דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק ה
| יצחק אייזיק הלוי | |
| דורות הראשונים | |
|---|---|
| חלק שני, פרק ה | |
| →חלק שני, פרק ד | חלק שני, פרק ו← |
ועלינו לשוב ולשום לב לעיקר דברי הרב פראנקעל, בנוגע ליסודי המשנה, אשר זה הוא לא לבד יסוד דברי פראנקעל כי אם גם עיקר כל דברי חוקרי אשכנז יחד.
ויסוד כל דברי כולם הוא כי מהלל הותחלו ההלכות, ומהלל הותחלו דברי המשנה והתלמוד, כמו שיאמר לנו החכם גרעץ בהמאנ״ש של פראנקעל שנה ראשונה עמוד 157.
"הלל הוא הביא תקופה חדשה בהשתלשלות תורת ישראל, הלל הניח את אבן היסוד לבנין התלמוד (המשנה והגמרא)."
והן דבריו בספרו ח"ג עמוד 207לאמר:
"על ידי המעשה הזאת הי׳ לראש הסנהדרין בבלי בלתי נודע, הלל, והוא נתן להיהדות דרך חדשה אשר באלף ענפים ושלשלאות תפעול עוד עד היום."
הדברים האלה אשר נאמרו מתוך חסרון ידיעה, כמדבר על עולם מלא אשר לא ידע מעולם, ומדבר על המשנה, מבלי לפתוח ולראות את הבא שם (ככל אשר יבואר לפנינו) הדברים האלה היו אצל חוקרי אשכנז ליסוד של כל החקירה הגדולה בדבר המשנה, ולקו המקיף את כל דבריהם בכל הנוגע לתורה.
והרב פראנקעל בכל התהפכו בתחבולות, אין בדבריו גם הוא כי אם זה לבד, רק שבאחזו את הקצוות בלי כל חקירה, יסתור את עצמו בנשימה אחת.
והנה יאמר בדרכי המשנה עמוד 27:
"דורות חכמי המשנה והברייתא נחלקים בכלל לחכמי מתקני תקנות וגוזרי גזירות, ולחכמי ההלכה, חכמי התקנות הם הדורות הראשונים עד הלל ושמאי אשר תקנו תקנות וגזרו גזירות ולא נודע היאך נתגלגל הדבר בדרך משא ומתן של תורה ובלתי ספק גם יסודתן בהררי קדש של ההלכה וכו׳ ולא נקראה ההלכה על שמם מהטעם אשר בארנו למעלה בפ״א וחכמי ההלכה הם דורות התנאים מתלמידי הלל ושמאי הנקראים בית הלל ובית שמאי ואילך עד ר' יהודה הנשיא."
וכמדומה לנו כי גם בדברי ישראל עלינו לשמוע את אשר נדבר.
ומי יתן והי׳ פראנקעל מבאר לנו את הדברים האלה, הסותרים את עצמם. והנה יאמר כי חכמי ההלכה הנם רק דורות התנאים מתלמידי הלל ושמאי, ודורות הראשונים שלפניהם היו רק מתקני תקנות וגוזרי גזירות.
ובכל זה יאמר לו גם זאת "ובלתי ספק יסודתן (של התקנות והגזירות הם) בהררי קדש של ההלכה".
אבל הלא "הררי קדש של ההלכה" עדין לא נבראו עוד עד אשר באו תלמידי הלל ושמאי, ויבראו אותם, ואיך הנם הגזירות והתקנות בלתי ספק יסודתן בהררי קדש של ההלכה.
ולהיפך אם התקנות והגזירות של דורות הראשונים יסודתן בהררי קדש של ההלכה, בהכרח שההלכה עצמה וחכמי ההלכה כבר קדמו להם.
