דורות הראשונים/כרך א/פרק ו
וכל החוקרים החדשים לא לבד שלא עמדו על יסוד חקירת השאלה לדעת שכל מעשי היונים באה רק על ידי הורדוס ודרכו, כי אם שהרימו עוד על הנס התשועה הגדולה אשר עשה הורדוס לכל ישראל. עד שהחכם גרעץ ח״ג עמוד 228יאמר שממלכת הורדוס היתה לישועה להיהודים היושבים מעל לגבולות ארץ יהודה״, והולך ומספר את הדברים בסגנון זה באריכות גדולה. ושירער ח״א עמוד 406יאמר:
״אי אפשר מבלי להזכיר כי הורדוס השתמש בכחו הגדול אצל הרומיים לטובת היהודים בכל ארצות גלותם נגד מעניהם ומציקיהם מבני הגוים בכל העולם, הנה הי׳ בזה כחו הגדול של הורדוס לתשועה גם להיהודים אשר לא עמדו תחת ממשלתו.״ וכתמהון הוא לראות עד כמה כתבו דבריהם בלא חקירה.
כי לא לבד מה שלא עמדו על עיקר החקירה לדעת כי כל הצרה הגדולה הזאת בא להם לבני יהודה רק מהנהגת הורדוס עמהם.
הנה לא שמו לב גם להמעשים שאחר זה, היינו בנוגע לפעולת היהודים נגד היונים ומעשיהם עמהם.
כי דוקא במקום שהי׳ הורדוס עם אגריפפא שם כמעט שלא עלה בידם כל מאומה ורק כאשר השתדלו בעצמם אך אז עלה הדבר בידם כראוי וכהוגן.
ועלינו לבאר הדבר למען נראה את כל מעמד היהודים לעצמם בעיני הקיסר ומשפטי רומא, ונגד זה מעמדם ומצבם במקום שנראו עקבי הורדוס.
הנה היהודים מערי יאניען הקריבו משפטים לפני אגריפפא חתנו של הקיסר אגוסטוס ואשר לאסונם נמצא שם גם הורדוס ללות את אגריפפא על דרכו.
נגד זה הנה יתר היהודים באזיען ואפריקא שלחו שלוחיהם ישר אל הקיסר לרומא אשר שם לא הי׳ אז לא הורדוס, ולא יועצו ומליצו ניקלוס דאמאסקוס.
וענינם של יהודי ערי יאניען לפני אגריפפא באו בדברי יאזעפוס אלטטי׳ XVI, 2, 3.
ודבר יהודי אזיען ואפריקא לפני הקיסר עצמו ברומא בא בדברי יאזעפוס אלטטי׳ .XVI, 6 ועלינו להעתיק כל הדברים שם למען נראה איך הי׳ יכול להיות מעמד היהודים תחת ממשלת רומא, אלו לא התערב הורדוס האדומי בעניניהם, ואיך היו הדברים על ידי הורדוס ומשלחת מלאכי רעים אשר עמו.
שם XVI, 6נאמר:
"בעת ההיא הי׳ להיהודים יושבי אזיען ובליביען אשר לקירענע לסבול הרבה מאד מבני העדות השונות אשר שם, ותחת אשר כל המלכים אשר משלו שם הניחו להם להתנהג כחפצם ויקיימו כל זכיותיהם התחילו אז להעיק להם מאד ולהצר צעדיהם, עד כי גם עשקו את הכסף המיועד לבית המקדש, ויזיקו להם גם בנכסיהם הפרטים ובראותם כי לאכזריות היונים נגדם אין סוף, והמצב הולך ורע, שלחו מקרבם מלאכים אל הקיסר, והוא מלא כל בקשתם ויקיים את כל זכיותיהם מלפנים בכל תקפם ומלואם, וישלח פקודות אל כל המדינות לשמור כל זה.״
ויאמר שם יאזעפוס עוד: ״והנני חפץ להעתיק את פשתגן כתב הקיסר לכל ערי המדינה למען דעת איך נהגו מושלי רומא הראשונים עם היהודים.״ וכתב הקיסר זה הוא:
״הקיסר אגוסטוס, מודיע בזה לכל, אחרי אשר היהודים לא לבד עתה כי אם גם מאז ומקדם וביחוד בימי מורישי יוליוס צעזאר כאשר היה הורקנוס כהן גדול הראו אומן לבבם להרומיים, כי על כן אחרי אשר נועצתי אני ויועצי שרי רומא יצא מאתנו לצות ולפקוד, להניח ליהודים להשאר בכל מנהגיהם ובכל הסדרים השונים אשר יש להם ככל אשר הי׳ להם בימי הורקנוס הכהן הגדול(י״ח) לאל עליון, וכן הננו מצוים לבלי לנגוע בכסף הנועד מהם לבית מקדשם, ולהניח להם לשלוח זה חפשי לירושלים, ולמסור להממונה שם באוצר המקדש, וכן הננו מצוים שביום השבת, וביום ערב שבת משעה התשיעית ואילך (ערב שבת מן המנחה ולמעלה) לא יוכלו לבקש מהם לעבוד איזה עבודת הצבור של האזרחים, כל אשר יקח מהם בחזקה את ספריהם או כסף מבתי מדרשיהם(י״ט) או מבית העומד בראשם יענש קשה ככל שודד היכל אלקים, ונכסיו יחרמו לאוצר ממשלת רומא, הכתב אשר הביאו היהודים לכבודי ואשר הגידו בו משפטי הטוב עם כל אדם, יונח יחד עם פקודת המלכות הזאת בהיכל אנקירא אשר בנו בני אזיען לכבודי, וכל אשר ימרה את כתב הפקודה הזה יענש בעונשים קשים."
