמו, שהרי בקדמוניות ‪ XVIII, 1 ,4‬יאמר הוא עצמו ״ואמנם כאשר יקחו הצדוקים בידם משמר‬ת פקודה ‬במדינה אז בהכרח ילכו בכל דרכי הפרושים כי בלא זה לא יסבול אותם העם".

ובקדמוניות ‪ XIII, 10, 5‬אשר דבריו שם הנם עוד בחיי יוחנן כהן גדול יאמר ״(הפרושים) עומדים אצל העם במעלה גבוהה כזו עד שיאמינו להם וישמעו לקולם ולכל דבריהם גם אם יאמרו להם נגד ‬המלך, או נגד הכהן הגדול״.

והנה יקרא יאזעפוס את חכמי התורה בכלל בשם פרושים, כי הלא יוחנן כהן גדול לא קרא אז אליו ‫איזה כתה כי אם את ראשי חכמי התורה, ומפורש בדברי יאזעפוס כי אחרי חכמי התורה הלכו כל העם, ‪‬ועל כן הרי אין כאן לפנינו כתה של פרושים, כי אם כלל כל העם ומורי התורה בראשם ככל דרכי בני ישראל מימי עולם ‬עד היום הזה. ‬ ‫וכן יקרא יאזעפוס בשם ״כתה" גם את המתנגדים להמתיונים אלטי' ‪ XII, 5, 3‬והאם יאמר קראכמאל‬ ‫שגם אלה נולדו אך זה מקרוב וגם אלה היו רק כתה "Partei" מפלגה.