ובעמוד 7מדרכי המשנה יאמר לנו הרב פראנקעל: "הוראת מלת הלכה כתב בעל הערוך (ערך הלך) הוא שדבר הולך ובא מקודם ועד סוף או דבר שישראל מתהלכין בו, ור״ב מוספיא הוסיף תרגום כמשפט הבנות כהלכתא בנת ישראל, אבל יותר מהדרכים האלה נאמר מלת הלכה על מאמר הבא בפני עצמו לפרש ענין מעניני התורה "בלתי לסמוך על הקרא״ או לעשות עצמו סניף להמקרא, ונכנה זאת ההלכה בשם הלכה מופשטת, אבסטראקטע הלכה, וזה יבואר לנו כאשר נחזור עוד על לימוד הסופרים אשר חיברו (כדברים אשר בדא פראנקעל עליהם) מאמריהם אל המקרא כנאמר למעלה (עמוד 5) והחכמים אשר באו אחריהם עזבו הדרך הזה והפשיטו הדינים אשר הוציאו מפרשי המצוות ועשו להם בתים בפני עצמן.״
והנה לנו הבדל חדש בין ראשונים לאחרונים שאלה סמכו דבריהם אל המקרא, והאחרונים עזבו הדרך הזה, ולא סמכו דבריהם אל המקרא ועשו להם בתים בפני עצמם בהמשנה.
אבל לא ידע הרב פראנקעל כי במשנה לפנינו הדבר ממש להיפך שדברי הראשונים היינו יסוד המשנה הוא אבסטרבקטע הלכה, ושל התנאים כולם מבית שמאי ובית הלל ואילך דבריהם נסמכו או אל המקרא או אל יסוד המשנה, או על פיה, ככל אשר נראה כל זה לפנינו בדברים שלא ישאר בהם ספק כלל, והנם בולטים ונקראין מאליהן מתוך דברי המשנה עצמה.
וכל מעיין וחוקר ישתומם לראות חקירות גדולות וכוללות כאלה נחקרים ונחלטים, רק מתוך איזה חלומות של דברים בטלים, מבלי שים לב לכל המשנה העומדת לפנינו, ותלמדינו כל ארחות דרכה, ואשר אך משם אפשר לברר דבר כל חקירתנו עליה. ואיה חכמה וידיעה שיהי׳ אפשר לחקור עליה מבחוץ מתוך דברי הבאי כאלה.
ואמנם כן כי יצעוד עוד הלאה הרבה יותר ואם כי כדי להמשיך את הקורא אחריו ישים זה על שכם אנשי כנסת הגדולה, ויכנה שם כן את הדורות הראשונים בעלי דורשי פסוקים ועושים מהם תקנות וגזירות, יגלה מיד כל לבו שגם זה אינו, ותחת מה שבעמוד 5יאמר: "והנה מלבד אלה המאמרים (בריש מס׳ אבות) הראוים לאומריהם לא נמצאו הלכות ודברים הבאים במדרש התורה לאנשי כנסת הגדולה, כי הגדולים האלה הם בעצמם הסופרים אשר פירשו המצוות וחיברו פירושם אל המקרא וכו׳ הפירושים אלה נאמרו במועצות ודעת מפי אנשי כנסת הגדולה וכו׳."
ובעמוד 6שם יאמר "ואלה הסופרים הם אנשי כנסת הגדולה עמדו לישראל עד סוף מלכות פרס ושמעון הצדיק הי׳ האחרון מהם".
הנה תחת זה אחרי אשר כבר המשיך את הקורא עמו, יחשוב לו לנכון כי כבר יוכל לגלות לו את כל לבו.
ובעמוד 28ישוב ידו כי כל זה אינו גם מאנשי כנסת הגדולה "אשר עמדו להם לישראל עד סוף מלכות פרס״ ושמעון הצדיק הי׳ האחרון מהם כי אם מהזמן שאחר זה היינו מימי היונים, ושמעון הצדיק הי׳ הראשון ויאמר שם:
"אך יען לא נתפרשו שמות אנשי כנסת הגדולה לכן נראה יותר לקבוע היסוד הראשון משמעון הצדיק ואילך הנקוב בשם בפ״א דאבות, ואם נלך בעקבות התלמוד ומגילת תענית וסדר עולם יהי׳ משך הדורות משמעון הצדיק עד ר׳ יהודה הנשיא תקכ״ז או תקמ״ז שנה, כי לפי אשר ספרו לנו בתלמוד הלך שמעון הצדיק לקראת אלכסנדר והציל ירושלים וכו׳ ואלה הם חכמי תקנות אשר באו בשמות על הספר: שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן איש ירושלים יוחנן כהן גדול יהושע בן פרחיה נתאי הארבלי יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח שמעיה ואבטליון הלל ושמאי." ואם כי במקום הזה עוד ידבר על שמעון הצדיק על פי התלמוד ומגלת תענית וסדר עולם שהי׳ בתחלת ימי אלכסנדר, תחלת ימי היונים, הנה אחר זה עמוד 30יכול להטיל ספק גם בזה ויאמר:
"ובאמת לפי סידור יוסף הכהן בא אלכסנדר בימי ידוע אבי אביו של שמעון." (ולהלן שם מצא הדרך דוקא לפי דברי חז"ל לאחר את הכל עי׳ פ״ח).
