אורות - זרעונים - ג. הנשמות של עולם התוהו
ג. הנשמות של עולם התהו
ההדרכה הרגילה של תום ויושר, בשמירת המדות הטובות וכל דת ודין, זהו ענין תהלוכות עולם התיקון. וכל ההתפרצות מזה, בין מצד קלות דעת והפקרות ובין מצד עלית דעת והתעוררות רוח עליון, הוא מענין עולם התהו; אלא שיש הפרש גדול בפרטים של עולם התהו עצמו ובנטיותיו לשמאל או לימין. האידיאליסטים הגדולים רוצים בסדר יפה וטוב, מוצק ואדיר כזה, שאין בעולם לו דוגמא ויסוד, על כן הם מהרסים את הבנוי לפי מדת העולם. המעולים יודעים גם לבנות את העולם הנהרס, אבל הגרועים, שהנטיה האידיאלית היותר עליונה נגעה בהם רק נגיעה כל שהיא, הם רק מחבלים ומהרסים, והם הם המושרשים בעולם התוהו בערכו הנשפל.
נשמות דתוהו גבוהות הן מנשמות דתיקון[1]. גדולות הן מאד, מבקשות הן הרבה מן המציאות, מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבול. מבקשות הן אור גדול מאד, כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך, אינן יכולות לשאתו. הן ירדו ממעלתן מראשית הנטיה של ההויה להולד[2], התרוממו כשלהבת ונדעכו. שאיפתן הבלתי סופית לא תכלה, הנן מתלבשות בכלים שונים, שואפות הרבה יותר ויותר מהמדה, שואפות ונופלות. רואות שהנן כלואות בחקים, בתנאים מוגבלים שאינם נותנים להתרחב לאין קץ, למרומים אין די, והנן נופלות בתוגה, ביאוש, בחרון, ומתוך קצף - ברשע, בזדון, בשפלות, בכיעור, בתיעוב, בהירוס, בכל רע. התסיסה החיה שלהן איננה שוקטת, - מתגלות הן בעזי-פנים שבדור. הרשעים בעלי הפרינציפים, הפושעים להכעיס ולא לתאבון, נשמתם גבוהה מאד, - מאורות דתוהו[3]. בחרו בהרס והנם מהרסים, העולם מתטשטש על ידם והם עמו. אבל תמצית האומץ שיש ברצונם היא הנקודה של קודש. שכשהיא נספגת אל הנשמות, המשוערות במהלכן, היא נותנת להן את עז החיים. ביותר הן מתגלות באיזה אחרית ימים, בתקופה שלפני הרת עולם, שקודם להויה יצירית חדשה ונפלאה, בתחום שעל התרחבות הגבולים, בטרם לדת חק שממעל לחקים.
בעתותי גאולה מתגברת חוצפה[4]. וסער מתחולל הולך וזועף, פרצים אחר פרצים יפרצו, חוצפה מחוצפה תגדל, מאין קורת רוח בכל האוצר הטוב של האור המוגבל והמצומצם מפני שאיננו ממלא את כל המשאלות כולם, מפני שאיננו מסלק את כל המסכות מעל כל פני הלוט, שאיננו מגלה את כל הרזים ואיננו משביע את כל המאויים. בועטות הן בכל, בחלק הטוב, בגרעיני האשר המוביל אל המנוחה ושלות העולמים, המוביל אל עדני עד, אל רוממות נצחי נצחים. בועטות וזועפות, משברות ומכלות, יורדות לרעות בשדי זרים, משפיקות בילדי נכר[5], מחללות גאון כל צבי[6] ואין נחת. מראות הן הנשמות הלוהטות האלה את כחן, ששום סיג והגבלה לא יוכל לעצור בעדן, והחלשים שבעולם הבנוי, בעלי השיעור והנימוס, מתבהלים משאתם. "מי יגור לנו אש אוכלה, מי יגור לנו מוקדי עולם!". אבל באמת לא היה פחד, רק חטאים בעלי נפשות חלושות וחנפים הם פוחדים ורעדה אחזתם. אבל גבורי כח יודעים, שגלוי כח זה הוא אחד מהחזיונות הבאים לצורך שכלולו של עולם, לצורך אמוץ כחותיה של האומה, האדם והעולם. אלא שבתחלה מתגלה הכח בצורת התהו, ולבסוף ילקח מידי רשעים וינתן בידי צדיקים, גבורים כאריות, שיגלו את אמתת התקון והבנין, בעז רוח של שכל צלול ואמיץ ובאמץ נפש של הרגשה והתגלות מעשית קבועה וברורה.
