דורות הראשונים/כרך ב/חלק שני/פרק ה

והדברים יוצאים כן מפורש לפנינו גם מתוך דברי המשנה והגמ׳ במס' ביצה ד׳ כ׳. ובהיות זה גם דבר מאורע גדול ודבר אשר היה בראשית ימי הלל בתחלת בואו לארץ ישראל עלינו לבאר את הדברים על הסדר. וראשונה נראה גם משם בכל דברינו שאף שהדבר מפורש שם שגם הלל עצמו נחלק עם בית שמאי, בכל זה נאמרו הדברים סתם על שם בית שמאי ובית הלל, ובא לפנינו במשנה כבל מחלקאות של בית שמאי ובית הלל, אשר כן היו יחד עם שמאי והלל עצמם עמהם יחד. ובמשנה שם ד׳ י״ט נאמר: .ובית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן״ והנה בא זה במשנה סתם למחלוקת של בית שמאי ובית הלל, אף שזה ודאי שבכלל בית הלל היה גם הלל עצמו, ונאמר שם ד' כ׳ ע"א . “תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביום טוב חברו עליו תלמידי שמאי הזקן אמרו לו מה טיבה של בהמה זו אמר להם נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה כשכש להם בזנבה והלכו להם, ואותו היום גברה ידם של בית שמאי על בית הלל ובקשו לקבוע הלכה כמותן והי׳ שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו שהי׳ יודע שהלכה כבית הלל ושלח והביא כל צאן קדר שבירושלים והעמידן בעזרה ואמר כל מי שרוצה לסמוך יביא ויסמוך (ד) ואותו היום גברה ידן של בית הלל וקבעו הלכה כמותן ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום". ומבואר לפנינו באין ספק כלל שבכלל בית הלל נכלל גם הלל עצמו, ובא במשנה "בית שמאי אומרים ובית הלל אומרים", והוא כן גם בשאר מקומות. וכמו שנכלל הלל בכלל בית הלל ובא כן במשנה סתם, אף כן נכלל שמאי בכלל בית שמאי, וגם ממקום הזה הדבר יוצא כן. שהרי לבד ממה שהמשנה כאן בביצה ד׳ כ׳ חשבה למחלוקת בית שמאי ובית הלל גם הבאת עולת ראיה וגם סמיכה, ובסמיכה הרי מפורש במס׳ חגיגה שגם שמאי עצמו סובר כבית שמאי. אבל גם לבד זה הנה כל המאורע מראשו לסופו אי אפשר להבין כי אם שהיה זה בראשית בוא הלל לארץ ישראל, והיינו בראשית ימי הבתים האלה בתחלת ימי הלל ושמאי. ולא לבד שאי אפשר לאמר שהי׳ זה בסוף ימי הלל ואחר מות שמאי, כי אם שגם אין דרך לאמר שהי׳ זה באמצע ימיהם. כי כל הסיפור הזה וכל המאורע בכללו יפלא מאד. ‏א) הן בגמ׳ במס׳ יבמות ד׳ י״ד נסתפקו אם עשו בית שמאי כדבריהם או לא, אבל זה הלא לא יוכל להיות ספק כלל כי בית הלל עשו כדבריהם בהיות הם הרוב ואתם רוב חכמי הדור, והנשיא ראש חכמי ישראל עומד בראשם. ומה ענין לשאלה כזו "מה טיבה של בהמה זו" לראש הדור העושה כדבריו כדעתו וכדעת רוב חכמי הדור אשר עמו. והלא לא בסתר חלקו בית הלל עליהם, ומה ענין שאלה כזו. ‏ב) ואמנם כי יפלא עוד הרבה יותר, כי אף שבבבלי באו דברי הברייתא בקצור כדרך הבבלי עם הברייתות לכתוב רק עיקר הדבר (ה) אבל בירושלמי ביצה פ״ב ה"ד באו הדברים יותר מפורשים ומבואר משם שכמו שעשה הלל כן עשו אז לפני זה גם העם ולשון הירושלמי שם הוא: מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה (ו) וחברו עליו תלמידי שמאי התחיל מכשכש בזנבה אמר לון ראו נקבה היא ושלמים הבאתיה והפליגן בדברים והלכו להן לאחר ימים גברה ידם של בית שמאי ובקשו לקבוע הלכה כדבריהם והי׳ שם בבא בן בוטי מתלמידי בית שמאי יודע שהלכה כבית הלל פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת אמר ישמו בתיהן של אלו שהשימו את בית אלקינו מה עשה שלח והביא שלשת אלפים צאן וכו' ומבואר כי אך עתה אחרי המאורע עם הלל היתה שם חדשה ונמנעו העם מהביא עד שבבא בן בוטא נתפעל מזה, ובידעו בי הדבר בא עתה על ידי בית שמאי גם קללן "ישמו בתיהן של אלו שהשימו את בית אלקינו". והנה עשו העם קודם זה כהלל וסייעתו ובית שמאי לא אמרו להם דבר. נ) ויפלא גם זאת כי גם בבבלי גם בירושלמי נאמר על בבא בן בוטא "שהיה יודע שהלכה כבית הלל" אבל מנין היה בבא בן בוטא יכול לדעת שהלכה כבית הלל. והרי אם זה הוא מחלוקת שבאה עתה בין בית שמאי לבית הלל ושני הבתים עמדו עדין במחלקותן, מנין היה בבא בן בוטא יודע שהלכה כבית הלל. ואם הוא עצמו הי׳ דעתו מכרעת לדעתם של בית הלל, הנה יתוסף על בית הלל עוד מי שסובר כמותן, אבל אי אפשר לאמר על זה "שהיה יודע שהלכה כבית הלל". יד) ובכלל יפלא מאד