והנה כי כן התקנות והגזירות ההם, או פירוש המצוות ההם, כפי אשר יכנם פעם כה ופעם כה, כל יסודי התורה והמצוה נבראו ונולדו בימי שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו והזוגות.
ולא נוכל לדעת איך לא שאלו ארחות עולם, ואיך לא שמו לב לחקור דברי ימינו.
כי הפכו הדברים לגמרי ויעשו מתקופת ימי שכחת התורה (לפי דבריהם בעצמם) ימי אורה של תורה, ימי הפרחתה וימי השתלשלותה.
כי באמת הנה הימים ההם הנם ימי תקופה של שכחת התורה.
כי בכל הימים ההם נתבטלו כל אהלי התורה בארץ ישראל, ולא לבד שלא היו אז חכמי הדור יושבים יחד ועטרותיהם בראשיהם ללמוד וללמד, ליסוד ולנטוע, כי אם שרוב הזמן לא מצאו גם מעמד לכף רגלם, עד שכפעם בפעם הוכרחו גם ראשי הדור עצמם לעזוב את הארץ.
וכל הימים ההם הנם ימי שכחת התורה, הימים אשר עליהם יאמר ריש לקיש במס׳ סוכה ד׳ כ׳ "חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה״. והרב פראנקעל עצמו בדברו מהלל בדרכי המשנה עמוד 38יאמר: "ועלה לארץ ישראל ויסד התורה בעת אשר נשתכחה שם (סוכה כ׳) ונראה שהכוונה על ימי הריבות והמלחמות בין הורקנוס ואריסטובלוס בני אלכסנדר ינאי עת קם העם איש נגד אחיו ונגד רעהו ונחרבו בתי המדרש ונתמעטה התורה כי מחוץ שכלה חרב ובבית אכלה אש המריבה.״
והנה יאמר בעצמו על הימים ההם כי נחרבו בתי המדרש ונתמעטה התורה הימים ימי שכחתה. אבל כל מי שיש לו ידיעה בדברי הימים ההם יודע כי בנוגע לתורה וחכמי הדור, אין ערך ודמיון כלל, בין הנעשה בימי הורקנוס ואריסטובלוס לבין המהומות לפני זה בימי אביהם אלכסנדר ינאי, המהומות והמבוכות אשר נגעו לחכמי התורה ביחוד, המהומות והמבוכות אשר באו על העם על ידי הצדוקים אשר היו אז לכל לראש, ואשר כפי דברי יאזעפוס אכלה חרב בעם גם שש שנים רצופים ותאכל מהם יותר מחמשים אלף נפש, וסגולת העם נצלבו בראש חוצות ירושלים, ואלפים ורבבות עזבו את ארץ יהודה ויתישבו בארצות אחרות, ואלפים ורבבות הושבו בבתי כלאים, ויצאו משם רק אחרי מות ינאי כאשר באה הממשלה תחת יד הפרושים בימי שלמינון אשת אלכסנדר ינאי, ככל אשר יבואר לנו במקומו, וגם בדברינו בחלק זה (צדוקים ובייתוסים פכ״ט ולהלן). והעיקר עופפה חרבם הקשה על ראש חכמי הדור וראשי העם. והרב פראנקעל עצמו בשכחו חשבונות של מצוה ובהלכו לתומו יאמר בעמוד 13: "והנה גם בימי הזוגות לא שקטה הארץ, כי לא ארכו הימים, ותהי מריבה בין המלך ובין העם, ואלכסנדר ינאי בן יוחנן כהן גדול בעל אחות שמעון בן שטח מלך רע ובליעל הרג בעם מכת חרב והרג ועשה נקמות אכזריות בהגדולים והטובים בו.״
ובכל זה שכח פראנקעל דברי עצמו, ויאמר בעמוד 30על הלל "ויסד התורה בעת אשר נשתכחה, ונראה שהכונה על ימי הריבות והמלחמות בין הורקנוס ואריסטובלוס בני אלכסנדר ינאי וכו׳ ונחרבו בתי המדרש ונתמעטה התורה״.