הסופות הללו יחוללו גשמי נדבה. ערפלי חשך אלו יהיו מכשירי אורים גדולים. "ומאופל ומחושך עיני עורים תראינה"[7].
הערות שוליים
עריכה- ^ הרב שלמה אלישיב, ספר שערי הלשם חלק א - סימן טו - פרק ב - ליקוטים: "על זה הוא כל התורה והמצוה לתקן את כל אותן הניצוצין ולהעלותם מנפילתן דעולם התוהו להחזירם לקדושתם הראשונה ולהוסיף בהם אור על אור מהאור דהמ"ה ולייחדם באור א"ס וכ"ז הוא משום שכל הניצוצין עצמן ממקום נורא וקדוש יהלכון והם טהורים וקדושים אלא שהם דינין תקיפין וכנז'"
- ^ ספר שערי הלשם חלק א - סימן טו - פרק ב - ליקוטים ה': "ואמר עד כאן רזא דעלמא קדמאה שהוא כל עולם התוהו והוא עולם הקדום אשר היה נעשה קודם עולם התיקון דמעשה בראשית ונעשה אז כל השורשים כולם דכל המציאויות הכללים והפרטים דכל העולמות כולם וכן נעשה אז השורש דכל ההנהגה כולה אשר מעת מעשה בראשית עד התיקון העתיד וכל עולם הקדום הזה הוא נקרא בשם עולם המחשבה שהוא קודם למעשה ועליה אמרו בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במידת הדין וכן על זה אמר הקב"ה למשה רבע"ה כך עלה במחשבה לפני ועליה נאמר והארץ היתה תוהו ואמרו בספר הבהיר מאי תוהו דבר המתהה לאדם כי האדם תוהה ומשתומם על זה שאין כל בריה יכול לעמוד עליה:"
- ^ הרב יצחק אייזק חבר, ספר פתחי שערים נתיב עולם התיקון - פתח ה: "וגם אחר חורבן בהמ"ק שאז חוזר ונתגבר התוהו וגלו ישראל, מ"מ לא נתבטל לגמרי ח"ו, אלא שנתגבר הסט"א עד קרוב לסוף אלף הששי שאז הרע יגבר מאד, והוא הערלה החופה על הברית, ואז יתגלגלו ניצוצין של עולם התוהו בעזי פנים שבדור שהם מסטרא דע"ר וגברה המינות והמלשינות וחוצפא יסגא בסוד ומצח אישה זונה היה לך וגו'".
- ^ על פי משנה, סוטה מ"ט ע"ב: "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא"
- ^ על פי ישעיה ב' ו': "וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ". ישפיקו - על פי רש"י מדובר בריבוי של התעסקות וטרחה. "בהם הם מספיקי' תמיד ומתעסקים ומתרפקין ונטרחים בהם לשון 'פן יסיתך בשפק' (איוב ל"ו י"ח)".
- ^ על פי ישעיה כ"ג ט': "ה' צְבָאוֹת יְעָצָהּ לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל צְבִי, לְהָקֵל כָּל נִכְבַּדֵּי אָרֶץ:". מצודות דוד שם: "למען השפיל גאון כל ארץ חמדה".
- ^ על פי ישעיה כ"ט י"ח: "וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר, וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה"