דורות הראשונים/כרך א/פרק ח
בהאמאנאטסשריפט של פראנקעל שנה ראשונה עמוד 115אחרי אשר יביא שם החכם גרעץ את דברי הגמ׳ בפסחים ד' ס"ו הידועים מאת אשר קרה להלל הבבלי עם בני בתירא בהזמן אשר היו הם נשיאי הדור, והנאמר שם שפעם אחת חל ערב פסח להיות בשבת ושכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת או לא, וכאשר נתברר להם זה מתוך קבלת הלל ירדו בני בתירא מגדולתם מרצונם הטוב והניחו כתר הנשיאות להלל.
על הדברים האלה יעשה לו החכם גרעץ שם דרוש ארוך ויאמר כי הנם בלתי מובנים כלל, מדוע זה הורידו (!) את בני בתירא מגדולתם בעבור חטא קל כזה, ומי המה בני בתירא, וגם כי בני בתירא יכללו לכל הפחות שנים, והלא אין נשיא כי אם איש אחד(כ) ועל כן יקום ויאמר:
"מקום אחד אצל יאזעפוס ,מקום הנשכח מכל אדם יתן לנו המפתח להבין את כל הדברים האלה. יאזעפוס יספר כי יהודי אחד בבלי בשמו צאמארים ועמו חמש מאות אנשים אנשי חיל רובי קשת יצאו מבבל, וכאשר הוגד להורדוס דבר בואם נתן להם ארץ לשבת בבאטאנעיא צפונית מזרחית לארץ ישראל לרגלי הר חרמון, למען אשר הם יגינו על כל המקום ההוא נגד השודדים הטראכאנים ואחריהם באו עוד הרבה בבליים להתישב שם. צאמארים בנה שם ערים לשבת, ובתוכם עיר אחת אשר קרא לה בשם בטירא. בן צאמארים יאקים וגם נכדו של צאמארים פהיליפ נשארו אמונים לבית הורדוס עד סוף הימים, והנה כי כן הרי יש לנו בזה לפנינו המקום אשר משם יצאו בני בתירא או זקני בני בתירא ״אשר הנם בבליים״ או מהעיר החדשה הזאת בטירא ,או שהיתה שם גם משפחת בתירא אשר על שמם קראו כן שם העיר, אבל עוד הרבה יותר יש לנו בזה כי מצאנו על ידי זה גם את כל הפאליטיק של הורדוס ,כי הנה אחרי אשר שבר הורדוס את גאון היהודים, האם אפשר להאמין כי השאיר את אויביו ״הסנהדרים מעוז העם, אבל כן הדבר כי הורדוס בחר לו לראשי הסנהדרין את ראשי הקאלאני׳ החדשה אשר יסד הוא, הסנהדרין האלה הם אשר יקראו בני בתירא, בני העיר החדשה הזאת, אבל בהיות העם נגדם, הנה כאשר נודע ״אי־ידיעתם בתורה הוכרח הורדוס להורידם מגדולתם.״ אלה דבריו.
ואמנם כן כי ידענו אשר אצל חוקרי אשכנז המקורים והמעשים הנם שני ענינים שאינם נוגעים זה בזה, בכל זה הרשה לו החכם גרעץ במקום הזה הרבה יותר מדי.
כי גם כל המעשה עם הבבליים האלה היתה רק באחרית הימים כארבעים שנה או יותר אחרי אשר הוקמו בני בתירא במשרת הנשיאות.
ולפני בוא האנשים האלה מבבל לסוריא אז אל הנציב הרומי לבקש ממנו לתור להם מקום לשבת אצל אנטוכיא לא ידע הורדוס מהם, והם לא ידעו את הורדוס וכל זה הנם דברים מפורשים אצל יאזעפוס.
ויותר מזה שגם המקומות האלה אשר שם הושיב הורדוס את הבבליים ההם, היינו באטאנעא וטראכאניען, המקומות האלה עצמם באו תחת ממשלת הורדוס אך באחרית הימים ואך אז ניתנו לו מאת הקיסר אגוסטוס.
והדבר הזה יספר לנו יאזעפוס אלטטי׳ XV, 10, 1ויאמר: ״כאשר אחרי בנין עיר סבסטה כלה הורדוס גם את בנין עיר קיסריא, אז שלח הורדוס את שני בניו את אלכסנדר ואת אריסטובלוס לרומי להציגם לפני הקיסר אגוסטוס ברומי והוא קבלם בפנים מאירות, ויתן רשות להורדוס לעשות את אחד מהם ליורש המלוכה, ויוסיף הקיסר להראות את אהבתו להורדוס ויתן לו גם את ארצות טראכאניען באטאנעא ואוראניטיס, וסיבת הדבר הי׳ כי איש אחד צענאדארוס בשמו וכו׳ וכאשר בא הדבר לפני הקיסר צוה לתת את כל המקומות האלה להורדוס אשר בטח בו כי הוא יבער את השודדים מן הארץ ויביא שם המנוחה."