אבל אם הי׳ הדבר כן לפני ימי הלל על ידי המלחמות של הורקנוס ואריסטובלוס, ובני אריסטובלוס, הנה הי׳ זה כן עוד הרבה יתר מאד בימי אביהם בימי אלכסנדר ינאי עצמו.
ותחי להיפך כי בימי הורקנוס ואריסטובלוס הי׳ זה רק מבוכות במדינה, ולא הי׳ זה אז רדיפות לגדולי התורה ולבתי מדרשיהם ביחוד.
לעומת זה היו מעשי אלכסנדר ינאי על פי הצדוקים, והם כוננו חצם ננד התורה ביחוד, וירדפו באף ובחמה נוראה גם את כל המתנהגים בדרכי התורה, ויעשו סנהדרין של צדוקים, וחכמי התורה הוכרחו לצאת בגולה בנעריהם ובזקניהם וגם שם לא הונח להם.
ומפורש גם במגילת תענית פי״ב "בשבעה עשר ביה (באדר) קמו עממיא על פליטת ספריא במדינת כלקיס ובית זבדאי והוה פורקן, שכשירד ינאי המלך להרוג את החכמים (בחג הסוכות, ויבואר במקומו) ברחו מלפניו והלכו להם לסוריא ושרו במדינת קוסליקום ונכנסו האויבים שבאותו מקום עליהם וצרו עליהם להרגם והזיעו בהם זיע גדולה והכו בהם מכה רבה והשאירו בהם פליטה והלכו להם לבית זבדי וישבו שם עד שחשיכה וברחו משם, ר׳ יהודה אומר סוס קשור הי׳ וכו׳." ורק זמן קצר מאד בתוך ימי אלכסנדר ינאי מצאו להם מעמד, וגם זה רק בתור ערום ראה רעה ונסתר, ולא הרעו להם בפרהסי׳, עד אשר שבו הצדוקים ללכת עוד הפעם ביד רמה וחרב שלופה, ככל אשר יבואר לנו כל זה במקומו, וגם לפנינו בדברינו על הצדוקים מפרק כ״ט ולהלן.
וכידוע הנה גם מהזוג שלפני שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי, הזוג הקודם להם דהיינו יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, הנה הוכרח גם ראש הדור יהושע בן פרחיה לנוס לאלכסנדריא של מצרים ולשבת שם ימים רבים, ושב לארץ רק אחרי מות יוחנן כהן גדול בתחלת ימי אלכסנדר ינאי על ידי השתדלות שמעון בן שטח, אשר אז הי׳ יכול עוד לפעול עליו בעזרת אחותו, ככל אשר יבואר גם זה בדברינו על הצדוקים.
ובאמת כי מאמצע ימי יוחנן הורקנוס (יוחנן כהן גדול) מאז נתן ידו אל הצדוקים הנה לא לבד כי חכמי התורה נרדפו באף ובחמה וקצף גדול.
כי אם שגם נגזר אז גזירה כוללת על העם על כל מי שיעוז לשמור ולעשות את התקנות מדרבנן כמו שהוא מפורש בדברי יאזעפוס XIII, 10, 5 והושם על זה עונשים קשים. והדבר לא נתבטל עד ימי שלמינון אשת אלכסנדר ינאי כמו שהוא בדברי יאזעפוס XIII, 16, 2 ויבוארו הדברים לפנינו בדברינו על הצדוקים. ואם כי ידענו את ראשי התורה, אשר גם כשהחרב הונח על צוארם היתה ספר תורה בחיקם, וגם לכל מקום שגלו גלתה התורה עמהם, וראשי תלמידיהם הלכו גם שם אחריהם.
אבל כל זה עמד להם, רק שלא תשתכח תורה מבני ישראל בארץ ישראל וכל יגיעתם הגדולה יכלה להשתרע רק לחזק ברכים כושלות לבלי יפלו בנופלים, ויכלו לעשות כן רק מפני שכבר היתה כל המשנה ביסודה סדורה קבועה וטבועה.
ומזה עצמו שתלמידים רבים הוכרחו לצאת בגולה אחרי רבותיהם יצאו גם נזקים גדולים מאד.
והן דברי אבטליון לחכמי דורו בימיו במס׳ אבות פרק א׳ משנה י"א:
"חכמים הזהרו בדבריכם (בנוגע להאבירים אשר לקחו הרסן בידם) שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל“. וכוונתו "ותגלו למקום מים הרעים" הוא בהמקומות כמו אלכסנדריא של מצרים וחברותיה שכבר נמצאו שם חיצונים למיניהם, והרבה מן התלמידים נכשלו ונלכדו ושם שמים נתחלל על ידם.
