דורות הראשונים/כרך א/פרק כד

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
פרק כד
→פרק כג	פרק כה←

‫טהרת יוחסין.

‫ואמנם כי גם יש לנו ענין גדול מאד וכולל אשר יוכל להעיד לנו בכל‬ ‫הנוגע לבבל לא לבד על תורה שלמה, ולא לבד על גדולי התורה, כי אם על‬ ‫כל העם מקצה‪.‬‬

‫ענין גדול וכולל אשר נוכל לדעת ולהבין משם את כל ההנהגה הגדולה‬ ‫והמסודרת אשר היתה בבבל בכל הנוגע לדקדוקי מצוות לכל פרטי פרטיהן, ‫מראשית הימים עד סופן‪.‬‬

‫והדבר הגדול והנפלא הזה הוא דבר טהרת יוחסין, אשר היא קשורה יחד‬ ‫עם ראשי עיקרי דיני התורה ומסורה לכל‪.‬‬

‫כבר הרגישו גם כל החוקרים החדשים בעיקר הדבר, אשר נגלה והולך‬ ‫ומשתרע במקומות רבים ושונים בהמקורים, כי מראשית הימים עד סופם עמדה ‫בבל בכל הנוגע לטהרת יוחסין במעלה עליונה וגבוהה מאד לא לבד נגד שאר‬ ‫ארצות מושב בני ישראל, כי אם גם הרבה למעלה מארץ ישראל‪. ‬‬ ‫ועיקר הדבר ידוע ומפורםם כל כך גם לכל החוקרים החדשים עד שהחכם‬ ‫גרעץ ישתמש בזה בח"ג עמוד ‪190‬ לטעם על אשר אמר הורדוס על חנמאל‬ ‫המצרי כי הנהו בבלי ויאמר שם‪:‬‬

"לכהן גדול בחר את חנמאל המצרי וכו׳ אף כי לא הי׳ מאצילי הכהנים‪,‬‬ ‫ולמען לא יתרגש העם הוציאו קול כי הנהו מבבל^(נ) מפני כי בארץ ישראל‬ ‫עצמה נתנו בזה המעלה העליונה עליהם את בני בבל, בידעם כי הם לא התערבו‬ ‫מעולם בנשואי תערובות".

‫אבל בדברי ימינו לא השתדלו לצרף את הפרטים יחד, ולא שמו לב לחדור‬ ‫אל תוך המעשים, להכירם ולראות משם את אור פניהם‪.‬‬

‫כי על כן הנה גם במקום הזה לא הרגישו את אשר נוכל לדעת מזה, ולא‬ ‫הושם לב להדבר הגדול אשר יורה לנו זה‪.‬‬ ‫‫‬‫ ‫כי מעלת יוחסין אינו דבר העומד לעצמו, ואינו פרט אחד בודד הבלתי תלוי‬ בהכלל של ידיעת והנהגת כל התורה כולה‪.‬‬

טהרת יוחסין תלויח יחד עם דני קדושין, דיני גיטין, ודיני עריות בכלל, ‫שכל אלה יחד הנם כבר המקצועות היותר גדולות שבתורה‪. ‬‬ ‫ודבר שאי אפשר הוא כי החזיקו בארץ ישראל את בני ישראל בארץ ‫בבל בכל דיני יוחסין במעלה יותר גבוה ממה שחשבו את עצמם מבלי אשר ידעו‬ ‫את התורה בבבל לכל פרטיה, ומבלי אשר היתה שם הנהגה מסודרת על פי‬ ‫התורה, ומבלי אשר דקדקו שם כל העם בכל דקדוקי מצוות‪.‬‬

‫ואפי׳ אם היו נכשלים שם באיזה פרט מדינים אלו, ואפי׳ אם היו מקילים‬ ‫שם באיזה דבר קל לא הי׳ זה לא אפשר, ולא עולה על הדעת ככל אשר יבואר‪.‬‬