והנה קיימו הקיסר וראשי רומא בידם את כל זה לא בתור חסד, כי אם בתור המגיע להם בצדק ובמשפט, והודיעו זאת גלוי לכל העמים.
ובזה קיימו לא לבד משפט היהודים בכל הנוגע להדברים הפרטים האלה אשר נפרטו, כי אם משפטם ודינם בכלל לדעת כי עומדים הם אצל הקיסר ויועצי רומא בשורה הראשונה של כל ראשי לאומים ומשפטם אור יוצא וכל מנהגם ודרכם הוא במשפט וצדק של חוקי רומא. לעומת זה מה הי׳ כאשר באו יהודי ערי יאניען לפני אגריפפא על זה עצמו ואשר לאסונם נמצא עמו הורדוס. הנה אחרי אשר יספר יאזעפוס שם XVI, 2, 5 את דברי היהודים ודברי ניקלוס דאמאסקוס, וכי היונים לא הי׳ להם מה להשיב נגד היהודים יאמר:
"כאשר ראה אגריפפא כי היהודים הם הנרדפים, חוה דעתו, כי מפני אהבתו את הורדוס הנהו מוכן להצדיק את היהודים במשפט ולמלאות כל משאלותם.״
והנה לא לבד שלא נתן בידי היהודים דבר חק ומשפט להראות לעיני העמים, כי אם שגם לא זכה אותם בדין, פי החק והמשפט המגיע להם על פי חוקי רומא, ועל פי עמדתם הם וזכותם בארץ אשר לא יהין איש לגעת בו.
ויהיו כל דבריו כי לא למענם יעש ולא בזכות משפטם, כי אם יגמול להם חסד ברצותו להראות אהבה להורדוס אוהבו.
ונם זה לא נתן בידם לכתב פקודה כי אם הסתפק בהודעתו לפני הנאספים שם ,ובזה שלח את שלוחי היהודים מעל פניו.
לעומת זה נראה את דבר אגריפפא עצמו כאשר באו שלוחי היהודים אליו אחרי פקודת הקיסר, ובשעה שלא הי׳ הורדוס עמו.
וזה בא שם XVI, 6אחרי דברי הקיסר, כי היונים המציאו תחבולות לעכב שילוח הכסף לירושלים בדרשם מהם כסף לצרכים כאלה שלא נתחייבו בהם כלל, אז באו יהודי קירענע אל אגריפפא.