אבל זה עצמו שאבטליון העיר על זה את חכמי דורו (ג) מעיד לנו ומברר נם הוא את אשר הגיע אז, על ידי הרדיפות הנוראות לחכמי הדור לפני ימי שמעיה ואבטליון.
ולפני ימי אלכסנדר ינאי ויוחנן הורקנוס, בימי הזוג שקדם ליהושע בן פרחיה, היינו בימי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן הנה ידוע כי בימיהם היו ימי השמד הנורא, והנם עצם ימי אנטיוכוס עפיפהאנעס, אשר הותחלו כחמש עשרה שנה לפני אשר נהרג יוסי בן יועזר על ידי אלקימוס בשנת קנ״א — קנ"ב לשטרות, והלכו ונמשכו זמן גדול של יותר משלשים שנה רצופים, עד ימי שמעון החשמונאי, האחרון מהאחים החשמונאים אשר אך בימיו שקטה הארץ, ולפני זה גברו גם ימי השמדות וגם ימי הפיזור הנורא, ובטול כל הסדרים עד אשר שנים רבות ישבה ירושלים עצמה שוממה מכל בניה, גם בימי יהודה גם בימי יונתן.
והנה באו ועשו מהימים האלה ימי הבריאה ימי בנין בתי מדרשות והיכלי התורה, ימי התיסדות בתי הוועד ועיקר ימי אורה של תורה, מבלי שים לב לכל דברי הימים בימים ההם.
ואמנם כן כי כמו ברוב הדברים כן גם במקום הזה הי׳ מורה דרכם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן שער י"ג עמוד 186אשר יאמר שם:
"מעתה אנו חוזרין לאחוז בהסיפור ר״ל מה שהי׳ וקרה עם ההלכות "מזמן יסודן" עד זמן תיקון וסתימת המשנה שלנו וכו׳ ידענו כי מיד בדור שני להתחלת יסוד ההלכות(ד) כבר היו לקביעותם ומשנתם שני בתי וועד או בתי מדרש גדולים וכו׳ ראשי המורים בהם היו הזוגות הנודעים, הראשונים יוסי בן יועזר וכו׳ שכחה ראשונה להלכות קבועות ושנויות בלשונן היתה בשנות החירום והמלחמה הקשה שהתחילה בעונות בין משפחת בני חשמונאי בסוף ימי מלכותם (היינו בין הורקנוס ואריסטובלוס) ונמשכה עד שנתחזק הורדוס על ממלכתו."
וכל מעין וחוקר בדברי הימים ישתומם לראות כי הפכו את ימי התקופה האמצעית, תקופת ימי השמד והמבוכות, תקופת ימי שכחת התורה, לימי התיסדות התורה, ימי הבנותה, ימי הפרחתה, והוא רק הכחשת כל מעשי דברי הימים, הכחשת דברים ידועים ומפורסמים אשר כתבו והסכימו גם הם עצמם.
עד כי גם שמעון השני אשר עליו תלו שלטניהם לאמר שזה הוא שמעון הצדיק האמור במשנת מס׳ אבות, וכי הוא הנהו אצלם הדור הראשון לכל הדברים אשר בדו מלבם, ויוסי בן יועזר הנהו לדבריהם הדור השני הבא אחריו, הנה שמעון זה כבר ימיו נופלים (ובפרט כפי מה שהגבילו הם זמנו) בעצם ימי האיתנים שכני ארץ ישראל, אנטיוכס הגדול מלך סוריא עם התלמיים מלכי מצרים, ואשר בנוגע למעמד ארץ יהודה בעת ההיא יאמר יאזעפוס אלטטי׳ XII, 3, 3:
״בימי אנטיוכס הגדול אשר משל באזיען הוכרחו היהודים לשאת ולסבול כל ידי עמל ותלאה גם בפאלעסטינא (ארץ יהודה) אשר נעשתה אז שממה, גם בחילת סוריא, ובהמלהמות אשר היו לו לאנטיוכס הגדול עם פטאלאמעאוס פהילאפאטאר, ועם בנו פטאלאמעאוס עפיפהאנעס הי׳ אסונם ושברם גדול מאד, גם בהמלחמות אשר נצח בהם אנטיוכס, גם בהמלחמות אשר גברו עליו מלכי מצרים הי׳ אסון היהודים שוה, ונדמו אז כאניה המטורפת בתוך ים סוער אשר אם ישוב הרוח מצפון ומים אחת הוא לה, והיא תתפוצץ לרסיסים."