‫ויש לנו בזה דברים מפורשים על הזמן הקדום‪ ,‬עד כמה דקדקו בארץ‬ ‫ישראל בנוגע לחשש של טהרת יוחסין, אשר מזה נוכל להבין יותר את ענין‬ ‫בבל בכל זה אשר אותה העמידו במעלה היותר גדולה גם למעלה מארץ ישראל‪.‬‬

‫והענין הזה הוא ממה שהי׳ בהזמן שלפני הלל, ובימי‬ ‫הלל בא הדבר‬ ‫לידי בירור‪.‬‬

‫ובמס׳ בבא מציעא ד׳ ק״ד בא "דתניא אנשי אלכסנדריא היו מקדשין את‬ ‫נשותיהן ובשעת כניסתן לחופה היו באים אחרים וחוטפין אותן מהן ובקשו‬ ‫חכמים לעשות את בניהם ממזרים אמר להן הלל הזקן הביאו לי כתובת אמכם‬ ‫הביאו לו כתובת אמן ומצא שכתוב בהן לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו ולא‬ ‫עשו בניהן ממזירים".‬

‫ודבר פשוט הוא שזה שנאמר "ובשעת כניסתן לחופה היו באין אחרים‬ ‫וחוטפין אותן מהם שלא הי׳ זה כי אם מקרים בודדים שקרו שם באלכסנדריא‬ ‫של מצרים ובכל זה משום מעלת יוחסין שמו לב כל כך להמקרים הבודדים‬ ‫האלה שהי׳ בהם חשש אשת איש וחשש ממזרות, עד שמתוך שלא הי׳ אפשר‬ ‫לברר מי ומי, על הימים שלפני זה שקרה כן, רצו לפסול החתון עמהם "ובקשו‬ ‫חכמים לעשות את בניהם ממזירים‪.‬״‬

‫ונתבטל הדבר רק מתוך חכמתו הגדולה של הלל הבבלי אשר הבין מעצמו‬ ‫שדבר שאי אפשר הוא שיהי' אצל בני ישראל הקדושים דבר כזה לפרוץ כן‬ ‫באיסור אשת איש, וראה והבין שבהכרח בא הדבר מתוך שבימים הראשונים הי׳‬ ‫שם תקון כולל שהאירוסין אינם קדושין, ושהי׳ תנאי בית דין בדבר שם, ובקש‬ ‫כי יביאו לו כתובותיהם ומצא שם שבאמת כן הדבר‪.‬‬ ‫ ואלכסנדריא של מצרים היא מכלל כל הארצות שהן עיסה לארץ ישראל, ‫בכל זה, וארץ ישראל עצמה רק עיסה לבבל‪.‬‬ ‫ ומזה נוכל לדעת ולהבין את מצב התורה בארץ בבל במשך כל הימים‬ ‫הרבים ההם, היינו מראשית ימי הגולה עד סוף הימים, ואת השמירה המעולה‬ ‫ודקדוק הגדול בכל פרטי דיני גיטין וקדושין ועריות אשר שמרו ודקדקו שם בארץ‬ ‫בבל ואת כל טהרת חיי המשפחה אצלם‪.‬‬ ‫ ובמס׳ עדיות פרק ה׳ משנה ג׳ נאמר העיד ר׳ יהושע ור׳ יהודה בן בתירא‬ ‫על אלמנת עיסה (משפחה שיש בה חשש איסור ספק ספיקא ביוחסין) שהיא‬ ‫כשרה לכהונה שהעיסה כשרה לטמא ולטהר לרחק ולקרב‪ ,‬אמר רבן גמליאל‬ ‫‬‫ ‫קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דנין‬ ‫על כן הכהנים שומעים לכם לרחק ולא לקרב‪.‬‬

‫ובכל זה לא עמדה ארץ ישראל בכללה על אותו מעמד שעמדה עליה‬ ‫בבל בכללה, עד שהי׳ לכלל מונח גם בארץ ישראל, שהיא רק עיסה לבבל‪.‬‬