והוא שלח אז פקודתו (שם (5לאמר: "מארקוס אגריפפא אל המאגיסטראט הסענאט ועם קירענע .היהודים מקירענע, אשר כבר צוה עליהם אגוסטוס (הקיסר) להפרעטאר פלאוויוס מליביען ולשאר שרי המדינה הזאת לבלי לעכב על ידם מלשלוח הכסף לבית מקדשם אשר בירושלים, הביאו עתה לפני משפטם, כי ישימו מכשולים לפניהם, ויבקשו מהם מכסת כסף בעד דברים אשר אין עליהם לשלם כלל, ועל ידי זה יעכבו את שילוח הכסף למקדשם, והנני מצוה בזה לבלי להרגיזם, ולתת להם מנוחה, ובכל העירות אשר נלקח הכסף מיד הגובים והממונים הנני מצוה להשיב תיכף לבעליהם, וגם ישמרו כי לא יהי׳ עוד כדבר הזה על להבא." ושם 4נאמר כזאת פקודת אגריפפא לאנשי עפהעסוס:
״אגריפפא להמאגיסטראט הסענאט והעם בעפהעסוס .קובץ ושמירת הכסף הנועד להמקדש אשר בירושלים יעשו יהודי אזיען בדרך זו עצמה ככל אשר נהגו, מלפנים, וכל איש אשר עשק את כספם וברח אל ארץ אחרת החובה להביאו משם ולמסור אותו בידי היהודים, לענשו ככל אשר יעשה לכל מבזי היכל, להפרעטאר סילאנוס שלחתי פקודתי לבלי לצות על איש יהודה לעבוד עבודת הצבור ביום השבת."
אלה הם דברי אגריפפא כשכתב דבריו בהיותו לעצמו, ובעשותו מעשיו בשעה שלא הי׳ הורדוס לפניו בשלחו דבריו על פי בקשת היהודים עצמם לפניו.
וכמה רחוקים הם הדברים האלה מדבריו בשעה שהי׳ יחד עם הורדוס, ואין ספק כי שם בא זה על פי בקשת הורדוס ממנו להראות להיהודים כי רק על פי אהבתו אליו הוא עושה, וכי מידו בא להם זה.
ונניח זה כי דבר אין לנו עם האדומי הזה כשהוא לעצמו.
כל ענין דברינו הוא, לדעת כי עוד בימים ההם לולי הורדוס, הנה אצל הרומיים עצמם עמדו היהודים בתור עם המעלה, בשורת העמים היותר ראשונים, ולא לבד היהודים בארצם, כי אם גם הפזורים בין העמים, ויהיו נכונים להגן בכל תוקף ועוז גם על זכיותיהם הפרטיות וכל מוסדותיהם לעצמם, וקיום דתם.
ויכולים היו לקיים שלום אמת בינם לבין הרומיים כי הרומיים לא הכלימום, ולא עלה על דעתם להבדילם לרעה. ואלו לא בא הורדוס, ולא הורה דרך חדשה לכל באי עולם, לא הי׳ עולה אחר זה על דעת נציבי רומא ופקידיהם, להדיח הרעה על בני ישראל ביחוד, ולא היו מרשים לעצמם להדוף את בני ישראל בצד ובכתף יותר מכל מעשיהם עם כל העמים אשר תוכו לרגלי רומא, ולא הודחו היהודים מאז והלאה מדחי אל דחי.
אבל הורדוס הורה לכל באי עולם פרינציפ חדש אשר לא ידעו ממנו העמים עד אז ולא עלה על דעתם, להעמיד את בני ישראל בשורה האחרונה ולהדיחם לאחור בתור עם אשר כל אוכליו לא יאשמו, עד כי גם בארצם העמיד את כל העמים למעלה מהם וגבוהים עליהם.
ואך זה לבד הוא ענין דברי מלאכי היהודים לפני הקיסר אחרי מות הורדוס אלטי' XVII, 11, 2באמרם: "גם בימי קדם הגיעו ובאו על בני יהודה ימים רעים ואסון לכל האומה בכללה, גם גלינו מעל ארצינו, בכל זה לא הי' לנו אסון גדול כאשר הגיע אלינו בימי הורדוס, ודברי הימים לא ידעו רעה כזאת, ולא ימצא שם דוגמתו.״
ובודאי כי בעמדם לפני הקיסר ושרי רומא, לעיני כל בני הורדוס לא הרשו לעצמם לדבר דברי גוזמא והבאי, אשר לא הי׳ לזה מקום שם.
ובפרט כי אגוסטוס קיסר ידע כל המעשים כמוהם כי הוא חי כל ימי הורדוס, הוא הושיבו על כסא המלוכה, והוא חי גם אחריו, וידע הדברים כמוהם.
אבל דבריהם הנם רק ממקור המעשים ודברים כמו שהם, דברים אשר גם אנחנו היום נודע כל פרשת ענינם ועד איזה מקום הם מגיעים.