וגם החכם ווייס בשכחו דרכו, וסוס רכבם מהשתלשלות התורה בימים האחרונים ככל אשר בדו מלבם יאמר (ח"א עמוד 99): ״אמנם גם בארץ ישראל נתעכבה לפרקים דרישת התורה בהליכתה וכו׳ גם המלחמה הכבדה אשר היתה בין אנטיוכס הגדול ובין תלמי השלישי והרביעי מלכי מצרים הביאה צרות רבות ורעות לישראל וכו׳ בעת ההיא הי׳ לראש הכהן הגדול שמעון בן חניו השני בן שמעון הצדיק הראשון."
וגם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד 55יאמר גם הוא "אולם משנת מאה ועשר ליוונים פסקו משך זמן מסוים שנות המנוחה וכו׳ ומן אז והלאה היא שנת קכ"ג החלו ימי המצוקות וכו׳.
ובשנת קל״ז כבר מלך אנטיוכס אפיפהאנעס, ומיד אחר זה כבר החלו המבוכות בארץ, ואחריהם כל תוקף השמדות, וכבר נתבאר לנו את אשר הי׳ בכל העת הזאת מאז והלאה. ואם באורך התקופה הזאת מימי אנטיגנוס איש סוכו ושמעון השני עד ימי הלל ושמאי, תקופת ימי שכחת התורה, היו שם גם שביבי אור, וימים שיש בהם חפץ אשר גם זרחה להם השמש לימים מועטים. והוא ערך שבע שנים בימי שמעון החשמונאי, ואחר זה בראשית ימי יוחנן בנו עד אשר נתן ידו להצדוקים, וזמן קצר בימי אלכסנדר ינאי בראשית ימיו, ובתשע שנים בימי מלוכת שלציון אשת ינאי.
אבל כמה נחשבו השנים המקוטעות האלה, אשר נבלעו כל פעם בתוך שנות הרעה ופזור החכמים, והריסות כל בתי הוועד, וכל מועדי אל בארץ.
ורק נעמוד משתאים ומשתוממים על כחם הגדול אשר הצליח בידם כל פעם לקומם הריסותם, עד כי נשמע קולם אלינו מתוך ימי הטובה המעטים ההם, ונשוב נתפלא על מעשיהם הגדולים לשוב ולבנות חרבות, בתוך השנים המעטים ההם, עד כי יכלו קום, ולהציל הריסות התורה מכף מנדיה ומיד כל הנחרים בה.
וגם זה הי׳ דבר גדול ונפלא מאד, אשר כל אשר נוסיף להתבונן, יותר נתפלא על אורם ואמתם, ויותר נשתומם על עזוז רוחם, ומסירת נפשם לתורת ד׳.
אבל יותר מזה לא יכלו לעשות בימי המבוכות השמות והתהפוכות הנוראות, ימי סערה מחוץ ,וסער קטב ישוד מבפנים.
הערות
הערה (ג): התוסיו"ט נדחק שם וכתב מס׳ מדרש שמואל בשם הר״י שושן ״מה שהזהיר לחכמים אין הכונה שאין שאר בני אדם מוזהרים בכך אלא שאם יפול ספק בדבריהם של חכמים יבואו השומעים לכלל טעות מה שאין כן בדברי הדיוט שאין משגיחין על דבריו לכן הזהיר יותר לחכמים.
אבל הדברים פשוטים כמבואר בפנים ודבריו נאמרו באמת לחכמי הדור וזה הוא כל ענינם.
הערה (ד): כטבע כל הדברים הלקוחים מן חאויר אשר כל אחד יעשח לו מהם סגנון כרצונו, כן עשו גם בהעיקר היותר גדול הזה. קראכמאל יכנה זח עצמו על דרכו "יסודי ההלכות" ופראנקעל יקרא זה על פי דרכו ״תקנות וגזירות״ כל אחד על פי הסגנון אשר חפץ ביקרו, ובעצמו של דבר אין שם דבר מזה וכל דבריהם יחד אינם כי אם דברי טעות אשר בדו מלבם.