‫וטעם הדבר הוא לפי שאף אשר מעל הכהנים בימי עזרא ונחמיה נתקן‬ ‫אז, אבל מאז באו ישראל בארץ ישראל תחת יד היונים נגזלה מנוחת הארץ, ‫הרבה פעמים הלכו לאלפים ולרבבות שבי לפני צר (עי׳ יסוד המשנה ותקופת‬ ‫התנאים אחריה פרק ה׳), וימים רבים גם היו תוך תוקף השמדות, ומרשיעי ברית‬ ‫הלכו בכל דרכי לבם, ומימי דור השני להחשמונאים בימי יוחנן הורקנוס, הי׳ שם‬ ‫פעמים רבות אשר ארץ נתנה ביד רשע ופני שופטיה כסו קלון, חוקי התורה‬ נרמסו בקלות ראש של הצדוקים, ואיש זרוע לו הארץ‪.‬‬

‫ומכל הדברים האלה לא ידעו יהודי בבל כל מאומה, וילכו לבטח דרכם‬ בכל דרכי התורה.

‫ומצב ארץ ישראל הורע גם מאז שמעו יוחנן הורקנוס ובניו בקול הצדוקים‬ ‫לקיים את הפרינציפ כי כל אלה אשר הנם תחת ממשלה אחת צריכים להתנהג‬ ‫בדת אחת ויכריחו את העמים להתגייר למראית עין (עי׳ צדוקים ובייתוסים פרק י׳) ‫ומימי הורדוס ואילך בא הדבר כי הי׳ אז ביהודה איש זרוע לו הארץ, ככל אשר‬ יבואר לפנינו‪.‬‬

‫והן גם דברי המשנה במס׳ עדיות פרק ח׳ משנה ז׳‪.‬‬

"אמר ר׳ יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו וכו׳ שאין‬ ‫אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבים בזרוע ולקרב‬ ‫המרוחקים בזרוע. משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ‫ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע."

‫והוא גם ענין דברי התוספתא במס' נזיר פ"א הריני נזיר אם לא אגלה‬ משפחות ה"ז נזיר ואל יגלה משפחות‪.‬‬

‫כי הי׳ סכנה בדבר בארץ ישראל על ידי בעלי זרוע אשר הורגלו בזה מראשית הימים^(נ״א) ומשפחה שנטמעה נטמעה. ‫‬‫ ‫וכל הדבר נתרועע שם מראשית הימים ועמד כן עד סוף הימים לפי שהורגלו‬ ‫לבוא על זה בזרוע ככל אשר הי׳ לפני ימי רבן יוחנן בן זכאי‪.‬‬

‫וכמו שהוא בקדושין ד׳ ע"א בימי ר׳ פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לארץ‬ ‫ישראל אמר להם לעבדיו כשאני אומר וכו׳ אדיתבי וקמעייני בה אמר להו כל‬ ‫ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל נטלוהו בעריסה ורצו, רצו‬ ‫אחריו ולא הגיעוהו ישבו ובדקו עד שהגיעו לסכנה ופירשו אמר ר׳ יוחנן היכלא‬ ‫בידינו הוא אבל מה אעשה שהרי גדולי הדור נטמעו בה סבר לה כר' יצחק‬ ‫דאמר ר׳ יצחק משפחה שנטמעה נטמעה.‬

‫והיינו שבהימים המאוחרים רצו לשובב לארץ ישראל את מעלתה בחשבם‬ ‫כי בזה אכשר דרא, אחריי אשר בטלה גם שם ממשלת בעלי זרוע, ובחפשם אז‬ ‫בכל האפשר להגדיל מעלת ארץ ישראל היושבת שוממה‪.‬‬

‫אבל ראשי הדור ידעו שגם אז הי׳ זה דבר שאי אפשר, כי דברים כאלה‬ ‫ממנהגי בני אדם למשפחותם כל דבר שנשתרש מהימים הראשונים הימים הקדומים‬ אי אפשר לא לעקרו ולא לתקנו‪.‬‬ ‫ והוא גם הדבר הנאמר שם לפני זה "בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה‬ ‫לארין ישראל אמר להם קוצים אתם משימים לי בין עיני רצונכם יטפל עמכם‬ ‫חנינא בר חמא נטפל עמהם ר׳ חנינא בר חמא אמר להם כך מקובלני מר׳ ישמעאל‬ ‫בר' יוסי שאמר משום אביו כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל‬ עיסה לבבל".