מבואר הדבר שגם תחלת בוא כל הארצות האלה תחת ממשלת הורדוס הי׳ כאשר כבר נתגדלו אלכסנדר ואריסטובלוס בני מרים החשמונאית אשר נשא הורדוס בימי מצור ירושלים כשלשה חדשים לפני אשר כבש לו הורדוס המלוכה, ככל אשר הוא אצל יאזעפוס אלטטי' XIV, 15, 14 (כ"א). ומאז אשר קבל הורדוס את זה עד אשר עלו הבבליים לתור להם מקום עברו עוד שנים רבות. כי אחרי כל זה בהמשך דברי יאזעפוס באו המון דברים רבים אשר היו לו להורדוס עצמו עם השודדים משם. ורק אחר כל זה בספר XVIIאשר גם תחלת הדברים הנם כבר אחרי אשר הומתו שני בני מרים, ואשר כידוע הנה היו אז במבחר שנותיהם וכבר השאירו בנים ובנות אחר כל זה שם פ״ב בא דבר הבבליים ויאמר:
"למען מצוא מרגוע מפרעות הטראכאנים התיעץ הורדוס וימצא לטוב לבנות ביניהם עיר ולהושיב בה יהודים(כ״ב) אשר יתנו חתיתם עליהם ויביאום במתג ורסן, והנה שמע כי יהודי אחד מבבל ועמו חמש מאות רוכבים בסוסים רובי קשת ומורים בחיצים, ועוד מאה אנשים ממשפחתו עברו את נהר פרת, ויבואו עד תפני של אנטוכיא והנציב הרומי סאטורניוס היושב באנטוכיא נתן להם מקום אשר יקרא בשם "וואלאטא״ ויהי כאשר נודע כל זה להורדוס שלח אליהם כי יבואו אליו והוא יתן להם ארץ טובה בבאטאנעא על גבול טראכאניען, ויבטיח להניח להם מכל מסי המלך וארנוניות, וכי יהיו חפשים גם מכל מסי המדינה בכלל, וגם כל הערים אשר יבנו שם יהיו ערי חופש מכל מסי המלך, והאיש הבבלי הזה וכל העולים עמו שמעו לדברי הורדוס ויתישבו שם, ויבנו להם עיר ויקראו לה בטירא ויהיו הם למגן ולסתרה גם להעמים היושבים שם, גם על היהודים הבבליים אשר דרך שם עשו דרכם בעלותם מבבל לירושלים לרגל, לבלי ירגיזום השודדים, ומאז הי׳ המחוז הזה לארץ מושב ,ועל ידי אשר היושבים שם היו חפשים מכל מניות המלך רבו מאד הבאים לשבת במקומות ההם וכו׳ וכאשר מת הבבלי הזה צאמאריס הניח אחריו בנים אשר הגבור בהם ואיש החיל בין כולם הי׳ יאקים וכו'." העתקנו את כל אריכות לשונו של יאזעפוס כי מזה גם יודע לנו מה הי׳ טיב האנשים האלה בראשיתם, אשר החכם גרעץ הביאם לירושלים וישימם לראשי הסנהדרין מורי התורה, כי כן הדבר אשר האנשים האלה חיו על חרבם, ויהיו עזי נפש אשר עוז בידם וגבורה בימינם לרד לפניהם את כל שודדי טראכאניען, אשר לפני זה לא עלה בידי הורדוס בכל כח ידו להעמיד שם שלום הארץ, והשש מאות נפש אלה הביאום במתג ורסן ויקימו את מנוחת הארץ מאז והלאה "ויהיו למגן ולסתרה גם להעמים היושבים שם גם לכל היהודים הבבליים אשר דרך שם הלכו לירושלים לרגל."
ואמנם כי דבר פלא הוא אשר החכם גרעץ עצמו בספרו גם הוא את דבר בוא הבבליים האלה (ח"ג עמוד 222העה"ע (500והתישבם בארץ באטאנעא על ידי הורדוס יכתוב בעצמו שהי׳ זה בסוף ימי הורדוס זמן קצר לפני מותו ויאמר שם: "גם עוד בזמן מאוחר זמן קצר לפני מותו הוכרח הורדוס לשית עצות בנפשו איך לעצור בהשודדים בטראכאניען וישתדל הורדוס עם אחד מיהודי בבל צאמאריס אשר הוא והאנשים אשר עמו עברו נהר פרת, כי יתישבו וכו׳".
והנה כי כן יכתוב זה גם הוא לסוף ימי הורדוס ובני בתירא כידוע שסוף זמז נשיאותם הוא בראשית ימי הורדוס לפני ימי נשיאותו של הלל. ובכל זה בא גרעץ ויאמר כי בני בתירא היו בבליים ותחלת זמנם אשר נעשו לנשיאים הי׳ בימי הורדוס, והוא בחר בהם וישימם לראשי הסנהדרין מתוך הבבליים האלה אשר עלו לארץ ישראל כארבעים שנה אחרי אשר היו בני בתירא לנשיאים. ולפני בואם מבבל מפורש בדברי יאזעפוס כי הורדוס לא ידע מהם והם לא ידעו ממנו וכמו שיאמר שם:
"למען מצוא מרגוע מפרעות הטראכאנים התיעץ הורדוס וכו׳ והנה שמע כי יהודי אחד מבבל וכו׳ עברו נהר פרת ויבואו עד דופני של אנטוכיא והנציב הרומי נתן להם מקום וכו׳."