כי גם כאשר גלו בני ישראל מארצם, הי׳ זה רק ענין מדיני, אבל מלכי בבל עצמם לא עשו להם פרינציפ להשפילם ולהוריד כבודם נגד כל העמים, ותהי להיפך כי עמדו שם ברום המעלה, ובניהם שרים בהיכלי מלכי בבל ופרס, והעם הכירם מקומם וגם שם על פני כל העמים יכבדו, ויעמדו כן אצל העמים עד ימי הורדוס, גם בכל המקומות אשר התישבו שם.
והורדוס הי׳ הראשון אשר לא הסתפק במה שהפשיט עורם מעל עצמותם, כי אם שגם כונן כל חיציו להפשיט כבודם ולהוריד עדים, ובחזקת היד השיבם לאחור בארצם, ויעמידם למטה מכל העמים אשר שם עליהם לשרים, וגבוהים עליהם, והם היו שם עבדים לאדונים קשים אשר משלו בארצם בשם הורדוס, יאשר היו כמכורים בידם, כדברי מלאכי העם לפני הקיסר.
"לבד המסים התמידים אשר שם על כל אחד ואשר הוציא מהם באכזריות נוראות, היו היהודים מוכרחים להביא לו לעצמו, ולכל אוהביו ומיודעיו (היונים והסורים אשר מלאו את ביתו) שחדים בסכומים גדולים למען הפק מהם רצון, ולבלי יהפכו עליהם בלהות, ויהיו מוכרחים גם לקנות חייהם מידם, ולתת פליטת רכושם פדות נפשם.״
וכל זה לא הי׳ בתור משפטי העמים בימים ההם, וכעם המנוצח תחת יד העם הכובש, כי אם הנהגת המלך המושל בארצו אשר בא והעמידם תחת יד עריצי גוים, תחת ידי האספסוף מהמון עמים רבים, ויעמידם בתור העם הנתונים למרמס.
וזה הי׳ כחץ מקשת, וכל העמים מצפון ומים החלו לעשות כמתכונתו, ובני ישראל הי׳ פתאום להעם הנתון למרמס לרגלי השור והחמור, עד כי גם פקודות הקיסר ושרי רומא לא הועילו, כי איך יועילו בראות כל עם הארץ את הנעשה לפניהם בארץ יהודה עצמה, על ידי האיש אשר יקרא עליו שם מלך יהודה. והנה נעשה אז על ידי הורדוס ודרכי הנהגתו פתגם חדש, כי בני ישראל עומדים למטה מכל העמים, וכל אוכליו לא יאשמו, גם בלא ריב ובלא מלחמה, בלא זעף אף ובלא שוט שוטף של ההמון, כי אם שהנהו רצוץ משפט, וכל זכיותיו, ודבר אזרחיותו בארצו ובכל מקומות מושבותיו, בטלים על ידי היושבים על המשפט וראשי הערים, בדרך נתיבות משפט. והדבר הזה הביא באמת רעה לבני ישראל יתר הרבה מגלותם, ובני ישראל ירגישו זה בעצמותיהם גם עד היום הזה.
וכמאה שנה אחר זה כבר הורגלו בזה כל העמים עד כי יאזעפוס הוכרח לקבץ את כל פקודי הקיסר ושרי רומא מימים מלפנים להראות לכל העמים כי בימים מקדם עמדו בני ישראל בשורה אחת עם כל העמים.
וזה הוא גם יסוד הדבר אשר הביא את החורבן ככל אשר נראה כל זה לפנינו.
ותחלת ימי הורדוס הנם לא לבד ימי הירידה לבני יהודה, כי אם שבצדק יוכלו להתחשב לתחלת ימי החורבן, וימי ירידת האומה בכללה ממרום מצבה בכל מקום אשר ימצאו שם.
הערות
הערה (י״ח): הוא מזכיר ביחוד הזמן הזה אשר הוא תחלת הזמן אשר באו בני ישראל תחת יד הרומיים.
הערה (י״ט): בהאריגיענאל נאמר ״מבתי השבת״ והכונה מבתי מדרשות אשר שם התאספו בשבת בראשי חדשים וחול המועד ללמוד ברבים, ככל אשר יבואר לנו כל זה לפנינו, וככל היוצא גם מדברי לוציוס אנטיניוס אשר באו בדברי יאזעפוס אלטטי' XIV, 10, 17.
והקיסר והרומיים כמובן אשר לא ידעו מר"ח וחול המועד יקראו זה רק על שם שבת הידוע לכל, וכן נקרא זה גם בפי העמים שכניהם, בפרט בהיות השבת בכל שבוע וידוע ומפורסם לכל העמים בהיותו יום מנוח.