‫ומדברי רבי שאמר "קוצים אתם משימים לי בין עיני" שהכונה כדברי רש״י‬ ז"ל שם "משום דרבי ממשפחת בבל הי׳ מבני בניו של הלל" הננו רואים שכל זה‬ ‫הלך כן מהימים הראשונים, והוא גם דבר שאי אפשר כי אם כשהדבר הלך כן‬ ‫מהימים היותר ראשונים ולא נתרועע בשום זמן, ורק על ידי זה הדין כן‪.‬‬

‫והרי להיפך שבימים האחרונים היתה שם השתדלות גדולה להשיב הדבר‬ מפני כבודה של ארץ ישראל אבל לא עלתה בידם‪.‬‬

‫וכל כך העיק להם הדבר אז בזמן ההוא מימי רבי ואילך אשר בני בבל‬ ‫היו שם רוב בנין (עי׳ דברינו בח"ב עמוד ‪ (291‬ככל אשר נוכל לראות זה מאת‬ אשר יסופר שם‪.‬‬

‫זעירי הוה קא ‬מישתמיט מיניה דר׳ יוחנן דהוה אמר ליה נסיב ברתי יומא‬ ‫חד הוו קאזלי באורחא מטו לעורקמא דמיא ארכביה לר׳ יוחנן אכתפי׳ וקא מעבר‬ ‫ליה אמר ליה אורייתין כשרה בנתין לא כשרן וכו׳ וכדברי רש"י ולא הי׳ חפץ‬ בה מפני שהיא מארץ ישראל והוא הי׳ מבבל‪.‬‬

‫וכל כך הי׳ זה מהענינם הקבועים ונוהגים עך שבירושלמי ובבבלי קבעו‬ לזה תחומין וגבולין לדעת עד היכן היא בבל בנוגע לטהרת יוחסין‪.‬‬

‫והיינו להגביל המקום הראשי אשר שם התישבו בני ישראל מהימים‬ ‫הראשונים, ונסדרו שם בכל סדרי חיי הקהלות המסודרות על פי התורה והמצוה‬ ‫בכל פרטי דקדוקיה על פי חכמי התורה, ואשר עשו הכל רק על פיהם, להגביל‬ ‫זה נגד שאר המקומות הרחוקות במדינת בבל עצמה אשר הישוב נשתרבב שם‬ ‫לאט לאט, ולא נוסדו על יסודות קבועים‪.‬‬ ‫‬‫ ‫ובירושלמי קדושין פרק ד׳ הלכה א', ר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם רב נחמן‬ ‫בבל ליוחסין עד נהר יזק, ר׳ יוסי בי ר׳ בון אמר רב ושמואל חד אמר עד נהר‬ ‫יזק וחד אמר עד נהר יואני אמר רב יהודה בין הנהרות כגולה ליוחסין‪.‬‬

‫ובבבלי קדושין ד׳ ע"א‪ :‬עד היכן היא בבל (לענין יוחסין, רש"י) רב אמר‬ ‫עד נהר עזק ושמואל אמר עד נהר יואני לעיל בדגלת עד היכא רב אמר עד‬ ‫בנדא ואוונא ושמואל אמר עד מושכני, ולא מושכני בכלל? והאמר ר' חייא בר‬ ‫אבא אמר שמואל מושכני הרי היא כגולה ליוחסין אלא עד מושכני ומושכני בכלל‪.‬‬