שהרי נדרים ונדבות אין קרבים ביום טוב, ורק עולת ראיה הביא הלל. והדבר ידוע כי עולת ראיה באה בכל רגל ורגל, והננו רואים מפורש כי הלל סובר שעולת ראיה באה ביום טוב ובודאי שמאז בא לארץ ישראל עשה כן, ואם שמאי אינו נכלל בכלל בית שמאי, וגם אין זה נחשב בין הדברים שחלק שמאי ביחוד על הלל אם כן סובר כן גם שמאי עצמו, ועשה כן גם הוא כהלל בכל רגל ורגל. ואיזה דבר חדש הי׳ עתה בזה במעשה זו של הלל, אשר הוא דבר שנהגו ועשו כן שמאי והלל כל ימיהם הארוכים, וכל העם עמהם, ותלמידיהם כולם. ואיך אפשר על דבר הנהוג ובא בכל רגל ורגל, דבר של פומבי בין כל העם בעזרה, איך אפשר לאמר על זה כדבר שקרה פתאום. "מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו וכו׳ חברו עליו תלמידי שמאי הזקן אמר לו מה טיבה של בהמה זו". אבל כל הדברים הולכים למשרים והנם על מקומם ועל ענינם. שמאי עצמו חולק גם הוא על זה, ונכלל בכלל בית שמאי, כמו שהוא גם עם הלל שנחלק גם הוא בזה ונכלל בכלל בית הלל. ובהיות מתחלה כל ימי בני בתירא שמאי ובית שמאי לבדם בלא בית הללו הנה הורו אז כן לכל שומעי קולם שאין מביאין עולת ראייה כי אם בחול המועד. ולא היה בזה חדשה גדולה לפי שזה ודאי שאפשר להביא זה גם בחול המועד ובלא זה היו שם רבים אשר עשו כן, (וכן הורו בסמיכה לסמוך מאתמול) והוא אחד מהדברים אשר מפני שזה לא בא מפורש ביסוד המשנה (ז׳) באו שם מבוכות בימי השערוריות במדינה, אשר בתי הוועד בטלו וכל הסדרים נהרסו, וחכמי התורה מהם נהרגו ומהם ברחו מהארץ. והננו רואים שבמשנה בא זה למחלוקת בית שמאי ובית הלל יחד עם דין הסמיכה בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם". והרי סמיכה בודאי שהיא מחלוקת ישנה מתחלת ימי המבוכות מימי יוסי בן יועזר (ח) כמו שהוא במשנה חגיגה דף ט"ו. אבל אף שרבים שמעו לקולם ועשו כדבריהם גם בדין עולת ראיה ונם בדין הסמיכה, אבל מפני שהבית דין הגדול היה בטל אז, והם עצמם לא אמרו זה מפני שעמדו למנין והחליטו כן הלכה למעשה, כי אם שעשו כן מפני שנטו בכל כיוצא בזה לחומרא, על כן היו שם רבים מאד אשר עשו ככל אשר עשו גם לפני זה. והלל בבואו מבבל והוא קבל מרבותיו שעולת ראיה באה ביום טוב עצמו, ושסומכין ביום טוב, עשה כן, וכאשר הורגש הדבר שמרו תלמידי שמאי את צעדיו ברגל הבא. לפי שהנהגתו של הלל עשתה רושם גדול בין העם, כי עם הלל הוחזרה העטרה, והוא היה לנשיא קבוע וראש הדור, והנה יעשה הלכה למעשה בפומבי נגד דעתם. ועל כן הננו מבינים גם את זאת שאף שזה ודאי שתלמידי שמאי ראו וידעו היטב שזה זכר והביאו לעולה, ואשר על כן חוברו עליו יחד ואמרו לו "מה טיבה של בהמה זו". בכל זה הסתפקו בהתנצלותו של הלל, אף שידעו שאין הדבר כן, אחרי אשר אך אותה היו מבקשים לבלי יוקבע על ידי זה הלכה למעשה כמעשי הלל. אבל המעשה הזאת אשר היתה בזה בין הלל נשיא הדור ובין בית שמאי פעלה בין העם פעולה גדולה וחזקה מאד, בהשמע הדבר כי הלל עצמו לא עמד על דעתו. וזה הביא כי נמנעו גם העם מלהביא, ויתחילו גם הם כולם לעשות כבית שמאי עד שבדברי הירושלמי המפורשים בא הדבר שבבא בן בוטא מצא ברגל את העזרה שוממת. ועל ידי זה גברה ידם של בית שמאי בדין הלכה זו ובקשו לקבוע הלכה למעשה רק כמותן, והיינו לבלי להניח עוד לעשות אחרת, ככל דין שכבר יצא משקלא וטריא ומחלוקת חכמי הדור ובא לידי הכרעה והחלטה (ט). אבל בבא בן בוטא בקבלתו מחכמי הדור הקודמים, ומידיעתו קבלת רוב חכמי הדור ידע שדעתם והסכמתם נוטה לדעת בית הלל, ורק מפני שהיה דרכם של שמאי ותלמידיו לנטות בכל ספק קבלה להחמיר רצו לחתוך הדין כן. כי על כן מנע אותם מזה, וחפצו הצליח בידו מפני שבית שמאי עצמם לא עשו כן כי אם מנטייתם להחמיר בכל ספק (י). הארכנו בזה לפי שזה הוא הענין היחידי אשר הגיע אלינו ממה שהיה להלל עצמו עם בית שמאי, והדברים מוכיחים על עצמן וחותמם מעיד עליהם כי היה זה בראשית בוא הלל לארץ ובראשית ימי התחלקות שני הבתים האלה, והדבר בא אז בהכרה על פי טבע מהלך הדברים בדבר כזה אשר הוא דבר מעשה של פומבי בפני כל העם בעזרה. והכל הולך למקום אחד והדבר מתבאר כי שמאי והלל עצמם נכללו בהשם הכולל הזה בית שמאי ובית הלל, וכי יש לנו בזה מאורע אשר בא בראשית ימי הבתים האלה.