ואם יחפוץ החכם גרעץ לדרוש פלפול של סמוכים כי מפני אשר הבבליים בהתישבם בסוף ימי הורדוס בטראכאניען בנו עיר בשם בטירא על כן הביא הורדוס מבבל את בני בתירא.
אבל אם כן הדבר איך לא ידע הורדוס מהבבליים האלה והם לא ידעו ממנו.
ודברי גרעץ הלא הנם כי לקחם מהקאלאניא החדשה אשר יסד.
ואמנם כי גם לא ראה החכם גרעץ את אשר בין עיניו ובהמעשה עצמה של בני בתירא והלל בפסחים מפורש כי בני בתירא לא היו בבליים. והלשון בירושלמי פסחים רפ"ו הוא:
"זו הלכה נעלמה מזקני בתירא וכו׳ ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו ששימש את שמעיה ואבטליון יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו אפשר שיש ממנו תוחלת שלחו וקראו לו אמרו לו שמעת מימיך כשחל י״ד וכו׳ אמר להן וכו׳ אמרו לו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי היקש שאמרת יש לו תשובה וכו׳.״
ומבואר הדבר כי אך הלל הי׳ בבלי ולא בני בתירא וכאשר לא נראו בעיני בני בתירא דברי הלל השיבו "כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי". ואך חלום של תהו חלם לו החכם גרעץ לאמר כי הורדוס הוא שעשה את בני בתירא לראשי הסנהדרין מפני שמצא שבסוף ימי הורדוס התישבו איזה בבליים גבורי מלחמה בטראכאניען, אשר דבר לא הי׳ להורדוס עמהם לפני זה.
ובני בתירא לא היו בבליים כי אם מגדולי ירושלים בני משפחה גדולה וכבודה בירושלים אשר כל העם בטחו בהם, ויהיו לנשיאים עוד שנים רבות לפני ימי מלכותו של הורדוס ככל אשר יבואר לפנינו.
ועלינו לשום לב לעיקר הטעות הגדול אשר טעו כל חוקרי אשכנז להמשיך את ימי שמעיה ואבטליון עד תוך ימי הורדוס, ועל ידי זה לא מצאו ידיהם בכל סדרי המעשים.
הערות
הערה (כ): על השאלה הזאת כי בני בתירא הלא הוא לכל הפחות שנים, ואיך היו אז שנים נשיאים שזה באמת דבר הצריך ביאור, והוא ככל אשר יתבאר לפנינו, על זה לא השיב שם החכם גרעץ כל מאומה, ועורר על זה בשאלתו רק למען המשיך את הקורא אחריו.
ושאלתו מדוע הורידו את בני בתירא מגדולתם על חטא קל כזה, חפץ רק לעשות הדברים פלסתר, כי מפורש גם שם בהברייתא גם במקומות הרבה שהי׳ הדבר מרצונם הטוב, ובני בתירא עשו זה מעצמם, ונדבר על כל זה בפנים.
הערה (כ"א): לא יכולנו לקצר הדרך ולהעמיד יסוד דברינו על הזמנים המפורשים אצל יאזעפוס, לפי שכל מעיין בדבריו יראה שאי אפשר לבנות בדברי יאזעפוס כי אם מתוך המעשים עצמם לפי שברשימת הזמנים יסתור את עצמו. וגם במקום הזה הנה יתחיל דבריו ״כאשר כלה הורדוס גם בנין העיר הזאת" (קיסרין) אבל הלא בנין קיסרין נגמר רק בשנת שמנה ועשרים לימי מלכותו ,אלטטי' XVI, 5, 1.
ובכל זה אחר סיפור כל הדברים בפרק זה ואחרי כל דבריו מהמדנים אשר עורר צענאדארוס נגד הורדוס על אשר ניתן לו חבל הארץ זה יאמר שם XV, 10, 3״אבל בבוא אחר כל זה הקיסר לסיריען בשנת השבע עשרה לממשלת הורדוס.״ וכיוצא בזה נמצא עוד אצל יאזעפוס במקומות הרבה.
הערה (כ״ב): בכל אהבת הורדוס את היונים והסורים ידע היטב כי בקל יתנו ידם אל השודדים לחלק אתם שלל ,וריגלא בריגלא ידע, ובכל שנאתו את היהודים ידע היטב תומתם וישרתם וכי עליהם אפשר לסמוך כי דבר לא יהי׳ להם עם השודדים ויעמדו במשפט ארץ, וידע היטב כי אלה מהם אשר יגמול להם טוב, יהיו שומרי אמונים.