‫לתחתית בדגלת עד היכא אמר רב שמואל עד אפמייא תתאה תרתי אפמייא‬ ‫הויין חדא עיליתא וחדא תתייתא חדא כשירה וחדא פסולה ובין חדא לחדא פרסה ‫וקא קפדי אהדדי ואפי׳ נורא לא מושלי אהדדי וסימנך דפסולתא הא דמישתעיא‬ ‫מישנית. ‬ ‫לעיל בפרת עד היכא רב אמר עד אקרא דתולבקני ושמואל אמר עד‬ ‫גשרא דבי פרת ור׳ יוחנן אמר עד מעברת דניזמא‪.‬‬ ‫ ודברי ר׳ יוחנן בזה, אשר כידוע ישב כל ימיו בארץ ישראל, יורו אותנו‬ ‫כי הי׳ הדבר חקירת ידיעה כוללת לכל, מימים הקודמים, להגביל תחומין לדבר‪,‬‬ ‫ועל כן הי׳ בזה קבלות שונות אצל האמוראים הראשונים, על פי מה שקבלו‬ ‫מרבותיהם ומחלקאות בהמתיבתות גם בבבל גם בארץ ישראל‪.‬‬

‫וזה יוצא כן גם מכל ענין הדברים בקדושין ד׳ ע"ב‪.‬‬ ‫ ההוא גברא דאמר להו (בארץ ישראל) אנא מן שוט מישוט עמד ר׳ יצחק‬ ‫נפחא על רגליו ואמר שוט מישוט בין הנהרות עומדת‪.‬‬

‫וכי בין הנהרות עומדת מאי הוה אמר אביי אמר ר׳ חמא בר עוקבא אמר‬ ר׳ יוסי בר׳ חנינא בין הנה‬רות הרי הוא כגולה ליוחסין, והיכא קיימא אמר ר׳ יוחנן‬ מאיהי דקירא ולעיל‪.‬‬ ‫ ועסקו בכל זה כל האמוראים הראשונים גם מבבל גם מארץ ישראל להגביל‬ גבולי בכל בטהרת יוחסין‪.‬‬

‫והיינו עד כמה השתרע בימים הקדומים המושב הראשי בכל סדרי התורה, ‫וחיי הקהלות המסודרות בכל דרכי התורה והמצוה.

ודברי הגמרא שם ד׳ ע׳׳ב:

‫דאמר ר׳ חייא בר אבין אמר שמואל מושכני הרי היא כגולה ליוחסין מישון‬ ‫לא חשו לה לא משום עבדות ולא משום ממזרות אלא כהנים שהיו בה לא‬ ‫הקפידו על הגרושות‪.‬‬

‫וזה עצמו בירושלמי קדושין שם פ׳׳ד ה"א:

‫אמר רב חנינא בר ברוקה בשם רב יהודה בני מישא לא חשו להן אלא‬ ‫משום ספק חללות כהנים ששם לא הקפידו על הגרושות, תמן אמרין מישא מתה‬ ‫מדי חולה, אילם וגבויי גוססות, חביל ימא תכלתא דבבל שנייא וגבבא וצרריא‬ ‫תכילתא דחביל ימא‪.‬‬ ‫ וגם מתוך הדברים האלה נוכל להכיר ולהבין את המעמד הגבוה בשמירת‬ ‫התורה ובכל דקדוקיה אשר הי׳ בעיקר מושב בני ישראל בבבל‪.‬‬

‫הן נאמר על מישן השם היותר גרוע שיכול להיות בזה לאמר "מישן מתה".‬

‫ובכל זה מפורש על זה גם בירושלמי גם בבבלי "בני מישן לא חשו להן‬ ‫‬‫ ‫לא משום עבדות ולא משום ממזרות אלא משום ספק חללות כהנים שהיו בה ‫לא הקפידו על הגרושות".‬‬

‫דהיינו שקרו שם מעשים כאלה, ועל ידי זה כבר הבדילו אותם לרעה‬ ‫בתכלית, ואמרו עליה‬ם בדרך כלל סתם "מישן מתה".‬‬

‫והמאמר הזה שבירושלמי תמן אמרין מישא מיתה מדי חולה וכו' הוא כן‬ ‫בבבלי קדושין ד׳ ע״א‪ :‬אמר רב פפא סבא משמיה דרב בבל בריאה מישן מיתה‬ מדי חולה עילם גוססת וכו'‪.‬‬