הערות הערה (ד) בגמ׳ לפנינו נאמר "יבוא ויסמוך" וזה טעות סופר פשוט ותחת "יבא" צ״ל "יביא".

הערה (ה) כבר דברנו על זה בח״ב ויבואר לנו לכל פרטיו בכרך הבא במקומו בדברינו על הברייתות בכלל.

הערה (ו) בירושלמי לפנינו בא "וסמך עליה" ופשוט שהוא ט״ס וצ״ל כמו שהוא בבבלי "לסמוך עליה" הערה (ז) דברים כאלה הנעשים יחד מכל העם בכל רגל ורגל לא באו ביסוד המשנה ועי׳ דברינו לעיל עמוד 237.

הערה (ח) והמשנה פרטה מחלוקת זו לבד מפני שזו באה והיתה למחלוקת בין חכמי הוועד מחלוקת דורות הראשונים גם בין הנשיאים והאבות בית דין, אבל יתר הדברים היו רק מבוכות ומנהגים שונים בין העם, עד שבאו בית שמאי ובית הלל, ואספו כל הדברים השונים ההם והביאום להכרעה בבית המדרש, ומהם דברים אשר הוכרעו בהיות בזה דעתם שוה, ומהם אשר נשארו גם מהם במחלוקת ונשוב לכל זה עוד בדברינו בימי התנאים.

הערה (ט) ובימים ההם הוא שהיתה גם המעשה השניה שבאה בביצה שם "שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי בית הלל וכו'."

הערה (י) בבבלי קצרו ונאמר שם "ואותו היום גברה ידם של בית שמאי" ובירושלמי נאמר מפורש "לאחר ימים גברה ידם של בית שמאי" אבל הכונה אחת לפי "שאותו היום" הבא במשנה ובגמרא על ענינים כאלה הכונה שם על אותו מעמד אותה אסיפת חכמי הדור, וזמן השקלא וטריא בהדבר או הדברים אשר הועמדו על הפרק, ככל אשר יבואר לנו על ענינו במקומו בפרק הבא. ולבד מה שמבואר כן גם בזה בירושלמי הנה הדבר יוצא כן מדברי הבבלי גם במקום הזה, שהרי כמו שנאמר לפני זה "ואותו היום גברה ידם של בית שמאי", נאמר מיד אחר זה "ויהי שם זקן אחד וכו', ושלח והביא וכו׳ ואותו היום גברה ידם של בית הלל" והלא זה ודאי שלא היו שני הדברים יחד ביום אחד, והדברים מבוארים מתוך דברי הירושלמי אשר כמו בכל מקום ישלימו הבבלי והירושלמי זה את זה, ונוכל לעדת ענין הדברים על ידי השלמתן יחד.