‫ונבין עוד יותר את דקדוקי מצוות אשר דקדקו ואת המעמד הגבוה אשר‬ ‫עמדו עליו בעיקר בבל כאשר נראה עד היכן דקדקו עם המקומות אשר הוציאום‬ ‫מן הכלל‪.‬‬

‫כי מישן אשר כל פסול שלה הי׳ מפני שקרה אשר כהנים שהיו בה לא‬ ‫הקפידו על הגרושות, ועל כן אמרו מישן מיתה, הנה חששו עליה על ידי זה כל‬ ‫כך עד שמפני חשש אנשי מישן הבאים לאפמייא פסלר גם את אפמייא‪.‬‬

‫וזה הוא הנאמר שם "לתחתית בדיגלת עד היכא אמר רב שמואל עד‬ ‫אפמייא תתאה תרתי אפמייא הויין חדא כשירה וחדא פסולה וכו׳ וסימנך דפסולתא‬ ‫הא דמישתעיא מישנית".

‫ובודאי דזו דמשתעיא מישנית השתרבבו בני מישן גם לשם והתישבו גם‬ הם בתוך אפמייא זו או שהיו נגררים אחרי בני מישן, ועל כן חששו גם להם ונפסלו‪.‬‬ ‫ ומזה נוכל להבין את זהירותם של כל אלה אשר עמדו במעלתם להיות‬ ‫לראש בתוך כל עם ישראל היינו בני ישראל בעיקר מושבם בארץ בבל אשר‬ ‫עליהם אמרו "ארץ ישראל עיסה לבבל".‬‬ ‫‬‫

הערות

הערה (נ): עי׳ דברינו על זה בפרק כ״ו‪.‬‬ ‫‬‫

הערה (נ״א): והמפרש הרב בעל חסדי דוד בתוספתא שם כתב הריני נזיר אם לא אגלה משפחות וכו׳‬ ‫וקמ״ל כמה חמור עון זה דהוצאת שם רע ואע״ג דגם הנודר בנזיר מקרי חוטא מכל מקום הך דמוציא שם רע חמור רב יותר״‪.‬‬

‫ואשתומא קאמר, וכי זו צריך לפנים שיקיים את גזירתו ולא יאמר שקר להוציא לעז על ישראל הכשרים‪.‬‬

‫אבל הכונה אף שהוא אמת לאמיתו, ומצד הדין הי׳ צריך לעשות כן אם יכול לברר דבריו,‪ וכדין שלח‬ ‫אחוי עי׳ קידושין ד׳ ס״ו‪ :‬ובתוס׳ שם ד"ה שלח ואחוי‪.‬‬

אבל מפני שזה סכנה יהי׳ נזיר ואל יגלה משפחות‪.‬‬

‫והן גם דברי הגמ׳ מזה בקדושין ד׳ ע״א תנא עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה אבל חכמים‬ ‫מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא‬ ‫כמאן דאמר פעם אחת בשבוע כדתניא הריני נזיר אם לא אגלה משפחות יהי׳ נזיר ולא יגלה משפחות. ‬ והרב בעל חסדי דוד כפי הנראה נעלם ממנו כל דברי הגמרא אלה, ועל כן כתב שם מיד אחר זח‬ ‫״אבל תוספתא זו לא נמצאת בשום מקום ונראה כי ט״ס היא וכצ״ל הריני נזיר אם אגלח במעות מעשר שני‬ ‫הרי זה נזיר ואל יגלח במעות מעשר שני ומלתא כדנא איתא בפ״ב (צ״ל בביצה) בגמרא דף י״ט״‪.‬‬ ‫ והנה לא ראה לא דברי הגמ׳ בקדושין שם ולא דברי התוספתא שם ובא גם להגיה ולמחוק ולהחליף‬ הנוסח, ועי' גם באה״ע סי׳ ב׳ סעי׳ ה׳‪.‬‬ ‫‬‫